חצי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
בענין ספיקא דאורייתא
מה שטען הפר"ח בכללי הש"ס לרשב"א וסייעתו דס"ל ספק ד"ת מהתורה אסור מהך דיומא דף ע"ד דתני' כי כל לרבות כוי וח"ש ולר"ל ח"ש אסור מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא א"כ ה"ה כוי ש"מ דספיקא מדרבנן דר"ל לא ס"ל ברי' בפ"ע ע"ש ונ"ל דגם בתוס' שם ד"ה כיון דחזי וכו' י"ל דכתב לולי סברת חזי' לאיצטרופי ה"א דאתי' כל לכוי אבל השתא מיסתבר דאתי לח"ש א"כ כוי מנ"ל ובלא"ה קשה לומר כי כל שני ריבוי ח"ש ולכוי ענינו של זה לא כשל זה וגם מה קאמר ר"ל ה"מ איצטריך קרא למעוטי ספיקא דלמא באמת עיקר קרא לח"ש ועיין בתוס' א"ו דבלא"ה התוס' בפרק אלו עוברין דהקשו לר"י דדריש כל לח"ש לימא כל לריבוי היתר מצטרף לאיסור והקשה המהרש"א הא יותר ניחא למדרש בעיני' מלמדרש ע"י תערובת אבל באמת כ"כ תוס' דלכך מרבי' לר"א בחמץ כי כל על איסור מצטרף להיתר ולא על ח"ש דכתי' כי כל אוכל ואכילה בכזית ואיך נרבה באוכל בפחות מכזית הא אוכל כתיב ולכך דרשינן להיתר מצטרף לאיסור ומ"מ אוכל כזית וגם הקטרה דס"ל לרבא בעיני' משום דכ"מ הקטרה בכזית איכא רק חצי זית קומץ ע"ש במכות אך לפ"ז איך דרשי' ח"ש הא כל אוכל חלב כתיב ואוכל בכזית ועיין ברא"מ בביאורו לסמ"ג בהלכות פסח דדעתו באמת אוכל בפחות מכזית מיקרי בלשון וכבר השיגוהו המחברים. ולכן נראה דאמרי' בפ' אותן ואת בנו מתני' נוהגת בכוי לר"א וחכמי' פוטרים ואמרי' ר"מ בצבי הבא על תיש דחוששין לזרע האב לכ"ע ושה אפילו מקצת שה כי פליגי בתיש הבא על צבי לר"א חוששין אף לזרע אב וה"ל מקצת שה ולרבנן אין חוששין וה"ל כולה צבי ופריך הגמ' הא דתנן כוי אין שוחטין ביו"ט ואם שחטו אין מכסין דמו ה"ד אי בתיש הבא על צבי לכ"ע ליכסה דה"ל מקצת צבי וכו' והקשו תוס' דמ"מ אינו מתיש רק בחצי מתיש ע"ש א"כ אמרי' בהמה חצי חיה וחצי בהמה א"כ כל טפה דם הוא מעורב חיה ובהמה ודם חיה ובהמה שנתערב אין בו דין כיסוי בי"ט וכ"כ הרשב"א ותי' בדקירה אחת וכו' כללו של דבר כל טיפה חצי בהמה וחצי חיה וא"כ ה"ה חלבו כל קורט חצי חיה וחצי בהמה וא"כ באוכל כזית הוי כאוכל רק חצי משל בהמה דחלבו אסור ולפי זה א"ש דהברייתא לא מיירי בכוי ספיקא רק בצבי הבא על תיש או להיפוך וחששא היא דחוששין לזרע האב וא"כ חצי חיה וחצי בהמה וקאמר קרא כל אוכל דהיינו דאוכל כזית בלשון אוכל ומ"מ רק ח"ש מרבינן לאסור וא"כ ח"ש סתם דחד דינא אית לי' וא"ש הברייתא וגם דברי התוס' מדוקדקים דהשתא דיש סברא חזי לאיצטרופי אמרי' לח"ש היינו כוי ולא קשה מידי. והנה לר"ל דקאמר מדרבנן קרא אסמכתא בעלמא צ"ל לדרשא אחרינא קרא אתי' ולפ"ז גם בזה קושי' תוס' מיושב דל"ל סברא חדא לאיצטרופי דלולי כן הוי דרשינן כל לדרשא אחרינא כר"ל רק ר"י לא ס"ל דרשא אחרינא וזהו ההמשך בגמרא ה"מ דיש כאן דרשא אחרינא ואף ר"י מודה דאל"כ קשה קושי' תוס' ל"ל חזי לאיצטרופי וכו' ול"ל כתי' תוס' דה"א לכוי ולא לח"ש דחששא הוא רק פשוט רבנן דמספקא לי' וקמ"ל דאסור הא א"א איצטרך קרא למעוטי ספיקא וע"כ צ"ל דה"א לדרשא אחרינא א"כ מוכח הך סברא ותי' לעולם כתי' התוס' דה"א לכוי וברי' בפ"ע אבל השתא דאיכא סברא חזי' וכו' אמרי' כוי וח"ש חד מילתא וכמ"ש ולא דמספקא כלל וכן הדבר באמת לר"ל ח"ש וכוי חד מילתא ולר"ל באמת האוכל כזית מחלב ומכוי מותר מד"ת דאיכא בי' רק חצי זית חלב וא"ש ותרווייהו רבנן וא"ש ודוק. ולפי מ"ש לעיל לתרץ הרמב"ם דמיירי בסוף יה"כ יובן מ"ש בעל כפות תמרים במאי דמשני יה"כ אסור וכו' לח"ש דמ"ש יה"כ משאר איסורין דבכל דוכתי' אסור ומאי קמ"ל ביה"כ דלפמ"ש טובא קמ"ל אפי' בסוף יה"כ דל"ש חזי לאיצטרופי וכו' וא"כ אף קושי' הנ"ל אתי שפיר דל"ל לשלא כדה"נ דא"כ קושי' זו במ"ע מ"ש יה"כ משאר איסורין. ודע דהר"ן הוכיח מהא דאמרי' בביצה אין למחות ביד נשי דעבדי עבידתי' בתוספת יה"כ שהוא מד"ת ול"א מהתורה כשנידון בכלל תוספת היותו ספק יום וספיקא מותרת וש"מ כרשב"א ולא כהרמב"ם ובזה יובנו דברי הירושלמי נשים דעבדי עבידתי' בעי"כ עד רמשא אין למחות דתנן יה"כ אסור וכו' ולפי הנ"ל אתי שפיר והדברים מובנים מעצמן. ובזה יובן דברי הש"ס דקדושין דף ע"ג דרש רבי גר מותר בממזרת רגמוהו כל העם באתרוגיהן כו' ע"ש דמה דהוכיח הר"ן דלא כהרמב"ם מהך דכ"ש דאסור מה"ת לפי דעת רש"י בפ' כ"מ דעושה מלאכה בערב שבת חייב אשם תלוי דהוי שני חתיכות עיין בפר"ח שם ק"י א"כ אין כאן ראי' בכה"ג אף להרמב"ם מ"ת אסור אשם תלוי יוכיח ע"ש בפר"ח ומהרי"ט. אך לפי זה הא דאמרי' במסכת סוכה בשמיני אסור דאי אתרמי לי' סעודתא בה"ש חייב לאכול בו אתרוג בשמיני מותר ופי' הרשב"א דהא דלא"א נמי אם לא נטל כל היום בשביעי יטול בה"ש דספיקא דרבנן ומותר ואלו ה"ל כב' חתיכות אף בספק דרבנן בכה"ג אסור כנודע שם סימן ק"י והנה מ"ש תוס' והרמב"ם להתיר ספק מד"ת מדאמרינן ממזר ודאי ולא ספק י"ל דילמא שאני התם גז"ה היכא דגלי גלי ואדרבה להרמב"ם קשה ל"ל קרא בממזר וצ"ל דה"א יוחסין חמירי ולשיטת הרשב"א לא קשה מידי וצ"ל דשם אמרינן גר מותר בממזרת משום דה' קהלי כתיבי א צריכי וחד לומר ממזר ודאי ולא ספק ולית לו קהל לרבות גר וקשה מה חזית למדרש להך קהל ממזר ספק וגר בממזרת נדרש לחומרא ממזר ספק אסור וקהל לרבות גר דג"כ אסור ולקולא ולחומר לחומרא ילפינן וא"כ שפיר דייקי תוס' בשלמא אי סברת חוץ ספק מותר רק ה"א ביוחסין החמיר מסתברא למדרש קרא להקל וגם אין ספק בפי' קרא חזר הדבר וספיקא דמותר ומה"ת לשנות ממזר משארי איסורי' משא"כ אי בעלמא אסור מד"ת מה"ת להתיר בממזר נימא דאתי לרבויי גר ובזה יובן דמה דדריש גר מותר וכו' ש"מ דספק בכל, דוכתי מותר כמ"ש והא דבעי תוספות כקושי הר"ן צ"ל בה"ש ה"ל שני חתיכות ורגמוהו באתרוגיהן דהא מותר בשמיני לשאל לה זו יהא אסור כמ"ש ודוק. ובהך דח"ש הלל לפמ"ש דאיך יתכן לר"י כל אוכל להבי' ח"ש הרי אינו בכלל אוכל וצ"ל לשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל דנשבע שלא לאכול ח"ש בכלל וטען המשנה למלך בהל' שבועות דהא דרשינן מפסוק וזהו לאיסור מעצמו אבל הוא דנשבע לא נשבע רק על שיעור וצ"ל הואיל והתורה ריבה כך הריבוי דגם זה קרוי אוכל אפילו בחצי שיעור רק אינו אוכל גמור לחייב קרבן ולכך אף בנשבע סתם שלא לאכול בחצי שיעור ג"כ מיקרי קצת אוכל ואסור מ"מ אינו חייב עד שיאכל כשיעור ובהכי ניחא הא דקשה לרמב"ם מהא דאמרינן במדרש ויפדו העם את יהונתן כי הי' מטעמת והיינו בפחות מכשיעור כי הי' בלע כמ"ש הכל בו ועיין ב"י ומג"א סי' ר"ו והא דברי שאול הי' בשבועה כדאמרי' ארור יש בו שבועה ואפילו ח"ש אסור להרמב"ם דלפמ"ש זהו דוקא לר"י אבל לא לר"ל ואלו שכתב בשם ר"י דסבירא לי' טעם אחר שם דאכל ולא שתה א"כ לא קשה מידי ודוק. ובהכי ניחא קו' הכל בו דהקשה על הך דיעה דסבירא לי' הא דמטעמת אין צריך ברכה היינו באוכל ולא בלע דהא בהך עובדא דיהונתן הוי בלע דלפמ"ש ודאי לר"ל לא קרוי אכילה כלל ואף ברכה אין צריך אבל לר"י קרוי אכילה במקצת שם ר"ל הוא דאמר כן ולר"ל לא הוי אכילה כלל ולא קשה מידי ודוק. עיין משנה למלך דהביא לדעת הרא"מ ג"כ לר"י ח"ש קרוי אכילה ולר"ל לא הוי אכילה עד כשיעור בעינן וע"ש ודוק: