חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף פא.
גמרא. ת"ר חפי פותחת וכו' לא ידענא מאי היא כוונתו דמייתי האי ברייתא הכא. ונראה לחזק דברי עולא דחפי פותחת. אלא דקשה לי אמאי לא מייתי ממשנה ערוכה פרק י"ג דכלים וז"ל פותחת של עץ וחפין שלה של מתכת וכו' ופותחת של מתכת. וחפין שלה של עץ וכו' וי"ל משום דההיא פירש' בהדיא של מתכת. לזה מייתי מברייתא דמשמע מינה חפי של עצם דסתם קתני ורגילים לעשות חפי גם מעצם ולהכי טרח רש"י לאוקומי ברייתא בחפי עצם ג"כ באומרו דדמו למתכות וק"ל:
שם גמרא. זונין וכו' כזית כביצה וכו' ואע"ג דקתני במתני' כדי לזרוק בבהמה אפשר דלהיותם מקורזלות שהם ראויות לקנוח מיחייב בכזית דמהני מיהא לקנח פי הרעי וכזית זוטר מעשרה זוז. אי נמי דלהיות האבנים המקורזלות ראויות לב"ה לא זרקי להו בבהמה ולא מחייב אלא שיעור דלקנח. וזה דמי למה שכתבו התוספות ז"ל וגם רש"י ז"ל גבי קלף דאיידי דדמיו יקרים לא עבדי וכו' ופטור בשיעור קשר מוכסין וק"ל:
רש"י ד"ה טמאי' וכו' ואי משום דמחוב' הוא לפותח' והמחוב' לטהור וכו' קשה ומאי חזית דמחובר לטהו' דהיינו פותחת ליהוי פותחת מחובר לטמא דהיינו חפי והמחובר לטמא טמא ומאי חזית. י"ל דפותחת עיקר ובתר עיקר אזלינן דהיינו הפותחת. ואי הויא הפותחת טהורה הוו חפי נגררים לטהור וטהורין אי לאו דאמרי' דגם הפותחת יש לה בית קיבול לטמא ולזה חפי יורדת טומאה עליהם גם מצד עצמם ועיין לקמן בס' ד' בד"ה בתוספות ז"ל שיתבאר לך הענין בבירור היטב ודוק:
בא"ד פותחת אית לה בית קיבול וכו' וא"ת א"כ למה הוצרך לטומאה החפי ולומר דפשוטי כלי עצם ככלי מתכות הטעם הוא דמשמע ליה דטומאה יורדת על החפי מצד עצמם ולא מצד דבר אחר דקתני קבעם וכו' טמאים ולא מצד הפותחת אלא מצדם ופשיטא דהמחובר לטמא טמא אף דמצד עצמו לא מקבל טומאה וק"ל:
תוספות ד"ה חפי פותחת וכו' פי' הקונטריס וכו' ומה שפי' וכו' בהכל שוחטין לא דק דההוא בגולמי וכו' באמת דקושיא זאת נראה עצומה עכ"ל אמרינן דההוא ג"כ אף דנאמרה אגולמי עכ"ז משמע אכל מילי עיין שם. ומה שהקשו ממשנה דכלי עור ועצם וכו' ההוא בטומאה דאורייתא קתני דמצינו במס' בתרא דקאמר וז"ל הש"ס שם שאני פשוטי כלי עץ דטמאים מדרבנן ע"כ. א"כ משמע דההיא משנה מדאורייתא קתני דפשוטיהן טהורין. ואע"ג דבההיא משנה קתני טומאה דרבנן דהיינו טומאת כלי זכוכית דלא הוי מעיקרא אלא מדרבנן כמו שהקשו התם התוספות ז"ל ה"ה והכריחו הם דמילתא דא דטומאת כלי עץ מדרבנן לא מיתוקמא הכי במסקנא לדידן אינו הכרח מי לא הוי גזרת טומאה בתרייתא דחזור וגזור כהא דתנן על ששה ספקות גזרו באושא וכו' אחר גזרות שגזרו רבנן דשמנים שנה הוסיף לגזור גזירות טומאו' אחרות רבנן בתרא' הכי נמי הכא. וראיתי להביא משנה שלימה דצווחת ככרוכיא דפשוטי כלי עץ ועור טמאים דתנן פרק ט"ז מסכת כלים משנה ז' וז"ל זה הכלל א"ר יוסי כל משמשי משמשיו של אדם בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה טמא. וכל שאינו אלא בשעת מלאכה טהור עכ"ל ובמאי עסקינן בהכרח בפשוטיהן. דאי במקבליהן בכל גוונא טמא. ואי בכלי מתכות פשוטיהן טמאין בכל גוונא. ועוד דהאי משנה גבי דיני כלי עץ מתניא וכן פי' רבי עובדיה ותוספת י"ט ע"ה דזה פשוט א"כ משמע דפשוטי כלי עץ וכדומה לו כה"ג דמשמשי משמשיו בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה טמאין אלא דיש בזה ב' דעות או אמרינן טמאין גם מדאורייתא קתני והא דתנן פשוטיהן טהורין במשמשין בשעת מלאכה דוקא משא"כ משמשין בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה דיינינן להו כמקבליהן וטמאי. וכפ"ז מה דאמר הש"ס במס' בתרא פשוטי כלי עץ טמאין מדרבנן אכל הפשוטין קאמר אפילו משמשין דוקא בשעת מלאכה טמאין. ודעת הב' הוא דהא דקתני הכא זה הכלל משמשי משמשיו בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה טמאין היינו מדרבנן ומדאורייתא גם כה"ג טהור. והא דקאמר נמי הש"ס פשוטי כלי עץ טמאים הם מדרבנן היינו בכה"ג. אי נמי במשמשי אדם ומשמשי משמשיו והכא במאי עסקי' כה"ג דהאי דף הוה כה"ג וכמ"ש התוספות ז"ל בבתרא ובעירובין דתניא בת"כ כל כלי לרבות השלחן וטבלא וכו' להיותם דומים לשק שהם משמשי אדם ומשמשי משמשיו וכו' ע"כ משא"כ בשאר פשוטי כלי עץ ועור וכו' אף מדרבנן לא מקבלי טומאה. ונראה דבהכרח לבחור ולברור דעת א' משנייה דשנייה עיקר. דק' מהש"ס דעירובין דקאמר הכי וז"ל והיכי מייתי לה בפשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה עכ"ל א"כ משמע דלא מקבלי טומאה אפי' מדרבנן ואי אמרינן דמתני' דזה הכלל מדאורייתא וטומאת פשוטי כלי עץ דמדרבנן בשאר פשוטי א"כ במאי מוקמת להאי דקאמר הכא הש"ס דפשוטי כלי עץ דטהורין הן אמת דלדרך התוס' דלא מיתוקמא במסקנ' ל"ק ומעיקרא לדידם אין טומא' בפשוטי אלא אף אי אמרי' דדברי הש"ס דקאמר פשוטי כלי עץ מדרבנן מוכרח לומר דלא קאמר אלא או במשמשי אדם ומשמשי משמשיו. אי נמי במשמשי משמשיו תמיד בין בשעת בין שלא בשעת מה שא"כ שאר פשוטי כלי עץ דטהורין גם מדרבנן ואדידהו קאי בעירובין דפשוטי כלי עץ טהורין גם מדרבנן. ובזה אתי שפיר מה שפירש הכסף משנה פ"א מהלכות כלים להרמב"ם ז"ל וז"ל כלי עץ וכו' מקבליהן וכו' אבל פשוטיהן מקבליהן טמאי' מד"ס וכת' הכסף משנה מדברי סופרים מייתי לה ממס' בתרא שאני פשוטי כלי עץ דטמאים מדרבנן וכו' ומ"מ יש כלי עץ שאינו מקבל טומאה גם מדרבנן וכו' עכ"ל זה מסכים ג"כ לדעת הב' וזה בהכרח. א"כ בהכרח דההיא משנה דוקא מדאורייתא. אי נמי מדרבנן בכל מין פשוטי קאמר חוץ מהני דקאמרן. ובפרק הכל שוחטין דמינה מייתי רש"י ז"ל ראיה נראה דהא דקאמר הש"ס ר"נ דאמר כלי עצם ככלי מתכות הוסי' לומר מדרבנן כיון דדמי להו גזרו בכל מציאות דפשוטי כלי עצם דטמאין ולא קשה לן מידי דבשלמא גבי כלי עץ קשה לן מהש"ס דקאמר פשוטי כלי עץ טהורין דמשמע דגם מדרבנן מה שא"כ גבי כלי עצם מי יאמר דלית ליה ר"ן דגזרו רבנן אטומאתם בכל גוונא. ועוד הכא בהכרח דבכל גוונא קאמר כמתכות דאי לא תימא הכי מאי איריא דעצם אפי' דעץ נמי כמתכות. אמת כי דבר הזה חוץ מהשכל והדעת כי אין לדבר זה יסוד בכל הש"ס וברמז בעלמא דאיתיה במילתיה דברב נחמן דגם הוא מצינן למדחי ולומר דקאי אגולמי בודאי דלא מצינן להמציא ולחדש גזירה חדשה ומה גם לסברת רש"י ז"ל שהוא פשטן על כן נראה אם יסכימו מן השמים והוא דהתם צריך לדקדק דקאמר הש"ס וז"ל וכלי עצם מי מקבלי טומאה אין דתני' וכו' עכ"ל ומאי פריך הש"ס אדברי רב נחמן והוא משנה ערוכה כלי עור וכלי עצם וכו' אלא נראה לומ' דהש"ס אמתניתין לא הוה פריך וכלי עצם מי מטמא דמצינן למימ' דטומא' כלי עצם מדרבנן כסמוכה לך דהיינו כלי עצם וכלי זכוכית דתרוייהו מדרבנן ולא קשה מדי מה שא"כ מדברי רב נחמן דקאמר דגזרו עליהם ואי הוו מדרבנן אדרבא הוו עבדי להו היכר ככלי זכוכית דעבדו היכר כי היכי דלא לשרפו עלייהו תרומה וקדשים אלא ודאי דהוו מדאורייתא לזה קא פריך מי מקבלי ומסיק דמדאורייתא טמא. וצריך לידע ג"כ דהא דקאמר רב נחמן כלי עצם כזכוכית היינו אגולמי וגם אפשוטי בכהאי גוונא דכתיבנא בסמוך מדרבנן. ונקט עצם לגבי גולמי דטהור בכלי עץ מה שא"כ לגבי פשוטי שוים הם עצם ועץ אהדדי נינהו והכי סובר רש"י ז"ל כאשר אבאר בס"ד. וקודם צריך לתרץ מה שהק' עוד התוספות ז"ל בדיבור זה למה שפי' רש"י דפותחת גורמת טומאה לחף. והקשו ממתני' דפ' י"ג דכלים פותחת של עץ וכו' דמשמע דאזלינן בתר חפי. ובזה גם כן נבוא לתרץ ליישב:
דע שיש שני מיני חפי. הא' הוא כדתנן פרק י"ג דכלים משנה ו' דקתני כיצד פותחת של עץ וחפין שלו של מתכת וכו' ע"כ פי' האי פותחת הוא המפתח כי גם הוא נקרא פותחת כי כן פירש הרמב"ם ז"ל שיני המפתח אשר יפתחו בו וכו'. וגם דעוב' פי' מפתח א"כ אמרינן גם רש"י יסבור כן דההיא משנה במפתח איירי וזה באמ' אמונ' אומן דאזלינן בת' חפי דהם הם העיק' שדוחפין החפין של הפותחת מהפורנא והמפתח אינו עיקר כי אם להגיע החפי לפתוח והמפתח אינה כי אם תשמיש לחפי וטפלה מפתח לחפי בזה הוא דקתני דאזלינן בתר חפי אם הם של מתכת וכו':
והפי' הב' הוא הכא דברייתא דידן והנה לפניך מה שפירש הערוך ז"ל והביאו רבי' שמשון פרק י"א מס' כלים משנה ד' גבי חפין והפורנא וז"ל הערוך שינים קבועי' בפותחת והעין בתוכה של פורנא מצד אחד ומצד אחר יש לפורנה נקב שמכניסין בו המפתח ומדחין החפין לחורו ויוצא חפין מן הפורנ' ע"כ א"כ משמע דיש חפין קבועים בפותחת עצמה ואלו הם האמורים במתניתא דידן והני פורני אינם הם העיקר אלא הפותחת היא הסוגרת ועושה הפעולה מה שא"כ החפי אינם כי אם לבלתי תהיה נפתחת ביד כל אדם כי אם בבוא הבעלים יפתחוה במפתח שבידיהם ולעולם הפעולה של התשמיש היא הפותחת והיא עיק' פורנא והחפי כשומר בעלמא וטפילה חפי לפורנא ולזה פירש"י ז"ל הכא דפותחת היא העיקר וחפי נגררים אחריה והוכרח רש"י לפרש הכא פותח' ולא מפתח כההיא דמתני' דבפרק י"ג דכלים משום דקתני סיפא של גל וכו' אעפ"י דחברן טהורין ואם במפת' קתני מאי איריא של גל וכו' דאינה מחוברת לקרקע ואינה משמשת אלא להכניס ולהוציא בפותחת ונשארת ביד האדם. ולזה הוצרך רש"י ז"ל לפרש דהכא בפותחת ממש ולא מפתח ובזה יש הפרש בין לשל כלים לשל גל דמחובר לקרקע. ובזה הוסרה ונעקרה קושיית התוספות ז"ל מעל פירש"י ז"ל שהקשו מפרק י"ג דכלים דאזלינן בתר וכו' דשאני התם וכו' מה שא"כ הכא דפותחת היא העיקר אליבא דכולי עלמא לרבי נחמיה דאזיל בתר תשמיש הרי פותחת עיקר וגם לרבנן דאזלי בתר המעמיד הני מילי כגון סולם טבאות. או סולם דאי לאו המעמיד לא הוו נינהו מה שא"כ בנדון דידן שפותחת קבועה ועומדת והחפי אינם כי אם שלא תהיה נפתחת על יד מאן דהוא אלא במפתח מודים פשיטא דפותחת עיקר והיינו טעמא דתני לה סתמא בלי פלוגתא כמו בסיפא וכו' ופשוט. א"כ אסיקנא דעסקינן בפותח' עצמה וחפי דידה קבועין בה. וכבר ידעת דמשמש משמשיו תמיד בין בשעת וכו' בין שלא וכו' טמאים בכל גוונא אפי' הם פשוטים. והכא בחפי הם קבועין ומשמשין תדיר בין כשנועל וסוגר הנה הם מעכבים את הפותחת ועושים מלאכתם שנעשו עליה בין כשפותחים עסקינן שכשפותחים מעכבין הפותחת מלהיות געה ועושין מעין מלאכתם ולזה יקראו בין בשעת מלאכה וכו' מה שא"כ הפותחת אינה משמשת כי אם בשעת מלאכה ולזה חפי אף שהם פשוטי כלי עצם טמאין מדרבנ' להיותם משמשי תשמישיו בין וכו' מה שאין כן הפותח' שאינה דוקא בשעה שסוגר דהיינו דוקא בשעת מלאכה ולזה חפי טמאין אף להיות' פשוטי ופותחת טהורה מטעם זה וטמא' מטעם בית קיבול כמו שמפורש בדברי רש"י ז"ל ולדרך זה הא דנקט עצם לאו דאי הוו חפי עץ טהור דהוא הדין דטמאין אלא להיות דכלי עץ לא עבדי מנייהו חפי נקט עצם בהכרח. ודע דאי לאו מה שהביא רש"י ז"ל ממסכת חולין אף שהייתי יודע בטומאה דרבנן דפשוטי כלי עץ לא הייתי יודע בכלי עצם דהוו נמי ככלי עץ לענין זה כסלקא דעתין דהש"ס הבאתי לעיל דכלי עצם דקתני שם במתני' היינו מדרבנן ואף שהייתי יודע בפשוטי כלי ע דטמאין מדרבנן כלי עצם הייתי אומר דטהור להיות טומאתו מדרבנן מה שא"כ מהכא מהכל שוחטין דמדמי להו למתכות מדרבנן משמע דטמאין פשוטיהן מדרבנן ומקבליהן מדאורייתא ואף דאמרינן דלענין גולמי כלי עץ קאמר דדמו למתכות שמעינן מיהא דטומאתם מדאורייתא כדמייתא ראיה מברייתא ראייה דכל מעשה עזים והוו להו ככלי עץ וטמאים מדרבנן ולעולם הא דקתני כלי עצם ככלי מתכות לענין גולמי קאמר דוקא עצם וה"ה לענין פשוטי ככלי עץ טומאה מדרבנן באופן האמור לעיל תשמישי אדם ומשמע וכו' ומה שפירש רש"י ז"ל ואי משום דמחובר לפותחת המחובר לטהור וכו' לא מטעם היותה עץ והחפי עצם אלא מצד מלאכת הפותחת ומצד מלאכת החפי ולזה לא פירש רש"י ז"ל היות הפותחת של עץ ופשוטי כלי עץ טהורין אלא מצד המלאכה דתרוייהו פשוטי כלי עץ נינהו. ורש"י ז"ל סמך למה שידוע ומוסכם לו ולא ביאר דבריו זהו מה שנראה לי ומי שיבחר דרך הראשון להיותו פשוט יותר אף דלהיותו דחוק הוא יבחר ולא אני. ודוק:
בא"ד הא לא חשיב בית קיבול שאין השוק מטלטל באמת כן פירש רש"י ז"ל. אלא דיש לחלק הכא דגם כן מתטלטלת הפותחת בבית קיבול דידה והיינו שהמפתח מתטלטל באותו בית קיבול דפותחת כשמכניס המפתח ומסייע בידו בפותחת וממילא מתטלטלת הפות' ומרים אותה למפתח בתוך פותחת ודמי לבית קיבול וטמא מטעם בית קיבול זה. וק"ל: בא"ד פשיטא דטהורין. וי"ל אין הכי נמי ואיידי דתנא בסיפא דאף כשחברם טהורין נקט ברישא טהורין קודם שחברן. אי נמי נקט כהאי גוונא לאשמועינן דטומאה חיילא עלייהו מצד עצמם דאי לא הוה אמר הכי אלא חפי פותח' אחר שקבען טמאין הוה אמינא דחיילא עלייהו טומאה מצד המתחברים אליו ולא מצד עצמן לזה נקט בכהאי גוונא. ודוק:
בא"ד ונראה לר"י דבחפין של מתכת איירי וכו' ורש"י ז"ל לא בעי לאוקומי הכי דמשמע ליה חפי הם של ע כדקתני עצם לעשות ממנו חף ועיין מה שפי' לעיל ואעפ"י דתנן חפי של מתכת כבר פירש' בסמוך דהנהו של מפתח והני חפי פותחת עושים אותם של עצם כדי שלא יתעפשו בתוך הפורנא. אי נמי סבירא ליה לרש"י ז"ל בשל מתכת חשבינן להו כפשוטי כלי מתכות. וטמאין אף שלא נקבעו. וק"ל. תוספות ד"ה אסור למשמש בצרור וכו' וא"ת וכו' וי"ל הכא פסיק רישיה ואף על גב דבעינן אף דפסיק רישיה דניחא ליה הכא דמקלקל הוא לא בעינן דניחא ליה אלא מוכרח לומר דעסקינן דלא איכפת ליה בהסרת נימין דאי לא ניחא ליה נראה דפטור אף בפסיק רישיה דמקלקל כיון דלא ניחא ליה. וק"ל: