חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף נט.
תוספות ד"ה הילכך ויימרינהו וכו' נאמן וקיי' וכו' וזוכר וכו' קשה מדוע שינו התוספות מלשון הש"ס דמקדים זוכר הברית והתוספות ז"ל עבדי לה לבסוף ואפשר שהם דברי התנא מקמדי ברישא ונראה הנכון הוא דבהכרח להאחר זוכר בריתו דאי מקדים לזוכר בריתו תו ליכא למימר נאמן וכו' וקיים דהם בכלל זוכר דממילא לא הוי זוכר אי לא הוי נאמן וקיים בשבועתו לזה מקדים ברישא נאמן וקיים והדר וזוכר ונכון. והגם דהש"ס לא סדר הכי לאו דוקא אלא להיות דהאי דזוכר הברית נאמרה בש"ס תחילה והדר אמר במתני' תנא וכו' לזה נקט ראשון ראשון ולאו לסדר המטבע נקט הש"ס וטעם שלא הוצרך לחתימה כהא דברכת המזון בשבת אם שכח שבת אומר ברכה בחתימה משום דהוי בה שנוי בנוסח הברכה לאות ולברית ומקרי ברכה אריכא ויתחייב חתימה וק"ל: שם גמרא. היתה אשתו מעובר' וכו' ה"ז תפלת שוא וכו' למאי דמסיק דבתוך ארבעים לעיבורה אין זו תפלת שוא ויתפלל עליו למה פסיק ותני היתה אשתו מעוברת וכו' ה"ז תפלת שוא והרי תוך ארבעים מועיל. ונראה דלא חשיב הריון דמיקרי מעוברת אלא לג' חדשים כהא דויהי כמשלש חדשים ולזה קתני במתני' היתה אשתו מעוברת וכו' אבל בברייתא מידי דהוה דקתני תפלתו בשלשה ימים הראשונים דעדיין לא ידע אי קלט הזרע אי לא ומתפלל אם ישמע יי' את תפלתו נקט נמי המ"ד הרי אין יצירת הולד עד תשלום המ' ואז מיקרית האשה מעובר' וק"ל: