אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף קלו:

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף קלו:

דף קלו.

גמרא לא לכל אמר רבי יהודה וכו' קשה אדרבא מהכא הוא דמוכח לומר דלכל אמר רבי יהודה אנדרוגינוס זכר הוא ושאני הכא דקרא אמעטיה בשלמא אי אמרינן דממעט ליה מזכר לחוד ממשמעות מלת הזכר מבלי ריבוייא דהזכר שפיר דודאי לא מימעיט ליה מהזכר אלא אי סבר דאנדרוגינוס לאו זכר הוא. ואתי שפיר לא לכל דקאמר הש"ס אלא אי אמרינן כפי מסקנת התוספות ז"ל בד"ה הזכר וכו' דמה' דהזכר דמייתר קא דריש דאמעטיה קרא א"כ אדרבה מהאי ברייתא שמעינן דלכל אמר רבי יהודה אנדרוגינוס זכר הוא ודוקא הכא דאמעטיה קרא בהדיא והראיה מדאיצטריך קרא לאמעטיה אי תימא דסובר ר' יהודה דאנדרוגינוס לאו זכר הוא פשיטא דלא צריך קרא לאמעטיה. והיה נראה לתרץ דהראיה היא מדקא ממעט מהאי מיעוטא אנדרוגינוס וטומטום תרתי ואי תימא דסובר רבי יהודה אנדרוגינוס זכר הוא שפי' הוה מוקי להאי מיעוטא דה' דהזכר בטומטום וישאר אנדרוגינוס בחזקתיה דזכר הוא וקרא דהזכר הוא ואם נקבה ממעט טומטום מלהעריך בין בערך זכר בין בערך נקבה אלא ודאי שמע מינה דסובר רבי יהודה אנדרוגינוס לאו זכר הוא ולא לכל אמר רבי יהודה אנדרגינוס זכר הוא והוא שוה בעיניו לטומטום ולזה ממעט להו תרוייהו ממעוטא דקרא ובזה יתורץ נמי מה שקשה בהאי סוגיא דקשה אעיקרא דדינא לא יסק אדעתין לומר דלכל קאמר רבי יהודה דהלא משנה ערוכה היא דהכל כשרים לקדש וכו' ור"י וכו' ופוסל באנדרוגינוס וכו' דמייתי הש"ס בסמוך ועוד דפשיטא דמינה הוה ליה להש"ס לאתויי יותר מבואר בהדיא רבי יהודה ומשנה ערוכה היא ולמה מהדר הש"ס אברייתא ולכללה דסתם סיפרא רבי יהודה דלא הוה צריך לכל זה ובמה שפירשתי אתי שפיר דמההיא דלקדש ליכא למשמע דסבר דלאו זכר הוא דאיפשר דאית ליה איזה מיעוט דממעט ליה אע"ג דזכר הוא פסול לקדש כהא דקטן דאע"ג דקטן זכר הוא אפילו הכי אמעיט דפסיל לקדש הכי נמי אנדרוגינוס ולעולם אימא לכל אמר רבי יהודה זכר הוא. ואע"ג דהתם בש"ס אההיא מתני' קאמר הש"ס דאימעיט אנדרוגינוס מדממעט קרא לאשה ממילא אמעיט ליה אנדרוגינוס. היינו דאמר הש"ס הכי בתר דמסיק מהכא הש"ס דלא לכל אמר רבי יהודה מהאי ברייתא מה שא"כ אי לא האי ברייתא אפשר דלא הוה אמר התם הש"ס דאימעיט ליה אנדרוגינוס לרבי יהודה מדממעט קרא לאשה אלא מהכא בהאי ברייתא דהוה מצי לאוקומי רבי יהודה ההוא מיעוטא הך מיעוטא דהזכר בטומטום ומוקי ליה באנדרוגינוס שמע מינה דלאו זכר הוא ושקיל אנדרוגינוס לטומטום. ואל תיקשה לך מההיא דפרק אלו מומין דקאמר ר"ח סמי מכאן טומטום וא"כ לית ליה למידרש מהאי מיעוטא אלא אנדרוגינוס וחזר הדין לומר דטעמא דהכא משום מיעוטא ולעולם אנדרוגינוס זכר הוא. משום דכלום טעמא דקאמר התם סמי מכאן טומטום היינו כיון דמצי לאוקומי מיעוטא באנדרוגינוס דגרע טפי לא ממעט קרא טומטום דספק הוא וכמו שכתבו התוספות יע"ש. וא"כ היינו אי אמרינן דאנדרוגינוס לאו זכר הוא ואפילו ספק לא הוי א"כ טומטום דהוי ספק עדיף וממילא לא אתי קרא למעוטי ספק דהיינו טומטום אלא אנדרוגינוס דגרע טפי משא"כ אי אמרינן כפי ס"ד דלכל אמר רבי יהודה אנדרוגינוס זכר הוא פשיטא דאז עדיף הוא מטומטום דספק הוא ואז היינו אומרים סמי מכאן אנדרוגינוס דלא ממעטה תורה מי שהוא זכר כיון דמצינן לאוקמי מיעוטא בספק זכר שהוא טומטום אלא ודאי דהתם דקאמר סמי מכאן היינו בתר מסקנת הש"ס דהכא דלא לכל אמר ר"י. ודו"ק:

שם תוספות ד"ה הזכר וכו'. וקשה לרב חסדא וכו' קשה מאי פריך והרי רב בהדיא פליג אדרב חסדא דאנדרוגינוס ספק הוא וממילא לא תסמי טומטום דלא עדיף מאנדרוגינוס כמו דמייתו לה הם ז"ל בסמוך דפליג רב אדרב חסדא כדאיתא בפרק הערל וא"כ מעיקרא הם ז"ל איך מקשו כזה ויש ליישב.:

תוספות ד"ה מל ולא פרע תימא וכו' ונלע"ד דהוצרך התנא דלא תימא דדוקא בבשר הערלה הוא דבעינן כל כך לחזור על בשר החופה רוב העטרה ולא על עור הפריעה דאיכא מאן דסבר דפריעה לא ניתנה לאברהם והגם דקתני ברישא פורעין עכ"ז איצטריך למיתני ולומר דדינה כדין ציצין המעכבין את המילה וצריך שתהיה העטרה רובה מגולה. והם ז"ל סוברים דאין מילה בלא פריעה ופשיטא דלא יס"ד דאין להקפיד דפריעה כעור הערלה וצריך לגלות העטרה מעור הפריעה ותהיה גלויה. וק"ל:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה