אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף צו:

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף צו:

דף צו.

גמרא. כתיב הכא ויעבירו וכו' מקשים המשכילי' עדיין הקושייא במקומה עומדת דילמא משום דשלימא ליה מלאכה וביום השבת היה ולאו משום איסורא דשבת דהא קא חזינן דמלאכה זו גרועה כמ"ש התוספות ז"ל וטע' הש"ס פשוט הוא דלאיזה ענין יספר הכתוב ענין זה ונחית לגזיר' שוה להודיע שהיה ביום שבת אי לאו דהוי דבר הנוגע לגופו של שבת דהיינו איסור מלאכה. וק"ל:

שם גמרא. אמר שמואל מקושש מעביר וכו' במתני' תנא וכו' ק"ק איך פליג שמואל ורב אחא אמתני' והו"ל להש"ס לאותוביה ממתני' ונלע"ד דבכי האי גוונא אשכחן אמוראי דמפרשי במילי דאגדתא ופליגי אתנאי והכא נמי נדון דידן באגדתא הויא מאי הוה מקושש וכל אחד פירש לדרכו. ופשוט:

שם גמרא. התורה כיסתו ואתה מגלהו ולדידיה דקא' מהמעפילים לא שייך למימר התורה כיסתו וכו' דשאני הכא דהיה יכול לומר וימצאו צלפחד מקושש עצים וכו' ומדקאמר איש סתם נחית הכתוב לכסותו מה שא"כ באומרך מהמעפילים דאע"ג דקאמ' קרא בחטאו אין מציאות לגלותו. ודוק:

תוספות ד"ה הכנסה וכו' וי"ל דבזריקה וכו' דאי לאו סברא וכו' פירוש דהוקשה להו מנא להו דגם בזריקה איכא סברא דילמא ממשכן לחוד יספיק והוכיחו דאי לאו סברא הכי חשבינן לזריקה תולדה דהוצאה. והשתא כפי זה הוקשה להו תספיק הסברא מבלי היות כיוצא בה במשכן דאילו הוה במשכן וכו' וכפי זה בנדון דידן נמי בעינן היות ההכנסה במשכן מלבד שהיא סברא, ופשוט:

תוספות ד"ה ולר"א דמחייב וכו' ואיכא למימר וכו' ולעיל פרק כלל גדול דף ע"ג הוכיחו מהכא מדלא משני דנפקא מינה לענין התראה דאין צריך להתרות אתולדה משום אב יש ליישב ועיין בפסקי התוספות ז"ל שנסתפקו בזה והעלו הדבר בצ"ע: תוספות ד"ה אי' דגרסי הך דהוות במשכן וכו' אית דגרסי וכו' ולפי זה וכו' וכן אי גרסי וכו' ועל כל פני' איכא הפרש בין שתי הגירסאות דלגירסא קמא לא בעינן שתהיה במשכן אלא להיותה חשובה והוא הדין אם אינה במשכן. ולאית דגרסי תרתי לעיכובא. וכן נראה ג"כ ממה שכתבו בריש מסכת קמא וממה שפסקו בפסקי התוספות דמסכת קמא אלא להא מילתא מיהא דהוו במשכן ולא מנו להו באבות הם שוים הגירסאות. וק"ל:

שם בא"ד אבל אי גרסי וכו'. לפי זה התולדות לא היו במשכן. וא"ת הרי ההכנסה דהויא במשכן וחשיב לה תולדה כדאי' הם העלו הקרשים וכו' באמת נלע"ד כי זו היא הגירס' הנכונה דכל מה דהוו במשכן אבות נינהו ולא מקריין תולדות. והראייה ממה דקא פריך הש"ס פרק כלל גדול היינו בורר. היינו מרקד היינו זורה. ומשני כל מילתא דהויא במשכן אע"ג דהויא דדמיא לה קא חשיב. א"כ אע"ג דהוו תולדות במשכן אפילו הכי קרי להו אבות להיותם במשכן וקושית ההכנסה דלא חשיב לה בכלל אבות אף ע"ג דהויא במשכן מלבד דאיכא לשנויי דמלאכה זו גרועה ולא גמרינן לה ממשכן אעיקרא דדינא אלא מקרא לזה אין למידין אותה ממשכן אלא דמלבד זה איכא טוב טעם והוא דהני מילי דאמרינן דחשיב ליה להתולדה אב אי הויא במשכן היינו דוקא דדמיא לה כגון זורה ובורר אע"ג דדמיין חשיב להו תרתי משא"כ אי הויא המלאכה עצמה כהאי דהוצאה והכנסה דמה לי אפוקי מה לי עיולי כהאי אע"ג דהויא במשכן לא חשבינן לה אב ולא הויא כי אם תולדה והא דמיא לשובט ומדקדק דאע"ג דהוו במשכן לא קא חשיב להו בכלל אבות ולא דמו לזורה ובורר דשאני התם דלא הוו ממש חדא אלא דדמו להדדי לזה כיון דהוי במשכן חשיב להו משא"כ שובט ומדקדק שפירש רש"י ז"ל שובט היינו מסך ממש מיסך הוי שמסדר חוטי השתי עכ"ל הבט וראה דקא דייק רש"י ז"ל ממש ר"ל דאי לא הוי ממש אע"ג דדמיין חשבי' לתרוייהו בכלל האבות אלא שאני הכא דהוו ממש חדא ובזה לא קשה מזורה ובורר וא"כ הכי נמי דהכנסה הויא נמי בכלל הוצאה פי' הויא ממש הוצאה דמה לי אפוקי מה לי עיולי. ובזה הוסרה קושית התוספות ז"ל שהקשו בד"ה הכנסה מנלן וא"ת מה צריך להאי סברא וכו' דהשתא דכל מה דהוה במשכן חשיב ליה אב אע"ג דדמיין אי הוה אמר הש"ס משום דהוות במשכן עדיין תיקשה ליה למה לא קתני לה בהדי אבות מלאכות לזה אמר הש"ס מכדי וכו' מה לי הוצאה מה לי הכנסה דהויא ממש הוצאה וחדא הויא ובזה אתי שפיר דלא מני כי אם הוצאה באבות מלאכות. ודוק:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה