חנה דוד על חלה· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
פרק ג · הלכה ד
מתניתין נכרי שנתן לישראל עיסה לעשות לו פטורה מן החלה מה בינה לעיסת ארנונא שמא אינה חייבת בחלה תמן ברשות ישראל הוא שמא ימלוך הגוי ליטלה ברם הכא לדעתו היא תלוי עכ"ל הגמ' ופי' הפ"מ ז"ל בניחותא ברם הכא בדעתו הוא תלוי' דבוודאי יטול את העיסה שלו ולא יניחנה אצלו ולפיכך היא פטורה אבל בקרבן נתנאל ברא"ש ז"ל במס' פסחים (פ"ק ס"ה) מפרש בלשון בתמי' כלומר ברם הכא בדעת הנכרי תלויה בתמיה הישראל נותן לו חלקו בע"כ עכ"ל ולפי פירושו מתפרשת בפשיטות יותר.
ומתוך הירושלמי הזה יש לעיין בדינא ע"פ דעת התוס' ז"ל במס' ב"ק גבי חמרא דר"ס בד"ה אדעתא דאריא אפקרה לא דמי להא דאמר באלו מציאות (דף כ"ד ע"א) המציל מן הארי ומן הדוב וכו' הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשים מהם דהתם ודאי שהארי בא לטרוף כדמשמע המציל מן הארי מתיאש לגמרי אבל הכא הארי היה עמהם והיה מלוה אות' לשמור בהמותיהם מן החיות ולסטים רק שהיו נותנים לו לאכול חמור בכל לילה ואפשר שלפעמים היה שבע ולא אכיל הילכך אין מפקיר אלא אדעתא דאכיל ליה אריא והא לא אכיל ליה עכ"ל ולפי דבריהם ז"ל יקשה על הך פיסקא דרבינו מאיר ז"ל דמביא הרא"ש ז"ל במס' ב"ק בענין הנ"ל במעשה שאמר ראובן לשמעון תקף לי בגדים מן הנכרי וכו' וכו' נשאלתי למי ישארו המעות ואמרתי להחזירם לראובן והבאתי ראיה מהך דהכא מהך מעשה דרב ספרא ה"נ אדעתא שיתנם לנכרי נתן ראובן לשמעון ולא אדעתא שיעכבם לעצמו עיי"ש באריכות ולפי דברי התוס' י"ל דכל עיקר דאמרינן גבי חמרא דרב ספרא דלא אפקרי' רק אדעתא דארי' משם דהוי ספק דאולי לא יאכל וגם מציל מן הארי הוי וודאי שבא לטרוף א"כ לפי הירושלמי הזה דאמרינן שוודאי שיטול הנכרי א"כ לפ"ז הענין הנ"ל לא דמי למעשה דרב ספרא ואכמ"ל ודו"ק:
שם א"ר בון בר חייא ב' גוים שעשו ב' קבין וכו' וכו' יש להאריך בזה הענין הרבה ומפני הטעם המבואר בהקדמה קצרתי ועיין בחידושנו (לקמן פ"ד) ד"ה קב שדברנו בזה עיי"ש ודו"ק: