חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף כח.
גמרא דתניא עור או בעור פי' דאיכא תרי ריבויי חד או וחד בי"ת בעור דהוה די באומרו עור והיינו טעמא דלא קתני בברייתא או עור אלא עור לחוד דמשמע דגם מילת או מיותרת. כאשר קתני לה בסיפא או בעור ובהכרח דבעינן תרי ריבויי חד לשלקה ביד כהן. וחד לעור טמאה דאי לאו הכי אימא לחד הוא דאתא ומאי ניהו קאי בטהורה מרבה טהורה והיינו שלקה ביד כהן מה שא"כ טמאה כלל לא. וכפי זה בהכרח דדברי רש"י ז"ל דקאמר בד"ה עור או בעור והוה מצי למיכתב או עור לאו דוקא ואשמועינ' דבי"ת דבעור גם כן מיותרת דלא הוה אמינא יתורא אלא דאו קמל"ן דגם בי"ת דריש לה יתורא ומכ"ש או דמיותרת ועוד דאי לא תימא הכי מנא ליה לרש"י ז"ל לימא דדריש מאו דמאי חזית למימר מבי"ת דבעור דמברייתא תרתי נקט התנא או ובית ומאי חזית למידחי היתור דיותר נכון ומתקבל אחר דאיתיה אלא ודאי כדפירשתי. וק"ל: שם גמרא. אמר ליה רבה מברניש וכו'. נראה לי דלרבא דלא חש לקושיא זאת דמשמע דמתברא תנרי. ודקרי לה מאי קרי לה. וי"ל דלרבא מצי למימר סוף סוף כיון דלא שוו בשיעוריהן לא הוו צד שוה ולא פרכינן מינה מה להצד דכל אחד בדיני"ה ולא ראי זה כראי זה. ופשוט:
תוספות ד"ה מה לשרצים וכו'. ועוד יש לומר דג"ש דהתם לא איירי בטומאת אהל המחובר פירו' כיון דהאי קרא דבגד ועור דבמת לא הוי אהל מחובר וכד גמרינן ליה בג"ש לא מפקינן דגם מחובר טמא לזה גמר מההיא דמחובר. ודוק: