חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף סה:
תוספות ד"ה מפצי וגו' ור"ת פירש וכו' שלא יראו אותם וכו' עכ"ל לפי' ז"ל תיקשה מאי אירייא ביומי תשרי דהא דוקא ביומי ניסן הוא עביד להו מקואות דאין לומר דפירוש ביומי ניסן ומשם ואילך עד תשרי מקואות ומתשרי ואילך עד ניסן בנהר ולאו דוקא ניסן ותשרי דזה מהבל ימעט. תינח ניסן לגבי תשרי אלא תמוז לגבי אדר איך יתכן דתמוז דליכא דלא גשמים ולא הפשר' שלגים עביד להו מקואות והוו מי הנהר גשמים ביומי אדר דכבר עברו ששה חדשים מגשמי רצון מיבעיא דפשיטא דרבו הנוטפים לא עביד להו מקואות ג"כ מכ"ש ואין לומר דעביד להו וכו' ביומי ניסן היינו עד יומי ניסן דהיינו עד ניסן מראש השנה וביומי תשרי עד יומי תשרי. וגם כן אין לומר דוקא בתשרי הוו טובלות בנהר. דליכא לא גשמים ולא שלגים דדברים אלו אין להם שחר ואיני צריך להאריך בדחייתם ונראה דהוא הדין דהוו מצו למיטבל בכולה שתא בנהר אלא דהוו טבלי במקוה דעביד ליהו בניסן. ועיין בהר"ן ז"ל. ופשוט: תוספות ד"ה דאמר שמואל וכו' וא"ת וכו' וי"ל כדאיתא במסכ' תענית וכו' עכ"ל. קשה לי תינח בדאיכא גשמים. ומתרבה תלינן בטפיים מלמטה ובדליכא גשמים כגון ביומי ניסן בהיכא דליכא כי אם הפשרת שלגים וקא חזינן דמתרבי מאי איכא למימר והכא ליכא לשנויי טפיים מלמטה ע"כ נראה לי דכוונת שמואל היא דאע"ג דקא חזינן דגדל בימי הגשמים לאו מחמת הנוטפים אלא מאת השם ב"ה הוא מתברך מכיפיה כשיורדים בו הגשמים מלמעלה הוא פרה ורבה מאיליו היינו מכיפיה מדברי' ותשכח שעדיין לא ירדו גשמים כשיעור. והנהר גדל בכפלים כיוצאי מצרים. אלא דקשה לי על דרך זה מנא ליה להש"ס לומר דפליגא אדשמואל. הרי ע"כ לכל הפירושים נהרא גדל מחמת הגשמים או מהתהום הוא ממה שמתברך מכיפיה בירידת הנוטפי' וי"ל דשמואל סבר דמשכחת לה שמתרב' הנהר ומבריך מצד עצמו ג"כ מבלי הנוטפי' כלל. וגם בירידת הנוטפין מתברך הוא מכיפיה. ובזה הוא דפליג אדרב דאמר סהדא רבא פרת דלפי' שמואל אין כאן עדות דילמא מכיפיה הוא מתברך ולא מחמת מיטרא דבמערבא. ובזה לא קשה מאי מסייע ליה דקאמר הש"ס מסייע ליה לרב הא דאבוה דשמואל וכו' דממה נפשך אם סובר הש"ס דמילתיה דרב בדסהדא רבא וכו' וכוונתו דרבי מהנוטפים קשה הרי לפי מה שפירשתי דדוקא ביומי ניסן הוא דאסר אבוה דשמואל דאיכא גשמים וניתוספו עליהם הפשרת שלגים וכמו שפירש רש"י ז"ל וזה לשונו שביומי ניסן הנהרו' גדולים מהגשמי' של ימי החורף ומהפשרת שלגים דמשמע דמהגשמים לחוד לא. ולדברי רב מהגשמים לחוד מתרבה ואסור בכל ימי החורף וכו' מה שא"כ לאבוה דשמואל דוקא ניסן כנזכר ומאי מסייע ליה ואם סברת הש"ס בדברי רב סהדא רבא דג"כ עולין מלמטה טפיים פי' ואינו רבה מהנוטפין תקשה שתי קושיות חדא מנא לך דפליג אדשמואל. ועוד מאי מסייע ליה איכא הלא כולי עלמא מודים בזה. וגם החוש ירגיש בו דהא קא חזינן וכו'. ובמה שפירשתי אתי שפיר דשמואל סבר דמכיפיה מבריך בלי הגשמים וגם בגשמים מתעוררים הנהרות ומתברכין מכיפייהו מה שא"כ לרב דסהדא רבא וכו' אם כן לא סבירא ליה מכיפייה אלא מהגשמים ולא יכחיש הטפיים מלמטה דזה נראה מוסכם. אם כן נקוט מיהא בידך דמתרבים מחמת הגשמים אבל לא מצד זה יהיה אסור בזוחלין ונפקא מינה ליומי ניסן דאיכא תרתי הגשמי' והפשרת שלגים וחזרו לאחוריהם מי תהום ונצטרפו גשמים והפשרת שלגים ורבו על מי הנהר ביומי ניסן. ובזה אתי שפיר ולא קשה נמי אמאי לא קאמר הש"ס מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין וכו'. דהא לדידיה דאבוה דוקא ניסן דאיכא תרתי אלא דקשה לי לדידיה דשמואל הלא אי איכא נוטפין. איכא כנגדן עולין מהתהום בכפלים. ויש ליישב עולין ויורדין אח"כ ונשארים מי גשמים. ודוק:
תוספות ד"ה הקיטע וכו' הקשה ר"ת במס' יומא משמע וכו' וי"ל דהכא נמי וכו'. ק"ק מאי משמע דקאמרי הלא הכי איתא בש"ס התם בהדייא. ועוד דבריהם ז"ל דקאמרי וי"ל דה"נ וכו' אינו מדוייק מ"ק ונראה לי דכוונתם ז"ל לומר משמע דהכי הוייא המסקנא דיכול הדוחה לדחות דהש"ס ס"ל כההוא אימורא דמפרש התם מעיקרא היפך זה ומה דפריך התם הש"ס איפשר דאית ליה לשנויי לזה אמרי התוספות משמע פירוש במסקנת הש"ס. ויש לומר דהכא נמי הש"ס אזיל לההיא מסקנא דהתם. וכעין זה כתבו התם ביומא. וק"ל: