אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף קלד:

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף קלד:

דף קלד.

גמרא אחלש וכו' בהדיא תרגימנה דסבי למה לי ע"כ ואע"ג דבלאו הכי ליכא שום טעות כיון דקיימא לן דהלכה כראב"ע איפשר דרבא לא סבר אעיקרא להאי מימרא עד דאתא וכו' והוא סבר כמה דקיימא לן בכל דוכתא דהלכה כתנא קמא הכי נמי הכא אלא דקשה אדשמיא למה אחלשיה לרבא כיון דסוף סוף לא עבר אהלכתא למסקנת הש"ס דהלכה כראב"ע ויש לומר לגבי הא מילתא למה דסבר הלכה כרבנן כפי דעתיה מיהא לאו שפיר עבד. אי נמי אפשר דאמילתא אחריתי אחלישוה. אי נמי להרבות שכרו ויסורין של אהבה הם והוא סבר דזה גורם ומה שפירש רבינו מהרש"א ז"ל דמרחיצין דראב"ע היינו מזלפין וממילא עבר רבא גם אדברי ראב"ע לתרגומא דסבי דלכ"ע מרחיצין אסור ודוקא זילוף והוא ז"ל אורי דמרחיצין. זה איננו נכון בעיני חדא דרש"י בהדיא פירש איפכא וז"ל בד"ה אא"ב ת"ק מזלפין וכו' ולא איירי בהרחצה כלל אלא בזילוף ואתא ראב"ע ופליג ואמר מרחיצין עכ"ל. א"כ הנך רואה דברי רש"י ז"ל ככתובין וכמסורין דמי דקא' בהדיא דעיקר פלוגתא דראב"ע ורבנן היא בזילוף והרחצה לתנא קמא דוקא זילוף ולראב"י שרי נמי הרחצה וזה פשוט ואינו צריך ביאור ואין להאמין הפך זה בפירוש רש"י ז"ל כלל מלבד כמה דוחקי נמי דאית לפירוש מהרש"א ז"ל ועיקרן של דברים שבהם נתלה מהרש"א ז"ל הם דהוקשה ליה דגם לתרגומא דסבי עדיין קשה דליתני אף יעש"ד. ולדידי' ז"ל הגם דג"כ עדיין תיקשה נמי אף מרחיצי' דהיינו אף ביום השלישי מזלפין תירץ הוא ז"ל דטעמא דלא קתני אף היינו משום דבדברי ת"ק לא מפורש דמחלק בין יום אחד ליום שלישי לזה לא שייך למיתני אף. וקשה לי לדידיה מנא ליה לראב"ע דתנא קמא ביום הא' קתני למילתיה דילמא גם ביום שלישי נמי דקאמר דמרחיצין דת"ק סתם קתני ולתרגומא דסבי אין מחלקין מידי לת"ק ולא מצו נמי לחלק מידי להיות דת"ק לא פירש מידי ומצינן למימר דביום ג' קאמר נמי ת"ק ואמסקנת הש"ס נמי דקאמ' הלכה כתנא קמא מנא ליה לתלמודא דראב"ע פליג דהא לא נמצא בהדיא דתנא קמא סובר דאין מרחיצין ביום הג' וא"כ דילמא דיודה ויורה ת"ק כראב"ע ביום השלישי ואני אומר לתרץ קושיא זו בהכרח לומר דזה דייק תנא קמא באומרו בין לפני המילה בין לאחר המילה דהיינו סמוך למילה מלפניה ומלאחריה שהוא בו ביום הראשון כמו שלפני המילה ידוייק סמוך למילה דהיינו יום המילה ולא קודם ביום או יומים הכי נמי לאחר המילה סמוך דהיינו באותו יום עצמו וכן דייק הר"ן בהדיא. א"כ כפי זה כאלו מבואר בהדיא בדברי תנא קמא דביום א' קאמר כפי זה הדרא קושיא לדוכתא לדברי מהרש"א ז"ל לימא אף גם לתרגומא דסבי. וגם מה שהקשה הרב ז"ל למה דאמרינן דמרחיצין דראב"ע היינו מרחיצין ממש ליתני אף מרחיצין לא קשה מידי דלא מצי למימר אף משום לתרגומא דסבי ר"א יום ג' דוקא קאמר כמו שפירשתי דלתרגומא דסבי מצינן למימר דר"א דוקא איום ג' קאמר וכפי זה כי היכי דלא תיטעה דאף קאי ליום ג' ויום ב' וא' בכלל לזה לא קתני א ועוד הגם דאמרינן דקאי אף אמרחיצין עכ"ז לא מצי למימר אף משום דא"כ שמעינן מינה דלתנא קמא מזלפין ביום הג' וראב"ע מוסיף אף מרחיצין דהכי יורה משמעות האף דמרחיצין דלא די דמזלפין דקאמרת אלא אף מרחיצין. ואחר האמת לת"ק לא סבר אפילו זילוף ביום שלישי אלא דוקא ביום א' כדדייקינן לפני המילה ולאחר המילה דהיינו ביום א' ודיוק זה מוסכם בכל הפוסקים ופשוט א"כ מעיקרא קושיות הרב ליתא ומרחיצין דראב"ע מרחיצין ממש וטעמי' דרבא דאחלש הגם דהלכה כראב"ע פירשנו מה דאיכא לפרש והיינו לשיטת רש"י ז"ל ולדברי הרמב"ם והרי"ף ז"ל יתבאר עוד בסמוך דשפיר אחלש הגם דהלכה כראב"ע. ודו"ק:

שם גמרא כיצד קתני ולפי סברא זו לתנא קמא דוקא ביום א' מזלפין כדקתני לפני המילה ולאחר המילה דמשמע ביום עצמו. ודוקא זילוף אבל ביום ב' וג' אפילו זילוף ליכא. ואתא ראב"ע ופליג דביום הג' מרחיצין דאית ביה סכנה אבל ביום א' וב' כדקתני תנא קמא יום א' מזלפין ויום ב' אפילו זילוף משום שלא ראינו שהוזכר בדברי ראב"ע אלא יום ג' דביה פליג אתנא קמא וכפי זה הוי יום ג' מסוכן יותר מיום א' ושפיר מייתי ראייה מבני יעקב דדוקא ביום השלישי שהיו מסוכנין מיום הא'. וכן פירש הר"ן ז"ל וז"ל דאיפשר דיום ג' מסוכנים יותר מיום הא' ולזה לא באו עליהם ביום הא'. וק"ל:

שם גמרא שנאמר ויהי ביום הג' וכו' משמע דראב"ע יום ג' ומכ"ש א' וב' ואין להקשות מבני יעקב למה הניחו עד יום ג' כיון דיום א' מסוכנים יותר דמאי מהני אם מסוכנים כיון דככוחם אז ככוחם עתה ויכולין להרים יד כנגדם לזה הניחום עד יום הג' אשר תשש כוחם ויעמדו עליהם. והר"ן ז"ל אסיק דיום ג' מסוכנים ביותר מיום א' אם כן כפי זה יום ג' דקתני ראב"ע מצי' למימר דוקא יום ג' כיון דהוא מסוכן בו אין למידן ממנו יום הגרוע ממנו בסכנה. ולכאורה קשה לדבריו ז"ל דהוא ז"ל דייק זה מדברי הרי"ף והרמב"ם דהוציאו יום ב' מהכלל דאין מרחיצין יע"ש. ולדידיה היכי כתב הרי"ף וז"ל הלכה כראב"ע וכו' ומרחיצין וכו' בין לפני המילה וכו' וביום הג' ומכ"ש ביום הא' עכ"ל א"כ בהדיא קאמר הרי"ף ז"ל דיום א' עדיף בסכנה מיום ג' והוא הפך דברי הר"ן ז"ל. ונראה דפשוט הוא דאיכא חילוק בין קטן לגדול אליבא דכ"ע בין אליבא דתנא קמא בין אליבא דראב"ע וזה עינינו רואות ממש דבגדול יום ג' יכבד חוליו ויחלה כל גופו ממש מה שא"כ בקטון דביום ג' יקל מעליו וזה לא מצו לפלוגי ביה בין תנא קמא בין ראב"ע אלא דלתנא קמא סובר דיום ג' ליכא שום סכנה בקטן ואין ראיה מגדול דשאני ולראב"ע הגם דמודה בזה דיש חילוק עכ"ז סכנה מיהא עדיין בקטן וזכר לדבר מהגדול דלא יצוייר דבקטון יבריא מהמכה ובגדול יסתכן יותר אם לא שנאמר דסכנת המכה איתא עדיין גם בקטון אז בגדול דלא סליק בשרא היינו בהצטרף לחולשת הגוף יסתכן ביותר. וההפרש שבין הקטון לגדול הקטן עדיין בסכנה ביום הג' ויותר ביום א' פשיטא משום דסליק בישרא היא ובגדול יום ג' יותר מסוכן מיום א' ולזה הגם דאמר הר"ן דיום ג' מסוכן יותר ולזה בני יעקב המתינו עד יום שלישי עכ"ז לגבי קטן פשיטא דיום א' עדיף ולזה כתב הרי"ף ז"ל וכ"ש יום א' בקטן ודברי הרי"ף ודברי הר"ן עולין בסדר אחד ולא אמר הר"ן יום ג' יותר מסוכ מבא' אלא דוקא בגדול גבי ההיא דבני יעקב. ולקמן יתבאר לשיטתם יום ב' מה דינו. וק"ל:

שם גמרא אמר רבא הכי קאמר מרחיצין ביום הא' וכו' וביום הג' מזלפין וכו' לא ידענא מאי סבר ת"ק ביום ב' דמדקאמר ביום א' כדרכו משמע דביום ב' מזלפין ומדקאמר וביום ג' מזלפין משמע דביום ב' כדרכו והדבר שקול ורש"י ז"ל נראה מפירושו דסובר דבשני מרחיצין כיום א' לסברת תנא קמא שפירש וז"ל בד"ה אא"א תנא קמא מרחיצין קאמר בשני ימים ולא פליג ראב"ע אלא בג' דקאמר תנא קמא מזלפין עכ"ל הרי לך בהדיא דסובר רש"י דיום שני מרחיצין ביום א' ולא ידעתי מי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש ולומר הכי ועוד צריך לידע למה לא פירש כן מעיקרא בדברי רבא בעיקר דברי רבא ולא פירש כן עד הכא דפשיטא דהלא דבר הוא וראיתי לדייק דיוק אחד ובו יוכרח רש"י לפרש הכי ודווקא במקום שפירש ולא בעיקר דברי רבא. והוא שהוקשה ליה לרש"י ז"ל בהא דאמר רבא דלדידיה ליתני אף דבשלמא אי אמרת דלת"ק יום ב' כיום א' דמרחיצין לזה שפיר מצי למימר אף וא"כ תיקשה ליתני אף אלא אי אמרת דיום שני לת"ק מזלפין ובהא דיום ב' לא פליג ראב"ע אדברי תנא קמא מידי אלא איום ג' דוקא הוא דנקיט ראב"ע במתני' א"כ היכי מצי למימר ראב"ע אף מרחיצין דאז שמעת מינה דגם ביום הב' מרחיצין ומוסיף יום ג'. ואחר האמת לת"ק וגם לראב"ע סוברים דבשני מזלפין דהא ראב"ע לא פליג איום ב' מידי ומצינן למימר עוד דאדרבה היינו טעמא דלא קתני אף דאיפשר דסובר בשני מזלפין ולזה לא קתני אף. א"כ מהאי טעמא לא מצי למיפרך ליתני אף אלא אי אמרינן דסובר רבא דמרחיצין ביום ב' נמי בין לתנא קמא בין לראב"ע ובזה שפיר קאמר ליתני אף ולזה פירש"י ז"ל הכא בדברי רבא דשני ימים מרחיצין מטעם הנזכר ולזה לא פירש כן בעיקרן של דברים שפירש רבא במתני' אלא הכא משום דמכאן הוא הכרח למרחיצין דיום ב' כנזכר: אלא דקשה לרבא עצמו מנא ליה זה דבשני מרחיצין דפריך דלימא אף אדרבה היא הנותנת מדלא קאמר אף משמע דבשני מרחיצי' ולזה לא קתני אף ותרגומא דידיה שפירתא ונראה דטעמו דרבא הוא דבהכרח לומר דבשני מרחיצין דאי לא תימא הכי ובשני מזלפין בין לתנא קמא בין לראב"ע תיקשה כיון דת"ק לא פירש בהדיא יום שני ולא יום ג' אימא דמזלפין דקתני תנא קמא היינו בשני אבל בג' מרחיצין ואמאי פליג ראב"ע דילמא אין הכי נמי דתנא קמא יודה ויורה ביו' ג' כראב"ע דמרחיצין ומזלפין דקתני קאי איו' ב' אלא בהכרח לומר דבשני מרחיצין לת"ק כיו' א' ומזלפין דקתני בהכרח איו' ג' ולזה פליג ראב"ע דבג' מרחיצין ושפיר: א"כ אסיקנא לשיטה זו דבשני מסוכן יותר מיום ג' דבשני מודים כולי עלמא דמרחיצין ובג' פלוגתא דת"ק וראב"ע וזה דווקא לאוקמתא דרבא מה שא"כ לאוקמתא דסבי דאין לנו הכרח ממתני' ישאר הדבר כמות שהוא דדוקא ראשון לת"ק בזילוף ולא בשני ובשלישי. ולראב"ע דוקא ביום שלישי מרחיצין ולא א' וב' כמו שפירשתי בסמוך אלא דוקא לתרגומא דרבא מההכרחות הנז' הוא דאמרינן יום ב' מסוכן מיום ב'. ולשיטת רמב"ם והרי"ף שפירשו הר"ן דדוקא ביום א' וביום ג' הוא דמרחיצין אבל ביום ב' גרע משלפניו וגרע משלאחריו תקשה לכאורה ממ"נ אי אזיל בתר התחלת המכה והמכה הולכת ומתרפאת יום ג' גרע מיום ב' דיום ב' עדיף. ואי אמרינן ביום ג' מרחיצין מכ"ש ביום ב' דמרחיצין ואם המכה הולכת בתגבורת הכאב א"כ יום ב' עדיף מיום א'. והרי"ן ז"ל בהדיא אמר בקטון דיום א' עדיף ליה א"כ לגבי קטן יום ב' נמי עדיף מיום א' ולמה יאמר הרי"ף דסברת ראב"ע דבב' אין מרחיצין. וי"ל דבאמת הוא דבקטן יום א' עדיף מכל ויותר מסוכן מיום ב' ומיום ג' יובן בסכנת המכה ויום ב' אינו מסוכן במכה כיום א' ויום ג' אינו מסוכן במכה כיום ב' וזה דוקא למה שנוגע לענין המכה מה שא"כ לחולשת הגוף אינו נחלה ונחלש אלא עד יום ג' ובזה בהצטרף ביום ז' חולשת הגוף וחולי המכה ישוה ליום א' מה שא"כ יום ב' שאין לו חולשת הגוף כ"כ ולא כאב מכה כ"כ ושיערו חכמים שאין בו סכנה כיום ג' כי חולשת יום ג' רבה ואית בה סכנה וההכרחות שמהם הכרחנו לפירש"י ז"ל דבב' מרחיצין לסברת הפוסקים ז"ל הנז' אינם הכרחות כשיהיו בסברא חזקה דביום ב' גרוע מיום ג' ומיום א' כנז' והם מהדברים התלויין בסברות. ודוק:

שם גמרא. תניא כותיה דשמואל וכו' מקשים המשכילים למה לא יקשה אותה בתורת קושיא לרב כמו שהקשה מהנהו ברייתות דבסמוך. והטעם הוא דרב הוא אית ליה גם הוא הנך מתני' דמסייעי ליה לשיטתה. ומה שהקשה ליה הש"ס ת"ש תניינא הוא להוכיח אמתני' קמייתא דלא מצי לשנויי הכי דסבר דלא שייך סחיטה בכי האי גוונא והוא רב סבר דכן הוא דאיתה לחששת סחיטה ומטעמא דידה וק"ל:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה