חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף כג.
רש"י ד"ה ועד כמה וכו' שיהיה מותר להתפלל ע"כ קשה דמהש"ס משמע בהיפך כי לא קאמר וה"מ אלא שאין תפלתו תועבה אבל לגבי שיתפלל לא ולא קאי אלא אסיפא דברייתא דקתני ואם התפלל תפלתו תועבה ולא קאי ארישא דאל יתפלל כדדייק אבל אם יכול לשהות תפלתו תפילה ולא קאמר אבל וכו' יכול להתפלל. ונראה דרש"י ז"ל סובר דבהכרח דהאי שיעורא מהני נמי לכתחילה חדא דאלת"ה מדוע לא אשמועינן שיעורא דהנצרך שלא יתפלל ועוד טעם אחר דמשמעות הברייתא יורה כי במאי דקתני רישא אל יתפלל בה קתני ג"כ ואם התפלל דברייתא בחדא מחתה קתני וכפי זה כיון דאשמעינן בחלוקה אחת מהברייתא דעד שיעור זה וכו' ממילא אכולה קאי דהרי במציאות עצמו דקתני אל יתפלל עליה קאי ואם התפלל. ולזה כתב הרי"ף ז"ל והעתיק במקום תפלתו תפילה. אמר מותר דמשמע לכתחילה והגם דהוה גריס בגירסא תפילתו תפילה ביאר לנו כי לאו דווקא אלא אפילו לכתחילה מההכרחות שכתבתי ונקט רב זביד תפילתו תפילה דלא חש להטעות מטעמים הנזכרים. אי נמי נראה דטעמיה דרש"י ז"ל והרי"ף ז"ל דנקטו מותר היינו בהיכא דלא נשאר זמן להתפלל אם ימתין עד שיפנה לזה אמר מותר דלא נראה להם לבטל התפילה כיון דיכול לצאת תפלה ורב זביד דנקט תפלתו תפילה משום לאשמעינן בהיכא דאיכא שהות דטוב הוא לבדוק עצמו משום הכון וק"ל: