חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף יב:
גמרא. מלך שאני דהוי אדם דהכל תלויין בו ולכל נוגע צרת המלך. ובזה לא תקשה מדוע לא דחה בסמוך גבי שאול שנתבייש ומחלו לו מלך שאני להיותו גדול נחשבת כלימתו אלא ודאי דוקא הכא מטעם דכל אחד כפי האמת נוגעת לו צרת המלך וצריך שיבקש רחמים על עצמו ועל רבים. ופשוט:
שם גמרא. אלא מהכא ואני בחלותם וכו' וליכא למימר דדוד הוה עביד לפנים משורת הדין. והיינו דקא משבח גרמיה וכו' משום דכיון דהוה יודע דוד בהו בדואג ואחיתופל שהיו שונאים אותו פשיטא שלא יחלה עצמו עליהם בהיותם שונאים הלואי שיעשה מה שהוא חייב כפי הדין. ודוק: