חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף כ:
גמרא אנן שירא פרנדא קרינן לה. קשה לי על מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כלך משי וכן נמי ביד החזקה של הרב ז"ל פסק משם מראה דלא אתי לא כמר ולא כמר לאביי שירא פרנדא. אי נמי פסולת של משי ולרבין ולרי' בר זעירא פסולת ועכ"פ ליכא מאן דסבר משי ולדידיה דהרמב"ם קשיא מתניתין דהשירים והכלך וכו' ואין לדחות דמשי דקאמר היינו פסולת השירים דמשי מקרי נמי הוה ליה לפרש ואין לומר למשי דקאמ' היינו טעמא דפסק כתרוייהו כאביי שירא פרנדא וכר"י בר זעירא בפסולת דעדיין קשה משי דלא הוה שירא פרנדא ולא פסולת מנא ליה ז"ל לאסיר. וי"ל לדעת הרמב"ם דפסולת המשי לרבותא נקט תנא כלך אע"ג דדמי קצת לפשתן ומכ"ש משי גמור ומ"ד שירא פרנדא אפשר דפסולת המשי שרי ועכ"פ פסולת בכלל המשי. ודוק: תוספות שם ד"ה אנן שירא פרנדא פי' ר"ת דאכלך קאמר לפי פירוש זה בהכרח לומר דגריס תיובתא דאביי דקרי לכלך שירא פרנדא מה שא"כ לפירוש ר"י ליכא למימר דמותיב אאביי דמנא ליה להש"ס דאביי קאמר אכלך שירא דילמא אמטכסא קאי ולמה מוקי הדבר בתיובתא אלא בודאי דאתיא גירסת הש"ס דידן מדיוקת דמותיב לרבין כיון דקושטא הוא דלא פליגי במציאות רבין ואביי אי הוא שירא פרנדא או פסולת א"כ בהכרח דהאמת שירא הוא וקסבר רבין כלך היינו שירא פרנדא. הן אמת דאביי נמי סבר לה כרבין ואתיא נמי תיובתא וזה ידוייק מדברי ר"י דקאמר דקאי נמי אמטכס' דמשמע מלבד דקאי אכל קאי נמי אמטכסא אלא דקשה לי מי הכריחנו לומר דסבר הכי כי היכי דלותביה ולימא ודילמא אדרבא הכי קאמר ליה אביי אנן שירא פרנדא קרינן ליה ולאו זה היינו כלך ויתפרש נמי דקאמר ר"י הכי מלבד דתוכל להתפרש מילת שירא פרנדא דקאמר אביי אמטכסא תוכל להיות נמי אמטכסא מהאי טעמא ולעולם לא קאי אלא אמטכסא והא דלא קאמרי התוספות דיש הפרש בין פירוש ר"י לפירוש ר"ח בגירסאות נראה לי דהוו גרסי תיובתא סתם. ופשוט. תוספות שם ד"ה ותנא דידן וכו' וא"ת וכו' וי"ל וכו' ותנא דמתנית' וכו'. וקשה סוף סוף מאי בינייהו בין לתנא דמתני' בין לתנא דהוסיפו פסיל כיון דעל כל פנים לא מצי למימר דלא מכווץ ומחרך דאי תיסק אדעתין זה מנא ליה להש"ס למימר דתנא דידן אסיר נמי ולא איצטריך דילמא הא דלא קתני ליה משום דשרי. וא"כ מאי הוסיפו תיפוק לי דמכווץ. וי"ל דתנא דידן לית ליה הא דאין מושכין את השמן והיינו דהוסיפו ואע"ג דלענין צמר ושער לא איצטריך לענין אחר ובודאי דלא תיסק אדעתין דאשמועינן איסורא משום כיווץ וחירוך. הראיה תנא דידן לא איצטריך. ועדיין קשה למה בחר לו התנא דרך עקלתון וכי רבות' לשעמומי גבר ח"ו. ומה גם לפי' רש"י ז"ל קשה שפי' בד"ה כי תנא דדייק ולא נפיץ וכו' אין השמן נמשך אחריו משמע דאי אין השמן נמשך מחמת הפסולת נמי אסיר. ובודאי דהכי הוא דמאי שנא דגם כן שייך למיגזר שמא יטעה. וי"ל דזה דקדקו התוספות ז"ל במתק דבריהם שכתבו שאין מושכין את השמן יפה דעל כל פנים מושכין קצת. אלא דלהאי תנא סובר כיון דאינו יפה כל כך גזרינן והיינו טעמא נמי דנקט דווקא צמר ושער אע"ג דלא איצטריך לדידהו אלא לומר דכל דדמי להו דאינו נמשך יפה אסור משא"כ לתנא דמתניתין ודוק: