חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף קמא:
גמרא אמר רבא וכו' חייב משום כיס מדלא נקט פטור על התינוק משמע דכל עצמו לא אתא אלא לאשמועינן חיובא דכיס דסד"א לדמוייה להחי במטה דפטור דהמטה טפלה לו. קמל"ן דכיס לא מיבטיל. אי נמי דסד"א דהחי נושא את עצמו ומה שעליו קמל"ן דלא אמרינן הכי אלא על עצמו. אי נמי קמל"ן דאפי' לא נקיט להכיס בידיה כמאן דנקיט ליה בידיה דמי. אי נמי קמל"ן דהכיס לאו כמלבוש דמי דסד"א מידי דהוה מלבוש. ולגבי תינוק דרכו בכך וכקמיע דמי דגם הכיס מונעו מלבכות דכד שדו ליה לכיס מצוארו צועק ובוכה וכתכשיט הוה ליה כטבעות וכדומה. וא"כ כן דרכו וכאחד ממלבושיו הויא בצוארו קמל"ן והיינו טעמא דנקט רבא בכי האי גוונא ולא אמר הוציא תינוק ואבן בידו חייב לאשמועינן כנז' דאפי' בצוארו דמחזי כמלבוש וכתכשיט אפי' הכי מחייב ומכ"ש אי נקיט לה בידיה קטן דמחייב הנושא. ובזה יערב לחכך דברי הרמב"ם ז"ל מה שכתב בזה יע"ש. וק"ל:
תוספות ד"ה תינוק מת וכו' דאגב מרריה וכו' אי נמי וכו'. נראה דבאומר טעמא הוא משום אגב מרריה שפיר אמרינן דלא מצי למיפרך הש"ס ולחייב אלא משום תינוק דמשום כיס לא מחייב דאגב מרריה מיבטיל ליה פירוש כאילו אינו בעולם והעדרו טוב לו ממציאות' וגרע מהאבן דהאבן לא מבטיל לה כיון דנוטל לה תינוק הא איכא חשיבות קצת:
ולזה קא פריך דוקא וליחייב משום תינוק מה שא"כ אי אמרינן דפירושא הוא מטעם מלאכה שאינה צריכה לגופה א"כ השתא דבתר הכי הוא דמשני ליה כר"ש סבירא ליה וכו' אם כן מעיקרא לא אס"ד הכי א"כ ליפרוך נמי משום כיס דגם משום כיס לא מיפטר אחר האמת אלא מטעם דסבר כר"ש דלא הוה ס"ד ויש ליישב: