חצי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
ירושלמי מסכת בבא מציעא
ירושלמי במס' בב"מ וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה אתי' כר"י דאמר אע"פ דבכסף אין קונין אלא בפרוטה אבל בחליפין קונין אפי' בפחות מש"פ ותמוה. נקדים לתרץ ש"ס דב"מ ד' מ"ד זאת לפנים בישראל וכו' גאולה זהו מכירה וכו' תמורה זהו חליפין וכו' ונתן לרעהו מי נתן למי וכו' ונ"ל דאי' במס' קדושין דף ג' מנינא למעוטי מאי למעוטי חליפין וכו' ואימא ה"ל וכו' תוס' ד"ה ואשה וכו' וק' לר"ת דא"כ פשטה ידה וכו' ועוד מבנתי' וכו' מאי פריך וכו' ועוד וכו' וא"ת הא שדה עפרון וכו' ע"ש והקשה מהרש"א מאי קושי' משטר אימא דלקמן דבעי היינו למאי דמסיק הכא דאשה בפמש"פ לא מיקני' וכו' ע"ש ונראה דהרשב"א לקדושין תי' על קושי' תוס' דאין חליפין לנכרי דודאי אי גמרינן מעפרון גופי' לא הי' ס"ד כלל דאשה תקנה כלל בחליפין כנ"ל רק הס"ד הי' ר"ל דלגמור מש"ע ובשדה ודאי דנקנה בחליפין אצל ישראל ע"ש ולפ"ז לק"מ קושי' תוס' מבנתי' דר"ז דודאי זאת ס"ל לרש"י ג"כ דמשום הך סברא דאשה בפמש"פ לא מיקני' לא בטיל תורת חליפין דאם חליפין הוא קנין גמור לא בקפיד' תלי' מילתא אך זהו ס"ל לרש"י הואיל ויש סבר לכאן ולכאן יש סברא לגמור ק"ק מעפרון גופא א"כ ק' בודאי אינו קונה בחליפין רק הק' היא ואימא ה"נ דילמא גמרינן מעפרון מש"ע גופא כרשב"א הנ"ל וא"כ תהא אשה נקנית בחליפין כשדה גופה ותי' הש"ס אשה בפחות משוה פרוטה לא היינו לא מיקני' עצמה ומכח האי סברא מיסתבר ליגמר מעפרון מלגמר משדה אבל ודאי משום הך סברא לחוד לא היינו מבטלין קנין חליפין רק קושי' תוס' הוא ממ"נ אי ס"ל לרש"י דמשום הך סברא לחוד בטל תורת קנין חליפין אם כן קשה כל הני קושיות פשטה ידה ומבנתי' דר"ז ואי סבירא לי' לרש"י משום הך ספרא בודאי ל"ב תורת חליפין רק מכח סברא זו גמרינן מעפרון גופא גבי שטר ליכא למימר הכי דשטר מיקני' בין בנכרי ובין בשדה ולפי זה לק"מ קושי' מהרש"א דאף דקאי לפי האמת מ"מ גמרינן שפיר לענין שטר מש"ע אך י"ל דמהרש"א הקשה שפיר דבעה"מ עצמות יוסף הקשה על תוס' דמאי ק' משטר דהא תוס' כתבו בסמוך האיך ס"ד ליגמר מש"ע הא אין חליפין לנכרי ותי' תוס' דחליפין איתנהו בנכרי אבל אי לא הוי חליפין בנכרי לא הוי ס"ד דתהא אשה נקנית בחליפין לפ"ז לק"מ קושי' תוס' משטר דאמרי' במס' ב"ב נכסי נכרי ה"ה כהפקר ופי' ר"ת לענין דאין קנין שטר בנכרי לפי זה לק"מ ק' תוס' דשפיר בעי ש"ס בשטר מנ"ל צ"ל דקושי' תוס' היא לשיטת רש"י דע"כ ס"ל לרש"י דלא גמרי' מעפרון רק משדה דאי גמרי' מעפרון א"כ קשה תהא אשה נקנית בפחות משוה פרוטה דהא קיי"ל ב"נ נהרג בפחות משוה פרוטה דלדידי' הוי דבר חשיב וא"כ איכא גבי קנין בפחות מש"פ ג'"כ דטעמא מאי משום דכתיב כסף ופחות משוה פרוטה לא מיקרי כסף ע"כ רש"י לא ס"ל זאת לדיוקא כלל דאל"כ הי' לו לפרש כמ"ש תוס' א"ו דלא ס"ל כלל כסף לדיוקא וא"כ תהא אשה נקנית בפחות משוה פרוטה כמו גבי נכרי א"ו דס"ל לרש"י דלא מגמר גמרי' כלל מעפרון רק משדה וא"כ כיון דליכא ס"ד כלל למיגמר מעפרון רק משדה וע"כ מוכח דאשה בפחות משוה פרוטה לא מיקני' נפשה משום הך סברא בטל תורת חליפין לגמרי דל"ל כנ"ל דסברא זו מועיל למיגמר מעפרון ז"א לשיטת רש"י כנ"ל וא"כ הקשה מהרש"א שפיר מאי מקשה תוס' משטר דילמא האי קאי אליבא דאמת דהא השתא קיימינן דמשום הך סברא מבטלין תורת חליפין לגמרי א"כ מבטלין נמי משום האי סברא תורת קנין שטר אך ייל מ"מ לק"מ קושי' מהרש"א ותוס' מקשה ממ"נ די"ל כנ"ל דיש סברא ליגמר מעפרון וליגמר משדה וא"כ הך סברה מועיל ליגמר מעפרון ואי דק' אי גמרינן מעפרון תהא אשה נקנית בפחות משוה פרוטה י"ל אי אין קנין בפחות שוה פרוטה אף דלגבי' הוי דבר חשוב מ"מ אינו מתורת קנין כמ"ש בסמוך ראיי' לזה ובפשיטות כנ"ל ל"ל דקושי' תוס' יהא ממ"נ אי סברא דאשה לא מיקני' וכו' היא סברא עצומה דמבטלין קנין חליפין ק' קו' הא' אי דלא ס"ל האי סברא לסברא עצומה רק דסברא זו מועלת ליגמר מעפרון קשה קושי' הנ"ל משטר דלגבי שטר בין אי גמרינן מעפרון בין אי גמרינן משדה הוי שטר קנין גמור ז"א כקושי' העצמות יוסף דגם בשטר אין קנין לנכרי רק אי גמרי' משדה א"כ י"ל גם גבי שטר מכח סברא זו גמרינן מעפרון ובעי תלמודא שפי' בשטר מנ"ל וקו' מהרש"א במ"ע אך י"ל דלכאורה קשה על ר'"ת שר"ל ראי' דחליפין קונה בנכרי מדאיצטרך מכסף מקנתו גבי נמכר לנכרי כו' דהמפרשים כתבו דמכסף מקנתו ממעט דנמכר לנכרי אינו נקנה בשטר וחדא מנייהו נקט ולפי"ז מנ"ל דחליפין קונה בנכרי ומכסף מקנתו להורות דבשטר ל"ק אך זהו לק"מ דהא ר"ת פי' כוונת הש"ס שם דנכסי גוי ה"ה כמדבר לענין שטר ואין בו כוונה אחרת לפי"ז ל"ל לכסף מקנתו על שטר דהא גבי שאר דברים אינו קונה בשטר בנכרי ע'"כ דמכסף מקנתו אתי להורות דאינו נקנה בחליפין ומוכח דיש חליפין לנכרי נמצא לפ"ז הא בהא תלי' אי שטר לא הוי קנין בנכרי מוכח דיש חליפין לנכרי דעל שטר לא איצטרך מכסף מקנתו דהא גם שאר דברים לא נקנין אלא ודאי דאתי' להורות דע"כ דאינו נקנה בחליפין אבל שאר דברים נקנין בחליפין בנכרי ואי חליפין לא הוי קנין בנכרי כלל א"כ מכסף מקנתו אתי' להורות ע"כ שטר לא הוי קנין ומוכח דיש קנין שטר לנכרי בשאר דברים וא"ש דברי תוס' ממ"נ אי ס"ל לרש"י דמשום הך סברא בטל בו בקנין חליפין לגמרי קשה קושי' הא' כנ"ל אלא ודאי דס"ל דמשום הך סברא לחוד ל"ב קנין חליפין רק דעי"ז אנו גמרי' מעפרון דאין אשה נקנית בחליפין א"כ מוכח דס"ל לרש"י דאין חליפין לנכרי וא"כ מכסף מקנתו מיותר וע"כ להורות על שטר אתי' ומוכח דיש קנין לנכרי לפ"ז קשה קושי' הב' מה בעי תלמודא בשטר מנ"ל וא"ל כקושי' מהרש"א דהא אף לפי האמת מ"מ שפיר גמרי' משדה דמקנה בשטר בין אי גמרי' משדה בין אי גמרי מעפרון ודוק. הש"ך בח"מ השיג על ר"ת וס"ל דאין חליפין לנכרי אין ראי' וכו' דמנמכר לנכרי דמשם מוכח להיפוך דאי' שם אר"י מנ"ל דתני' מכסף מקנתי וכו' אידך וכו' ומאי ניהו חליפין וכו' א"כ כי היכא דלמ"ד דלא קייצי גמרי' אף לקדושי אשה א"כ גם למ"ד בתורת תבואה וכלים גמרי' מיני' לגבי נכרי ל"ק בחליפין ונראה להוכיח כר"ת דתוס' כתבו דע"ע הנמכר לנכרי צריך קנין יותר משאר דברים דמה שאינו קונה בשאר דברים פשיטא דל"ק בע"ע לפ"ז מוכיח ר'"ת שפיר דודאי הסברא נותנת דאם מכסף מקנתו אתי' דל"ק ע"ע בחליפין גמרי' מיני' בשאר דברים כמ"ש הש"ך אך זהו בוודאי אם יש לנו לימוד דאין חליפין בנכרי לא צריך קרא למעט ע"ע בחליפין כנ"ל ע"כ סברא חוץ הוא דיש חליפין לנכרי רק מכח מכסף מקנתו נלמוד גם לש"ד ל"ק בחליפין ובש"ס שם מקשה לר"נ דאמר פירי לע"ח מא"ל וכו' לא מבעי' וכו' וא"כ לדידן דפירי לא ע"ח א"כ מכסף מקנתו לא קאי כלל אחליפין וסברא חוץ במ"ע דיש חליפין לנכרי כמו דלהס"ד דקאי אחליפין צ"ל דליכא שום קרא למעט חליפין בנכרי כך הוא לפי האמת ודוק. בא"א יש להוכיח כדברי ר"ת דפסקינן גבי ע"ע הנמכר ל"ק בחליפין אך זהו אא"ל דיש שום לימוד על ע"ע הנמכר לישראל דל"ק בחליפין דא"כ מכסף, מקנתו מיותר דלע"ע לנכרי א"צ דכ"ש הוא דל"ק כנ"ל א"ו מוכח דמכסף מקנתי גמרי' בכ"א דאף לישראל ל"ק בחליפין דהא ל"ל בב"א מע"ע לנכרי דמה להתם שכן אין בו קנין חליפין כל משא"כ גבי ישראל דיש קנין חליפין ומה"ת לומר דגבי ע"ע הנמכר לישראל ג"כ אך לכאורה מוכח כתי' הא' דתוס' ס"ל כהש"ך דמכח מכסף מקנתו נלמוד דאין חליפין לנכרי די"ל ל"ל הקשה תוס' בפשיטות על רש"י דפי' הטעם משום דגנאי לה א"כ לוי דס"ל בכליו של מקנה א"כ ע"כ האשה נותנת דבר לבעל ועי"ז מתקדש' לו מה גנאי יש לה בזה וא"כ קו' הש"ס ללוי במ"ע בשלמא א"א כתי' א' הנ"ל לק"מ דאפ"ל ללוי דס"ל אין חליפין לנכרי כלל ולק"מ קושי' הש"ס אליבי' אפ"ל כקושי' תוס' ואי כתי' דמוכח דיש חליפין לנכרי מכסף מקנתו דודאי תוס' הוכיחו שפיר לדידן דפסקינן פירי לע"ח א"כ מכסף מקנתו לא קאי אחליפין וא"כ סברא חוץ במ"ע כנ"ל אבל נוי ס"ל פירי ע"ח ומכסף מקנתו קאי אחליפין ומיני' גמרי' לשאר דברים כשיטת הש"ך וא"צ לתי' הש"ס דלא ס"ד כלל דאשה תקנה בחליפין אבל לתי' ב' הנ"ל דלנוי קאי נ"ש כנ"ל אך י"ל לעולם כתי' ב' דלכאורה קשה מאי מוכיח ר"ת דאיצטרך מכסף מקנתו הלא בב"מ פ' ר"ת תמורה זו חליפין שוה בשוה דמהני לכ"ע אף בפירי א"כ לפי זה לא מוכח מידי דילמא לעולם אין חליפין לנכרי ומכסף מקנתו אתי' דאף שוה בשוה לא מהני בע"ע אך י"ל דר"ת הוכיח שפר דהא קו' זו ק' גם על הש"ס מ"פ לר"נ מא"ל דילמא מא אתי' להורות אף ע"י שוה בשוה א"ו דיש סברא יותר לומר דתמורה זו חליפין שזה בשוה קאי על מטבע ולא על פירי וכמ"ש סברא זאת בשמעתי' דכל הנישום ע"ש וא"כ קאי הגמ' לדידן דפסקינן אין מטבע נ"ח ולר"נ דפירי לע"ח מא"ל דעל שוה בשוה אין צריך קרא דתמורה קאי על מטבע אבל ללוי שפיר י"ל דאין חליפין לנכרי ומכסף מקנתו איצטריך לשוה בשוה דהא ס"ל מטבע נ"ח וא"כ תמורה קאי על פירי ומכסף מקנתו איצטריך אבל מ"מ אין חליפין לנכרי ולק"מ קושי' הש"ס אליבי' ודוק. ובזה יובן הש"ס דבלאו הך דעל הגאולה לא היה ספק מי נתן למי היה מוכח בכליו של קונה דאל"כ קשה קושיית הש"ס ותהא אשה נקנה בחליפין ונ"ל דאין חליפין לנכרי א"כ מכסף מקנתו למהלי כנ"ל וצ"ל כנ"ל דס"ל פירי עבדי חליפין ואם כן מכסף מקנתו קאי על חליפין ומיני' גמרי' דאין חליפין לנכרי דהש"ס קאי לדידן דפסקינן דפירי לא ע"ח ולא קאי מכסף מקנתו כלל טל חליפין והסברא ח"ץ במ"ע ול"ל תי' אחר רק אשה בפמש"פ וכו' ומוכח בכליו של קונה אבל השתא דקאמר על התמורה ותמורה קאי על חליפין שוה בשוה ס"ל ע"כ בכליו של מקנה ול"ק קי' הש"ס ואימא ה"נ י"ל דאין חליפין לנכרי ומכסף מקנת איצטריך לחליפין של שוה בשוה ולעולם י"ל בכליו של מקנה וקמבעי' לי' שפיר מי לתן למי ודוק. והשתא א"ש הירושלמי הל"ל דלכאורה יש לומר דהירושלמי ס"ל הא דאין אשה נקנה בחליפין הוא משים דגמרינן מעפרון דאין חליפין לנכרי כק' תוס' ול"ק א"כ תהא נקנית בפמש"פ כמו נכרי י"ל כנ"ל אף דלגבי' הוי דבר חשוב מ"מ לענין קנין ל"ק וראיי לזה מהא דפסקינן תבעי ב' מחטין והודה לו בא' הוי מו"מ וח"ש א"כ הוי כלי דבר חשוב לענין שביעה אף דלגבי קנין אין קונין כ"א בפרוטה א"כ י"ל ה"ה כאן אף דלגבי' הוי דבר חשוב מ"מ לענין קנין ל"ק רק בפרוטה אך מאן מוכח באמת דלגבי כלי צריך ש"פ נ' דבאס"ז הק' ל"ל למכתב חליפין דבתורת כסף ג"כ הוא קינה ע"ש שתי דבתורת כסף אין קונה רק בשוה פרוטה אבל בתורת חליפין קונה אף בפחות משוה פרוטה וא"כ לדידן הוי דבר חשוב וקונין אף בתורת כסף פחות משוה פרוטה וא"כ קוש' האס"ז במ"ע אלא ודאי אף דהוי דבר חשוב מ"מ צריך שוה פרוטה דוקא ובזה א"ש דאיתא במדרש וזאת לפנים כו' על התמורה הוא דנקנה בחליפין אבל אין אשה נקנה בחליפין וזהו כוונת הירושלמי טל התמורה למעוטי אשה קשה קושי' הש"ס ואימא ה"נ ונ"ל דגמרי' מעפרון דאין חליפין בנכרי אך קשה א"כ תהא אשה ניקנית בפחות משוה פרוטה בתורת כסף כמו גבי נכרי וצ"ל דגם גבי נכרי אין קונין בפחות משוה פרוטה כנ"ל אך מאן מוכח לכך קאמר אתי' כר"י דאמר אע"פ דאין קונין בכסף אלא בשוה פרוטה מ"מ בחליפין קונין אף בפחות משוה פרוטה וקנין חליפין אינו כ"א בכלי ומוכח דבתורת כסף אף בכל אין קנין כ"א בשוה פרוטה וא"ש ודוק: