חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף כט.
גמרא. אמר ר"י מסיקין וכו' הא דנקט הכי פלוגתייהו משמיה דרב והיא ברייתא ארוכה וכו' היינו משום דאין ר"י מוזכר בברייתא אלא הברייתא סתמית ומוקמי לה כרבי יהודה. ודע דכל הני בבי דכלים ותמרים ואגוזים אין בהם שום צורך חידוש לר' שמעון דהא רבי שמעון מתיר אפי' ביצה דמכסיא ולא היתה בעולם ומכ"ש הא וחידוש לר"י דאע"ג דהוי בעולם אלא נשתנה אפי' הכי יאסר אע"ג דהוה מותר ומינה שמעי' לרב דסבר הלכה כרבי יהודה והיינו נמי טעמא דלא קאמר הש"ס שום צריכיות לסברת רבי שמעון דלימא לישמועינן אגוז וכו' דהוה אמינא לרבי שמעון דהוו אסיר שבר כלי וגרעין תמרה כיון דמכסיא קמל"ן כיון דלר' שמעון פשיטא דמותר וליכא חידוש אלא לרבי יהודה. וק"ל:
שם גמרא. קבלה מניה או לא וכו' לכאורה קשה דמאי קא בעי קבלה או לא קבלה. אין לך ראיה גדולה מהא דרב יהודה. ועוד לפי המסקנא לא מסיק דקבלה ומשמע דלאו מכללא איתמר. וכי תימא מדשתק סבר וקבל א"כ מאי קא בעי קבלה או לא קבלה והא מדשתק וכו' ועוד למה לא הקשה מההיא דת"ש מעיקרא ומי אמר רב הכי והא דכי אתא רב לבבל אכל תמרי ושדא וכו'. ועוד איכא הרבה לדקדק:
אלא נלע"ד דהא דקאמר הש"ס קבלה או לא. לאו אדברי רב יהודה קא מהדר אלא סוגיא זאת כבר הוזכרה בבית המדרש קודם מימרת רב יהודה נאמרה ההיא דכי אתא רב לבבל. וכשנאמרה מימרא זאת נשא ונתן בה הש"ס להעמידה דדילמ' במקום אחר גילה רב דעתיה דלית ליה מוקצה דנולד בתמרים והא דשתק לא חש להשיבה ונפקא מינה אי לא נשכח דגילה דעתיה בבירור מסתמא בודאי רק בלה מניה אלא דכן דרך הש"ס להסתפק בכל מה דמצי לבאר הענין וסבר לאוכוחי מההיא דכי אתא ודחה הש"ס וכו'. והכא כשאמר רב יהודה ההיא דרב כיון דמצא הש"ס ההיא דרב דאכל תמרי ואמר ליה ר"ח וכו' דאיתוקמא מסתמא דסבר וקבל לזה אמר לאו בפירוש אלא מכללא איתמר וכיון שהביא המימרא הביא מה דשקלו בה. ובזה אתי שפיר מה שא"כ אי אמרינן דהכא הוא דקאמר קבלה להעמיד דברי ר"י קשה מאי קא מהדר הש"ס אי איכא דוכתא דפירש רב סברתו דלית ליה נולד דהא אין לך ראי' גדולה מדברי רב יהודה ובמה שפירשתי אתי שפיר ולא קשה ולא מידי. ודוק: