חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף לז.
גמרא. והתניא הביאו לפניו וכו' נראה דבחר לאותביה מהאי מתני' מדדייקא פת נראה ברור דלאו כרבי יוחנן בן נורי דידוע הוא דברי ר' יוחנן בן נורי באורז. והא עדיפא ליה ממתני' דלקמן דהכוסס את האורז דפריך אתרוייהו אורז ודוחן ולזה דחי כמעשה לענין גוף הברכה דוקא ולעולם כרבנן. ולזה פריך ממתניתי' דאילו מעשה קדרה וסבר ג"כ דאתיא כרבנן דאי כריב"ן הרי אית ליה דאורז כחטים ממש ולמה קמל"ן גבי מעשה קדיר' אורז הרי הוא בכלל חטים ומי גרע אלא ודאי כרבנן ודאי ליה כריב"ן וסביל דוחק כמו שסבל דוחק דמעשה קדרה ולא כמעשה. ואחר האמת מיותרת כל האי מלה דכמעש' קדרה ואפילו הכי סבל מטעם פירכת רב ושמואל הכא נמי סבל דוחק זה דמתניתין דא ומוקי לה כריב"ן. ולזה חזר והכריחו דגם רבנן מודים דמברכין במ"מ ממתני' דהכוסס. וכפי זה מהדרינן לאוקומי כל הני מתניתין כפשטייהו מבלי הני דוחקי בין מתניתין דהביאו לפניו פת וכו' בין מתני' דאלו הן מעשה קדרה כרבנן ושפיר וכמסקנא דרבן גמליאל דסבר לבסוף מעין ג'. אי נמי כרבנן והכא קאמר כמעשה קדרה דידיה דאורז ודוחן והדברים פשוטים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכפי זה יהיה פירוש הברייתא הביאו לפניו פת אורז ודוחן הגם דפת הוא עם כל זה חשיב כמעשה קדרה דידיה והויא ככולי עלמא:
ותמהני על מה שפסק מהרי"ק ז"ל וחלק בדוחן מאורז. ואיפשר דמשום ספיקא דברכות נתלה באי זה דעת שנסתפק בזה. אי נמי איפשר דאינהו דבדיקי בדוחן מאי ניהו קים להו דגרע טפי מאורז. ונראה לי דהשתא גם על האורז אין לברך בורא מיני מזונות וטעמא כיון דלא ידיע לן מהו האורז ומהו הדוחן לפי מה שכתבו התוספות ז"ל בד"ה רש"י פי'. ודוק:
שם גמרא. עד מתי אתה מכניס ראשך וכו' קשה והיכי הוה ליה למעבד להוציא עצמו מהמחלוקת הרי הגם דהוה אמר שלש ברכות הוה מכניס עצמו במחלוקת דהיינו הפך דברי רבנן דפליגי עליה. וי"ל דסובר כיון דקיימא לן דברכה מעין ג' אינה פוטרת של שלש. וג' ברכות פוטרו' מעין שלש אם כן הוה ליה לברך שלש ויוצא יד' חובתו אליבא דכולי עלמא דגם אליבא דמאן דאמר מעין שלש בשל שלש יוצא ידי חובתו ומדלא בירך אלא מעין שלש הכניס עצמו במחלוקת דסובר הוא כמאן דאמר מעין ולא חש לההיא סברא דשלש לזה אמר לי' למה הוא מכריע ומכניס עצמו במחלוקת והשיבו רבי עקיבא דטעמו הוא לאו משום דכן סובר הוא אלא מטעם דרבו חביריו ולמדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים וכו'. וק"ל:
תוספות ד"ה אם הפרוסות. יש מפרשים וכו' נראה דהוקשה להו דאם הכוונה היא שיש בהם כזית דאז מתחייב ברכת המוציא הכי הוה ליה למימר אם יש בהם כזית ואם אין בהם כזית. ואם הכוונה היא דאיכא עלייהו תוריתא דנהמא הכי הול"ל אם הפרוסות ניכרות וכדומה מהו לשון קיימות לזה הוכרחו לפרש קיימות היינו שיכולה הפרוסה לעמוד כשלוקחים אותה דוק מינה לפי זה דהגם דהוי בפרוסה כזית ועליה תוריתא דנהמא אין לברך עליה המוציא אם אינה קיימת כנזכר דלא תלי הדבר אלא בקיימות ובשאינן קיימות בכל גוונא במ"מ ובעינן נמי כזית. והראייה דבעינן כזית מדדייק מלת פרוסות ואין פרוסה פחותה מכזית אבל פחות לא הגם דהם קיימות דבעינן תרתי. ועוד נראה לומר ראיה לזה דבעינן כזית כיון דקפיד אקיימות. אי תימא דלא בעינן כזית קיימות מאי עבדתייהו שלא תשבר הפרוסה כשיקחנה והרי אפילו כל שהוא דהיינו פחות מכזית פת חשיב לה ומבר המוציא דהרי אינו מקפי' לא על תוריתא דנהמא ולא על שום טעם אחר ע"כ נראה דמדקפיד שתהיה הפרוסה חזקה שלא תשבר משמע דבעינן חתיכה הראוייה והיינו כזית וכל זה לא הוי אלא בפרוסות המבושלות כדקתני אפאם ובשלם אבל פת שרוי במים איכא לספוקי אי בעינן גם כן פרוסה קיימת דהיינו כזית קיימת או לא דפשיטא דעל ידי בישול גרע ליה מע"י שריית מים. ואפשר דלא דמי בכהאי גוונא כזית. ודוק:
תוספות שם ד"ה תיובתא וכו' ואפשר דהויא וכו' וקשה דמדאשוינהי אהדדי אורז ודוחן משמע דכחדא נינהו והגם דסבל הש"ס דוחק דכמעשה קדרה לא יסבול עוד דוחק זה ג"כ דהא כדאיתיה והא כדאיתיה ותנא כריך ליהו אהדדי בכריכה אחת. ועוד כיון דאשכחן בהדיה רבן גמליאל דקתני אורז ודוחן מברכין עליהן ברכה אחת מעין שלש שמע מינה דמבר תחילה עליה בורא מיני מזונות ולא אשכחן דפליגי רבנן עליה אלא דוקא בברכה לבסוף דמעין שלש אבל ברכתו הראשונה לא פליגי וכי היכי דבאורז סברי דמברכין תחילה בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום. ה"נ בדוחן הגם דסברי לבסוף ולא כלום סברי בתחילה בורא מיני מזונות כיון דלא אשכחן דפליגי בה ואם כן קשה אדרב ושמואל מבריית' דרבן גמליאל. ע"כ נראה לע"ד פשוט דשוה דוחן לאורז ומברכין תחילה עליה בורא מיני מזונות. ונראה עוד ראיה מדברי הש"ס דמשוי בסברתו כד דייק דברי רב ושמואל ואמר לאפוקי אורז ודוחן דלא מדנחית הש"ס למימר לאפוקי דוחן בהדי אורז שמע מינה דסובר הש"ס דשקילי נינהו. ודוק: שם תוספות ד"ה נתן ר"ג וא"ת וכו'. וי"ל דר"ג היה סובר וכו' וכי ברך ר' עקיבא וכו' פי' דקיימא לן והוא מוסכם שאין מברכין עליו ג' אין מזמנין עליו והכי משמע דמה שאמר לו לר' עקיבא לברך ולזמן כן היה. הגם דבירך מעין שלש. ולזה פריך שפיר דבכהאי גוונא מודים כולי עלמא ומשני דלא אמר ליה לזמן אלא כשהיה סבור שיברך ג' אבל אחר האמת שבירך מעין שלש לא סמך על ברכתו וכל המסובין כל אחד מברך לעצמו. וטעם דנקט התוספות ר"ג דאפילו ר"ג מודה בכהאי גוונא דפירות שאין מזמנין וכן הוא אחר האמת. ואה"נ שאר הזקנים המסובים דמכ"ש שלא יזמנו על הפירות ובתר שינוייא דרבן גמליאל לא אמר אלא אי מברך ג' מודה דאין מזמנין על הפירות בהיכא דהוי מעין ג' והדברים פשוטים אלא דחששתי למי שסבר פירושים אחרים. ופשוט: