חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף מה.
תוספות ד"ה חנקתיה אומצא וכו' ורב עמרם וכו' באמת דברי רב עמרם וכו' צריכין עיון ממה נפשך אם מתהני אפי' בתחילה ואי לא מתהני אפילו לבסוף. ונראה דסובר רב עמרם דאפי' מים העובר לגוף ממילא מתהני כל דהוא וכיון שמתהני חייב לברוכי ודוקא בתחילה כיון שהוא בצער דחנקתיה אומצא לא חייבוהו חכמים לברך כיון שמצטער. ומה דקא שתי השתא מיהא לא מיכוין אלא להעביר האומצא מה שאין כן אחר כך יחוייב למה שנהנה לברך כיון דעל כל פנים הנאה פורתא איתה. וק"ל: שם גמרא. מנין שאין המתרגם וכו' קשה מאי ראייה מייתי שנאמר משה ידבר וכו' ההיא הוא דאין הקורא רשאי להגביה. ועוד מהו סיומא דברייתא דקתני ואם אי איפשר למתרגם להגביה קולו וכו' דמשמע דהיינו דקאמר ברישא דעלה קאי ואם וכו' והוא לא הזכיר מתחילה שלא יגביה קולו הקורא אלא המתרגם הוא שלא יגביה קולו מהמתורגמן והנראה לומר דכוונת הש"ס הכי היא דצריכין שיהיו המתורגמן והקורא קולם שוה שלא יגביה קולו זה על זה. וטעמא דנקט הש"ס כה"ג שלא יגביה המתורגמן קולו להיות דהקורא הוא הקודם והרשות בידו לעשות ככל אשר יחפוץ מסתמא קודם שידבר המתורגמן ולזה יוצדק לצוות לזה המתורגמן שהוא מתרגם אחר הקורא שילך לקול קריאת הקורא אם גבוה אם נמוך. והביא ראיה על זה שצריכין שיהיה קולם בהשוואה מדחזינן דהבורא ב"ה היה משער לקולו הנאמר עליה קול ה' חוצב להבות אש ואפי' הכי היה גבוה כשיעור קולו של משה דוקא אין לך ראיה גדולה מזו שצריך שלא להגביה קולו זה על זה והשתא קאמר שפיר ואם אי איפשר למתרגם להגביה קולו וכו' דסמך אמאי דאמר דבעינן שיהיו קולם שוה כמו שפירשתי ואין להקשות דילמא קורא הוא דבעינן שלא יגביה קולו ולא מתרגם דקל וחומר הוא דכלום טעמא הוא כדי שיהיו בהשוואה וכדי שלא יהיה אחד מתרומם על חבירו בקולו הגבוה ואם כן כל שכן הוא ומה גם לפירוש רמב"ם ז"ל שמפרש דהכא קאמר בהיכא שהמתרגם שואל לקוראו ומשיבו הקורא שידבר בקול שוה לקולו שעולה פירושינו יותר נכון. ומה שפירשו התוספות ז"ל משם רב אלפס ז"ל בהכרח דלא סבר כפירוש הרמב"ם ז"ל. ולע"ד קשה לפירושו של הרב האלפס ז"ל דעדיין קשה דהנה ידוע הוא ודאי דקולו של הקב"ה גבוה עד מאד כשיעורו כביכול ב"ה ומשום ללמדנו דרך ארץ ומוסר הנמיך הקב"ה קולו משיעורו הראוי שיהיה עד שבא בהשוואה לקולו של משה ולמה ימעט עוד הקול משיעורו ללא צורך שאז אדרבא הייתי מכריח לומר שצריך המתורגמן להגביה קולו על הקורא מדחזינן דהקב"ה הנמיך קולו מקולו של משה. ע"כ נלע"ד יותר נכון מה שכתבתי. וק"ל: