חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף קמט.
גמרא ולמ"ד שמא ימחוק ניחוש וכו' פירוש מאן לימא ליה דלא חייש תנא לשמא יקרא ועלה קא גזור וכו'. וק"ל:
שם תוספות ד"ה ולמ"ד וכו' ולא מסיק אדעתיה וכו' פירוש דהוה ליה לשנויי דלמ"ד שמא ימחוק וטעמא דלא חייש לשמא יקרא הוא משום דסובר גודא וכו' לא מחלף ובהא פליגי משא"כ בדברי הש"ס דקאמר ולמ"ד שמא יקרא חיישינן בדכתב אכותלא ומדלי לא נחתי ז"ל לפרש ולומר דלא מסיק אדעתייהו דהגם דתיסק אדעתיה עכ"ז מ"ד שמא יקרא לא סבר לה ובהא פליגי ואם תאמר היכא מצינן למימר דלא תיסק אדעתיה. והרי ברייתא דמייתא סתמא דתלמודא עצמו לקמן דשרי הכותלא ובהכרח למימר דגודא בשטרא לא מיחלף. ועוד אמאי לא פריך מינה למאן דאמר שמא יקרא ואסיר בגידא. אפילו דמדלי ובברייתא שרי בכתב שעל גבי הכותל יש לומר דסתמא דתלמודא דקא משני הכא הכי הוה ידע מההיא ברייתא דרבי אחא דתנא קמא אסיר אפילו בכותל ומתני' כת"ק דר' אחא כדקתני סתם וההיא ברייתא דשרי בכותל כרבי אחא:
אי נמי יש לומר כיון דס"ד השתא דכולי עלמא כרבא ומוקמי לההיא דשרי בכותלי דחייק דליכא למיחש לשמא ימחוק א"כ לעולם גודא בשטרא מחלף וההיא כיון דהוו תרתי דחייק ובגודא לא מיחלף בשטר' ודאי וכן כתבו התוספות ז"ל לקמן בד"ה לעולם בענין אחר יע"ש ובזה לא קשה מההיא ברייתא ולא מידי. ודוק:
שם תוספות ד"ה אלא איכא בינייהו וכו'. ונלע"ד להיות דמעיקרא עביד דאיכא בינייהו דמדלי לזה כיון דאתדחי' ליה ההיא אוקמת' הדר מההי' דמדלי ומוקי דמסתי ולעול' לאו דוקא ואיידי נקט לה. ודוק:
אי נמי נקיט הש"ס מציאות השייך בה חששת הגזירה דשמא ימחוק והא דרבא ממילא. וק"ל:
שם תוספות ד"ה לעולם דכתיב וכו' וק"ק לפי' זה דהוה ליה למימר דכולי עלמא וכו' פי' כלום קושייתיהו שהקשינו לפירוש הקונטריס היא דהשתא לא הוי פלוגתייהו כדהות מוקמת לה מעיקרא ומהש"ס משמע לעולם דכתיב וכו'. דהיינו כדמוקמינן לה מעיקר' א"כ גם לפי זה תקשה דהא לא הוי כדמוקמינן לה מעיקר' וא"כ הוה ליה להש"ס למימר בהדיה וכו' כיון דלא מוקמינן הכי מעיקרא אלא השתא הוא דמחדש זה. ופשוט: