אור ברסלב
חצי יהונתן מסכת שבועות דף כד

חצי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

מסכת שבועות דף כד

מגן אברהם סימן רסז סק"א

במס' שבועות דף כ"ד שבועה שלא אוכל נבילות וכו' ור"ש פוטר וכו' אמאי מושבע ועומד מהר סיני הוא ומשני ר"י בכולל דברים וכו' ע"ש עד אמר רב מרי אף אנן נמי תנינא וכו' תוס' ד"ה דמוקי לה כד"ה וא"ת ולימא דמש"ה לא אמר כר"ל דס"ל ח"ש אסור מד"ת ולא משכחת לה בהן ולאו ועיין במהרש"ל וז"ל ועוד דמצי לאוקמי וכו' נ"ב וא"ל וא"כ מ"ט דר"ש דפוטר י"ל היינו משום דמחייב שאר איסורין בכ"ש א"כ ה"ה דמחייב שלא כדה"נ ע"ש והרב מהריב"ל ומהרש"א ז"ל מאנו בזה דהוא נגד הגמר' והסבר' דיהיו שייכין אהדדי דהא ר"י גופא ס"ל ח"ש אסור מד"ת ואפ"ה ס"ל דכל איסורין אין לוקין עליהן אלא כדה"נ בפסחי' דף כ"ד ע"ש ואף גם הוא נגד הסבר' דאיך שייך ח"ש לשלא כדה"נ וא"כ קשה מ"ט דר"ש דפוטר ועוד דהא קאמר הש"ס ר"י לא אמר כר"ל היינו קאי לשלא כדה"נ וא"כ איך אמר הש"ס דמוקי לה כד"ה הא בשלא כדה"נ לא פליגי כלל ר"ע ורבנן רק לענין שבועה במשהו ועוד הקשה מהריב"ל ומהרש"ל על תוס' שכתבו והאי פי' ניחא טפי דלפי' קמא קשה הן היכי משכחת לה הא שפיר י"ל דמשכחת לה בנבילה מוסרחת דהא עדיין דמשני ר"י בכולל מוכרח לשנויי דאיירי בנבילה מוסרחת א"כ ה"ל לאקומי נמי בח"ש ואף דח"ש אסור מד"ת מ"מ משכחת לה בנבילה מוסרחת ומה שרוצה המהרש"ל לדחוק ולומר דדוקא לר"י דמוקי בכולל שפיר יש לדחוק ולומר בנבילה מוסרחת אבל לר"ל הוי סתמא דמתניתין בלא כולל רק שנשבע על נבילה להדיא וכמ"ש תוס' ד"ה כדרבא וכו' וז"ל וי"ל דלא משמע סרוח בכלל נבילה אלא בכולל עמהם דברים המותרין ע"ש וא"כ ה"נ אמרינן דהן לא משכחת ליה בלא כולל דלא"א דנשבע אנבילה מוסרחת אי לא"א איסור כולל וכמ"ש תוס' אבל באמת ז"א דמנ"ל לתוס' זה דכ"ז לא כתבו תוס' אלא בשבועה שלא לאכול אבל אי כולל דברים המותרין א"כ גליא לדעתי' אדבר היתר אמרינן מסתמא נשבע נמי אמוסרחת משא"כ בשבועה שאוכל דהיינו הן א"כ אמרי' מסתמא נשבע לאכול דבר היתר יותר מאיסור דאטו ברשיעי עסקינן לאכול דבר איסור וא"כ אף בלא כולל נמי אמרינן דמסתמא נשבע לאכול דבר היתר דהיינו נבילה מוסרחת דלא כרש"ל ודבריו אינם מובנים לי דמנ"ל לתוס' סברא זאת איברא בתו' דתירצו דמיירי שנא כדה"נ עדיין לישנא דש"ס הוא מגומגם בשלמא ר"י לא אמר כר"ל וכו' הא ר"ל לא מזכיר כלל מדה"נ רק סתם וזה לא הי' משמעות קושי' הש"ס כלל דר"י יאמר כר"ל לגמרי כמ"ש תוס' ולשון הש"ס מגומגם מאוד וביותר יש לתמוה על הש"ס שם דף כ"ג דבעי ר"א נזיר וכו'. תוס' ד"ה אהתירא וכו' מסתמא האבעי' קאי לר"י דס"ל ח"ש אסור מד"ת ומ"מ יתכן לשון התירא הואיל ולית ביה מלקות וכו' לבד זה הדוחק בלשון התירא אף גם א"כ למה פשיט מר"ל ולא מר"י גופא דאמר בכולל הא בפורט נבילה לחוד לא חל שבועה וש"מ דלאו בהתירא קמשתבע וע"ק דתי' תוס' א"נ שלא כדה"נ ודבריהן תמוהין הש"ס קאמר בכמה דמשמע דאבעי' הוא אהתירא דמשהו ולא אשלא כדה"נ כלל גם במאי דסיים הש"ס א"ד אין אכילה פחות מכזית הא אין הספק בכלל כזית רק אשלא כדה"נ והל"ל סתם אכילה כדה"נ ועוד הקשה בעל כפות תמרים לפי תי' תוס' א"כ מאי מקשה הש"ס בפרק יה"כ איסורא הוא דאיכא וכו' ל"צ וכו' אלא לח"ש ולדברי תוס' דאף לר"י ה"ל התירא א"כ ה"ל להש"ס לשנויי יה"כ אסור היינו שלא כדה"נ ולכ"ע לר"י ולר"ל מדרבנן אסור גם צ"ל קשי' תוס' שם דמאי מבעי' לי' דוקא בנזיר וכו' ותי' תוס' דחוק הוא משום דראי בנזיר וכו' ולתרץ כל קושי' הנ"ל דהנה הרב המ"מ והפר"ח מחולקים וז"ל שקצים ורמשים הפנימים בעצמן כגון עכברים וכדומה אע"פ שהסריחו אסורין מד"ת דחזינן כיון שהסריח בטבעי ואפ"ה אסרה התורה אע"פ שהוא רק עפרא בעלמא א"כ ודאי דליכא לחלק בין סרחון דידי' לסרחון דאתי מעלמא ודעת הרב המ"מ אע"פ שפגומין בעצמן אם נסרחו דאתי' ליה מעלמא מותרין והנה לכאורה יש להביא ראיי' לדעת המ"מ והוא דלפמ"ש תוס' בד"ה אף אנן נמי תנינא והוא דשייך לשון אכילה אף במוסרחת וע"ז הביא ראיי' דכמה שקצים ורמשים איכא דלא חזו לאכילה טפי מנבילה מוסרחת ומ"מ חייב משום שבועה ש"מ דאף כה"ג בכלל אכילה דהא מתני' סתמא קתני דחייב וקשה אם כן דבכלל שקצים ורמשים דקתני במשנה אף מסורחת בכלל איך אמרי' שבועה שלא אוכל שקצים ואכל חייב הא לא משכחת לה בלאו והן ול"ל בנבילה מוסרחת תינח נבילות שקצים הפגומין מעצמן מאי א"ל דאם נשבע שאוכל לא חייל ול"ל במוסרחת מאי נ"מ ה"ה מוסרח מעיקרא ומ"מ אסרה התורה וע"כ צ"ל כסברת המ"מ דדוקא בשלא נפסלו מאכילת כלב אבל במוסרח ונפגם מותרין וא"כ שפיר משכחת לה בהן בנפגם ומסרח כנ"ל אך נראה דצדקו דברי הפר"ח והוא דקשי' ני' קושי' מהריב"ל במ"ש תוס' ופי' זה ניחא וכו' דלפי' קמא וכו' הא שפיר י"ל דמיירי בנבילה מוסרחת כנ"ל וצ"ל דהא בלאו הכי כתבו תוס' ד"ה אלא וכו' דאפי' ע"י כולל לא"א דתחול השבועה לבטל המצוה וקשה לר"י דקאמר בירושלמי שבועה שלא אוכל מצה וכו' ותי' דהכא דוקא לא חייל משום שהזכיר נבילה ונשבע לאכלה אבל התם דלא מזכיר כלל פסח חייל עליו שבועה ולפ"ז משכחת הן אפי' בדבר איסור כשאמר סתם לאכלה עכ"ל וא"כ לק"מ אפר"ח דודאי איכא שקצים דלא פגמו מעצמן כמ"ש עכברא דדברא עולה על שולחן מלכים וא"כ שפיר שייך הן במוסרחת כמו נבילה וא"כ כי אמר סתם שבועה שלא אוכל ולא הזכיר ביחוד שקצים הפגומין בעצמן וא"כ שייך שפיר כולל וחייב אבל אדבר איסור כמו שבועה שלא לאכול מצה שייך שפיר הן כנ"ל ע"י כולל רק כל זה א"א כולל אבל אי לאין איסור כולל אם כן עדיין לא מצינו הן בשקצים הפגומין מעצמן הן על ידי כולל כנ"ל משא"כ בקושי' הש"ס דר"י עכ"ל ל"א כר"ל והיינו דאם יאמר כר"ל יהא נמלט מאיזה צד מהדוחק או דלא יצטרך לומר תי' הש"ס בנבילה מוסרחת או דלא יצטרך לומר באיסור הבא מעצמו כולל כדס"ל צר"ל וא"כ א"א דיסבור כר"ל מ"מ בח"ש הואיל ואסור לר"י מד"ת לא משכחת לי' רק בנביל' מוסרחת וא"כ מה הרווחנו בזה דא"צ לר"י באיסור כולל וא"כ עדיין קשה הן איך מצינו בשקצים הפגומין בעצמן דהא לפי הסברא דהשתא לא הי' לומר כלל באיסור כולל משא"כ לפי תירוץ שני של תוס' שפיר. מצינו הן וא' שפיר כתבו תוס' ולפי' זה ניחא ולא קשה קושי' מהריב"ל דס"ל לתוס' כסברת, הפר"ח ודוק. ולפ"ז א"ש דהנה לכאורה לק"מ קושי' תוס' והוא דר"י לא מצי לאוקמי בח"ש אוסר מד"ת דהא אמרי' בפסחים כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר ע"ש כל הסוגיא והנה הרמב"ם בהלכות מ"א פסק כזית בכא"פ אסור מד"ת ואם נתערב בו היתר מותר מד"ת והקשו עליו וכי ליכא כא"פ מותר מד"ת הא הוי חצי שיעור וח"ש אסור מד"ת והוי כמו חצי זית בכא"פ ותירצו דה"מ בעין אבל ע"י תערובת לא ומד"ת מותר וזהו בסתם חצי שיעור נבילה אבל בנשבע שלא לאכול חצי זית ואכל לוקה ע"י אכילתו בזו וודאי ע"י תערובת אסור כמו בנבילה בכא"פ דה"ז לאי הוא כמו בזה וחוזר חצי זית לדרכו של זית ופשוט ולפ"ז קשה א"כ מאי מקשי תוס' דהא ר"י ס"ל ח"ש אסור מד"ת די"ל ג"כ דמיירי בשבועות בנתערב חצי זית נבילה וא"כ לר"י שבועתו היה מותר מד"ת משא"כ ע"י שבועה אסור ושפיר חייל שבועתו ול"ש כל אחע"א לפ"ש ור"י מ"ט לא"א כר"ל והיינו בח"ש איסור ע"י תערבת ונ"ל דהנה תוס' כתבו בפרק ג"ה בהא דאמרי' דאיכא כזית בכא"פ משא"כ ביותר מותר והקשו תוס' הא קיי"ל טעם כעיקר מד"ת ותי' דבאמת לענין איסור דאסור מד"ת אף דליכא כזית בכא"פ והתם מיירי לענין מלקות מ"מ לא חייל עליו איסור שבועה א"כ מקשו תוס' שפיר והא ק כ אסור מד"ת וא"ל כנ"ל בנשבע שלא לאכול ח"ש ע"י תערובת הא מ"מ טכ"ע מד"ת ודוק. אמנם כל זה בנבילה דשייך שפיר טעכ"ע אבל בשקצים דליכא טעם כלל דה"ה פגומין בעצמן ל"ש כ"ז וא"כ שפיר י"ל דנשבע שלא לאכול ח"ש דנ"מ לענין תערובת ול"ל כנ"ל דהא טעכ"ע קשה הא בשקצים ליכא טעם כלל כנ"ל רק דקושי' תוס' הוא דמ"פ ור"י מ"ט לא"א כר"ל דילמא ר"י הוכרח לומר כולל משום נבילות וע"ז שפיר תי' תוס' ועוד דהמ"ל שלא כדה"נ אמנם לכאורה לא מתרצים תוס' מידי דהרי הרמב"ם בהלכות מ"א כתב להדיא דנט"ל מותר היינו משים דהוי שלא כדה"נ א"כ בשקצים דאסרה התורה אפילו שלא כדה"נ ל"ל כנ"ל אך למש"ל א"ש הכל על נכון דהש"ס פריך תרווייהו דעל שקצים מהנ"ל ה"ל ח"ש והיינו תערובת דמותר מד"ת ל"ש כלל גבי טע"כ דכיון דפגומין בעצמן כנ"ל ובנבילות ה"ל שלא כדה"נ ולא הוצרכו לומר דמיירי בכולל וא"ש על נכון קו' הש"ס ור"י מ"ט לא"א כר"ל והיינו בשקצים הל"ל כר"ל וח"ש ע"י תערובת וקאמר הש"ס דמוקי לה כד"ה דלא י"ל בח"ש כלל כיון דחצי לאוקמי ככ"ע משא"כ אי הוי אמר ח"ש לא הוי אתי' ככ"ע דאליבא ר"ע בסתם לרבנן במפרש ולא קשה קושי' הנ"ל דשפיר קאמר הש"ס דאתי' כד"ה ודוק. ולפי זה לא קשה מידי קושי' הנ"ל דא"כ מ"ט דר"ש דפוטר דהא צ"ל בתוס' דכתב דמיירי שלא כדה"נ צ"ל כיון דנשבע שלא לאכול הן כדה"נ והן שנא כדה"נ ומגו דחייל אשלא כדה"נ חייל נמי אכדה"נ בכלל ולכך סתמא קתני ואכל חייב דהיינו כדה"נ דחייל אשבועה בכולל אך כל זה למאן דאית לי' איסור כולל אבל למאן דל"ל איסור כולל א"צ דהיינו לר"ש א"כ במשנה דקתני ואכל נבילות דהיינו סתמא כדה"נ ור"ש פוטר דל"ל איסור כולל ולק"מ וא"ל א"כ איך קאמר ור"י מ"ט לא"א כר"ל (הא לא משכחת בי' הן ולאו) ז"א דבהך פי' דמקשה משלא כדה"נ שפי' מצינו בו הן ולאו דנשבע שאוכל שלא כדה"נ וכן בשקצים הפוגמי' משכחת לה ע"י תערובת וא"כ ארווח לן דאלו אמר ר"י כר"ל א"כ להך תי' דמיירי בנבילה מסרחת זהו דוחק גדול ולפ"ז לק"מ נמי קושי' תוס' הנ"ל דאמאי קמבעי' לי' בנזיר דוקא כו' דזהו לא מבעי' לי' ומן הסתם קאמר דיותר קמשתבע אהתירא אך כ"ז אי היתר גמור אמרי' אהתיר' קמשתבע אבל על ח"ש דבלא"ה איסורא איכא דח"ש אסור מד"ת ואע"ג דליכא מלקות אלא איסור בסתמא משתבע אשיעור שלם רק דמ"מ י"ל אהתירא קמשתבע דהיינו ח"ש ע"י תערובת דיש היתר גמור כה"ג א"כ מסתמא נשבע אדבר היתר וזה לא קמבעי' לי' להש"ס כלל רק דאבעי' דש"ס גבי נזיר דאמרי' היתר מצטרף לאיסור א"כ אף ח"ש ע"י תערובת אסור מטעם היתר מצטרף לאיסור כדאמרי' להדיא בפסחים וא"כ ל"ש אהתירא קמשתבע כיון דזהו נמי איסור וביותר הי' לנו לומר אשיעור שלם קמשתבע שפיר קמספקא לי' לש"ס דדוקא בנזיר משא"כ בשאר איסור לא"א כלל היתר מצטרף לאיסור א"כ מסתמא אהתירא קמשתבע דהיינו חצי שיעור על ידי תערובת לא קמבעי' לי' כלל רק בנזיר קמבעי' לי' ותוס' אזלי לשיטתייהו דס"ל בפסחים ובנזיר דגרסי' בדנפישי וכו' דכי אמרי' בנזיר דהיתר מצטרף לאיסו' היינו בדלא נפישי מהיתר כלל וא"כ אף בנזיר שייך בכא"פ לכך הקשו אשאר איסורין משא"כ לשיטת רש"י בפסחים דלא גרס בדנפישי וס"ל בכ"מ היתר מצטרף לאיסור קושי' הנ"ל מיושב ותוס' דתי' לעיל בהך אבעי' דחרצן שלא כדה"נ רק מ"מ ל"ש התיר' קמשתבע דהא מ"מ אסור מדרבנן לכך הספק אולי נתכון לח"ש וא"כ י"ל ע"י תערובת כנ"ל ובפרט בחרצן דאמרי' שם להדיא דלא אכלי' לי' בעיניה רק ע"י תערובת וא"ל הא היתר מצטרף לאיסור בנזיר ז"א דה"מ דוקא כדה"נ דאסור מד"ת אבל שלא כדה"נ הוא גז"ה ובזה אין חילוק בין נזיר לשאר איסור וטע"כ ל"ש כלל בחרצן דלית ליה טעם כלל כמבואר בש"ס הנ"ל וא"כ ח"ש מותר לגמרי כמו יבש ביבש במקום דנ"א שאם יתבטל יתן טעם ודוק. בא"א י"ל קו' תוס' הנ"ל דלמה נקט נזיר דוקא דהנה שם במסכת יומא הש"ס קמפרש מ"ט דר"י דח"ש אסור מד"ת משום דחזי לאיצטרופי היינו אם תוך כא"פ יאכל עוד ח"ש יבא לידי מלקות וכרת א"כ לפ"ז נזיר שאוכל בסוף רגע דמשלם נזירתו א"כ תו לא אפשר לאיצטרופי א"כ אף לר"י יהא מותר ולכך נקט ר"י הטעם משום דחזי ולא סתם לן משו' כי כל קו' תוס' שם ביומא דבכה"ג שרי וקרא אתי לדמסתבר וא"כ שפיר קאמר אהתירא קמשתבע כנ"ל גבי נזיר ולכך לא שאיל רק בנזיר לק"מ קושי' תוס' גם קושי' שניי' דאיך קאמר אהתירא קמשתבע דגבי נזיר שפיר שייך אהתירא וכנ"ל ולפ"ז לק"מ נמי דה"ל להביא ראיי' מר"י גופא דאצריך בנבילה כולל טעמא וכו' דמדר"י אין ראי' דשם באמת ח"ש אסור מד"ת דשייך איצטרופי ולכך פשיט מר"ל דס"ל דלא"א חזי לאיצטרופי וא"כ שוה נזיר לשאר איסורין ולק"מ נמי דלא נקט יה"כ סוף יה"כ דשם פשיטא דלא התירא קמשתבע ומ"מ סתם אכילה בכזית דשיעורו בכותבת והא דלא נקט חמץ בפסח ולכך כתב דשם כל מדרש לאסור משהו ולא הוי ילפינן מכללא דחזיא משום דבאוכל סוף פסח דנ"ש חזיא לאיצטרופי וצריך קרא ולימוד מיוחד ודוק:

תוכן העניינים

חצי יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה