אור ברסלב
חצי יהונתן מסכת מכות דף יג

חצי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

מסכת מכות דף יג

ירושלמי מסכת בבא מציעא

במס' מכות דף י"ג אילן עומד בחוץ ונופה נוטה לפנים אוכלי' מע"ש על הנוף וכו' והקשו תוס' הא ה"ל גגין ולא נתקדשו ותי' בחד תי' אויר ירושלים כירושלים ופי' המהרש"א דבירושלי' נתקדשו הגגין רק בעזרה לא נתקדשו דקדושתן חמורה וכו' ע"ש וקשי' לן הלא אמרי' במס' פסחים (דף פ"ו) מקול הילולא פקע איגרא פי' רש"י גגים ש"מ דגגים נתקדשו ומשני דאכלי בארעא ש"מ דאף בירושלי' לא נתקדשו גגים וצע"ג ונראה דיש לתוס' הוכחה דאי אף בירושלים לא נתקדשו א"כ גג עזרה כיון דלא נתקדש בקדושת עזרה וה"ל כירושלים א"כ אף בירושלי' לא נתקדשו הגגים לפ"ז אף קדושת ירושלי' לית בהו א"כ ק' הלא שם במס' פסחים קתני גגים של עזרה ולשכות אין אוכלין ק"ק ואין שוחטין שם ק"ק ק' הא אפילו ק"ק אין אוכלין דהא ה"ל כגגים ירושלים וע"כ צ"ל דגגים ירושלים אוכלין ק"ק והא דפריך מהא דפקע איגרא היינו לס"ד דק' לי' תרתי נ"ל גגים ועליות לימא עליות לחוד ומכ"ש גגים אלא במקדש דקדושה חמור' כמ"ש מהרש"א אף עליות לא נתקדשו אבל בירושלי' גגין לחוד לא נתקדשו ופרי' מהא דאיגרא דהוא גג כפירש"י אבל במסקנא דמסיק בהיכל גגין לא נתקדשו אבל עליות נתקדשו א"כ הכל מיירי מהיכל ועזר' דעזרה אפי' עלי' וגג ובהיכל רק גגים אבל ירושלים הכל נתקדש ואתי שפיר הא דפריך מעובי חומה כלפנים נימא דמיירי בירושלים הא נ"ק דקתני במשנה מן אגף ולפנים כלפנים מן הגף ולחוץ כלחוץ ועובי החומה כלפנים ומוקי הש"ס אגף ולחוץ בשערי עזרה אגף ולפנים בשערי ירושלים ופי' תוס' הא דלא מוקי הכל בעזרה ושער נקנור דלא נתקדש משום דבפסח אין הבדל בין עזרה ולחוץ וע"ש הא דקתני אגף ולחוץ דמיירי בשערי עזרה משום דמשנה בכלי קדשים מיירי בין בק"ק ובין בפסח ולכך נקט מן אגף ולחוץ דמיירי משערי עזרה גף ולחוץ בק"ק ולפ"ז נ"ל דקאי על חומת ירושלים דהא בק"ק מיירי ג"כ ולכך צ"ל דקאי על עזרה כמבואר בש"ס דשוה לקרקע עזרה והנה בתי' א' בתוס' וכמ"ש הרמב"ם דאף בירושלים לא נתקדשו הגגים וצ"ל דנחת חד דרגא בירושלי' דבגגין א"א רק קלים בגגין אין אוכלין כלל בעזרה דאוכלין ק"ק בגגין אוכלין קלין ונ"ק א"כ לימא עובי חומה כלפנים היינו עובי החומה עזרה כלפנים וא"כ הגג נתקדש לקלים די"ל כנ"ל דאף מקדשי קדשים מיירי במשנה ובהכי א"ש הא דפסק הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ו עובי החומות נתקדשו שו וכו' ופי' הכ"מ בשוה לקרקע עזרה כמ"ש מקודם ע"ש אבל אין זה מספיק למ"ש בהל' מע"ש ובהל' קה"פ פסק סתם עובי החומה כלפנים ולא זכר שם בשוה לקרקע וקשה להרמב"ם במ"ע ולפמ"ש ניחא דמיירי מחומת עזרה ולענין מע"ש ופסח לחית חד דרגא ואוכלין שם מפסח הואיל והוא כלפנים ודוק. אך לולי פי' המהרש"א י"ל פי' אחר בתוס' דכבר הקשה הכ"מ למה השמיט הרמב"ם הך בבא אילן עומד בחוץ ונופו נוטה לפנים וכו' ונראה בב"ב פריך עלי' דהאי דמרחיקין מן העיר כ"ה אמה הא אין עושין שדה מגרש ומשני ה"מ ר"מ היא דס"ל בערי ישראל עושין ועוד אילנות עושין והרמב"ם בהל' עירוכין פסק אלף אמה מגרש אחד שדות וכרמי' משמע בתוך מגרש אפי' גפני' אסור וא"כ צ"ל תי' הש"ס ר"א היא והוא פוסק דלא כר"א וא"כ קשה האיך העתיק הך דמרחיקן וכו' וצ"ל כמ"ש האחרונים דהמ"ל דמשנה בח"ל מיירי וחדא מנייהו נקט וא"כ ס"ל להרמב"ם הך אוקימתא באמת קאי בח"ל ובזה העתיק ולפ"ז קשה אילן עומד בחוץ לירושלים ונופו נוטה לירושלים היכא משכחת לה הא אין עושין מגרש שדה וצ"ל לדעתו דאין חילוק בין זרעים לאילן ור"א היא ולפ"ז לפי מאי דקיי"ל כת"ק ליתא ולכך השמיטו ודוק. אך עדיין קשה אף דר"א היא מ"מ הא מרחיקין אילן מן העיר כ"ה אמה וצ"ל דבאמת עומד לקצוץ רק מיירי דעדיין לא נקצץ והנה ידוע כל ידות הכלים שהם ארוכי' ס"ל לר"מ כל העומד לקוץ כקצוץ דמי ואינו טובל רק עד מקום שאין קוצצין והקשו הא אותו מקום חיבור אינו נטבל ואי דה"ל טומאת בית הסתרים הא ראוי לביאת מים בעינן ותי' דהואיל ועומד לקוץ כקצוץ דמי אינו חוצץ וידוע דאויר ירושלים כירושלים כנ"ל רק גגים וכדומה החוצצים באויר הם מעכבים שלא לאכול ואם עומד לקוץ כקצוץ דמי וזהו כוונת תוס' דאויר ירושלים כירושלים רק אילן מעכב והעומד לקצוץ כקצוץ דמי ואינו מעכב וה"ל כאוכל באויר ולזה דייקו תוס' אויר וכו' ולא קאמר גנים נתקדשו דבאמת לא נתקדשו ודוק. ובהכי ניחא דברי הרמב"ם הנ"ל דלכאורה קשה עדיין ה"ל להביא המשנה די"ל דאילן עומד בתוספת ירושלים שלא נתקדש רק בימי עזרא כנ"ל ונופו נוטה לירושלים שנתקדש בימי יהושע ומותר לאכול שם מ"ש והכל בתוך העיר ול"ש אין עושין מגרש וכו' אבל להנ"ל ניחא דא"כ אינו בגדר מרחיקין אילן ואינו עומד לקוץ וקשה קושי' תוס' הא גגים לא נתקדשו ודוק. והנה רש"י כתב במס' שבועות דף ט"ז ע"א דבר חדש דהא דאין עושין מגרש וכו' לא נאמר אף לת"ק רק בכרכים המוקפין מיב"ן ותמוה מנ"ל לרש"י זאת גם קשה מאי מקשה הש"ס בב"ב דדילמא בשאר עיירות נשנה וע"ז י"ל דבירושלמי אמרי' ב' טעמים להרחקת אילן או דלא יאפיל או משום נוי העיר והנ"מ ביניהן אם אילן עומד בעיר נגד ביתו דמשום מאפיל ליכא ובש"ס דידן קאמר הטעם משום נוי וקשה דלכאורה מוכח משום מאפיל דהא אמרי' אם אילן קודם קיצץ ואח"כ נותן דמים דקדירה דבי שותפי וכו' ולכך קוצץ תחילה אבל הקציצה אין ב"ד מתעצלין א"כ אם ספק ל"ל ליתן דמים ע"כ האילן קדם דהא האילן עומד זמן רב עד שאין לו זכר אימת נטוע ואיך התעצלו הב"ד לקצוץ א"ו דהעיר מאוחר ובני העיר מאנו ליתן דמי' ואמרו דמקצי' לאילן אפס לא יתנו דמים ולכך לא נקצץ ומה ספק יש אבל להך טעמא דמאפיל ניחא דהי' עומד תחלה נגד ביתו של בעל האיל וא"א לקצוץ וצ"ל דודאי אין עצם אילן לעיר רק האפילה רק קשה דדי בהרחקה בעלמא ד"א סביבותיו ול"ל כ"ה אמה וע"ז קאמר נמי העיר שיהא אורה רב כאכסדרה וכמ"ש בבה"כ וא"כ נגד ביתו ל"ל בי' לכך שפיר יש ספק אך עדיין קשה א"כ אם הי' ביתו גדול לחוץ לעיר וסתרי ונטע במקומו אילן ודאי דמותר דהא יותר הי', מאפיל הבית מאינן ולפ"ז בנמצא אילן מקדם טעינן ללוקח וליורש שהי' בית וסתרו כמו דאמרי' לקמן בזיזין לר"ה דטענינן ללוקח שנכנס לתוך שלו אף בזה טענינן וצ"ל דזה א"א לסתור ולהניחו שדה או מגרש דאין עושין עיר מגרש לכ"ע שלא יחריבו ערי ישראל וא"כ ע"כ מוכח דאיירי המשנ' בהך כרכים דנשנית בהו הך דיוקא דאין עושין וכו' וא"ש והנה הש"ך בח"מ סימן קנ"ה ובה"ז הביאו נוסחאות שנויו' בילקוט אי ר"א ס"ל אין עושין מגרש שדה או עושין וצ"ל דהנך ב' תי' בש"ס פליגי בהך נוסחא ולכאורה קשה הא ר"א ס"ל עושין מגרש עיר א"כ י"ל דהוסיפו על העיר עד שהגיעו לאלו אמה משדה אך זהו אינו דא"כ למה לא יעשה ממגרש שדה מ"ש דהעיר מגיע עד שדה אף דעושין ממגרש שדה וצ"ל דאם עושין ממגרש עיר יעשו ממגרש אחר משך ועכ"פ צריך להיות אלף אמה ממגרש וע"כ צ"ל אף שרוצים ליתן מגרש אחר אין עושין ממגרש עיר דכתב ולא ימכר ולא שונה כמ"ש הרמב"ם וק' איך אפשר להוסיף על עיר הא יבנו לתוך מגרש ואין עושין מגרש עיר ולכך פירש"י דדוקא בבע"ח וירושלי' ס"ל אינו בכלל בתי ע"ת דאמרי' תרי ירושלי' הוי וא"ש והנה הש"ך בסימן הנ"ל וביחד הרב בה"ז הקשו לפי גירסא דגרסי' בפ"ט דעירכון אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה לא מגרש עיר ולא עיר מגרש וכו' ע"ש לפ"ז מאי משני לא צריכא אלא לר"א דאמר עושין שדה מגרש הא ס"ל דמגרש אין עושין שדה וא"כ הקושי' במ"ע ות"ל משום דאין עושין מגרש שדה ונדחקו ליישב דכ"ז בא"י וכיון דחזינן דבא"י עושין שדה מגרש מסתמא בח"ל עושין מגרש שדה דנחית חד דרגא וכקושי' הרמב"ן וזהו בכלל הדוחק ונראה דלק"מ דלכאורה י"ל קושי' הש"ך ובה"ז דהא ר"א ס"ל דעושין מגרש ולפ"ז משני הש"ס שפיר לא צריכא לר"א דס"ל עושין שדה מגרש ואף דס"ל אין עושין מגרש שדה מ"מ ס"ל דעושין מגרש עיר וא"כ אי לאו דאשמעינן דטעמא משום נוי העיר הוי אפשר בכה"ג כגון דהי' מגרש ועשה ממנו עיר דעושין מגרש עיר והשדות שהיו מתחלה קודם שנעשה ממגרש עיר כמדתן בהיתר ואי דאין עושין ממגרש שדה לא היו צריכין לעקור דהא נא עשה ממגרש שדה אבל משום הט' דנוי צריכין להרחיק כ"ה אמות אך ז"א דודאי אף דס"ל לר"א דעושין ממגרש עיר מ"מ צריך להרחיק מזה העיר אלף אמה ממגרש חדש וא"כ בלאו האי טעמא דנוי צריכין להרחיק בשביל מגרש דא"ע מגרש שדה אך עכ"ז לק"מ די"ל בש"ס דקאמר לא צריכא אלא לר"א וכו ולרבנן נמי וכו' ל"ל אמר בלשון אב"ע וכו' וי"ל דהא עוד י"ל ק' הנ"ל על רש"י דפי' דאינו נוהג רק במוקפין א"כ דילמא המשנה מיירי בשאר עיירות וצ"ל כך דבב"ב דף ס' ע"א אמרי' אין מוציאין זיזין וכו' לקח חצר ובה זיזין וכו' (דמה מכר ראשון וכו' דמסתמא דמדלא מיחו להא' הי' מוחזק בה) ולפ"ז קשה כאן על המתני' דקאמר ואם יתן דמים הרשות בידו ולפ"ז איך שייך לומר ספק הא בודאי אילן קודם דאי העיר קדמה למה הניחו האילן עד עכשיו ולא מיחו א"ו דמוחזק כבר בשלמא אם האילן קדם י"ל דלא רצו ליתן דמים לכך היו מניחים האילן עד עכשיו אבל אם העיר קדמה דיכולין למחות בלא נתינת דמים ול"ל מיחו עד עכשיו ומה ספק יש בזה וצ"ל כך דהנה הגהת סמ"ק רוצה להוכיח ממתני' דמרחיקין את האילן מן העיר ולא קתני מרחיקין את האילן מן הבית אלא להורות אף אם הוא רחוק מן וא הבית יותר מכ"ה אמה ומן העיר שבנה אח"כ היה פחות צריך להרחיק וזה הוא הוכחה חלושה אבל מכאן מוכח מכח קושי' הנ"ל דמה ספק יש כאן וכו א"ו כדינו של הגהת סמ"ק ושפיר יש מקום ספק דילמא הי' העיר קודם והאי דלא מיחו שמתחילה כשנטע האילן לא הי' עיר גדולה כ"כ והי' יותר מכ"ה אמה מן העיר רק אח"כ כשבנה העיר יותר גדולה וא"כ שפיר יש מקום ספק אם האילן קודם לכל העיר וצריך ליתן דמים אם רוצה למחות ואם צריכין ליתן דמים אם רוצה למחות לבעל האילן או העיר קדמה היינו העיר כמות שהי' קטנה ועכשיו רוצה למחות וא"צ ליתן דמים כדינו של הסמ"ק ושפיר הוי הממע"ה רק כז"ה לר"א דס"ל עושין מגרש עיר וא"כ שפיר יש מציאות לעשות העיר גדולה מכמות שהי' אבל לרבנן דס"ל דאין עושין ממגרש עיר אינו כלל במציאות לעשות העיר גדולה מכמות שהי' וקושי' הנ"ל במ"ע. ולפ"ז יתורץ כל הנ"ל דהש"ס לא רצה לומר בלשון ואב"ע דהכל הוא תי' א' דהש"ס רוצה לתרץ כל המתני' דבהא לחוד לא סגי דמשנה אתי' כרבנן וה"מ בשדה זרעים וכו' וא"כ ודאי רישא אתי' כרבנן אבל הסיפא דאם ספק לא אתי' כרבנן כק' הנ"ל דהא ס"ל אין עושין מגרש עיר ובהא לחוד נמי לא סגי לא צריכא אלא לר"א א"כ יקשה קושי' הש"ך ובה"ז הא ס"ל דאין עושין מגרש שדה אבל הסיפא דאם ספק לא אתי' כרבנן כקו' הנ"ל דהא ס"ל אין עושין מגרש עיר ובהא לחוד נמי לא סגי לא צריכה אלא לר"א א"כ יוקשה קו' הש"ך ובה"ז הא ס"ל דאין עושין מגרש שדה אבל הסיפא ודאי מתוקמא כוותי' דהא ס"ל לר"א דעושין מגרש עיר כנ"ל ולכך קאמר הש"ס ולרבנן וכו' כלומר כמו דלרבנן דוקא בשדה זרעים אבל בשדה אילן מותר גם לר"א כן וא"כ כל המשנה מתוקמא שפיר כוותי' דלק"מ ת"ל כקושי' הש"ך ובה"ז דבשדה אילן מודה ר"א דעושין מגרש שדה וסיפא פשיטא מתוקמא דס"ל עושין מגרש עיר כנ"ל וא"צ למחוק שם במתני' בעירכין ולא מגרש שדה רק י"ל לקיים הגי' הישינה ודו"ק והשתא א"ש דהריב"ם מוכיח מירושלמי הנ"ל דקאמר מאי בינייהו איכא בינייהו אם הי' אילן סמוך לביתו דמשום מאפיל ליכא דהא מאפיל לביתו ולכל העיר אינו מאפיל אבל משום נוי הוא לכל העיר כמו לביתו וכתב הריב"ם דמכאן מוכח אם הי' לו בית וסתרו ונטע אילן במקומו אף בתוך כ"ה אמה א"י בני העיר למחות בידו דאל"כ ל"ל קאמר איכא בינייהו בכה"ג דמשום מאפיל ליכא דהא הבית היה מאפיל יותר מהאילן ומשום נוי איכא דהבית לא הי' ממעט נוי העיר כמו אילן א"ו דגם אילן מותר במקום הבית אך ע"ז קשה לפ"מ דפירש"י על הך דזיזין וגזוטראות דהוי בחזקתן דטעמא משום נוי דטענינן ללוקח ואמרי' כנוס לתוך שלו שרי' וא"כ קשה הא דקאמר ואם ספק וכו' ל"ל טענינן ללוקח שהי' לו בית וסתרו ונטע איל בהיתר במקומו לשיטת הריב"ם כמו התם דטענינן ללוקח אך זהו לק"מ דהא אין עושין עיר מגרש ומכ"ש שדה אילן ולפ"ז לק"מ קושי' הנ"ל על רש"י דהש"ס הקשה בממ"נ אי מיירי מתני' מעיירות שאינן מוקפין יכול לעשות מעיר מגרש אלא ע"כ דאיירי במוקפין ובמוקפין אין משנין לא מעיר מגרש ולא ממגרש שדה וא"כ קשה הרישא ות"ל וא"ש ודוק. ובהנ"ל יתורץ מד"ר וזה יהיו לכם ערי מגרש יהיו בהווייתן שאין עושין לא מעיר מגרש ולא ממגרש עיר וכו' נאמר ערים והלא לא הי' אלא כפרים אלא לומר לך שחביבה א"י ותמוה החיבור והדביקות ולהנ"ל א"ש דהנה הר"ן והרשב"א כתבו הטעם הא דבח"ל לא קפדינן אנוי משום דיותר טוב שיתנו לו עירות שבח"ל כדי לישב עיירות שבא"י והשתא אתי שפיר יהיו בהווייתן וכו' וע"כ צ"ל דלמד כן מהמשנה דקאמר ואם ספק וכו' וקשה כנ"ל וצ"ל כנ"ל אלא ודאי דאין משנין וא"כ מוכח ג"כ דמתני' מיירי בארץ ישראל דבח"ל לא קפדינן אנוי אך קשה באמת ל"ל קפדינן אנוי לכך קאמר נאמר ערים וכו' שחביבה א"י שכפרים בא"י חשובין יותר מכרכים שבח"ל לכך מוטב שיתנוולו עיירות שבח"ל כדי שילכו הכל לא"י:

תוכן העניינים

חצי יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה