חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף קלב.
גמרא ההוא מבן ח' ימים נפקא לא מצי למידחי כדדחי לעיל סד"א נילף מסוכה דימים ולילות קמל"ן דשאני התם טעמא הוא משום דהימים ההם האמורים בלולב הם הימים עצמם דסוכה דאדידהו קאי קרא ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים וכיון דגלי קרא דהימים ההם ימים ולילות הוה אמינא דגם כן ימים דכתיב בקרא דושמחתם ימים ולילות ונילף מימים דרישא דסוכה קמל"ן ולעולם משמעות ימים לא ישונה דדוקא ימים ולא לילות. וק"ל:
שם גמרא אלא מעתה מחוסרי כפרה וכו' קושיא זו שייכא נמי לעיל בדברי רבי אליעזר בלולב דמוקי הש"ס דמפיק ליה מביום ואפילו בשבת אלא מעתה וכו' והש"ס לא חש להיות נושא ונותן בר' אליעזר דלית הילכתא כוותיה. וק"ל:
שם גמרא אלא מעתה יהי זר וכו' פירוש כיון דחשיב להא דמייתי ליה דדלות יצא מהכלל אם כן בעי קרא לאשמועינן נמי זר ואונן ושני ליה דלא בעי קרא לאהדוריה בכולהו ובחד סגי וזה חידש ליה הש"ס דבחד מהדר לכלליה ודוקא בההוא דאפקי' קרא הוא דיצא מהכלל. וק"ל:
שם גמרא. תניא כותיה דרבי יוחנן. ודלא כרבי אליעזר ב"י וליכא לאקשויי דהא נמי לרב אחא תניא כותיה פירוש דלא דריש מביום אפילו בשבת והיינו הך ברייתא דמייתו התוספות ז"ל בד"ה ההיא מבן ח' הימים וכו' דדריש ביום. ביום ולא בלילה. משום דשאני ההיא ברייתא דמייתי להשמיע בהדיא ולא דרש לה מינה אלא מביום ולזה דייק הש"ס תניא כותיה דרבי יוחנן ודלא כרבי אליעזר בן יעקב. דהיינו כרבי יוחנן דלא מפיק לה מביום. ודלא כרבי אליעזר בן יעקב דלא דריש לה משמיני ולא מצי לדחות ולומר דרשא פשוטא נקט ביום וה"ה מבשמיני מה שא"כ ההיא דריש ביום ולא בלילה דשפיר מצינן למימר דדרשא פשוטא נקט כי היכי דלא תיקשה ותרמיה אמתניתין דהכא. וק"ל:
תוספות ד"ה הא אהדריה קרא וכו' ושמא לשום דרשא וכו' ואפ"ה על כל פנים שפיר שמעינן ולא זר ממשמעות המילה דכהן ולזה פירשו ז"ל בדיבור הסמוך לזה לאו דוקא נקט זר. ולדעתי כשתמצי לומר לדרשא אחריתי היא דהיינו דבעי שיהיה המקריב כהן תמים ולא בעל מום ולעולם אימא זר נמי הוא הדין. וכהן דכתב קרא לאותו פרט דתמים. וכפי זה אמרינן דנקט זר דוקא ולא לאו דוקא. וקשה לפירושם ז"ל כיון דעל כל פנים כה דוקא אפילו אי אמרינן דאתא לשום דרשא א"כ ע כל פנים הא אהדריה קרא. ומשמע דסברי הם ז"ל דלא אמרינן אהדריה לכלליה אלא דוקא אי אתא ריבוייא דקרא ואייתר קרא לרבות. ולא ממשמעות לחוד וזה צריך ראיה ברורה מן הש"ס. ונלע"ד נכון יותר מיושב מה שפירשתי ואתי נמי הש"ס מדוייק ודברי התוספות כתר ועטרה על ראשי מחוינא קמייהו קידה. וק"ל:
תוספות ד"ה מה צרעת וכו' ולימא ק"ו איפכא פי' כיון דמה דאידחייא צרעת לגבי מילה הוא דיקוץ. דילמא דלגבי הא מילתא מיהא דיקוץ גם לגבי עבודה אידחייא ויקוץ מק"ו וקרא אתא בהיכא דלא קץ. וקשה לדידם היכי מצינן למימר דיקוץ למיעבד עבודה דא"כ למה ממעט קרא למצורע מעבודה כיון דיכול לקוץ בהרתו ויעשה עבודה אמאי לא מצריכינן ליה לקוץ ויקיים מצותו ולמה יחדל מעשות הפסח במועדו שהוא בכרת מבלי סיבה שתכריחהו והיכי מצי קרא לממעטיה ואדרבה הא עדיף ובר מצוה יותר משאר טמאי מתים דעבדי ליה בטומאה מה שא"כ מצורעים דיכולים לתקוני ואנא אמינא דאפילו ביחיד מצורע יעשה פסחו אחר דקץ בהרתו. אלא בודאי דאין הפרש בין קץ ללא קץ דהכל דבר אחד בין כל זמן שהוא עליו בין אחר שיקוץ וכיון דאמעטי' קרא לכל גוונא הוא כמצורע מיקרי. ואדרבה כתב הרמב"ם בהקוצץ בהרתו יש זמן שהוא מצורע תמיד ונראה ודאי דאחר האמת כן הוא בסברת הש"ס. והגם דיש לשנות לדידם ז"ל ולומר דאין הכי נמי דצריכין לקוץ ולעבוד עבודה וקרא אתא לאיסור כל עוד שהבהרת עדיין עליו דלא למימר מה לי האי טומאה מה לי האי טומאה וליתי ג"כ כטומאת צרעת קמל"ן דאסיר ולעולם אין הכי נמי דיכול לקוץ ולעשות עבודה עכ"ז זה דוחק דפשי' דלא יס"ד כיון דיכולין לקוץ בהיות טוב לא שרינן לעשות בטומאה. ושאני טומאת מת דלא מצי לתקוני מה שא"כ צרעת דעל כל פנים הרי משכחת לה דליתקון. וק"ל: שם בא"ד בפרק אלו דברים וישלחו וכו' שלך שעה וכו'. קשה לכאורה מאי קא מדייק טמאי מתים משתלחין וכו' הא פשוטא דלא איצטרי' קרא ולא יס"ד דשאני טמאי מתים דשרי רחמנא משום רוב ציבור דמשכחת לה דמת נשיא וטמאים רוב ציבור מה שא"כ צרעת דלא שכיח בעולם רוב ציבור מצורעים ואין הכי נמי אי הוו רוב ציבור. מצורעים דמייתו ואידחי צרעת. וי"ל דס"ד כיון דהותר לבוא בטומאה הותר לכל קמל"ן קרא גזירת דכתוב לא הותר אלא לטומאה שהותר שמצידה הותר לבוא בטומאה דהיינו טומאת מת דהיינו טומאת ציבור ולא לטומאת צרעת דלאו מצידה הותר דביחיד הוא דלא משכחת לה צרעת בציבור והשתא מיהא לא מצידה הותר. וק"ל:
שם בא"ד ואיזה זה פסח הבא בטומאה. ולא בעי הש"ס לומר דאתא קרא דוכל צרוע בשאר פסחים הבא בטהרה ואיצטריך קרא לאפי' קץ דאסיר לפי סברת' ז"ל דאיכא הפרש בין קץ ללא קץ ובמה הוכרח הש"ס שלא לפרש כן ודילמא וכו' כנז'. נראה דהטעם כיון דאיכא ק"ו דמייתו הם ז"ל ומצי הש"ס לאוקומי בפסח הבא בטומאה שפיר דרשינן הכי שלא להכחיש הק"ו. ודוק: