חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף ח.
גמרא. גדול הנהנה מיגיעו יותר מיראת שמים וכו' קשה א' והרי הנהנה מיגיעו פשיטא דגם כן הוא ירא שמים וא"כ ה"ל תרתי ולא שייך לומר בכה"ג גדול וכו' דתיפוק ליה דהוו ליה תרתי דלא יהיה סלקא דעתך לומר דהאי נהנה מיגיעו אינו ירא שמים ח"ו דכיון דאין לו יראת שמים אין לו אושר ורשע מיקרי ולא יאמר עליו אשרי. ועוד קשה למה קאמר הכא אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא דכל עצמו לא אתא אלא לומר דזה גדול מזה וא"כ יספיק לומר דאילו בירא שמים כתיב אשרי א' ובנהנה מיגיעו כתיב אשריך וטוב לך תרתי. ועוד קשה מדוע הניח קרא דירא שמים דכתיב בהדי נהנה מיגיעו עצמו דכתיב אשרי כל ירא ה' וכו' יגיע כפיך וכו' אשריך וטוב לך והא נראה יותר ראיה דיש שנוי בכה"ג זה לפני זה. ולמה אזיל לחפש בתר קרא אחרינא דאשרי איש וכו' ועוד צריך לדעת מהו כוונת הש"ס באומרו ואילו וטוב לך לא כתיב דהכי הול"ל ואילו בירא שמים לא כתיב אלא אשרי לחוד מהו לישנא לא כתיב וטוב לך והרי אה"נ אי הוה כתיב גבי ירא שמים וטוב לך לחוד. וגבי הנהנה מיגיעו כתיב אשרי וטוב אה"נ דהוו גדול דעדיף מיניה בחדא. ולהבין הענין צריך לדעת דלפי דברי הש"ס דמוקי וטוב לך לעולם הבא וקאמר וגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב משמע דאין להם ליראי שמים טוב לעולם הבא ואם הוא אין לו עולם הבא הרי הוא כמת נחשב ומה אושר יש לו ומה גם דאיך יתכן בעולם דמי שהוא ירא שמים ואינו נהנה מיגיעו ח"ו אין לו עולם הבא זה לא יתכן ולא יאמן בעולם. וקרא צווח מה י"י אלהיך שואל כי אם ליראה את י"י ב"ה כי העיקר המבוקש הוא שיהיה ירא שמים. ומה גם שגבי אותו ירא שמים כתיב במצותיו חפץ מאד וכו' וצדקתו עומדת לעד וכו' ופשיטא דהם מהיושבים ראשונה במלכות בעולם הבא. והיה נראה לפרש על זה האופן והוא דיש שני סוגים בבני אדם. יש סוג אחד שהוא ירא ה' מצד שלא נפגע בו מדת הדין בגופו ובממונו או בבניו כדאיתא בדברי רשב"י בתיקונים דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין זה האדם תהיה לו משכורתו חלף יראתו שיחיו בניו ויתקיים עושרו ונקי יהיה בגופו מדה כנגד מדה ותו לא. ויש כת אחרת שהם יריאים יראת ה' יראת הרוממות והם מהכת של אברהם אבינו ע"ה שהשיג בדעתו עד שהשיג לידע כי יש בורא ומנהיג ואלוה לעולם ואז ע"ה עבד ה' וזה נקרא הנהנה מיגיעו שיגע להשיג בידיעתו כי יש אלוה. א"נ ידע הנהגתו יתברך וגדולתו ורוממותו עד שתכנס בלבו היראה של הקב"ה פנימית יראת הרוממות זה אשריו בזה ובבא וטוב לו. ולזה אמר גדול הנהנה מיגיעו להשיג ולידע אל מלך רם ונשא ואלהותו והוא ע"ד אומרו דוד המלך ע"ה כי אראה שמיך וכו' מה אנוש וכו' כי זוהו יראת שמים יראת הרוממות וזהו הנהנה ליראת ה' מיגיעו יותר ממי שהוא ירא שמים דהיינו מצד יראת העונש שאינו יודע כלום כי לא השיג ולא יגע לידע אלא לשמא יקרהו איזה עונש לפי קבלתו כי יש אלוה מעניש וכו' זה אין לו אושר דהיינו הטוב של העולם הבא כנזכר. וזה דחוק ביותר. וגם הדקדוקים נשארים שלא נתיישבו לדרך זה:
ע"כ הנראה לפרש. הוא דהנה תמצא שני דעות בבני אדם יש סוג אחד שרוצים ללמוד כל היום בתורה ולא יבטלו מצד הפרנסה כי הוא יראה ליבטל אפילו שעה אחת בצרכי פרנסתו. וכפי זה יצטרך לזולת לפרנסו ולתת לו די מחסורו. ויש סוג אחר כי עושים תורתם קבע ומלאכתם עראי ועוסקים במלאכתם די ספוק צרכם ואינם מתפרנסים מהזולת. וכאשר יסתפק האדם לידע מה היא הסברא הנכונה מהשני סברות הנזכרות לזה בא ואמר גדול זה מזה דהיינו הנהנה מיגיעו גדול מהירא שמים שירא על איבוד הזמן ההוא בענייני העולם וזה שדייק אח"כ ואמר במצותיו חפץ מאד והוא אחד מהטעמים שבחר להביא האי קרא דאשרי איש וכו' והטעם דהנהנה גדול מצד כי הירא שמים הוא צריך לתת להזולת המפרנסו מחלק הנוגע לו בעולם הבא על דרך בצל החכמה בצל הכסף מה שאין כן הנהנה מיגיעו כל הטוב של עה"ב הגנוז לו לבדו. ולזה דקדק ואמר ואילו גבי ירא שמים לא כתיב וטוב לך ולזה ביאר ואמר אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא כי לכאורה נראה דללא צורך אלא בא לומר כי הגרעון שביניהם הוא לעה"ב שזה הטוב הוא לו לבדו מה שאין כן הנהנה מיגיעו אין הטוב לו לבדו כי צריך גם הוא לפרנס מהטוב ההוא למי שפרנסו בעולם הזה ובזה לא קשה מידי דתרוייהו ירא י"י נינהו ותרוייהו בני העולם אלא דזה אין לזר אתו וזה יש לאחרים חלק עמו. וכל הקושיות נתיישבו. ונראה עוד טעם אחר למה לא הביא מקרא דאשרי כל ירא ה' ואזל לחפש פסוק דבמקום אחר מלבד מה שיישבתי נראה עוד דהכא אין רבותא דהאי כל ירא ה' יורה אפילו כל דהו דאינו ירא ה' כמצטרך כי כמה בחינות וגדרים ביראת ה' ולזה לא אמר מהאי קרא דתימא שאני הכא דקאמר כל ירא ה' אלא אפילו הירא שמים הגדול שבמצותיו חפץ מאד וכו' אפי' הכי לא כתיב ביה אלא אשרי וזה הטעם להיותו קושטא דמילתא כתיבנא ליה. ואחר האמת טעם הראשון עיקר לפי דרכינו דמשום במצותיו חפץ הוא דקאמר וכו':
ואני הצעיר אומר כי לא דבר החכם אלא בזמנם שהיה להם דעת זך ורוב תורה לזה יותר טוב להנות מיגיעו מה שאין כן בזמנינו כי נתמעטו הדעות והלואי ואולי ילמוד כל היום וכל הלילה ויוכל להשיג לידע ולהבין בתורה ולידע כל דיני התורה הצריכים ונתמעטה בעונות התורה ולומדיה פשיטא כי יודה ויאמר החכם דהאידנא למוד כל היום ויסתפק מהזולת וטוב לתרווייהו דאי לא תימא הכי אין טוב לגם אחד מהם לזה הוא יותר טוב לו היום ללמוד כל היום באיזה אופן שיהיה וטוב לעולם. ועוד נראה לומר דרך דרשא והוא ע"ד אומרם ז"ל יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. והכא יאמר כי יותר טוב לאדם שיהנה הנאה הבאה לו מיגיעת המלאכה יגיע כפו ואמטו להכי לא תבוא לידו שום עבירה וזהו משכחת עון שלא יבוא לו עון ברעיון כלל וזהו יותר טוב ממי שצריך לנצח יצרו אחר שיזכרהו בעבירה צריך לנצחו מצד יראת ה' ומלחמה עד שנוצח מצד יראת שמים דיש הפרש ביניהם כי זה הנהנה מיגיעו נמלט אפילו מהרהור עבירה ולזה וטוב לך לעולם הבא אבל הירא שמים אם מידי עבירה יצא מידי הרהור לא יצא ויש לו קצת עונש לעולם הבא. והראיה שמצינו באנשי המלחמה דמדין שהוצרכו להביא קרבן על ההרהור ובזה הוי גדול הנהנה מיגיעו ועוד נראה לפרש כפי הפשט נהוג כי הקב"ה ציוה לירא ה' הנכבד כדי לקיים כל מצותיו ועבודתו והיראה הוא מכשירין לתורה ולמצות כי אם לא תהיה יראת ה' בלבו לא יתן דעתו ללמוד ולעשות ועוד יש מכשירין אחרים שהם צרכי הכלים כי האומן בלי כלים במה יעשה מלאכתו הגם היותו אומן. והנה האדם צריך לאכול וכו' כדי שיהיה לו הגוף ברי לעשות בו אשר ציוהו ה' לעשות והוא הכלים שבהם יעשה מלאכתו של הקב"ה באופן שגם זה מכשירי התורה והעבודה לזה אמר עולא דע כי יותר יש שכר למכשירי הבאים מהעבודה שיהיה יגיע ונהנה מיגיעו לעבודת ה' ב"ה שמהנה עצמו ומחזק הגוף שלו כדי לעבוד בו ה' יותר מיראת שמים פי' משכר שיטול על המכשירין האחרים שהיא היראה מפני שמכשירים שהיא ע"י יגיעה הם עיקר כי אם לא יאכל וישתה מי ילמוד. מי יקיים המצוות אפילו היראה מי יעשנה. ועוד שהוא בטורח ויגיעה שיגע למצוא מה לאכול מה שאין כן היראה שלא תספיק בודאי להגיע בה חיי עולם הבא חדא דאין בה מעשה אלא במחשבה בעלמא באמת שהוא מרויח בה לבל יחטא וממילא לא תעבור עליו כל צרה וזהו אשרי וייטיב לו ה' וכו'. ועוד דהעיקר שמביאו לעולם הבא היה מה שיגע להאכיל ולעשות צרכי הכלים שלומד בהם ולזה אמור גדול וכו' והו' ג"כ ע"ד אומר' אם אין קמח אין תורה שהעיקר של התורה היא שיהנה מיגיעו ולזה כאשר ההנאה היא מיגיעו יטול שכר הרבה. והכי פי' גדול הנהנה מיגיעו יותר יש לו על שהוא נהנה מיגיעו יותר משכר שיטול על יראת שמים וכו'. ופשוט: