חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף ד.
גמרא. לא חסיד אני וכו' ואידך כך אמר דוד וכו' פירוש לאו דפליג דלא הוה הכי אלא דהא זוטר לגבי הא וכל אחד סבר דהא עדיפא למיקרי לנפשיה חסיד עלה ובשקול הסברא תמצא פנים לכל אחת דעדיפא מחבירתה בפן אחד וכולהו איתנהו ביה עליו השלום ופשוט:
גמ' שם. ועליו אמר שלמה ע"ה בחכמתו ישמח לבי גם אני וכו' קשה היכן הוא רמוז דעל כלאב בן דוד קאמר שהיה מכלים פני מפיבושת. ועוד צריך לדקדק אומרו שאמר שלמה בחכמתו דלא קא חזינן שאמר שום חכמה אלא דמספר ענין אחר דכאשר הכלים כלאב מפיבושת שמח לב דוד ואין זה שום חכמה. והיה נראה לתרץ דכוונת הש"ס באומרו בחכמתו הוא דשלמה כל כך חכם אפי' הכי החשיב כ"כ חכמת כלאב וזהו בחכמתו כולה אמר דבר זה ומכל שכן מה יאמרו אחרים. וזה דוחק. ונראה לומר דהוקשה ליה הש"ס בכתוב שאמר מלת גם אני דפשיטא דבאומרו ישמח לבי דעל עצמו קאי כי הוא המדבר ולמה אמר גם אני אחר שאמר ישמח לבי וליכא למידחי דהכוונה היא לומר מלבד לב הבן שישמח אלא גם לבו של האב ולזה הוצרך לומר גם אני דא"כ הוה ליה למימר גם לבי ישמח או גם ישמח לבי דאז יורה על שישמח אחר שהוא הבן וגם הוא ועכ"פ מלת אני מיותרת ומכח זה הקושי שבכתוב ישב הש"ס ואמר כי שלמה בחכמתו דבר וכיון לזה דהיינו שזכה דוד שהיה לו בן אחר שעשה למפיבושת כאשר עשה מפיבושת לדוד שלם לו דוד על ידי הבן ומנו כלאב וזהו שיעור הכתוב בני אם חכם לב עשית דבר דכאשר היה שמח מפיבושת שהיה מכלים פני ונוצחני בהלכה ישמח לבי גם אני כמותו כשתכלמיהו את' ואלו היה אומר גם ישמח לבי לא היה הדבר מובן דנתכוון ע"ז שרוצה שגם הוא שהיה מוכלם עתה מכלים ודו"ק ואומרו ואומר משום דלא תימא סוף סוף היכי יאמר דוד עלי מה שמכלים בנו לפני מפיבושת גם אני הכלמתי למפיבושת והרי לא פעל כלום ותרחק בדעתך דרשא זו. לזה הביא קרא דצווח בהדיא חכם בני ושמח לבי ואשיב חורפי דבר. הרי דמצד חכמת הבן הוי כאילו הוא בעצמו העושה מעשה דברא כרעא דאבוה הוא ובזה עולים דברי הש"ס יפים. וק"ל:
שם גמרא. שמא יגרום החטא וכו' פי' שמא יהיה בידו איזה חטא ויגרום וכו' בשלמא חששת הזדונות לא היו חוששים להם לא יעקב אבינו ע"ה ולא דוד המלך ע"ה דקים להו בגוייהו דלא הוה בידייהו מה שאין כן החטא שהוא השוגג כיון דהוי מילתא דלא רמיא אדעתיה ולא ידע בה בעשותה כלל ממנה יהיה ירא למה שימשך ממנה וזהו כוונתם באומרם שמא יגרום החטא וכפי זה לאו בהכרח לומר דהוו ליעקב אבינו ע"ה שגגות ידועות לו שהיה יראה מהם ח"ו. ואחר שכתבתי זה האיר י"י עיני במסכת כתובות דף קי"ד שאמר שם וז"ל יודע היה יעקב אבינו ע"ה שצדיק גמור היה וכו' ש"מ דלא הוה לו שום חטא כמבואר שם וק"ל: