חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף פו.
גמרא. אלא רבי עקיבא כמא' וכו' הוה מצי למימר דסבר כרבנן דלקמן דחשבינן ליל שבת וברביעי הוה פריש' ומשום דאיכא שלא פירשו עד סמוך לחשיכה של ליל ה' לזה הוצרך רחמנא להוסיף להו ליל ז' לתשלום חמש עונות. ולמה הוצרך מעיקר' לאוקומי בהשכמה. נראה לי דסובר הש"ס דכן לא יאות למיהוי כדין דהללו וכו' ויותר נכון לומר בהשכמה מה שאין כן רבנן משום האי סברא דהללו וכו' לא סתרי דינא דנפקא מינה דלדידן שני טעמים בדבר ואחד מהם הוא סברא יותר מדייק ליה הש"ס וליכא בינייהו מידי לענין דינא בין הכי ובין הכי הם חמשה עונות. וזה פשוט: שם גמרא. משה בהשכמה ירד וכו' ומוכרח לומד דתיכף ומיד עביד פרישה לכולהו ולא חיישינן למי שלא פירשו עד אחר עבור מקצת דבר מה מהיום כאשר חיישינן לרבי אלעזר ולרבי ישמעאל דשאני התם מידע ידעי דכיון דעבר מהיום לא בעו לאפרושי ביה מה שא"כ כיון דקא מזהר להו בהשכמה מי יכול להסיר דיום זה אסור דשאני אם בא באמצע היום אמרינן מדלא הקפיד על מה שעבר לא יקפיד ג"כ על תשלום היום מה שאין כן בהשכמה פשיטא דאין להתירו כלל ואסרוהו תכף ומיד וקדשו עצמם. ופשוט: רש"י ד"ה מנין שמרחיצין דאף וכו' באמת כן הוא מבואר בש"ס בפרק ר"א אלא דקשה א"כ שמעון ולוי ביום א' וב' שהיו יותר מסוכנים הוה להו לקחת איש חרבו. ונלע"ד דבאמת לגבי סכנה יותר הם יום א' וב'. מה שא"כ לגבי חולש' הגוף שנחלשו איבריו ממה שעבר עליו הוא יותר יום ג' דכן תמצא חולים שעמדו מחוליים והולכים על עומדם ורוח יהדפם ונער ירדפם מה שלא היו כן בתחילת חוליים אשר היו מסוכנים וזה נראה לי נכון. ופשוט:
תוספות ד"ה מנין וכו' אעפ"י וכו' באמת הלא זה מן התורה הניתנת וגם מצוה זו אז נתנה והקדימה כי היו צריכין לקיימה אז כדין הגבלה וכדומה לה אי הויא ולא ידעתי למה כתבו הם ע"כ מ"מ וכו' ודחקו בכדי ופשוט:
שם בא"ד ואע"ג דלא הקפיד וכו' ע"כ לא ידעתי מאי קאמר עליו השלום כיון דיש בידם לפרוש מטומאה הפרישה אל תגשו והני זבים ומצורעים ובועלי נידות מה בידם לעשות להני בועל נדות אפשר דלא הוו בעולם. אי נמי הוו בשוגגין ומה יעשה קאמר שלא תנתן להם התורה ה' לא רצה בלתי יודחו ואיפשר דגם בעלי קריין אם איתרמי וראה קרי מי יאמר שלא קבל את התורה בכלל ס' רבוא ואפשר נמי דאמרינן דפסקה זוהמתן אז כשעמדו במעמד הר סיני ולא נשארו לא זבים ולא מצורעים וכו' אלא נראה לי דלעולם דטעמא הוא בהיות טוב אל יטמאו עוד עצמם דלסברת התוספות ז"ל אם היה איזה בעל קרי לא קבל התורה באמת כי מעיקרא ה' ישמור אותם. ועוד קשה לסברת התוספות דאמרו טעמא מהא דתניא וכו' דאינו באמת וכו' ומה קלות ראש נשארת לאשה אחר ב' ימים ובגמרא התם בפרק מי שמתו ל"ק אלא באותו יום ואחר שטבל והעריב שמשו. לא נשאר עול קלות ראש כהאי דהכא הוו מצי למפרש יום ו' לבד וליל שבת הוו עבדי טבילה והשתא איכא אימה ויראה ואי פלטי זרע אח"ך מה בכך הרי ליכא חששת טומאה אלא ודאי דהטעם הוא כיון דמצו לאפרושי גרמייהו מחייב איניש למיעבד ולמיגדר גרמיה מאשר תשיג ידו וכן נלע"ד. ואינו כחולק על רבותי' אלא כמוסי': אלא דקשה לי למה לא ציוה ה' להפריש מטומאת מת ולבל יגעו בו ולבל יגעו בנבילות. וכדומה יש לומר דאיפשר דלזה לא הקפיד הכתוב ולזה נתכוון רש"י ז"ל שפירש בד"ה לג' ימים שהקפיד הכתוב על טומאת קרי ולא על דדמי להו כנזכר אי נמי נלע"ד איפשר דישראל ילמדו הא נמי טומאה מטומאה אי נמי ידע ה' שלא יבוא לידם שום טומאה ורגלי חסידיו ישמור מה שא"כ הא דמצוה עבדי וגם כן דיש בה חידוש לשלשת ימים. וק"ל. אי נמי זה כללו השם וקדשתם וכו' לבל יטמאו בשום טומאה ויהיו קדושים וק"ל: