אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף קיג.

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף קיג.

דף קיא:

גמרא דבר חכמה ראה בה ב' שבילין וכו' קשה מנא לי' לש"ס דדבר זה הוא דראה בה דילמא צניעות אחרינא או כהא דתנא עומדות ונראה דדייק לה מאומרו ויאמר בועז אל נערו הנצב על הקוצרים וכו' וקשה כשם דפרכינן דרכו של בועז לשאול בנערה. ג"כ פרכינן על הנצב על הקוצרים מהיכן ידע דקא שאיל ליה בועז והא איתא במס' חולין. מושל מקשיב על דבר שקר משרתיו רשעים הא לדבר אמת משרתיו צדיקים בענין יהושפט ואחאב. וא"כ הכא נמי פשיטא דנערו דבועז צדיק הוה ואין דרכו לשאול בנערות ומאי שאיל ליה בועז אלא בהכרח לומר דכאשר מתרצינן לגבי בועז כיון דראה בה דבר חידוש לטובה שאיל הכי נמי נערו כאשר יראה דבר חידוש שאול ישאל האיש למי הנערה מהכא דריש הש"ס דמה שראה בה הוא בענין הנוגע בקצירה מדשאיל הנצב על הקוצרים שהוא יתן דעתו בזה לשאול ולידע ולא שאל לאחר דמעיקרא לא יראה דבר שגורם לו שישאל עליה כי אם הניצב וא"ת דילמא טעמא דשאיל להניצב הוא כי כן דרך הגדולים שמייחדים הדיבור עם הגדולים הממונים שלהם הכא שאני כיון דכתב תרי הניצב על הקוצרים בשני קרא. אהדדי שמע מינה להאי טעמא. אי נמי טעמא דנקט דבר חכמה מפיק לה מאומרו זאת דהוה ליה למימר למי הנערה ולזה קאמר זאת מינה דריש דבר חכמה שהיא התורה דכתיב וזאת התורה. וראיתי עוד לפרש בהברייתא דקתני ועומדות מעומד יושבות מיושב דמפיק לה תנא דברייתא מקרא דכתיב ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים ותעמוד מאז עד עתה זה שבתה הבית מעט דידוע הוא דאלקטה נא קאי בלקט ואספתי בעמרים היינו שכחה והנה הלקט שייך במעומד נמי והעומרים לא משכחת להו כי אם מיושב ולא מעומד והוקשה ליה לתנא מלת ותעמוד דמיותרת דהוה ליה למימר כי אם ותבוא ולמה כתב עוד ותעמוד וג"כ אומרו זה שבתה דמיותר אי נמי הוה מצי למימר באופן אחר. אשר על כן קא דריש הכי דהאי ותעמוד קאי אמאי דקאמרת אלקטה נא, דהיינו השבלים דמשכחת לה מעומד ומה דאמר זה שבתה קאי אמאי דקאמר ואספתי בעמרים דלא משכחת לה כי אם מיושב וזהו עומדות מעומד יושבות מיושב דאין הכי נמי הלקט אי הוי דומיא דעומר דיושב מיושב מאי שנא. ונראה ג"כ טעמא דלא קאמר ר"א ב' עומרים לקטה דהא ג"כ דין העומר כדין הלקט בשבולין ב' עומרים לקט וא"כ למה בחר לומר שני שבולין יותר מב' עומרין כיון דגם כן העמרים מוזכרים בכתוב בביאור יותר דכתיב ואספתי בעמרים ונראה דהטעם הוא דדייק הניצב על הקוצרים דהוה ליה למימר הניצב על השדה או על התבואה ומדקאמר על הקוצרים שמע מינה דראה דבר הבא מחמת קצירה דהיינו הלקט כדתנן במסכת פאה איזה הוא לקט הנושר בשעת הקצירה לזה בחר לומר החכמה בשבלין וכו'. וק"ל:

שם גמרא אר"א ותאכל בימי וכו' ותותר בימי רבי וכו' קשה למה העלימו עין מלאוקומי ותותר בימי משיח בן דוד שהוא כפי האמת יותר מכולהו ולמה בועז לא ירמוז מילתא כהאי דהוי יותר מכולהו ואיכא למימר דסובר' דלעתיד לבוא כל ישראל במעלה גדולה ואין כל כך רבותא ברות יותר ובפרט אי אמרינן דאז המלך הוא משה ע"ה ע"ד שדרשו מה שהי' הוא שיהי' משה היה הוא שיהי' ע"כ מוקי לכולהו בימי ובימי ולא מוקי בימי משיח. אי נמי מוקי לכולהו. ותאכל וכו' בעולם אחד ואי הוה מוקי לימות המשיח הוי עולם אחרינא ואז הוה מוקי לכלהו כל אחד בעולם אחד כהא דתנא לזה דרשתו הוא דמוקי לכלהו בהאי עלמא וזה בימי פלוני וזה בימי פלוני. וק"ל:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה