חצי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
מסכת ביצה דף יב
ביצה דף י"ב המבשל גיד הנשה בחלב בי"ט ואכלו לוקה חמש וכו' א"ל פוק תני לברא הבערה ובישול אינה משנה וכו'. תוס' ד"ה הבערה וכו' ונראה דלאו דוקא ב'"ש היא ה"ה ר"ע ותמוה דמאי נ"מ אי ב"ש או ר"ע ונראה לתרץ ויתבאר ג"כ הרמב"ם דפסק גבי הוצאה והבערה אמרינן מתוך והקשו עליו מש"ס הנ"ל דקאמר הבערה ובישול אינה משנה הרי דגם בבישול אמרי' מתוך ונ"ל דהנה שם בפסחים פריך הש"ס לרבה דאמר הואיל מבריית' דהכא המבשל גיד הנשה וא"א הואיל הבערה לא לחייב הואיל דחזי' תוס' ד"ה אפיק הבערה תימה כיון דתנא באיסורא מהדר לוקמי נבילה וכו' מקשי' העולם דמאי קושי' דודאי מעיקרא דלית לן אוקימתא אחרינא אלא גיד של נבילה ע"כ הי' מוכרח לאוקמי הברייתא אליבא דהך תנא דס"ל אחע"א משא"כ למאי דמסיק עייל עצי הקדש מצי למימר דהאי תנא לית לי' אחע"א ולא אתי נבילה וחייל על איסור גיד וצ"ל דתוס' אזלי לשיטתן דכתבו בהדי' בחולין דאף למ"ד אחע"א לא חל בב'"ח על איסור גיד וכו' ע"ק וא'"כ ע'"כ האי א נא ס"ל דאחע"א מדחייב משום בב"ח ומקשי' תוס' שפיר ולפ"ז קשה אמאי לא קחשיב שבועה שלא אוכל בשר וגיד ואי"ל כתי' הש"ס מידי דאיתא בשאלה לא קתני דהרי קחשיב עצי הקדש ואי"ל כתירוץ הש"ס דמכות דאיסור כולל לית לי' דהא האי תנא אית ליה איסור כולל כנ"ל (ע"כ צ"ל דמידי דלית בי' ממשא לא קתני א"כ ק לחשוב נדר אך י"ל דודאי ל ניחא לתנא לחשוב אלא איסור דחל בב"א וא"כ כיון דקיי"ל קונמת בכ"ש ואיסור גיד ובב"ח לא חל עד שיאכל כזית וא"כ לא בא אלא זא"ז מש"ה לא קחשיב אך אכתי ק' לחשוב נודר שלא לבשל גיד ובישל) ונראה דממ"נ לק"מ אם מפרש שבוע' שלא לאכול כזית לק"מ די"ל כתי' הש"ס כולל ל"ל דבכזית מושבע ועומד וע"כ דקושי' הש"ס באם נשבע בסתם שלא לאכול וא"כ תיכף עובר במשהו ואינו מושבע ועומד י"ל ג"כ דמש"ה לא קחשיב משום דרוצה לחשוב דאם אכלו חייב ה' מלקות ועל שבועה תיכף שאכל משהו חייב כמש"ל ועל אידך לא מחייב עד דאכל כזית רק התינח באכילה בבישל מא"ל דעדיין קשה לחשוב דנשבע שלא לבשל ובבישל ל"ש לחלק דהא הכל בפ"א רק י"ל גם בבישל יש לחלק דהאיסור הוא מקודם ואין שוין לאינך אך נראה דבבישל ע"כ לא מחלקינן דהא קתני ומשום בישל ב"ט ומשום בב"ח וא"כ ע"כ דקחשיב לענין בישול איסורי' דלא חייל בב"א דהרי קיי"ל שיעור בישול גיד ובישול בב"ח בכזית ובישול לשבת קיי"ל כגרוגרת וקיי"ל כדינו בשבת כך דיני ושיעור בישול י"ט ל"ד לשיעור בישול בב"ח אע"כ דבבישול ליכא לחלק ועדיין קשה הנ"ל במ"ע דלחשוב נודר שלא לבשל והן הן דברי הש"ס הבערה ובישל אינה משנה פי' דע"כ צריך לומר דאינה משנה דקשיא כיון דהתנא אית ליה איסור כולל לחשוב נמי שביעה וא"ל מידי דאיתא בשאלה לא קתני דהא קתני עצי הקדש וצ"ל מידי דחייל אלית בי' ממשא לא קתני וא"כ קשה לחשוב נודר וצ"ל כנ"ל וקשה לחשוב נודר בבישל וצ"ל דלענין בישול נמי לא קתני אלא איסורין דחיילי בב"א וא"כ ע"כ בישל אינה משנה דקתני כיון דבישל בב'"ח הוא בכזית ובישל י"ט הוא כגרוגרת כנ"ל אבל א"א הבערה הוא משנה ולא עייל עצי הקדש א"כ א"כ דמשו"ה לא קחשיב נדר ושבועה משום דאיתא בשאלה ולעולם דקחשיב לענין בישול מידי דחייל בזה אחר זה וא"כ י"ל דבישל משנה ולפ"ז שפיר פסק הרמב"ם דאף לב"ה לא אמרי' מתוך רק בהבערה ואי קשי' מנ'"ל דבישל אינה מן המשנה י"ל כנ"ל דהא זה בזה תלי' אך עדיין קשה לן במאי דקאמר ב"ש וכו' הא א"א בישל משנה א"צ לעייל עצי הקדש וקחשיב ג"כ לאוין דבאו בזה אחר זה א"כ קשה לחשוב נודר ול"ל כנ"ל דמידי דאיתא בשאלה לא קתני דהרי קונמת ה"ה כהקדש וב"ש ס"ל אין שאלה בהקדש לכך כתבו תוס' דלאו דוקא ב"ש ה"ה ר"ע ודוק. באופן אחר נ"ל מ"ש תוס' ל"ד ב"ש דמקשי' על הש"ס דפסחים כיון דתנא אלאוין קמהדר הקשה במ"ע ליתני עצי אשירה ויהי' ו' לאוין ונ"ל דבמס' שבת איתא כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר וכו' והקשו תוס' למ"ד חובל ומבעיר חייב ולא מיירי הברייתא בצריך לאפרו ולדמו למה יהא חייב הא הוי משאצ"ל ותי' תוס' דמבעיר בעצי איסור דמקלקל כיון דאסור ומלאכה שאצ"ל לא הוי כיון דמחשב ליהנות ממנה ולפי זה דמאי דנאסר ע"י זה הוי קלקול ובשאר מלאכות לכ"ע מקלקל פטור א"כ קשה למה יחייב מבשל בי"ט בב"ח הא הוי קלקול דמעיקרא החלב חזי' לאכילה והשתא נאסרה וצ"ל כיון דבאמת אכלו ליכא קלקול ומ"ש תוס' דהוי מקלקל היינו במקום דנאסר ולא אכלו רק עכ"פ בעינן דבשעת הבישול יהיה דעתו לאכול דמאי איכפת לן אם רוצה לאכלו אח"כ כיון דבשעת בישול לא הי' דעתו לאכלו (וכ"כ תוס' ביצה דף י"ב ע"ב) ועי"ל דמיירי שבישל בחלב טריפה דבלא בישול הי' ג"כ אסור לכך אין לוקה עליו והברייתא כמ"ד בב"ח מותר בהנאה וא"כ ליכא קלקול דמעיקרא הי' אסור באכילה ומותר בהנאה ועכשיו ג"כ מותר בהנאה והנה לפ"מ דס"ד עייל עצי אשירה איך י"ל כתי' א' הא אמרי' בחולין דהשוחט בסכין של ע"ז חייב וה"מ במסוכנת אבל בריאה פטור דמקלקל הוא דמעיקרא חזיא לרדיא והקשו תוס' א"כ שוחט בשבת למה מחייב הא מקלקל ותי' תוס' בשלמא גבי שבת בעינן מלאכת מחשבת ומחשבתו נעשית דלדידי' ניחא ליה יותר בשחיטה אבל גבי ע"ז בטלה דעתו אצל כל אדם כו' א"כ לפ"ז קשה למה יחייב משום עצי אשירה הא מקלקל הוא דמעיקרא היה החלב מותר והשתא נאסרה משום בב"ח ואע"ג דלעצי אשירה לא נתקלקל דאיסור עצי אשירה אינה רק לחייב עליה אבל מה שנתבשל ע"י מותר מ"מ כיון דיש קלקול מחמת בב"ח ואסור לאכול ממנה לא מחייב אעצי אשירה דלא נהנה ממנו והוי כאלו לא נתבטל כלל וע"כ צ"ל כתי' ב' הנ"ל דמיירי בגוונא דליכא קלקול כגון בחל טריפה וכנ"ל וכל זה לפ"מ דס"ד דעייל עצי אשירה אבל לפ"מ דתי' דעצי הקדש שפיר י"ל כתי' הא' וא"ל דיש קלקול בב"ח דאסור לאכלו ולא נהנה מעצי הקודש ז"א דהא עצי הקדש אסור לשרוף אף בלא הנאה כלל ולפ"ז לק"מ קושי' הנ"ל דליתנא עצי אשירה דוודאי לפ"מ דס"ד דקתני ע"א אמרי' דהך ברייתא ס"ל דבב"ח מותר בהנאה ומיירי בחלב טריפה ולכך חייב משום ע"א דליכא קלקול אבל לפי האמת דאוקי בעצי הקדש י"ל האי תנא ס"ל בב"ח אסור בהנאה וא"כ לא משכחת לה שחייב משום ע"א כיון דבהאי בישול נאסר בהנאה א"כ הוי מקלקל בבישולו ולכך לא מצי למיחשב עצי אשירה ודוק. ולפ"ז לא קשה מידי על הרמב"ם מש"ס הנ"ל ופי' הש"ס כך דממ"נ חד מנייהו אינה משנה דאי הבערה אינה משנה א"כ קשה לימא מתוך וא"כ צ"ל דכאן ליכא למישרי משום מתוך דבעינן צורך קצת וליכא כגון דלא חשב עליו מיד לאכלה וא"כ בשעת הבערה לא הוי צורך קצת (ע"ש בתוס') וא"כ כיון דע"כ לא חישב עליו מיד כנ"ל א"כ ע"כ בישול אינה משנה כיון דלא מחשב עליו בשעת בישול הוי מקלקל בבישולו ולא מחייב משום בישול כלל כנ"ל וממ"נ חד מנייהו נקט וק"ל ולפ"ז א"ש מ"ש תוס' ל"ד ב"ש דעל קושי' הנ"ל דנ"ל קחשיב עצי הקדש ויהי' ששה לאוין מתרצי' מידי דאיתא בשאלה לא קתני והקדש איתא בשאלה אך קשה הך ברייתא ב"ש היא וב"ש סבירא ני' אין נשאלין להקדש לכך כתבו תוס' ה"ה ר"ע דסבירא לי' כב"ש במתוך ובהקדש סבירא לי' דנשאלין וא"כ לא מצי למיחשב הקדש דמידי דאי בשאלה לא קתני ודוק.