חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף קמד.
תוספות ד"ה לא לרצון ואת"ל דאינו מזכיר מעין אלא כלומר דמשקה וכו' פי' והוי הפך דברי המקשה דבמאי אתכשר וסובר דכיון דהוי משקה ליכא לפלוגי בין בפיו של תינוק וכו' והגם דסברא זו מעול' לא תס"ד מכל צד ומדברי הסוגיא כלל אלא דטעמייהו ז"ל דהוצרכו לפרש זה הוא משום דלדרך זה דברי רבא דחוקין ביותר דמשנה ערוכה היא דלאו מעין הוא חלב האשה ולזה ידחוק הדוחק כל מה דמצי כי היכי דלא למימר דיס"ד רבא דהוי מעין לזה נחתי הם ז"ל להכריח דבהכרח דרבא סובר דמעין הוא דא"כ מאי צריך למימר וכו'. והוא הדין משאר הכרחות דאיתנהו אלא דנקטו הם ז"ל הא ויספיק להכריח דסובר רבא דמעין הוא ומתני' דקאמר דלא הוי מעין לא קשיתיה לרבא כדמשני דגם הוא מתני' אשכח דקתני דמטמא שלא לרצון ומצד זה בהכרח דהוי מעיין זהו כוונתם ז"ל. ולעניות דעתי הקלה נראה לפרש אם יתרצה הב"ה דהכי פירושה דהתם לעולם דלא יס"ד דרבא יסבור בחלב דחוזר ונבלע דמחלוקת במציאות וזה לא היה ואנן קא חזינן דלא חוזר ונבלע אלא דרב' סובר דהוי מעין היינו דהוי משקה גמור לטמא שלא לרצון ואפילו בפה התינוק ופליג רבא אדברי המקשה דקאמר במאי אתכשר אלא דסובר רבא דכל היכא דאשכחן דמטמא שלא לרצון כהא דחלב האשה מעיין הוא פי' משקה גמור הוא שלא ישתנה להיות אוכל להיותו בפה התינוק כיון דהגם שיצא שלא לרצון הוי משקה וגם לפי מה שפי' בפירוש המשנה בסברת רבי עקיבא היא דאחד לרצון ואחד שלא לרצון שוים הם עכ"ז גם לסברת רבי עקיבא שפיר קאמר רבא כיון דאפילו שלא לרצון טמא הוא א"כ משקה גמור כמעיין הוא ואיפשר דגם רבי עקיבא דטעמו דסובר לרצון ושלא לרצון טמא הוא משום דחשיב ליה מעין דמהאי טעמא לא שנא ליה בין לרצון בין שלא לרצון. הכל משקה ולעולם הגם דאין מתעגל ויוצא קאמר דהוי מעיין ולגבי טומאה חמורה הוא דבעינן מתעגל ויוצא וחוזר ונכנס כדאי' בנדה אלא דהש"ס דקא פריך סובר דבאומרך מעיין הוא לכל דבריו ולא יטמא חלב בפה התינוק אלא אי הוי מעיין גמור וזוהי פלוגתא דפליג אש"ס אדרבא ופריך מההיא דבמאי אתכשר דבעי הכשר ומשני דרבא לית ליה ההיא ופשיטא דמשקה גמור הוא דלא בעי הכשר לעולם ועד. ופריך מההיא דט' משקין בזב דאי הוי מעין הוה ליה כרוקו וכזובו וכו' דמטמאין טומא' חמורה משום דסובר הש"ס דאי הוי מעיין הוי מעיין לכל דבריו ולטמא טומאה חמורה בכל שהוא אשר לא כן סובר רבא בהא דטמא טומאה חמורה דהא דטומאה חמורה היינו מטעם דמתעגל ויוצא ונכנס ולאו מטעם דחוזר ונכנס גרם לו להיות מעיין דכן סובר הש"ס דמעיין הוי בלאו הכי להטמא בלי הכשר אלא דלהטמא טומאה חמורה בעינן מתעגל ויוצא וחוזר ונכנס כדאיתא בנידה ותימא שכתבו הם ז"ל היא סברת רבא דלא נראה לו לומר דמה שמתעגל גורם לו ליחשב מעיין דבזה פריך ליה הש"ס בהאי סברא ולזה פריך ליה רבא בכי האי גוונא בשלמא לדידי דקאמינא דמשכחת לה דהוי מעיין הגם שלא יטמא טומאה חמורה בכל שהוא אלא שלא יצטרך הכשר והא דבעינן מתעגל ויוצא לאו ליקרא מעיין אלא ליטמא טומאה חמורה דוקא שפיר דלא קשה הני תרתי מתני' דחדא קתני דמטמא שלא לרצון דמשמע דהוי מעיין וההיא דלא קא חשיבא לחלב בהדי רוק דהא כדאיתא והא כדאי' אלא לדידכו קשה ומשני לעולם הא בהא תליא דבאומרך מעיין יטמא שלא לרצון ויטמא טומאה חמורה וההיא שלא לרצון דקתני ההיא היינו בסתמא והשתא דברי רבא לא אידחו ועדיין אפשר בסברתו וקושית הש"ס אינה קושיא לפי מה שפי' ושפיר. וח"ו איני חולק על דברי רבותי בעלי התוס' ז"ל מאורי התורה אלא דדרך איפשר כתבתי זה שנלע"ד אם יכשר בעיני ה' ב"ה. כי נראה לי דוחק הרבה להניח סברא כזו לדברי רבא דחלב ודם מתעגלים ויוצאים וחוזרים ונכנסים ובפרט הדם דפשיטא דכיון דנצרר הדם תו לא הדר. ולפי שיטתם ז"ל צריך לומר בדם הכי דהא קתני במתני' דגמרינן מדם מגפתה ומה דעבדינן בחלב ממילא הכי הוא בדם והוא קצת דחוק לפי עניות דעתי לפי דעת רבותי בעלי התוספות ז"ל ודבריהם עיקר, וק"ל:
שם בא"ד לא לרצון וכו' כצ"ל דמה שהיה חושבו וכו'. דס"ד דחוזר ונבלע פי' מדלא פריך ליה לרבא מההיא דמה רוק מתגלגל וכו' אף כל וכו' ומניה יכריח לרבא דרוק לא הוי מעיין אלא ודאי דהא ידע רבא וסבר דגם חלב מתגלגל וכו' וחוזר ונבלע מדקא מטמא שלא לרצון וצריך לומר כפי זה שהיה סובר גם כן רבא בדם שהוא מעיין ומגלגל ויוצא וחוזר ונבלע מדקא מטמא שלא לרצון. דלא ניחא ליה וקשה דילמא לעולם לאו מעיין הוא ושאני דם מגפתה דבהדיא ריבה הכתוב ודם חללים ישתה דהוי משקה שלא לרצון. וי"ל דסובר דהא לא הוי אלא אסמכתא בעלמא אי לאו דהוי מעיין לא הוי משקה מהאי קרא וקשה א"כ דהוי מעיין למה איצטריכו לקרא דודם חללים ישתה. וי"ל דמהאי קרא נתגלה לנו דמעיין הוא דהוה ס"ד ללאו מעיין כרוק ומהאי קרא איגלאי מילתא דמעיין הוא זוהי סברת רבא. וק"ל:
שם בא"ד דדעתיה של תינוק וכו' הוצרך לזה משום דהחלב הנוטף מהאשה אפילו בכלי לא חזי מידי וכמאן דנפיל בתנור הויא והנוטף בתנור אמרו הם ז"ל דכיון דלאיבוד קאי לא ניחא לה הכי נמי כל הנוט' אפילו בכלי כיון דלא חזי למידי כלאיבוד קאי ולזה אמרו דעתיה דתינוק קריבה אצל חלב לאחשביה משקה. וק"ל: שם בא"ד והשתא קשה לר"י דבשמעת' וכו' נראה כי התם הוכרח הש"ס מההיא דלא חשיב לה בהדיא שאר המעיינו' דסובר דלא יטמא בהיכא דלא ניחא ליה אלא אי הוי מעיין ודוקא בדם דגלי קרא ולזה מוקי שלא לרצון בסתמא דוקא והדר ביה הש"ס ממה דמסי' הכא וקושיית וסבר רב יהודה לאו פירכא היא אב"א כיון דאית ליה ההיא מתני' דלא חשיב לה המעיינו' לא חש להא מתני'. ואב"א דפירכא זו לסברת הש"ס דהתם מעיקרא ליתא דהגם דאינו משקה בסתמא אסר רבי יהודה וסובר דבעומדים למשק' הוו מסתמא ואסר הגם דלא הוו משקים דילמא סחיט ליהו בהדיא ואתי לידי חיוב חטאת וגזר כסברת רבנן בשאר פירות והש"ס דלא משני הכי דסברת לשנויי ליה כדעת המקשה דקאמר וסבר ר"י וכו' דסובר המקשה דבהכרח דהוי משקה לסברת ר"י קא משני לדידיה ולעולם דמסקנת הש"ס קאמר בכריתות דלא זהו הנלע"ד לישב. וק"ל:
שם בא"ד ועוד קשה לר"י וכו' לפי מה שפירשתי לשיטת רש"י ז"ל דדם מגפתה גילוי מילתא בעלמא דגמרינן מיניה בתר דאית לן קרא דהוי משקה ולאו משום דבאומרך דם משקה חלב משקה דאז ממילא כל מה דהוי משקה בדם הוי משקה בחלב אלא דגמרינן מיניה מילתא דמיסתבר לן גמרינן מילתא דלא מסתבר ליהו לרבנן לא גמרינן כהא דשלא לרצון דלא ניחא ליה בהדיא לא מסתבר ליהו למיגמר מדם דליהוי משקה אלא דוקא להא מילתא דמסתמא מיסתבר להו למימר דהוי משקה מדם. ועוד איך יהיה דרבי עקיבא יטמא בכי האי גוונא דלא ניחא ליה בחלב הבהמה אלא ודאי דלא סבר דהוי משקה אלא דוקא מסתמא והיינו שלא לרצון דקאמר בין רבי עקיבא בין ת"ק ובעי תנא קמא למימר דסלי זתים יוכיחו דאיכא הפרש בין ניחא ליה לסתמא ומהדר רבי עקיבא דשאני וכו' כדאיתא במכשירין ובזה לא קשה מידי דלעולם חלב האשה דוקא מסתמא. ודו"ק: