חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף פז:
גמרא. מר סבר אתחומין לא איפקוד. קשה לפי מ"ש התוספות ז"ל ואוקמוה לאו דוקא תחומין אלא הוצאה למה הקפיד הכתוב לומר עד אנה מאנתם והא עדיין לא נצטוו ישראל עד מעמד הר סיני לסברת מ"ד לא איפקוד. ועוד קשה אליבא דכולי עלמא דאיפקוד במרה אשבת דוחק לומר שלא אמר להם משה מה שנצטווה מאת ה' ויחדל מהגיד דבר ה' אשר ציוהו ועברו שנים ושלשה שבתות ולא נזכר וחללו ישראל את השבתות וגם הוא היותו בלתי נזכר בעיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה. ואי אפשר לשמור השבת ממילא והוא מותר לו כלל. ועוד אי אמרינן שכוונת הכתוב בהוא אשר דבר ה' היינו במרה ועתה הוא שנזכר וציום הלא אין כאן אזהרה כלל כי אם באומר להם שיכינו מהיום והיכא רמיזא שאסו' לאפות והעיקר חסר והיכן עונש שבת אמור. ועוד קשה מה שהקשו התוספות ז"ל היכי קארי לה שבת ראשונה שבת של מן והלא תמצא ג' שבתות וכו' באמת שזו אינה קושייא כל כך דמצינן לומר דפליג אדידיה דההיא מימרא הגם דלא מצו רב אחא ורבא לאפלוגי אההיא להיות בעל המימ' רב יהודא משמיה דרב שהוא רביה דרביה עכ"ז מצינן למימר דבאגדה מצי לאפלוגי אדידיה דליכא הילכתא. והוא דחוק. אכן ראיתי לפרש אם יתרצה ה' ב"ה בפירוש זה. והא דהנה ידוע הוא אורך הלכות שבת ודקדוקיה אבות ותולדות והי מנייהו הוו אבות והי מנייהו תולדות. ובמרה ציום הבורא ב"ה שיום א' בשבוע יחדלו מעשות מלאכה כזו וכזה יחדלו בדקדוקיה ופרטיה אבל לא גילה להם היום איזה יום הוא עד פרשת המן לראות שה' מזהירם בכבודו באומרו ראו וכו' ואז נצטוו בפירוש יום השביעי מהיום שבת שבתון וחל עלייהו הציווי אשר נצטוו בו במרה ולזה יקרא אותו שבת של מן שיצאו מן העם ללקוט וכו'. שבת א' אף כי נצטוו במרה לא קשה מידי. ולזה לא הוצרך משה רבינו ע"ה להזהירם על האפייה והבישול להיותם כבר מוזהרים ועומדים אלא עצה טובה קמל"ן שיכינו מה שהם צריכין לשבת קודם חל איסור שבת ולא הוצרך להזהירם עוד דממילא חל החיוב ולזה כאשר יצאו מהעם כתיב עד אנה מאנתם וכו' וזה למ"ד אפקוד אתחומין ולמ"ד לא אפקוד נ"ל דאמר עד אנה מאנתם על שיצאו ללקוט ולא האמינו בדברי משה עד שאמר להם שבת לא יהיה בו ופרשת אל יצא כמו שפי' התוס' בד"ה אתחומין וכו' ופשוט:
תוספות ד"ה כאשר ציוך וכו' וא"ת וכו'. דילמא וכו' בפרשת מן במה שפי' לא קשה מידי להיות כי בפרשת מן לא נצטוו כלל ולא תמצא שום אזהרה דקרא דאל יצא וכו' מוקמינן ליה לפ' בד"ה אתחומין אחר מתן תורה למ"ד דלא אפקוד א"כ איך מצי למימר בפרשת המן לזה קאמר אשר ציוך במרה וזה פשוט: