חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף פג:
גמרא. בעי רחב"נ וכו' כמאן דמחברא וכו' או כמאן דמתברא וכו' ומה שהוצרך לרבנן הקישא דשרץ משמע דסברי כמאן דמחברא. דאי כמאן דמתברא לא איצטרך קרא אלא להיותה לא הויא כמתברא וסד"א דמטמ' קמ"ל דעכ"פ גרועה היא מהיותה שלימה וטהורה ובעי לסברת רבי עקיבא אי חשבינן לה ממש כשלמה או לא. וק"ל: שם גמרא חנניה אומר נלמד משק וכו' ק"ק דהאי הקישא דשק מוסכם לכולי עלמא ומאי מחדש חנניה וכו' ואם לא בא אלא לטמא ספינת חרס הוה ליה לאפלוגי אדידה בהדיה דהאי דמשק הוא מוסכם לכולי עלמא:
ונלע"ד דאיפשר דאיכא ביניהם מחלוקת בסברא ג"כ לתנא דידן אי לאו דרשא דדרך אניה בלב ים הוה אמינא דטמאה להיותה הספינה עשויה מעיקרא להטלטל במילואה וכדאיתא במסכת כלים ולעיל הבאתי ענין זה גבי מוכני דאפילו יש בה ארבעים סאה טמאה והכא הספינה עשוי' ליטלטל מליאה וסד"א דטמאה קמל"ן קרא דרך אניה בלב ים דטלטול זה לא שמיה טלטול ולחנני' סבר דשפיר גמרינן גם כה"ג משק ולא חיישינן להאי אלא דעכ"ז לענין דינ' לא נפקא מינה מידי לזה בעי הש"ס מאי בינייהו לענין דינא ומשני ספינת הירדן. וספינה של חרס. ופשוט: