אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף ב.

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף ב.

שבת

גמרא. כיצד העני וכו' ק"ק באומרו פשט העני את ידו לפנים וכו' ודאי דבחוץ קאי וכן לבע"ה. וא"כ מאי קמ"ל תנא כיצד העני עומד בחוץ וכו' ונראה דקמ"לן דלגבי כל חד אע"ג שמכניס העני הוצאה תחשב לגבי דידיה ולזה קאמר כיצד העני עומד וכו' ובע"ה בפנים וכו' דשני רשויות הן ובזה מחייב בהכנסה כמו בהוצאה. וכזה פירש רש"י. וזה פשוט. ולקמן יתבאר עוד. וק"ל:

שם גמרא. פשט העני את ידו וכו' ק"ק ליפלוג וליתני בדידיה דאם לא עשה העני עקירה מעיקרא ונתן לתוך ידו של בע"ה או דעבד עקירה בפנים והוציא ולא עשה הנחה דשניהם פטורים. וג"כ פשט בע"ה את ידו לחוץ אם לא עשה עקירה בפנים. או שנטל מתוכה ולא עשה הנחה בפנים שניהם פטורים ולמה הוצרך לעשות מציאות אחר לשניהם פטורים ליפלוג וליתני בדידה. וי"ל דלא בעי הנחה ועקירה אלא בהיכא דליתיה לגופיה אלא ידיה כזה שהושיט ידו לא חשבינן להנחה אלא אחר הנחה ממש. מה שא"כ אחר שהוציא את ידו לחוץ אע"ג שלא הניח החפץ מידו כיון דגופו נייח חייב: וכן נמי לגבי עקירה אע"ג שנתן אחר לתוך ידו והכניס חייב כיון שהוא עומד ברה"ר והכניס עקירה היא:

וכן נמי לגבי בע"ה לזה לא קתני דפטור אלא היכא דליתיה לגופיה אלא לידיה ולא עבד עקירה ממש והנחה ממש הוא דהוי שניהם פטורים:

ואחרי כותבי זה מצאתי און לי מדברי הש"ס לקמן ומדברי הפוסקים ז"ל. ובזה נראה לי ליישב מה שהקשיתי לעיל הא דקתני כיצד וכו' והוא דכוונתו הא דקא אמינא לך דבעי עקירה והנחה ביד אחר ולא די לו בהכנסת הרב או בהוצאתו כיון שהעני עומד בחוץ לא חשבינן ליה שעושה מלאכה עד שיניח דאיכא למימר ידו בתר גופו גרירא. וכן נמי לגבי עקירה לא חשבינן לה עקירה אלא א"כ נוטל מיד בע"ה אבל אם נתן בע"ה לתוך ידו חשבינן ליה כאילו נתן ברה"ר ולא עביד העני אלא הנחה וכן נמי לגבי בע"ה אם הוציא בע"ה מה שא"כ אם היה מחוברת לגופו ברה"ר לא בעינן עקירה ולא הנחה לזה קאמר תנא כיצד העני עומד בחוץ ובע"ה בפנים שכל אחד מקומו הוא זה ואם הכניס זה או הוציא זה בעי עקירה והנחה ממש:

כיון שבע"ה עומד בפנים והעני עומד בחוץ דאיכא למימר ידו בתר גופו גרירא. ולפי מה שפירשתי אתי מדוייק נמי הא דקאמר או שנטל מתוכה והוציא דמשמע כיון שנטל והוציא חייב ותו לא בעי מידי להתחייב ודוק:

תוספות ד"ה יציאות וכו' עד סוף דיבור וכו'. ולע"ד נראה שזה דחוק. ונראה לישב דטעמא שהתחיל ביציאות דכל המלאכות האמורות אצל שבת גמרינן להו ממשכן מדסמך וכו' וההוצאה אף על גב דגמרינן לה ממשכן נתפרשה בתורה מה שא"כ שאר מלאכות. וכיון דקרא הוציאה מכלל המלאכות וכתבה בהדייא לזה גם התנא לא פירש ברישא אלא מלאכה מבוארת יותר מכולן והוציאה הכתוב המלאכות ואע"ג דאיכא הבערה הא איכא מן דסבר דללאו יצאת ועוד שיש בה אבות ותולדות בהדי הדדי מלבד ההוצאות שאסרה תורה עקירה והנחה אסרו הם ז"ל עקירה והנחה לחוד. ופשוט:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה