חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף פ.
גמרא. שתי אותיות וכו' כקולמוס וכו'. ממשמעות הש"ס משמע כפירוש הקונטריס דכל היכא דמפיק שיעור שתי אותיות ודלא כמ"ש הרמב"ם ז"ל דבדיו ובקלמרין בעינן יותר משתי אותיות כדי שישאר בקולמוס מן הקלמורין והוא ז"ל הוצרך מדקתני כדי לכתוב משמע דבעינן שיעור שיכתוב בהם. ולרש"י אמרינן כיון דכד הוו אקולמוס חזו למיכתב בהו הוה ליה מצניעי' כמוהו דחשוב וחייב דהכי משתמע מלשון הברייתא דקתני בדיו ובקלמרין דלא שנא כשיעור' בדיו שיעורן בקולמוס וכו' וזה פשוט: תוספות ד"ה והא אמר רבא וכו' תימא וכו' ותני עלה עכ"ל. וליכא לשנויי ההיא במעביר דבמעביר מודה רבא דלא בעינן הנחה ע"ג כל שהוא. דמסקנא דהכא דההיא ברייתא בהכרח לאוקמה בזורק מדקתני למעלה מעשרה אינה אלא משום שבות. ואי במעביר הא אמר רבי אלעזר המעביר וכו' למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת וכו' ודברי רבי אלעזר משמע מהש"ס שהם מוסכמים דפריך מנייהו הש"ס א"כ מוכרח לאוקומה בזורק. וכפי זה שפיר מקשה ר"י מההיא ברייתא דגם בזורק תוך שלש לר' עקיבא לא בעינן הנחה על גבי משהו וכמונחת דמיא וק"ל: