חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף כז:
תוספות ד"ה והנותן שלם וכו' עס"ד דברי התוס' קצת סתומים:
וראיתי לפרשם כפי עניות דעתי. והוא דהמשמעות והנותן שלם משמע כנתינת שלום הידוע דעלמא ודקדקו זה התוספות כי היכי דלא תקשה מההיא דאמרינן כדי שאלת שלם לרב וכו' דבהכי אתי שפיר דשרי שאלת שלם של תלמיד לרב בכה"ג דמורי ורבי בכל ענין. אי נמי אפילו בכה"ג אסור תלמיד לרב בכל גוונא בין בשאלה בין בתשובה כדקתני בברייתא דתרוייהו אסירי והנותן והמחזיר וכו' וההיא דכדי שאלת תלמיד בתלמיד חבר ומשום דהאי שינוייא קשה להו ממה דמסיק הש"ס מדלא קאמר בדיל מר וכו' ש"מ דתלמיד חבר לא מחייב לומר מורי ורבי והיכי קאמר הכא רבי ומורי לזה אמרו התוספות ז"ל ההיא לכתחילה מצוה מהמובחר לכתחילה קאמר דיאמר התלמיד חבר שלם עליך רבי ואם אמר שלם עליך אה"נ דאין איסור אלא דלכתחילה יאמר לו רבי. ובזה הוא דקאמר כדי שאלת תלמיד לרב אבל תלמיד שאינו חבר אסור בכל ענין וכי היכי דלא תימא מי יאמין לשמועתם דתלמיד חבר שרי בשאלת שלם לזה אמרו הם ז"ל ככל הני דלקמן דמתפלל כנגד ואחורי רבו דאסור תלמיד ומותר תלמיד חבר ה"נ הא דשאלת שלם דקתני בהדייהו בברייתא דשאני תלמיד חבר. ודוק:
שם תוספות ד"ה הואיל וכו'. פי' משום דממשמעות הש"ס משמע דבעי למימר דלילה מיקרי לזה כיון דהתפללו תפילת לילה שפיר דמי וממילא שרי בעשיית מלאכה וזה הוי הפך דברי התוספות ז"ל שכתבו דלר"י עצמו אסור בעשיית מלאכה והיכי יהיה נותר ע"י תפלתם מילתא דאסורה איסור שבת. לזה אמרו דמכוון דברי הש"ס הוא דכיון דלא הצריכום לחזור ולהתפלל אלמא איכא למיחש למיקרי ליה לילה וצריכין לחוש בהיכא דנפקא מינה חומרא דהיינו בע"ש שהתפללו בטעות כה"ג דליהוי לילה ואם כן מדוע קא שרי ליה לכברויי סלי זהו מכוון דבריהם ז"ל. וכפי זה פירכת הש"ס לאו היינו המקשה עצמו דפריך והא אביי וכו' אלא סתמא דתלמודא אחרינא פריך בתר מסקנת הש"ס אמאי דמסיק דטעותא ש"ד למיעבד מלאכה. וכפי זה אתי מדוייק דקאמר בש"ס וטעותא מי הדרא דמיותר הוא אי הוו הנושאים ונותנים עצמם ה"ל למיפרך ולימא והא אמר וכו' והדבר מבואר דאטעותא פריך אלא משמע דמקשה אחר הוא ובקונטרס פירש באופן אחר דפריך אמאי דתלי בדיל בתפילה דהרי תפילה דטעותה הויא תפילה וממילא בהכרח לומר כיון דהויא תפלה דבדיל במוצאי שבת הגם דהויא בטעות. ומה דנקט רש"י ז"ל בלשונו תוספות רש"י קרי ליה לההוא זמן תוספות ולעולם העיקר הוא כיון דהתפלל. ופשוט. וטעם דהתוספות ז"ל בחרו להם דרכם ולא דרכו של רש"י ז"ל משום דנראה להם דוחק סוף סוף מצי למידחי מאי קושיא דילמא אי הויא תפילה בקבלה כראוי אז הוא דאמרינן דבדיל וכעובד' דרב משא"כ לענין תפילה דבטעות מימר אמר רב דלא בדיל הגם דאינו צריך לחזור וידי תפילה יצא וחובת שבת לא קיבל ושרי לעשות מלאכה ולא הוה צריך לשנויי שאני צבור לזה בחרו הם ז"ל דרך זה והוא נכון. ומה שפירשו המפרשים חוץ מזה איננו נכון בעיני. ודוק: