אור ברסלב
חצי יהונתן שו"ע הלכות לולב סימן תרסד ס"י

חצי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

שו"ע הלכות לולב סימן תרסד ס"י

מסכת סוכה דף כז

הרמ"א פסק בהל' לולב יש ליזהר שלא יקוץ ישראל ערבה דמצוה משדה עכו"ם והקשה עליו הט"ז דלמה כתב בלשון יש מי שאומר הלא היא הלכה פסוקה בש"ס וביותר תמה על הרי"ף והרמב"ם והטור שהשמיטו הך מימרא דר"ה באוונכרי ונ"ל דתוס' הקשו שם על ש"ס הנ"ל דמ"פ וליקנינהו בשינוי השם משמע דאי קנוי לי' מצי נפיק וכו' מ"מ הוי מהב"ע וכו' ע"ש וכן הקשה המג"א בסימן תרמ"ט על המחבר דפסק מיהו לא יברך וכו' והקשה המג"א שם וז"ל וצ"ע דא"כ מאי מקשה הש"ס גבי אוונכרי וכו' דעכ"פ לא יהא רשאי לברך כו' ע"ש ונראה די"ל על תוס' דלמה הקשו דוקא על הך דלקננהו בשינוי השם ולא אאידך דשינוי מעשה ונראה דמהרש"א הקשה על רש"י בד"ה קרקע אינה נגזלת אף דבקנין היאוש ודאי יהיו גוזלים מ"מ בקנין שינוי מעשה והשם באגודה שאח"כ לא היו גוזלים כיון דכבר קנאהו ביאוש גרידא ע"ש וידוע דר"ה הוא תלמיד דרב ומצינו בכמה דוכתי' דפריך מר"ה ארב דמסתמא לא יחלוק על רבו (עיין ברכות דף מ' תוס') ואמרי' בב"ק דף ס' אין הגונב אחר הגנב משלם וכו' אמר רב ל"ש אלא לפני יאוש וכו' ש"מ דסבר רב יאוש כדי קנה וא"כ מסתמא ר"ה נמי ס"ל יאוש כדי קנה וא"כ לפ"ז לק"מ קושי' תוס' ת"ל דהוי מהב"ע וכו' דה"א כסברת מהרש"א דהא ר"ה ס"ל יאוש גרידא קנה וא"כ ל"ק על דליקננהו בשינוי מעשה כו' דלא הוה מהב"ע אבל על הקושיא וליקננהו בשינוי השם הקשו תוס' שפיר דהנה תוס' הקשו שם בד"ה בשינוי השם וכו' תימה הא אמרינן שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי וי"ל דפריך לר"י דס"ל דשמיה שינוי וכו' ע"ש וכתב הר"ן דילמא ר"י לא ס"ל הך מימרא דר"ה ול"פ הש"ס מידי ותי' הר"ן דמימרא זאת היתה קבלה בידם וליכא מאן דפליג עלי' ומסתמא ר"י נמי ס"ל הך מימרא ופ"ש ולקנהו בשינוי השם וא"כ לפ"ז דקושי' ולקנהו בשינוי השם ע"כ אליבא דר"י כנ"ל מקשים תוס' שפיר ת"ל דהוי מהב"ע ול"ל כסברת מהרש"א הנ"ל הא ר"י ס"ל בב"ק בפירוש יאוש כדי לא קני' ושפיר הוי מהב"ע לכך הוצרכו תוס' לתירוצם כיון דהקנין והמצוה לא ק בב"א לא הוי מהב"ע ודוק. ובזה י"ל קושי' מג"א דודאי סברת המהרש"א הוא אם יאוש גרידא קני לא הוי מהב"ע אפי' לענין ברכה דודאי כל סברת תוס' הוא דברכה שאני ה"ט דמיד לאחר הקנין יזכיר ש"ש על הגזל אבל אם היא קנוי לו מקודם ביאוש גרידא רשאי לברך והנה שם אמרינן אמר רשב"י גזול פסול משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה ופליגי דר"י כו' וכתב הרמב"ן ז"ל דמוכח דר"ה ס"ל כמ"ד גזול פסול כל ז' מדקאמר סתם כי זבניתו אסא וכו' ול"ק כי זבניתו ביום א' דבשאר ימים גזול כשר אלא ודאי דס"ל דפסול כל ז' ושם סוכה (ד' מ"ה ב') פליגי ר"י ורבב"ח ר"י אמר לולב כסוכה מה סוכה צריך ברכה כל ז' אף לולב וכו' אמר ר' יוסף נקט דרבב"ח בידך וכו' א"כ ס"ל לר"י דלולב א"צ ברכה כל ז' לפ"ז לק"מ קושי' המג"א דודאי על ק' דלקנהו בשינוי מעשה לק"מ קושי' המג"א דהך קשיא קאי אליבא דר"ה דס"ל יאוש כדי קנה א"כ י"ל כסברת מהרש"א לענין ברכ' כנ"ל אך על ק' ולקנהו בשינוי השם דקאי אליבא דר"י דס"ל יאוש כדי ל"ק ממילא קשה קושי' המג"א הא אין רשאי לברך מ"מ מקשה הש"ס שפיר ליקנהו בשינוי השם דתינח דתרצת ביום א' דצריך לברך אבל בשאר ימים קשה שפיר ור"ה סתמא קאמר ומשמע דכל ז' אסור ומקשה שפיר ודוק. ולפ"ז א"ש נמי ק' הט"ז דהנה תוס' כתבו בד"ה קרקע אינה נגזלת כלומר אינה קנויה לשום גזלן בשום יאוש דלעולם היא בחזקת בעלים דמקרא נפקא וק' בהגוזל בתרא דאי יאוש מהני לקרקע ממ"נ במאי אינה נגזלת אי קודם יאוש אפי' היתה נגזלת ל"ק ואי לאחר יאוש הרי קני' ביאוש וכו' ובירושלמי דכלאים סוף פ"ז משמע דיש יאוש לקרקע וכו' ע"ש וכ' הש"ך בח"מ דמוכח דאין יאוש לקרקע כלל דאי יש יאוש לקרקע ק' מהנהו אוונכרי למה יהא אסור לישראל לקוץ הא שייך גבי יאוש ושינוי רשות בידם א"ו דאין יאוש לקרקע כלל נמצא תלי' בהך א"א יאוש גרידא קני' ע"כ הא דילפינן מקרא דקרקע אינה נגזלת היינו דאין יאוש לקרקע הא כבר לא קני' ביאוש להך קרקע ואי יאוש לחוד ל"ק י"ל דשייך גבי קרקע יאוש ואפ"ה לא קנאה דיאוש גרידא ל"ק והא דילפינן מקרא דקרקע אינה נגזלת היינו דל"ש שינוי רשות גבי קרקע ולפ"ז מותר לישראל לקוץ ערבה של מצוה משדה עכו"ם דהא שייך גבי קרקע יאוש ובערבה שייך נמי שינוי רשות כנ"ל תו לא הוי גזל ולפ"ז א"ש דר"ה ס"ל יאוש כדי קנה ע"כ דקרא אתי' דל"ש יאוש גבי קרקע ושפיר אסור לישראל לקוץ דיאוש ל"ש גבי קרקע וא"כ אם יקוץ ישראל ה"ה כגזלן אבל לדידן דפסקינן יאוש כדי לא קנה א"כ שייך שפיר יאוש גבי קרקע וא"כ מותר לישראל לקוץ דיאוש הוי ביד העכו"ם ושינוי רשות ביד הישראל ולכך לא העתיקו הפוסקי' דינא דר"ה הנ"ל ולא ס"ל להרי"ף והרמב"ם דקושי' ולקנהו בשינוי השם אזלא אליבא דר"י רק ס"ל כתי' ב' של תוס' ע"ש והמחבר דכתב בלשון י"א נמי לק"מ דזהו רק לשיטת תוס' אבל הרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כלל הך דינא ודוק. והנה תוס' בסוכה בד"ה הא קניא וכו' תימה דהא במרובה אמר ר"י יאוש כדי קנה וכו' ע"ש ועיין במפרשי' דהקשו דרשב"י ס"ל מהב"ע איך יחלוק עליו רבא וכו' ע"ש ונ"ל קושי' תוס' והרשב"א הקשה דמאי תי' תוס' דהוי שינוי השם הלא אנן קיי"ל שינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי וזהו הוי שינוי השם החוזר לברייתו דהא יש שאלה בהקדש ונראה דהפוסקין מחולקים אם בא ליד הגזבר אם מועיל בי' שאלה או דוקא קודם שבא ליד גזבר אבל לאח"כ לא יועיל שאלה עיין רמב"ן פרק גט פשוט ועיין ש"ך סימן רנ"ה והנה א"א אם בא ליד גזבר שוב אין שאלה בהקדש ל"ק מידי קוש' הרשב"א די"ל דכאן מיירי שכבר בא ליד הגזבר או ליד הכהן דכתיב והבאתם וכו' שכבר הובא וא"כ שפיר הוי שינוי השם דאין חוזר לברייתו רק י"ל דתלי' בהא דאמרי' במס' ב"מ דף מ"ד אמר ר"י ד"ת מעות קונה ור"ל אמר משיכה מפורשת וכו' והקשה הריטב"א לר"י דאמר אין קונין רק במעות א"כ מתנה במאי קנה ותי' דבאמת אין קונין רק בחליפין וא"כ דאין קונין כלל מה בכך דהוא בא ליד גזבר עדיין הוא כאלו הוא ביד בעלים דמ"ש דהא אין כאן קנין כלל אף להדיוט ואין כאן רק הואיל ונדר לה' והקדש לה' הרי נשאל עליו משא"כ אי משיכה קונה א"כ כשמשכה בו יד הגזבר דידו כיד הקדש קונה במשיכה ואיך ישאל על נדרו הא כבר קני' לי' הקדש במשיכה וכבר נודע בפוסקים שקנין ישראל ונכרים אינם שווין אם הוא דבר שקנין ישראל בכסף בגוי נקנה במשיכ' וכן להיפוך עיין בח"מ והטעם דכתיב עמיתך להוציא גוי וכ' באס"ז דה"ה להקדש דהרי ממועט ג"כ מהך קרא עמיתך ולפ"ז י"ל לר"י דהדיוט קונה בכסף ס"ל דבהקדש קונה במשיכה וא"כ כיון דהגזבר משכו הוי קנין גומר בביאת הקדש לידו י"ל דל"ש שאלה וא"כ הוי שינוי השם גמור ומתרצי' תוס' שפיר ולק"מ קושי' הרשב"א ולפ"ז לק"מ קושי' תוס' לרבא דרבא אמר שם קרא ומתניתא מסייע לר"ל וא"כ ס"ל דהדיוט משיכה קונה וא"כ ע"כ ס"ל דבהקדש אין קונין במשיכה ולפי"ז אם בא ליד הגזבר י"ל יש שאלה בהקדש דהגזבר עדיין לא קנאו בקנין גמור וא"כ הוי שפיר שינוי השם החוזר לברייתו ולק"מ דהוי יאוש גרידא ולפ"ז אף קושי' הנ"ל לק'"מ דאי שם בב"מ רש"א כל שהכסף בידו וכו' אא"כ וכו' אמר לך ר"ל אליבא דר"ש לא קאמינא וכו' וא"כ ר"ש ס"ל כר"י ולפ"ז בהקדש משיכה קונה ושפיר הוי שינוי השם אבל רבא ס"ל כרבנן דס"ל בהדיוט כנ"ל ודוק ובמש"ל בסוגי' דשבועות יתורץ מה דאיתא במדרש ילקוט זאת תורת העולה זש"ה כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אילים זה בלעם הרשע שרצה לדמות עצמו להקב'"ה כבני אילים כבני אי"ו א"ל הקב"ה מה אתה מבקש שאקבל קרבנות מן העו"ג אי אפשר שבועה היא מלפני שאיני מקבל אלא מבני אי"ו ותמוה. נקדים לתרץ עוד מ"ש שם במדרש הנ"ל מה כתיב למעלה מן הענין והי' כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה וכו' אני ה' שונא גזל בעולה והדבר תמוה ובהנ"ל יובן דברי המדרש דקרא הנ"ל מסייע לר"ל והוא מדכ' והשיב את הגזילה ואלו עושק לא קתני ש"מ דקנהו מהב"ע וא"כ י"ל אני ה' שונא גזל בעולה יאוש פשיטא ולאחר יאוש הא הו"ל יאוש ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו דבא ליד הגזבר וקנה אבל השתא דכ' למעלה כי יחטא ואשם דמוכח דמשיכה קונה בהדיוט וא"כ בהקדש אינה קונה ונשאלין לעולם ואין כאן שינוי השם ולכך לא תביאו כי אני ה' השונא ודוק. לתרץ התחלת המדרש נקדים לתרץ עוד מה דאי' במדרש איש איש כי ידור נדר לרבות נכרי' שנודרין נדרים ונדבות כישראל יכול אף גוי בבל יחל דברו ת"ל בני ישראל בבל יחל דברו ואין גוי בבל יחל דברו לאסור איסר על נפשו יכול אם אמר שבועה שלא אוכל נבילות לא חלה השבועה ת"ל לאסור איסר לרבות דשבועה חל אף על דבר איסור. ויתורץ ע"פ סוגי' הנ"ל דשבועות ובמ"ש שם דהנה י"ל תי' אחר על ק' הש"ס הנ"ל בשבועות ומכות דפריך והרי הקדש די"ל דמתני' מיירי בהקדש נכרי דקיי"ל נכרים נודרין נדרים ונדבות כישראל ובירושלמי מבואר הא דקאמר אין הגוי בבל יחל היינו שא"י להתיר על נדרו וכך כתבו תוס' בריש נזיר דנכרים ליתנהו בנזירות משום דליתנהו בשאלה ע"ש וא"כ י"ל דמתני' מיירי בהקדש נכרי דליתא בשאלה (היינו שאוכל כזית מן הקדש נכרי) וזה כוונת המדרש בנ"ז דקאמר אין הגוי בבל יחל לא הי' יכול לומר לאסור איסר וכו' הוי קשה ממתני' דכריתת דאמאי לא קחשיב שבועה וכו' וליכא למימר דמידי דאי' בשאלה וכו' ק' והרי הקדש אבל השתא דקאמר אין הגוי בבל יחל וכו' קאמר שפיר לאסור איסור וכו' ול"ק מתני' דכריתות די"ל דמידי דאיתא בשאלה וכו' והא דנקט הקדש מיירי בהקדש נכרי ודוק. ובזה יובן ג"כ המדרש שהתחלנו וזאת תורת העולה וכו' דהנה הט"ז הק' בהל' חלה סימן שכ"ג בשם הראב"ד האיך מצינו שחוטי חוץ שיהיה חייב כרת הא איתא בשאלה. ולכאורה לפי הנ"ל דס"ל דאם בא ליד גיזבר ליתנהו בשאלה א"כ לק"מ ואף לאינך דס"ל דאי' בשאלה מ"מ לק"מ לפי הנ"ל דגבי נכרים ליתנהו בשאלה וכו' א"כ מצינו שפי' שחוטי חוץ אצל קרבנות נכרים ולפ"ז א"ש המדרש בל"ז קרא דוזאת תורת העולה ה"א דע"כ צ"ל דמקבלין קרבנות מן הנכרים דאל"כ שחוטי חוץ היכא משכחת לה כקושי' הט"ז וא"ל תי' הנ"ל אם בא ליד גיזבר ליתנהו בשאלה מאן מוכח דדילמא כאידך דאף אם בא ליד גיזבר איתנהו בשאלה אבל השתא דאמר זאת תורת העולה וכו' שונא גזל בעולה ומשמע משום מהב"ע ולא קיי"ל כן כנ"ל ש"מ דהוי שינוי השם דאינו חוזר לברייתו ומוכח ממנו דמצינו שחוטי חוץ אף בלא קרבנו' נכרים שפיר י"ל דאין מקבלין מהן קרבנות וא"ש. ובזה י"ל בא"א הא דדריש רבא גר מותר בממזרת ורגמוהו כל העם די"ל על קוש' התוס' (סוכה ד' ל') דל"ל קרא להוציא הגזול ת"ל דה"ל מהבע דביבמות (מ"ח ב') אמרי' מ"מ גריס מעולים שלא קיימו ז' מצות בגיותן וא"א גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכו' והקשו תוס' הא אמרי הרג נפש ונתגייר הואיל ולא נשתנה דינו מיקטל ותי' בדי' אדם נענש וב"ש לית לי' עונש ע"ש מזה למד בשו"ת חות יאיר בגזל מישראל ונתגייר ב"ד מוציאין מידו אבל ב"ש אין לו עונש והיא היא לפ"ז קשה איצטריך קרא בגזל בגיותו אתרוג מישראל ונתגייר מחמת מהב"ע ליכא דכבר נמחל לו ואין כאן עונש אבל השתא דכתב לכם כיון דמוציאין בב"ד אינו יוצא בו והנה בסוף פ' הישן אמרי' אזרח לרבות גרים לסוכה ודייקו תוס' משמע סתמא אין גר בכלל בני ישראל רק היכא דרבינהו קרא ע"ש ולדבריהם ק' לולב מנ"ל בגר ודוחק לומר דילפינן מסוכה דלא דמי בכמה דברים להדדי ולפי הנ"ל ניחא דהא לכך כתב לכם לרבות גרים כמ"ש אך בלולב בלא"ה לק"מ דאיצטריך לשאול ואין כאן הכרח והנה תוס' דייקו הא כתיב לכם לשון רבים ומשמע להיפוך לרבות שאול ואי לא כתב כלל ה"א אפילו גזול מותר ומשכחת לה בגר דלא הוי מהב"ע כנ"ל והנה הא דגר מותר בממזרת לא דמיעט הכתוב רק הואיל ולא מצינו שום לימוד דהני ה' קהלי דרשינן לי' וא"כ שרי' גר וא"א דגר בכלל בנ"י סתמא א"כ א"צ קרא ומה"ת למישרינהו וא"ש דדריש גר מותר ש"מ דס"ל דלאו בכלל בנ"י ובסוכה איצטרך אזרח וקשה ג"כ גבי לולב מנ"ל וצ"ל מכח הכרח דלכם נ"ל ולפ"ז י"ל שאול מותר ולקחתם איידי דלכם משום הכי כתוב בלשון רבים כנ"ל ואין צריך לקיחה לכל אחד ולכך רגמוהו באתרוגיהן דל"ל לכ"א אתרוג דדי בשל ש"ץ דא"צ לכ"א כס"ד דש"ס ודוק:

תוכן העניינים

חצי יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה