חפץ השם· רבי חיים בן עטר
הוריות · דף י:
גמרא ת"ר אשר נשיא יחטא וכו' אשרי הדור וכו' הגם דמצינן למימר דלא קאי האושר אלא על הנשיא דוקא דכן משמעות הכתוב אשר נשיא וא"כ מנא ליה למשדייה על הדור עם כל זה הוי ליה אושר דאתי ממילא כדקאמר אם נשיא שלו יחטא והוא ג"כ ע"ד אומרם ז"ל אם רישא בעמא אתקן כוליה עמא יתקן. ופשוט:
שם גמרא אלא מעתה ואשר חטא ואשר החטיא וכו' פי' דג"כ הכא אשר מיותרת. ומה גם בנדון זה דהוה מספיק באומרו אשר חטא והחטיא וא"כ דרשינן לשון אושר ומשני דמשינוייא קא דריש ואין הכי נמי אי הוה אמר בכולהו אשר לא הוה דרשי' לה הגם דהוות מיותר ואין הכי נמי אם היה במציאות שלא היתה כי אם פרשת נשיא והוה כתיב בה אשר לא הוה דריש. ופשוט:
שם גמרא מ"ד יש הבל וכו' הנה דבכל מקום דתשכח דקאמר הש"ס מה דכתיב הוא או כאשר ירבו עליו הקושיות או כאשר יהיה קשה קרא דידיה אדידיה או כאשר יקשה בעיניו משמעות הכתוב בכל אלו האופנים יאמר הש"ס מאי דכתיב והנה הכא הוקשה ליה כמה קושיות בכתוב דהוצרך לומר מ"ד הא' קשה לאומרו יש הבל אשר נעשה על הארץ כוליה קרא מיותר דלא הוי ליה למימר אלא יש הבל אשר יש צדיקים וכו' ועוד קשה איך ולמה שלמה יאמר דברים שימעט בהם ח"ו האמונה ואדרבא הי' לו להעלים ולא לומר דבר דעליו קושיא דמינה יצא רע לעולם ח"ו. ועוד דקדק אומרו כמה פעמים אשר דמיותר. ולזה אמר כוונת הכתוב דבזה כל הקושיות מתיישבים והוא דהכתוב משתעי בצדיק ורע לו ורשע וטוב לו וזהו דאמר שלמה באומרו יש הבל אשר נעשה על הארץ שהוא ענין משונה נעשה בארץ והוא תמוה לכאורה בעיניך ולזה בא שלמה ותרץ התמיהה שעל ההבל והוא שסיים ואמר אשר יש וכו' פי' דהרע של צדיקים טוב הוא להם והטוב של רשעים רע הוא להם. וזה אומרו אשר פי' לשון אושר. ועל תתמה היכי דריש אשר מלשון אושר וכו' וא"כ תקשה קושי' אשר חטא משום דהכא נמי איכא שינוייא דשני קרא בדיבוריה דהיינו ברשעים כתיב ויש ובצדיקים שינה ואמר אשר מזה מצי למידרש שהוא לשון אושר אשריהם לצדיקים וכו' ובזה יתורצו כל הקושיות הנזכרים ושפיר ומתרץ נמי שלמה טעם רשע וטוב לו הוא להכרית לו שם מעולם הבא צדיק ורע לו הגם דהוי צדיק גמור להיטיב לו ולהרבות שכרו בעולם הבא יסורין של אהבה. ופשוט: שם גמרא אשריהם הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וכו' קשה תינח ישב מלת אשר דכתיב גבי אשר יש צדיקי' אבל מלת אשר דכתיב ברישא דקרא אשר נעשה על הארץ. אי נמי חדא על כל פנים מיותרת דדכוותה ברשעים לא כתיב אלא ויש דהוי שינוי לדרשא. וי"ל דכתב אשר לומר כי יש אושר לעולם דהיינו נעשה על הארץ אושר כאשר יש צדיקים מעונים ומיוסרים כדאיתא בש"ס כל הנהו שני דהוה רבי וכו' והש"ס לא הזכיר מזה הכא הוא איפשר משום דכל עצמו לא בא אלא לומר טעם הצדיקים וכו' והרשעים וכו' כמעשה הצדיקים. ופשוט:
שם גמרא מי סני להו וכו' קשה מאי פריך דילמא הכי קאמר אשריכם לצדיקים שיש להם יסורים להרבות שכרם לעולם הבא כהא דרבי אליעזר בר רבי שמעון ומי אמר דסני להו דקא מתמה רבא:
ונראה לומר דהכי קאמר מדקא מהדר בתר צדיק ורע לו משמע דסבירא ליה דלא מצי לאוקומה באושר גמור לצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא כי אי איפשר שיהיה זה. ולזה קא מתמה מי סני להו דפשיטא דמצו למהוי בתרתי ובזה יהיה כוונת הכתוב כפשטיה אשריהם צדיקים בזה ובבא. ואוי להם לרשעים בזה ובבא. וזה דבר חידוש בצדיקים וברשעים. ברשעים אוי להם בשני עולמות. ובצדיקים אשריהם כשהיה להם טוב בשני עולמות. ופשוט:
שם גמרא לעולם וכו' שמתוך שלא לשמה וכו'. קשה מאי ראיה מייתי מבלק שהוא לא בא לשמה בעולם. אכן נראה דהכוונה היא דהב"ה נותן שכר למי שעושה מצוה שלא לשמה שיעשה מצוה לשמה והוא ע"ד ששכר מצוה מצוה וראיה מבלק שהוא עשה מצוה שלא לשמה דהיינו שהקריב מ"ב קרבנות שלא לשם מצוה וריוה ה' בחלבם ודמם יצאת ממנו רות שיצא ממנה דוד שריוה ה' בשירות וכו' לשמה לשמו יתברך:
ונראה עוד לומר שהראיה היא מדקא חזינן מדה כנגד מדה שמע מינה דהקב"ה נותן שכר למצוה שלא לשמה להיות שממנה בא לשמה. וק"ל:
שם גמרא מנין שאין ה' מקפח וכו' קצת קשה דילמא טעם דאמר הב"ה דלצערינהו למואב משום מעשה שהיה שהפקירו בנותיהם דכתיב לזנות את בנות מואב אמר ה' דלהראות להם שנאה וצרות מה שאין כן עמון שלא הוזכר שעשו כלום מהאי טעמא אמר הב"ה לא תצורם כלל:
ונראה לומר דמצינו לפי סדר הכתובים ציוה ה' את ישראל על בני עמון ועל מואב קודם מפלת סיחון ועוג. ומה שהפקירו מואב בנותיהם היה אחר שראו מפל' סיחון ועוג וימס לבבם מפחדם או הפקירו נשותיהן. וזה תמצא בפרשת דברים שאחר שציוה הב"ה על מואב ועמון אמר להם קומו סעו ראה נתתי בידך החל רש. והגם דנראה ליישב עוד זה אמת מצד עצמו. וק"ל:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: