חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף מח:
תוס' ד"ה וכי מה בין זה למגופת החבית דא"כ מאי משני זה חיבור וכו' והנה לרש"י ז"ל לא חש לזה להיות כי אחר דסתימת החבית במגופה לא מיקרי חיבור הרי היא כאילו היא פתוחה ואין איסור עוד גם בגוף החבית דהוה ליה לעין יפה קא מיכוין. ואיפשר דאי לאו האי טעמא הוה אסיר הא דלעין יפה קא מכוין ואפשר נמי דהא דלא משני הש"ס הכא לעין יפה וכו' כדמשני התם כי היכי דלא למשמע מינה דאפילו בכי האי גוונא דאינו חיבור אי לא הוי לעין יפה חייב חטאת לזה וכו' והא דלא משני גם כן בפרק ח' התם חיבור וכו' דסבירא ליה להש"ס דאפילו אינו חיבור הוה אמרינן מדרבנן לפתחא קא מיכוין. ואין לפרש כמה דמפרש דטעמיה דרב כהנא לסברת רש"י ז"ל היא דקא פריך ממגופה לחדש דמשמע ליה מתיז ראשו גם המגופה לחודה ובהא ליכא למימר לעין יפה קא מיכוין להיותו מתוקן כפתח ודמי למברז וכו' דלפי פירושם קשה ממה שפירש רש"י ז"ל בפרק חבית אהא דקאמר הש"ס דאי לעין יפה קא מיכוין לפתוחי מפתח ופירוש רש"י ז"ל לפתוחי וכו' יטול מגופתה אלמא בנטילת מגופת' לחוד הוי לעין יפה ודלא כהמפרשים דהיתה המגופה הוא מטעם אינו חיבור ולאו מטעם לעין יפה. ופשוט. תוספות ד"ה חיבור עד שיתחיל וכו' עד ס"ד קשה תינח תרצו התוספות ז"ל ההיא דמסכת פרה משום דלא קתני עד שיתחיל ומה יתרצו במשנה ערוכה דקתני ג"כ עד שיתחיל דתנן במסכת עוקצין פרק ב' משנה ו' וז"ל כיוצא בו שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאי' חיבור עד שיתחיל להתיר ע"כ לשון המשנה וא"כ הכא קתני עד שיתחיל להתיר. ונ"ל דאהא קאי הש"ס ובזה מעיקרא לא קשה ההיא דפרקין. ודוק: