חצי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
בסוגיא הנ"ל
בסוגיא הנ"ל דף כ"ד: מתיב רבה בר רבא יש אוכל אכילה אחת ע"ש במסכת כריתות דף י"ג בתוס' ד"ה ד' חטאת וא"ת אמאי לא קחשיב ה' כגון שנשבע שלא יאכלנה ואכלה וי"ל דמילת' דאיתא בשאלה ל"ק וכו' ול"ל דמיירי בבכור וכו' שהרי וכו' והקשה מהרש"א ובה"ז על תוס' שעשו עצמן כאלו לא ידעו מש"ס דשבועות הנ"ל וקצרו דבריהם במקום שהיה להאריך דקשה הש"ס דמשכחת לה ה' הוא רק ע"י כולל ותוס' כתבי סתם אמאי לא קחשיב ה' ת"ל בלא כולל לא משכחת לה דאאחע"א ע"ש עוד הקשה המהרש"א בד"ה יש אוכל וכו' והאי סוגי' דהתם וכו' לא אתי' כהך וכו' דהשתא וכו' ואא"ל כן דע"כ להאי אוקימתא וכו' אלא דמוקדשין מיירי בבכור ובה"ז הקשה לפי דברי תוס' שכתבו כיון שנזרק דמן ליתנהו בשאלה א"כ ל"ל משני הש"ס התם בשבועות הכי אע"כ כיון דמקודם שניזרק דמן ה"ל מידי דאי' בשאלה קשה שפיר והרי הקדש לכך הוצרך הש"ס לשנויי דמידי דאי' בשאלה וכו' ונראה דתוס' הקשו בשבועות ותימה ל"ל פריך נמי מהך לר"י וי"ל משום דדילמא קסבר ר"י דאיכא שום תנא דאית לי' כולל בבא מאליו וכו' ולפ"ז לק"מ קושי' תוס' כאן על ר"מ דדילמא ר"מ לית לי' איסור כולל בבא מחמת עצמו כמו ר"י ולפ"ז שפיר קאמר ר"מ אקדשי' וכו' דקחשיב אפי' מידי דאי' בשאלה והא דלא קחשיב שבועה וכו' דלית לי' כולל ולפ"ז לק"מ קושי' מהרש"א דהא דמוקי הש"ס בשבועות בבכור היינו לת"ק דס"ל כולל אבל הא דקאמר הש"ס אקדשים היינו לר"מ ואע"ג דאיתא בשאלה ולמה לא קחשיב שבועה משום דכולל לית לזה אך קי' מהרש"א היא דל"ל להש"ס לאוקמי אליבא דר"מ במוקדשין הא גם בבכור מתוקמי לר"מ דאף דהאיסורין בב"א לא הוי אחע"א וא"כ ה"נ להש"ס לאוקמי בבכור כמו לת"ק דמיירי דוקא בבכור ונראה דלק"מ דלר"מ לא מצי לאוקמי כלל בבכור דהרמב"ם פסק דכל נותר דמצותו בשריפה דוקא בו ביום שנעשה נותר דהקטר חלבים ואימורין בלילה הוי נותר וצריך לשורפו בו ביום דוקא וא"כ לא משכחת ליה נותר כלל מבכור ביה"כ דאימתי נעשה נותר אי בעי"כ הא אסור לשחטו בעי"כ משום דממעט באכילתו יום אחד דבכור נאכל לב' ימים ולילה א' אע"כ דנעשה נותר בעי"כ כגון יום שקודם עיה"כ וא"כ מצות יום שריפתו בעי"כ והיכא משכחת לי' שיאכל הנותר ביה"כ ודוחק לומר שנשכח לשרפו בעי"כ אך משכחת לה בכה"ג דהא בזמן הבית הי' אפשר ליה"כ שיחול בא' בשבת וא"כ משכחת לה כגון שנשחט ע"ש ושבת לא הי' אפשר לשרפו ואכלו מאותו נותר ביה"כ אך לר"מ א"א לאוקמי כה"ג דהא ר"מ קאמר אם היתה שבת וכו' והיינו אם חל יה"כ בשבת א"כ קו' הנ"ל במ"ע הא ע"כ דנעשה נותר בעי"כ והי' חל מצות שריפה בעי"כ וא"כ הוצרך הש"ס לשנויי אליבא דר"מ אקדשי' דוקא והיינו בעולה שהיא כולה כליל וא"כ יכול לשחטו בעיה"כ והחלב שהוא מהאמורים נעשה נותר ביה"כ אך לכאורה קשה ודאי על איסור כולל דקאמר ר"י לא קשיא מהך מתני' דהכא כמ"ש תוס' מ"מ קשה על ר"י אמאי לא קחשיב כגון שאמר שבועה שלא אוכל חצי זית ומשום חלב לא מחייב עד שיאכל כל הזית דוקא ומשום שבועה חייב אף על החצי זית (ועיין במשנה למלך הל' ח"מ ובהל' שבועות) וכמש"ל באריכות ול"ל דמש"ה לא חשיב כה"ג משום דלא אתי בהדדי דמשום שבועה אסור מיד כחצי זית ומשום חלב אינו חייב עד שיאכל זית שלם הא קחשיב יה"כ דשיעורו הוא בכותבת ומשום חלב הוא בכזית אלמא דלא קפיד אשיעורא וא"כ קשה כנ"ל ונראה דלכאורה קשה מנ"ל להש"ס הסברא דמשום דהיה בשאלה קודם שנזרק דמן אף דעכשיו ליתנהו בשלנה מ"מ מיקרי מידי דאיתא בשאלה כמ"ש לכך הוצרך הש"ס לאוקמי בבכור דילמא בתר השתא אזלינן והשתא ליתא בשאלה וצ"ל דהש"ס הוכיח כן מהך מתני' דאתי לאשמעי' דמשכחת כמה חטאת על אכילה א' ול"ש איש או אשה דשווין לכל עונשין שבתורה וא"כ קשה אמאי לא קחשיב מתני' דבאשה משכחת לה ה' בכה"ג כגון שאמרה שבועה שלא אוכל חלב וקיי"ל גבי אשה דאם נדרה בדבר שיש בו עינוי נפש הבעל צריך להפר ואם לא הפיר ביום שמעו נדרי' יקום וכו' ומ"מ הבעל יכול לשאול על הקמתו וה"מ תוך מעל"ע כמבואר בש"ע ע"ש ולפ"ז משכחת לה גבה כנ"ל וא"ל מידי דאי' בשאלה ל"ק דמשכחת לי' שלא הפיר לה הבעל ביום שמעו וגם לא שאיל על הקמתו דשוב אין החכם יכול להתיר והוי מילתא דליתא בשאלה וע"כ צ"ל דכיון דהי' אפשר בשאלה קודם מעל"ע מיקרי מידי דאית' בשאלה א"כ מוכח דלא אזלינן בתר השתא ולכך הוצרך הש"ס לאוקמי בבכור אך כל זה אם אפשר בכה"ג א"כ מוכח כהנ"ל שפיר אך הא ל"ל בכה"ג דהא חלב הוי דבר שאין בו עינוי נפש ויכול החכם להתיר דדוקא דבר שיש בו עינוי נפש אין החכם יכיל להתיר רק הבעל צריך להפיר אבל דבר שאין בו עינוי נפש יכול החכם להתיר והוי מילתא דאיתא בשאלה אבל הקדש בתר השתא אזלינן והוי מילתא דאיתא בשאלה אך מ"מ איכא לאשכוחי גבי אשה ע"י כולל כגון שאמרה שבועה שלא אוכל תאנים וחלב וא"כ הוי מידי דאיתא בשאלה אע"כ מוכח כסברת בה"ז ודוק. לפ"ז לק"מ קושי' הנ"ל דל"ל מקשה הש"ס לר"י דמשכחת לה גבי חצי שיעור דודאי הש"ס ידע דאיכא לשנויי מידי דאיתא בשאלה ע קתני רק דעיקר הקושי' היא והרי הקדש וא'"כ לק"מ על ר"י די"ל מידי דאיתא בשאלה ל""ק ול"ק והרי הקדש י'"ל כגון שנשחט ונזרק דמו דליתנהו בשאל' דבתר השתא אזלינן והא דלא קחשיב ה' גבי אשה י"ל כנ"ל דחלב הוי דבר שאין בו בו עינוי נפש ואי ע"י כולל הא ר'"י לית לי' כולל כמ"ש תוס' וא"כ שפיר י"ל דבתר השתא אזלינן בשלמא לרבא מקשה שפיר דלית לי' איסור כולל א"כ שפיר קשה והרי הקדש ול"ל כיון דאיתא בשאלה לאחר זריקת דמן בתר השתא אזלינן א"כ אמאי לא קחשיב ה' גבי אשה וע"י כולל אלא ודאי דלאו בתרה ה השתא אזלינן לכך איצטריך הש'"ס לאוקמי בבכור דוקא ודוק. ובזה יובנו דברי תוס' דודאי תוס' לא בקשו להקשות וליחשש שבועה ע"י איסור כולל די"ל ר"מ לית ליה כולל לכך הקשו סתם אמאי לא קחשיב שבועה שלא אוכלנה היינו שלא לאכול חצי שיעור כנ"ל ותי' מידי דאי' בשאלה וכו' דבתר השתא אזלינן ולק"מ מאשה כנ"ל די"ל דחלב לא הוי עינוי נפש וע"י כולל ג"כ לית ליה א"כ ל"ל בבכור דהא אקדשי' קאמר היינו דהוצרך הש"ס לומר דוקא אקדש דבבכור ליכא לאוקמי כיון דאמר אם היתה בשבת וכו' וכנ"ל ודוק.
והנה תוס' הקשו שם בד"ה כי קתני וכו' תימה הא במכות וכו' ודחיק לאוקמי האי תנא איסור כולל לית לי' ולישני נמי כי הכא וכו' וי"ל דעדיפא מיני' משני התם והדבר הוא תמיהה גדולה דמתחלה הקשו תוס' וכתבו דדחיק לאוקמי והיינו כי הוא לדוחק יחשב לאוקמי מתני' דהתם כולל לית לי' והכא סתם מתני' דד' חטאת וכו' הוא רק ע"י כולל וא"כ מאיזה טעם תירצו התם דעדיפא מיני' משני התם ונראה דהנה הש"ע פסק בי"ד סי' רט"ו ס"ה הא דנדרים חלים ע"ד מצוה דוקא מצות עשה אבל לא על מצות לא תעשה לא חל הנדר כמו בשבועה זהו דעת הרשב"א וי"א שאם נדר מדברים האסורים חל הנדר ע"ש ש"ך ונראה להוכיח דעת הרשב"א ז"ל מש"ס הנ"ל דלכאורה אין מקום לקושית תוס' הנ"ל מש"ס דמכות דהלא משנה ערוכה במס' נדרים קונם שאיני ישן ה"ז בבל יחל דברו שבועה שאיני ישן וכו' ובשבועות שם קאמר הש"ס ת"ר חומר בשבועה מבנדרי' משא"כ נדרים אין חלים רק על דבר שיש בו ממש נמצא דנדר נמי אינו חל אמידי דלית בי' ממשא ולפ"ז אין מקום לקושי' תוס' הנ"ל ולישני נמי כי הכא וכו' דבסוגי' דמכות אין מקום לשנויי כמו הכא כי קתני מילתא וכו' דא"כ הקושי' במ"ע מנדר שלא לחרוש בי"ט אבל בסוגי' דשבועות דחשיב חיוב חטאת שפיר משני כי קתני מידי דחייל וכו' דכאן לא קשה מידי דלחשוב דנדר שלא לחרוש וכו' דבשבועות קחשיב ד' חטאת ובנדר לית ביה חיוב חטאת ולפי זה הן הן דברי תוס' בדיוק לשונם דעדיפא מיני' משני התם פי' התם מוכרח לתרץ המתני' אליבא דחד תנא כולל לית ליה דלא יכול לתרץ כי הכא דא"כ עדיין יפול הקושי' מנדר וכנ"ל וצ"ל דכולל לית לי' ומתורץ אף מנדר. רק לפי זה אכתי קשה מאי משני מנדר דהרי הש"ס הקשה התם לא קחייל השבועה ומשני על ידי כולל ובנדר קאמר התם חומר כנדר מבשבועה שהנדרים חלים על דבר מצוה א"כ עדיין יפול הקושי' ליתני נדר שלא לחרוש בי"ט ובנדר חל על דבר מצוה אע"כ מוכח מכאן כהרשב"א דהא דנדרים חלים ע"ד מצוה היינו דוקא מצות עשה אבל לא על מצות ל"ת ואיסור חרישה די"ט הוא ל"ת א"כ שוה נדר לשבועה ודוק:
והנה במסכת מכות פירש"י ד"ה בשור וחמור בחמור בכור ובפסחים דף מ"ה פירש"י בחמור של בדק הבית ונראה חרץ דהנה תוס' הקשה לפ"מ דמשני מידי דאי' בשאלה ל"ק והקדש איירי בבכור עדיין קשה מחמור דמיירי של בדק הבית ונ"ל דהגמ' פריך ולחשוב נמי זורע ומשל אין חילוק מלאכות לי"ט ולכאורה י"ל אמאי קחשיב התנא בי"ט דלא משכחת רק ח' לאוין לחשוב יה"כ א"כ מצי לאשכוחי ט' לאוין דהא יש חילוק מלאכות ליה"כ בשלמא אשבת לק"מ די"ל תנא אלוין קמהדר ושבת הוא חיוב מיתה אבל יה"כ משכחת לי' במלקות כגון חייבי כריתות שלקו נפטרו מכריתות וע"ק איך קחשיב י"ט ושביעית לב' לאוין לפי המסקנא התנא ס"ל אאחע"א א"כ בשביעית אינו חייב כלל משום י"ט דאין איסור י"ט חל על איסור שביעית ונר' דודאי לפ"מ דס"ד דאית ני' אחע"א באיסור כולל לק"מ דלכך קחשיב י"ט דאשמעינן דאחע"א אף באיסור קל דסד"א דוקא באיסור חמור אמרינן איסור כולל ולא באיסור קל מש"ה קחשיב י"ט לאשמעינן דאיסור י"ט חל על איסור שביעית אף דאיסור י"ט הוא איסו' קל משא"כ אי הוי נקט יה"כ ה"א דוקא יה"כ חל על איסור שביעית דהוא איסור חמור דהוא בכרת אבל י"ט לא חל על איסור שביעית ואשמעינן דאפ"ה חל ולפ"מ דמסיק דלית ליה אחע"א א"כ צ"ל דהא דקתני דחייב משום י"ט היינו בי"ט של ר"ה דאז איסור שביעית וי"ט בהדדי קאתי ואף מאן דנ"ל אחע"א מודה דבב"א חל וא"כ לא מצי למיחשבי יה"כ דביה"כ לא מצי לאשכוחי שיחול בב"א על אסור שביעי' דהא איסור שביעית חל ער"ה וא"כ אינו חייב בכלל משום יה"כ ולא מצי לאשכוחי ח' לאוין אבל אי קשיא הא קשיא אמאי קחשיב ח' לאוין במילתא דליתא בכל השנים רק בשביעית ובי"ט של ר"ה לא לחשיב י"ט ושביעית רק יה"כ דאיכא בכל השנים ומשכחת לה נמי ח' לאוין דהא ביה"כ חייב שתים משום זורע ומשום חורש וצ"ל כך דהא הרשב"א הקשה על תי' הש"ס אפיק הבערה וכו' ואזהרה וכו' ל"ל קרא להכי ת"ל דמשום מעילה בהקדש ותי' כיון דאותו אש אסור בהנאה הוי פחות משוה פרוטה ולא חייב כלל משום מעילה ולפ"ז ק' למאי דפי' רש"י במשנה חמור איירי בב"ה הא מתני' בזורע כלאים דהוי איסור הנאה א"כ הוי פחות משוה פרוטה ולא חייב כלל משום מעילה וצ"ל דמתניתין דזורע כלאים דהוי איסור הנאה אתי' כרבי עקיבא דסבירא ליה א"א אוסר דבר שאינו שלו וכן הזורע בשביעית דאינו נאסר כלל משום כלאים דבשביעית לא קחשיב שלו ובזה א"ש נמי מה דהקשה על הרמב"ם שפסק כר"ע דאא"א וכו' והקשו עליו הלא חכמים פליגי עלי' דר"ע וקיי"ל דאין הלכה כר"ע מחביריו ובהנ"ל ניחא דפסק כסתם מתניתין דע"כ מתני' הנ"ל אתיא כר"ע דלכך לא מצי למיחשב יה"כ משום דלא מצי לאשכוחי ח' לאוין דבבמ'"נ בשביעית לא מחייב משום יה"כ ובלא שביעית אינו חייב משום הקדש דבלי שביעית אינו נאסר אותה זריעה בהנאה ולפ"ז ניחא דכאן פירש במתני' לפ"מ דס'"ד דס'"ל אחע"א א"כ ע"כ מיירי בחמור בכור כקושי' תוס' אבל בפסחי' פירש"י לפי המסקנא דהאי תנא לית ליה אחע"א ע"י כולל וצ"ל דמתני' מיירי בי"ט ר"ה דבלא"ה אין איסור יום טוב חל אאיסור שביעית א"כ קשה אמאי קחשיב שביעית ור"ה ולא קחשיב יה"כ דאיתא בכל השנים אע"כ דכיון דאינו חייב משום הקדש רק בשביעית לכך לא מצי למיחשב יה'"כ דא"כ לא משכחת לה ח' לאוין כנ"ל רק התינח אי המתני' מיירי בחמור של ב"ה אבל אי מתני' מיירי בבכור א"כ בלי שביעית נמי מחייב א"כ הדרא קושי' לדוכת' לחשיב יה"כ במקום שביעית וי"ט א"ו חמור מיירי בב"ה וא"כ לא מצי לאשכוחי ח' לאוין רק בשביעית ובי"ט וא"ל דעדיין קשה לפי האמת למה קחשיב חמור ב"ה דלא מצי לאשכוחי חי חיוב רק בשביעית לא לחשוב שביעית ולחשוב חמור בכור וי"ל דתנא רוצה לחשוב ח' לאוין וחמור בכור ושור בכור כולהו חדא לאוין הוא ודוק: