אור ברסלב

חנה דוד על חלה· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

פרק ב

פרק א

הלכה א

חבריא בשם ר"א רב"א בשם ר"א ר' הילא בשם רשב"ל כך משיב ר"ע את ר"א אין את מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסלתות שהן חייבין בחלה ולא גידולי פטור הן והוא מקבל מני' א"ר אסי תמהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל מיניה תמן עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו דאר"ה בשם ר"ש בר נחמן לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי כבר נתתי מה מקיים ר"ע טעמיה דר"א לחם הארץ בספינה שנכנסה לארץ אם קרמו פניו מן החוט ולפנים חייבת מן החוט ולחוץ פטורה ע"ד דר"ע היא ספינתו היא עיסה תני היא הכנסתן שהכל הולך אחר קרימה בתנור מודים חכמים לר"ע בהכנסתן לארץ שהכל הולך אחר קרימה בתנור מן מה דר"ע מותיב לר"א והוא מקבל מני' ע"כ:

והנה פי' הפ"מ ז"ל דחוק מאוד ונראה לפענ"ד דה"פ מה מקיים ר"ע לחם הארץ דמשמע דקפיד הכתוב על לחם הארץ ע"ז משני דהא דכ"ר לחם הארץ דמשמע דבעינן מן הארץ לאו דבעינן דהתבואה יהיה מן הארץ אלא אפילו כשהתבואה מן חו"ל נמי נ"ל בה כיון דהכניסן לארץ ורבי רחמנא מן הקרא מביא אתכם שמה כיון שנכנס לא"י חייב אבל ע"ז קפיד רחמנא בקרא דלחם הארץ דבעינן שיתהווה לחם בארץ דווקא דיכניס תבואה מן חו"ל ויעשנה לחם בארץ אבל אי הכניס לחם מחו"ל פטור דע"ז קפיד קרא ולפיכך דייק התנא במתניתין ותני פירות חו"ל שנכנס לארץ דמשמע דווקא פירות לחוד הכני לארץ ועשאו לחם בארץ אבל אם הכניס לחם מחו"ל פטור וע"ז קאמר הוא הכנסתן שהכל הולך אחר קרימה בתנור דע"כ גם בהכנסתן עכ"פ בעינן דיתהווה לחם ביד ישראל כיון דמדמי ליה את שעת הכנסתן כמו הכניס מחו"ל לארץ ע"כ בעינן דוקא דיהא לחם בארץ דהוא אחר הכנסתן אבל אם היה לחם קודם הכנסתן לארץ דהיה אז דין חו"ל פטורה אפילו בשעה שהכניסו לארץ דעכשיו הוי דין א"י משום דרבי רחמנא לחם הארץ וע"ז קאמר מודים חכמים לר"ע בהכניסן לארץ שהכל הולך אחר קרימה בתנור מן מה דר"ע מותיב לר"א והוא מקבל מניה כלומר דלקמן (בפ"ג מ"ד) פליגי חכמים, ור"ע בענין נכרי שנתן לישראל עיסה במתנה אם עד שלא גלגלה חייבת ומשגלגלה פטורה אליבא דחכמים ור"ע אומר הכל הולך אחר קרימה בתנור והנה ב' פטורים מרבינן גבי חלה חדא בתבואת חו"ל וחדא בתבואת נכרים ופליגי רבנן בתבואת נכרים דממעט הכתוב מן עריסותיכם ע"כ ס"ל לרבנן דאם בשעת גלגול היתה של נכרים פטורה כיון דבשעת חיוב היתה ביד נכרים שבשעת חובתו היתה פטורה כלשון המתניתין שם ואילו בפטור דחו"ל מרבי הכתוב בהדיא דהולך אחר קרימת התנור דכ"ר לחם הארץ דבשעה שהכניסו לארץ חייב בחלה ע"י שעושה לחם והאי הוי ריבוי דמרבי דלא תימא הא דרבי רחמנא בפירות חו"ל שנכנסו לארץ הוא דווקא כשהכניס קודם גלגול אלא אם הכניס לאחר גלגול פטור מן החלה משום דבשעת חובתו פטורה היתה ע"ז מרבי לן קרא דלחם הארץ דכיון דעושה לחם בארץ חייבת בחלה דבארץ הלחם מחייבו דלא אזלינן בתר הגלגול דחו"ל אבל הלחם דארץ מחייבו בחלה וע"ז קאמר הגמרא דעל דעתיה דר"ע הוא ספינתו הוא עיסה דלשיטת ר"ע בעצמו דס"ל גם בעיסה שהיתה בשעת גלגול בפטור ואחר הגלגול נכנסה ליד החיוב חייב כדס"ל במתניתין דפ"ג הנ"ל ע"כ אין חילוק זה בין אם הכניס מחו"ל לארץ בספינה או עיסה כלומר בעיסת נכרים וקאי על המתניתין דפ"ג הנ"ל דנחלקו בעיסה ע"ש וע"ז קאמר ע"ד דר"ע אין חילוק בין אם הכניס מחו"ל לא"י או עיסה דפליגי בפ"ג דלר"ע בכולן הולך אחר קרימת התנור דקרימת התנור דא"י מחייב אפילו לאחר הגלגול וכן קרימת התנור דיד ישראל מחייב אליבא דר"ע וע"ז קאמר תני הוא הכנסתן כלומר בשעה שנכנסו ישראל ארץ דמדמי ר"ע לפירות חו"ל שנכנסו לארץ. וע"ז קאמר מודים חכמים לר"ע בהכנסתן לארץ שהכל הולך אחר קרימת התנור כלומר הגם דחכמים פליגון עם ר"ע שם במתניתין בנכרי שנתן לישראל עיסה במתנה דס"ל לרבנן התם דאם אחר הגלגול פטורה משום דבשעת חובתן היתה פטורה ולפיכך לא נתחדש עתה חיוב ביד ישראל ע"י קרימת התנור מ"מ מודים חכמים בהכנסתן לארץ דאפילו אחר הגלגול מ"מ בהכנסתן לארץ ישראל קרימת התנור מחייב דקרימת התנור דא"י מחדש החיוב ואם היינו סוברים כר' יוסי דאמר בשם ר"ה בשם ר"ש ב"נ כבר נתתי דלמפרע ירשו. א"כ כשנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסלתות ביד נכרים לא דמי כמו שהכניס מחו"ל לארץ דנימא דקרימת התנור דא"י מחדש החיוב אע"פ שהיא אחר הגלגול מ"מ קרימת התנור דא"י מחדש החיוב מגזה"כ דלחם הארץ הנ"ל ז"א לר"ה בשם ר"ש ב"נ דס"ל למפרע ירשו. אלא לדידיה כיון דמעיקרא נמי א"י חשיבא הוי בהכנסן לארץ ומצאו קמחים וסלתות ביד נכרים דומה למתניתין דפ"ג הנ"ל נכרי שנתן לישראל עיסה במתנה דלחכמים פטורה אחר הגלגול דבשעת חובתה היתה פטורה וקרימת התנור דישראל אינו מחדש חיוב אבל מן מה דר"ע מותיב לר"א והוא מקבל מניה כדאמר לעיל דלא ס"ל למפרע ירשו אלא דמי ממש להכניס מחו"ל לארץ וכיון שכן דדמי להכניס מחוץ לארץ לארץ לא איכפית לן על שבשעת גלגול היתה פטורה כיון דהקרמת התנור דהכנסת א"י מחדש החיוב מה איכפית לן מה שבשעת חובתה היתה ביד נכרים כמו דלא איכפית לן על שהיתה בשעת חובתה בחו"ל כיון דגזה"כ הוא דבכניסת א"י הקרימת התנור מחייב וז"ב ודו"ק:

שם ר"י בעי קומי ר' ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש א"ל למה לא עד כדון לחה אפילו יבשה וכו' וכו' עד סוף הסוגיא עי' לעיל בדברינו בשיטה דחדש והארכתי שם בדברים נכונים ת"ל ע"ש ודו"ק:

שיטה דקדושה ראשונה קדשה לע"ל

שם רבנן דקיסרין בשם ר' חנינא במחלוקת כ"מ אשר תדרוך וכו' אין בכלל אלא מה שבפרט וכו' עד סוף הסוגיא ראיתי להעתיק בכאן ממכתבי השיטה דק"ר ק"ל וקל"ל שזה ענין רחב בש"ס וראיתי כמה גאוני עולם שהרחיבו בזה ואענה גם אנכי את חלקי בעזר ה' ית"ש ומפני שהוא נוגע הרבה בענין זה ע"כ הצגתי פה:

גרסינן במסכת שבועות (דט"ז ע"א) על מתניתין אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא ע"פ מלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר וב"ד מהלכין ושתי תודות אחריהן וכל ישראל איתמר ר"ה אמר בכל אלו תנן ר"נ אמר באחת מכל אלו תנן ר"ה אמר בכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתא וקידשה לעתיד לבוא ועזרא זכר בעלמא הוא דעביד ר"נ אמר באחת מכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתא ולא קידשה לעתיד לבוא ועזרא קדושי קדיש אע"ג דלא הוי אורים ותומים וכו' ע"כ ע"ש בסוגיא:

וקשה לי לכאורה קושיא עצומה לפום הך סוגיא דס"ל למ"ד דלא קידשה לעתיד לבוא דעזרא קדושי קדיש דגרסינן במס' יומא (דף נ"א ע"ב) הי' מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין קודש לבין קודש הקדשים וביניהן אמה ר' יוסי אומר לא הי' שם אלא פרוכת אחת בלבד שנאמר והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש וגו' ובגמ' שפיר קאמר ר"י ורבנן א"ל הנ"מ במשכן אבל במקדש שני כיון דלא הוי אמה טרקסין ובמקדש ראשון הוא דהוי ואיסתפקו להו רבנן בקדושתו אי כלפנים או כלחוץ ועביד שתי פרוכת ע"כ ופירשו התוס' ישנים ז"ל בד"ה מספקא לי' וכו' וז"ל ולר"י לא מספקא לי' לכך לא עביד אלא חדא אבל לא ידעינן לדידיה אי קדושת' כלפנים או כלחוץ ולרבנן נמי אי לא הוי מספקא לן לא הוי עבדי שתי פרוכת שאין לחוש אי מוסיפין על אויר ההיכל או בית קדשי הקדשים וא"ת בשלמא לצד פנים אסור לעשות פרוכת דדילמא נכנסין שם לצורך עבודת ההיכל והוא קדוש קדושת פנים אלא לצד חוץ למה לא יעשה מה יש לחוש וי"ל כי לפעמים נכנס שם כדי להקטיר קטורת על בין הבדים שבולטין בפרוכת כמין שני דדי אשה כדלקמן וא"כ היה מקטיר בחוץ ריב"א ז"ל עכ"ל:

ולפ"ז קשה הא כל עיקר הטעם דרבנן דהוצרכו לשני פרוכת הוא משום אמה טרקסין שהיה במקדש ראשון בקדושת דוד ושלמה ואיסתפקא להו רבנן בקדושתו או כלפנים או כלחוץ ע"כ דס"ל דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא דאי ס"ד דלא קידשה לעתיד לבוא א"כ תקשי למה לן למיעבד שתי פרוכת משום הך אמה טרקסין שהיה במקדש ראשון ואיסתפקא להו בקדושתו מאי נפ"מ לן השתא בקדושה ראשונה מאי דהוה הא כבר נתבטל הקדושה אלא ע"כ דהת"ק ס"ל דק"ר קל"ל:

א"כ יקשה לן על התו"י ז"ל דחידשו פלוגתא חדשה בין ת"ק לר"י דלת"ק מספקא ליה בקדושת אמה טרקסין אי כלפנים או כלחוץ ולר"י לא מספקא ליה וכן התוס' ז"ל נמי בעי לאפושי פלוגתא בין ת"ק ור' יוסי בב' תירוצים א' דלר"י הוי ק"ק מלבד עובי הפרוכת ב' דלר"י פשיטא לי' באמה טרקסין עיי"ש ומה להו לרבותינו לאפושי פלוגתא חדשה בין ת"ק ור"י דהא יש לתרץ בפשיטות אליבא דר"י דהוא מרא דשמעתא דסדר עולם המרעיש בכולא תלמודא מאן תנא סדר עולם ר"י אשר ירשו וגו' ירושה ראשונה ושניה יש להן שלישית אין להם ופירש"י ז"ל דירושה ראשונה ושניה יש להן כלומר דבעי ירושה אבל שלישית אין להם כלומר בעי מיהדר ומירתא דירושה עומדת היא ואשמעינן האי קרא דלא בטלה קדושת הארץ לאחר חורבן בית שני אבל משגלו גלות ראשונה בטלה קדושת הארץ עיי"ש הרי דר"י ס"ל דק"ר לא קידשה לעתיד לבוא והגם שהתוס' ז"ל במס' יבמות (דף פ"ב ע"ב) מחלקין בין קדושת הארץ לקדושת הבית אליבא דר"י דס"ל כר"י היינו דווקא אליבא דר' יוחנן משום ההכרח דקשה לן מר' יוחנן אר"י אבל לר"י אין לנו שום הכרח לחלק בין קדושת הארץ לקדושת הבית ואימא לכולהו ס"ל בסדר עולם דלא קל"ל בין לקדושת הארץ בין לקדושת הבית. ואפילו לר"ל דס"ל דר' יוסי תני לסדר עולם ולא ס"ל כלומר דס"ל דאפילו קדושה שלישית יש להן א"כ ע"כ דק"ר לא קל"ל. ואיזה הכרח דחק לן לחלק אליבא דר' יוסי בין קדושת הארץ לקדושת הבית דילמא ס"ל כהנך תנאי דס"ל דגם לקדושת הבית לא קידשה לעתיד לבוא כמו במס' שבועות (דף ט"ז ע"א) הנ"ל (ועיין בתוס' ז"ל במס' זבחים (דף ס' ע"ב) ד"ה מאי עי"ש דר"י אליבא דר' ישמעאל ע"פ הגירסא שם אי קידשה אי לא עיי"ש ועיין במהרש"א ז"ל בתוס' ז"ל יבמות (דף פ"ב) הנ"ל עיי"ש] מלמעבד פלוגתא חדשה בין ת"ק ור"י דידן בענין שתי פרוכת דלרבנן מספקא להו באמה טרקסין דבית ראשון ולר"י פשיטא הא בפשיטת מצינן לתרוצי דלעולם לר"י מספקא ליה ג"כ כמו לת"ק וליכא פלוגתא חדשה בין ת"ק ור"י בזה רק ר"י לטעמיה בסדר עולם. דהא ע"כ רבנן ס"ל דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא כדכתיבנא וממילא ר"י לטעמיה אליבא דר' יוחנן דמאן תנא סדר עולם ר' יוסי וסבר כוותיה א"נ אליבא דר"ל סבר ר"י דלא קידשה כלל אף בבית שני לעתיד לבוא וממילא ס"ל דלא הוי אלא פרוכת אחת בלבד דמאי אכפית לן בקדושתיה דהיה לו במקדש ראשון כיון דכבר נתבטל ועזרא קדושי קדיש ליה בקדושה חדשה והרי לדעת הראב"ד ז"ל בפ"ו מה' בית הבחירה דפסק כמ"ד לא קידשה לעתיד לבוא וכתב שם אפילו לר"י דס"ל דקדושה שניה קידשה לעתיד לבוא היינו דווקא קדושת הארץ אבל קדושת הבית לא קידשה לע"ל ומסיים שם הראב"ד ז"ל לפיכך הנכנס עתה במקום מקדש אינו בכרת עיי"ש וא"כ יש לאמר כמו כן אליבא דר"י דסגי בפרוכת אחת והגם דמספקא לן בקדושת אמה טרקסין דמקדש ראשון או כלפנים או כלחוץ מ"מ מאי איכפת לן דהא כתבו בתו"י ז"ל הנ"ל דאי היה פשיטא לן באמה טרקסין אין נחוש אי מוסיפין על אויר ההיכל או על בית קדשי הקדשים ורק כל עיקר משום דמספקא לן אי כלפנים אי כלחוץ לכן אין להוסיף האמה טרקסין להיכל דילמא קדושתי' לפנים ונמצא הולך בקדשי קדשים אבל אליבא דר"י מאי אכפית לן הא קדו"ר בטלה. וכן נמי קשה דיכניס האמה טרקסין בלפנים ואי משום חששא דילמא קדושתו כלחוץ מאי איכפית לך אליבא דר"י כיון דס"ל דבקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא ומשגלו ראשונה בטלה קדושתי' וקאמר הגמ' במסכת שבועות (דף ט"ז ע"א) הנ"ל דלהאי מ"ד עזרא קדושי קדיש בקדושה חדשה אם כן אפילו אם קדושתי' כלחוץ מ"מ יקדשו אותו בקדושה חדשה בקדושת ק"ק כמו דקדשו את כל המקדש ובשלמא לת"ק דס"ל דק"ר קל"ל נא קשה כנ"ל דיכניס האמה טרקסין לפנים ויקדש אותו בקדושה חדשה. ז"א דהא עזרא לא היה יכול לקדש אותו וכל קדושתו רק מקדושה הראשונה ומכיון דאיתקדש האמה טרקסין בקדושת היכל לעולם הוא בקדושת היכל ע"כ אי אפשר להכניס בפנים דילמא מקטיר בחוץ אבל לר"י דס"ל דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא וע"כ עזרא קדושי קדיש דבאחת מכל אלו תנן כהך סוגיא דמס' שבועות (דף ט"ז ע"א) הנ"ל ומכיון דכל המקדש נתקדש ע"י עזרא בקדושה חדשה א"כ מאי איכפית לן אם יכניסו את האמה טרקסין לפנים וא"כ למה לן לאפושי פלוגתא חדשה בין ת"ק לר"י באמה טרקסין הא לר"י בלא"ה לא איכפית לן כיון דקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא א"כ לפ"ז אין כאן חשש להכניס האמה טרקסין או לפנים או לחוץ:

אכן אין כאן מקום קושיא אליבא דר"י כי אם שאין חשש להכניס האמה טרקסין לפנים אבל זאת לא קשה דהא יכול להכניס האמה טרקסין לחוץ וברור הדבר בעיני דע"כ לא הכשיר הראב"ד ז"ל לכנוס עתה במקום מקדש אפילו אי לא קידשה לע"ל דהא בהדיא גרסינן במס' ע"ז (דף נ"ב ע"ב) בה גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששיקצו אנשי יון וכו' וכו' נתברינהו אבנים שלימות אמר רחמנא לינסרינהו לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא ופריך הגמ' ואמאי לתברינהו ולישקלו לנפשיי' מי לא אמר רב אושעיא ביקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם משום כספא ודהבא של ירושלים והוינן בה ירושלים הוי רובא דעלמא אלא אמר אביי ביקשו לגנוז כו' כו' עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר ובאו בה פריצים וכו' התם נא אשתמש בהו לגבוה הכא אישתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאישתמושי בהו הדיוטא ע"כ הרי לפנינו מפורש הגם דאבני המזבח יצאו לחולין כדאמר שם בסוגיא מקרא אשכח ודרוש ובאו בה פריצים וחיללוה ויצאו אבני המזבח לחולין מ"מ גנזו ואסור להשתמש בהו הדיוט וא"כ מקום המקדש נמי אפילו למ"ד דלא קל"ל ובטלה קדושתה מ"מ אסור לכנוס שמה דלא גרע מאבני המזבח הנ"ל שגנזו בית חשמונאי והראב"ד ז"ל דקדק בלשונו הטהור דכתב לפיכך הנכנס עתה שם חין בו כרת משמע דאינו מוציא רק כרת ולעולם איסורא איכא כפו הסוגיא דמס' ע"ז (דף נ"ב ע"ב) הנ"ל ע"כ לפ"ז אי אפשר להכניס האמה טרקסין לחוץ דילמא קדושתי' כלפנים והגם דעכשיו בטלה קדושתי' מ"מ אסור להורידו לקדושה קלה ממנה דהרי גרסינן במס' פסחים (דף כ"ו ע"א) ובמס' יומא (דף כ"ג ודף ס') והניחם שם מלמד שטעונין גניזה ר' דוסא אמר ראוין הן לכהן הדיוט ומאי והניחם שם שלא ישתמש בהם יוה"כ אחר ופריך הגמ' למ"ד דס"ל דכיון דנעשית מצותו אין בו מעילה משום דס"ל דכיון דנעשית מצותו יצא לחולין ולא קרינן בי' קדשי ה' כדפרש"י ז"ל בכמה מקומות והרי תרומת הדשן יש בה מעילה אף אחר שנעשית מצותו ומשני משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין תרומת הדשן הא דאמרן בגדי כהונה דתניא והניחם שם מלמד שטעונין גניזה הניחא לרבנן אלא לר"ד וכו' מאי איכא למימר ויש ספק לכאורה בפשט דברי הגמ' דלכאורה מצינן למימר דהגמ' מקשה דאליבא דר"ד לא נעשית עדיין מצותן ואפילו יש בו מעילה מ"מ לא מצינו ב' כתובים הבאין כאחד לענין נעשית מצותו דהא לר"ד לא נעשית עדיין מצותו כן היה לכאורה נראה לפרש קושית הגמ' אבל רש"י ז"ל במס' יומא (דף ס') מפרש דהכי מקשה הגמ' דאליבא דר"ד לא מצינו ב' כתובים לענין נעשית מצותו ומועלין בו דהא לדידי' דס"ל דראוין הן לכהן הדיוט ע"כ אין בו מעילה דהא קיי"ל בגדי כהונה אין מועלין בו וע"כ לא מצינו לר"ד דיהא נעשית מצותו ומועלין בו בבג"כ וא"כ לא הוי ב' כתובים עיי"ש הרי חזינן דרש"י ז"ל ס"ל דאפילו אליבא דר"ד נמי נעשית מצותו קרינן ביה ובאמת מה שדחקו לרש"י ז"ל לפרש כן ולא מפרש בפשיטות דאליבא דר"ד לא נעשית עדיין מצותו כדכתיבנא וראיתי בפני יהושע ז"ל במס' קדושין דמרגיש בזה ונראה לפענ"ד לתרוצי קושיתן על רש"י ז"ל כמו שמבואר בכתבים שלי משום דמסיק בברייתא רבי אומר ב' תשובות בדבר חדא דאבנטו של כה"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט ועוד בגדים שנשתמשה בהם קדושה חמורה תשמש בהם קדושה קלה ואי ס"ד דלר"ד לא נעשית עדיין מצותו דמתחילה הוקדשו הבגדים לכה"ג ביום הכפורים ולאחר יוה"כ יהיה בגדי כהונה לכהן הדיוט א"כ מאי מקשה רבי בגדים שנשתמשה בהם קדושה חמורה תשמש בהם קדושה קלה ואם שמתחילת ההקדש נתקדש כן לא הוי קשה לן האיך מותר שנשתמשה בהם קדושה חמורה להשתמש קדושה קלה הלא מתחילה הוקדש כן ובהדיא שנינו במס' נדרים א כ"ט ע"א) שור זה עולה ל' יום ולאחר ל' יום שלמים כל ל' יום עולה ולאחר ל' יום שלמים והוי מקדושה חמורה לקדושה קלה כדאיתא שם בהדיא בסוגיא עיי"ש אלמא כל היכא דתחילת ההקדש הי' כן לא אמרינן אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ואימתי אמרינן אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה היינו דווקא באם שהוקדש מתחילה לקדושה חמורה לבד ע"כ אסור להורידו לקדושה קלה אח"כ אבל אם בתחילת ההקדש הוקדש ע"מ כן לא אמרינן אין מורידין וכו' וא"כ ע"כ הכא דפריך רבי בגדים שנשתמשה בהם קדושה חמורה ישתמש בהם קדושה קלה ע"כ דלא נתקדש רק לבגדי כה"ג ליוה"כ לבד וע"כ אפילו לר"ד קרינן בהו נעשית מצותו דהא לא נתקדשו רק בגדי כה"ג ליוה"כ ומכיון דעבר יוה"כ דאסורין לעולם ואינן ראוין לקדושה הזה דהא לא ישתמש בהם ביוה"כ אחר ע"כ נעשית מצותן נקרא לפיכך פרש"י ז"ל דלר"ד הגם דמצינו בבגדי כהונה דנעשית מצותו אבל לא מצינו דמועלין בו משום דס"ל ראוין הן לכהן הדיוט וקיי"ל דבגדי כהונה אין מועלין בהם ע"כ לא הוי אליבא דר"ד ב' כתובים לענין נעשית מצותו ומועלין בו:

וא"כ חזינן דלשיטת רש"י ז"ל נקרא נעשית מצותו ואין בו צורך גבוה עוד ולא קרינן ביה קדשי ה' כדפרש"י ז"ל בכמה מקומות ואפילו הכי כשהכשיר ר"ד לבגדי כהן הדיוט קפריך רבי בגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה תשמש בהם קדושה קלה והרי הכא דנעשית מצותו ולא קרינן ביה קדשי ה' ואעפ"כ אסור להשתמש בהם קדושה קלה א"כ חזינן בפירוש הגם דבטלה קדושתי' מ"מ אסור להורידו לקדושה קלה כי אם יגנוזו וא"כ ה"נ אי אפשר להכניס האמה טרקסין לחוץ דילמא קדושתי' כלפנים. ואי דלר' יוסי בטלה קדושתי' דקדושה ראשונה לא קידשה לע"ל מ"מ אסור להכניסו לחוץ ולהורידו לקדושה קלה דדילמא הוא מק"ק אפילו שבטלה קדושתו כשגלו מכל מקום יקשה נשתמש בו קדושה חמורה ישתמש קדושה קלה דאסור להורידו מקדושתו:

אכן זאת ישאר בקושיא ע"פ הסוגיא דמס' שבועות (דף ע"ז ע"א הנ"ל) דלמ"ד לא קידשה לע"ל עזרא קדושי קדיש את כל המקדש בקדושה חדשה דקדושה ראשונה בטילה א"כ יכניסו האמה טרקסין לפנים דהא מעלין בקודש ואין לחוש אי מוסיפין על אויר בית קדשי הקדשים כדאיתא בתו"י ז"ל וכל חששא היא דילמא מקטיר בחוץ ז"א דזה דווקא למ"ד דק"ר קידשה לע"ל ובכל אלו תנן א"כ אפילו אם יכניסו אותו לפנים לעולם בקדושת חוץ עומדת אבל למ"ד דק"ר לא קידשה לע"ל ובאחת מכל אלו תנן ועזרא קדושי קדיש לכל המקדש קדושה חדשה וא"כ אם יכניסו אותו לפנים לא הוי כמקטיר בחוץ דיתקדש בקדושת פנים ומעלין בקודש וכבר כתבתי לעיל בשם תוס' ישנים ז"ל דאין לחוש אי מוסיפין על אויר בית קדשי הקדשים ואע"ג דגרסינן במס' זבחים (דף ל"ג ע"א) וליעבוד פישפוש אביי ורבא דאמרי תרווייהו הכל בכתב וגו' כלומר דאסור להוסיף על הבנין וכן פירש"י ז"ל כך אמר דוד כל פתחי העזרה ומידותי' ובנין כל הבית נמסר לי מיד ד' ואין להוסיף על החשבון והקשו בתוס' ז"ל ד"ה וליעבד והא דמוסיפין על העיר ועל העזרות היינו היכא דאיכא למימר קרא אשכח ודרוש כההיא דסוכה (ד' נ"א) וכו' וכו' עיי"ש ומ"מ ס"ל להתוס' ישנים ז"ל דמותר להוסיף על אויר בית קדשי הקדשים משום דאינו מוסיף בבנין כי אם באויר לחוד הוא מוסיף ולא שייך ע"ז הכל בכתב וגו':

ול"ל דאימתי ס"ל להתוס' ז"ל דמותר להוסיף על האויר ולא חיישינן להכל בכתב כשאינו מוסיף על הבנין היינו דווקא באם הי' פשיטא לן דאמה טרקסין שייך לפנים א"כ אינו מוסיף קדושה בקרקע וקדושת הקרקע הוא כמו בכתב ורק אויר לחוד הוא דמוסיף ע"ז לא חיישינן להכל בכתב אבל כשמספקא לן דילמא קדושתי' כלחוץ לא מצינן להכניס האמה טרקסין לפנים דדילמא הי' קדוש במקדש ראשון בקדושת חוץ ואע"ג דהשתא בטל קדושתי' ועזרא קדושי קדיש בקדושה חדשה מ"מ אסור להכניס את האמה טרקסין לפנים ולקדשו בקדושת פנים משום דהכל בכתב ואי דאינו מוסיף רק על האויר לחוד ז"א דהא הכא מוסיף על הקדושה דמכניס אמה יתירה בקדושת פנים ובכתב לא נתקדש והרי אסור להוסיף אמה יתירה בקדושת פנים דבשלמא אם הי' הקדושה כמו שהי' בכתב רק דחסר הכותל ע"פ נביא ונמצא דאינו מוסיף על הבנין רק דממילא ניתוסף האויר ולא קפדינן למיעבד שתי פרוכת על המקום אמה כדי שלא יהיה הוספה על האויר ז"א דלא חיישינן אי מוסיף על האויר מכיון דאינו מוסיף קדושה דהא בכתב נמי הי' הקדושה מן האויר בקדושת פנים ועכשיו אינו מוסיף לא בבנין ולא בקרקע אבל אי קדושתי' כלחוץ נמצא דמוסיף על הקרקע בקדושת פנים:

אבל ז"א דאי אין מוסיף על הבנין אין לחוש ג"כ אי מוסיפין על הקרקע בקדושה דכל איסור דאסור להוסיף על הכל בכתב הוא דווקא בבנין אבל להכניס קרקע בחוץ ולהוסיף קדושה על קרקע בחוץ אין בכך כלום כיון דאינו מוסיף בבנין וראי' גמורה לזה דהא גרסינן בכמה מקומות גבי ויעמוד יהושפט בקהל יהודה בחצר החדשה מאי חצר חדשה א"ר יוחנן שחידשו בה דברים ואמרו טבו"י אל יכנס במחנה לוי' ופרש"י ז"ל במס' פסחים (דף צ"ב ע"א) שהוסיפו בה קדושה ועשאוה כמחנה שכינה לענין טבו"י אלמא דמותר להוסיף קדושה חדשה בקרקע מבחוץ והגם דנא נתקדש הקדושה דטבו"י אל יכנס כי אם בקדושת הבית מ"מ הוסיפו באותו קדושה מחוץ לבית אלמא דאינו נקרא מוסיף על הכתב אי מכניס עוד קרקע מבחוץ באותו קדושה אי אינו מוסיף בבנין והתם ל"ל דקרא נמי אשכח ודרוש ז"א דא"כ אמאי אמר ר"י דבר תורה אפילו עשה לית ביה עיי"ש:

נמצא למדין אנחנו מתוך התוס' ישנים ז"ל ומתוך הסוגיא דמצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח דאין לחוש אי מוסיף על האויר וכן אין לחוש להוסיף קדושה בקרקע מבחוץ לבית רק שאינו מוסיף בבנין א"כ חוזר קושיתנו לדוכתי' לר"י דס"ל דק"ר לא קידשה לע"ל אפילו אי הי' מספקא באמה טרקסין בקדושתי' אי כלפנים אי כלחוץ מ"מ מה חשש יש כאן להכניסו לפנים דאפילו אם הי' קדוש בקדושת חוץ במקדש ראשון מאי איכפת לן הלא השתא יתקדש בקדושת פנים כמו דעזרא קדושי קדיש לכל המקדש בקדושא חדתא כן יקדש נמי את האמה טרקסין בקדושת פנים דאין לחוש אי מוסיף על האויר ועל קדושה חדשה כיון דאינו מוסיף מאומה בבנין:

ואין לתרוצי דאי לר"י מספקא ליה באמה טרקסין אי כלפנים אי כלחוץ לא הי' יכול להכניס האמה טרקסין לפנים הגם דאינו עובר על הכל בכתב כשיוסיף על האויר ועל הקדושה חדשה בפנים מ"מ עובר על הכל בכתב דממעט בקדושת היכל דכשם שאסור להוסיף על החשבון כן אסור נמי לפחות מן החשבון כמו שכ' הגאונים ז"ל הסברא הזאת ובודאי פשיטא שאסור למעט מידת ההיכל ממה שניתן בכתב וא"כ הכא ימעט בקדושת ההיכל ממה שהי' בכתב דדילמא בכתב הי' קדוש האמה טרקסין בקדושת היכל ועכשיו ימעט קדושת ההיכל ואימתי אמרינן דמותר להוסיף קדושה במקום חדש היינו דווקא שאינו עובר על הכל בכתב במקום חדש אבל הכא הרי עובר על הכל בכתב במקום חדש דבכתב ניתן האמה לקדושת היכל והוא מקדשו בקדושת ק"ק. והתם במחנה לוי' אינו עובר על הכל בכתב דהתם אינו ממעט בקדושת מחנה לוי' דעדיין הוא מחנה לוי' לכל דבר רק לענין טבו"י הוסיפו בו קדושה חדשה ועשאוה כמחנה שכינה אבל הכא האיך רשאי למעט מידת ההיכל והגם דבמידה לא ימעט אבל בקדושה יתמעט דמיעקר מני' שם קדושת ההיכל מן המקום ההוא ונקרא ק"ק ונמצא דעובר על הכל בכתב:

אבל ז"א דבוודאי לא יעבור על הכל בכתב כשימעט המקום אמה טרקסין שעמד עלי' הכותל מקדושת היכל משום דכללא כיילינן בכולא תלמודא אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו וכבר הבאתי להך סוגיא לעיל ופרש"י ז"ל מכיון דנעשות מצותו אין בו צורך גבוה ולא קרינן בי' קדשי ד' עיי"ש. והנה כל הקדשים איתקדשו לקדושתן לאותו דבר שנתקדש למצותן כמו בגדי כהונה ואברים ופדרים וכל הקדשים וכן ההיכל נתקדש לקדושתי' ועבודה וזהו למצותו:

וא"כ האי אמה טרקסין ע"כ למאי נתקדש המקום האמה הזה ע"כ לעמידת הכותל וזהו למצותו ובע"כ במקדש שני דהגביהו להכותל ע"פ נביא ואי איפשר להעמיד הכותל גבוה של מ' אמה בעובי אמה כדפרש"י ז"ל ע"כ אי אפשר עוד לקיים מצותו בהך אמה טרקסין ואין בו צורך גבוה עוד דהא מצותו כבר נעשית ואי דאיכא בו עוד איזה צורך מ"מ נקרא נעשית מצותו דהא בכ"מ דנעשית מצותו נמי איכא בו עוד איזה צורך מ"מ מכיון דלדבר דהוקדש למצותו נעשית מצותו ואין בו עוד צורך לאותו מצוה שהוקדש לה נקרא נעשית מצותו וא"כ ה"נ מכיון דנתקדש רק להכותל ועתה שאין צורך בכותל נקרא נעשית מצותו וא"כ אפילו אם יקדשו את האמה טרקסין להיכל מ"מ לא יוקדש כמו שהי' בכתב דאין בו צורך גבוה למה שהי' בכתב לכן אינו עובר על הכל בכתב כשאינו מקדש להאי אמה לקדושת היכל כיון דאין בו צורך גבוה על מה שהי' בכתב וע"כ אינו מחויב לקדשו בקדושת היכל כמו שהי' בכתב דהא אי אפשר על מה שהי' בכתב ולקדשו קדושה למצוה חדשה דהוא לעבודה אינו מחויב כמו בכל דבר דנעשית מצותו ובשלמא כל ההיכל נתקדש למצותו לעבודה ע"כ אין למעטו ממידתו משום הכל בכתב אבל האי אמה נתקדש למצותו דהוא הכותל ואין בו צורך עוד דלא נתקדש לעבודה כי אם לדבר אחד להעמדת כותל ועכשיו אין בו צורך והגם דקדושת המקום הוא עד ארעית תהומא כדאיתא במס' זבחים (דף כ"ד ע"א) כי קדיש דוד וכו' לעולם פשיטא ליה דעד ארעית דתהומא קדיש וכו' עיי"ש מ"מ על מה נתקדש רק למצותו דהוא לעבודה שעל גבי הקרקע נתקדש בקדושת היכל וא"כ הכא דלא נתקדש רק על הכותל וכי יש עבודה ואיזה נפ"מ בקדושתו בארעית דתהומא מתחת לכותל ולא נתקדש מעיקרא האי מקום עד ארעית דתהומא רק להעמדת הכותל וא"כ קמה ונצבה קושיתנו לעיל דלמה לן לאפושי פלוגתא חדשה בין ת"ק ור"י בענין אמה טרקסין דלרבנן מספקא להו ולר"י פשיטא לי' הא לעולם איכא למימר דלר"י נמי מספקא ליה בקדושתי' אי כלפנים אי כלחוץ ומ"מ סגי בפרוכת אתת ומכניסו להאמה טרקסין לפנים דאזיל לטעמי' דס"ל דקדושה ראשונה לא קידשה לע"ל וא"כ מה איכפת לן בקדושת אמה טרקסין שהי' במקדש ראשון הלא כבר בטלה קדושתו ונהי דלא אפשר להכניסו להיכל מפני שאין מורידין כמו שבארתי אבל הלא איפשר להכניסו בפנים לפום הך סוגיא דמס' שבועות (דף ט"ז ע"א) הנ"ל דלמ"ד דלא קידשה לע"ל עזרא קדושי קדיש א"כ אין חשש הקטרה בחוץ דהא יוקדש כלפנים ע"י עזרא כמו כל המקדש ואינו עובר על הכל בכתב כמו שביארתי דאין לחוש אי מוסיפין על אויר בית קדשי הקדשים וגם אין לחוש להוסיף על הקדושה במקום חדש בקדושה חדשה וגם אין ממעט בהיכל ע"פ הכתב משום דכל הנפ"מ של הקדושה עד ארעית דתהומא הוא רק למצותו של העבודה והכא האי אמה טרקסין כל עיקר מצותו רק לכותל שעלי' ע"פ הכתב ועתה נעשית מצותו ואין בו צורך גבוה עוד:

ונקדים עוד קושיא אחת בסוגיא דשבועות ויתורץ ב' הקושיות אלו חדא בחברתה בע"ה יתברך למ"ד באחת מכל אלו תנן קשה לי לכאורה דגרסינן (במס' חלה פ"ב) עפר חו"ל שנכנס בספינה לארץ חייב במעשר ובשביעית אר"י אימתי בזמן שהספינה גוששת אבל אין הספינה גוששת פטורה ע"כ וגרסינן בירושלמי רבנן דקסרין בשם ר"ח במחלוקת כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם אין בכלל אלא מה שבפרט וכר"י מתיבן לר"י אם בספרי א"י והא כתיב מהמדבר והלבנון הזה וגו' אלא אם אינו ענין לספרי א"י תנוהו ענין לספרי חו"ל מעתה מה שהי' דוד הולך ומכבש בארם נהרים ובארם צובה יהא חייבין בחלה שניא היא שהי' דוד מניח ספרי א"י ומכבש ספרי חו"ל הוי בעי מימר מ"ד תמן חייב אוף הכא חייב ומ"ד תמן פטור אוף הכא פטור אפילו כמ"ד תמן פטור וכו' וכו' וה"פ ע"פ פירוש המפרשים וכך מורה הפשע בפשיטות דתלי הירושלמי הפלוגתא שבין ת"ק ור"י במתניתין בעפר חו"ל שבא בספינה לארץ דלת"ק מחייב במעשר ובשביעית משום דלת"ק הוי העפר חו"ל שבא לארץ כעפר א"י וחייב במעשר וכן בשביעית דהוי כמו שנתוסף על א"י מחוץ לגבול א"י דלת"ק הוי קדוש בקדושת א"י וכן כשהכניס עפר מחו"ל לתוך הארץ הוי כמו שנתוסף על הארץ ויש לו דין עפר ארץ ישראל ור"י לטעמי' דס"ל דאם נתוסף על ארץ ישראל מחוץ לגבול לא הוי קדוש בקדושת ארץ ישראל והילכך כשהכניס עפר חו"ל לתוך ארץ ישראל לא הוי קדוש בקדושת א"י ואזדי ר"י ורבנן לטעמי' דלר"י דדרש אין בכלל אלא מה שבפרט והאי כ"מ אשר תדרוך לא קאי על הוספה מחוץ לגבול אלא קאי על הפרט מהמדבר והלבנון א"כ הכא שהכניס עפר מחו"ל לארץ נמי אין בו קדושה של א"י דס"ל דהיספה מחוץ לגבול אינו קדוש בקדושת א"י אבל רבנן לטעמם דס"ל דהוסיף עפר מחוץ לגבול הוי קדוש בקדושת א"י כן נמי כשהכניס בתוך הגבול מחוץ לארץ דומה כשהוסיף על א"י והרי הוא כעפר ארץ ישראל והגם דהוספה מחוץ לגבול דהוי לרבנן בקדושת א"י הוא דווקא כשנתוסף ע"פ מלך ומ"מ מדמה הירושלמי כשנתוסף בתוך הגבול שלא ע"י מלך לכשנתוסף מחוץ לגבול ע"י מלך וכן כ' המפרשים ז"ל עיין שם (וזה שלא כסוגית הבבלי (בגיטין דף ז') דתלי הגמ' פלוגתתן בענין עציץ נקוב וה"ה בעפר א"י נמי הכי הוי וכן איתא במפרשים ז"ל:

וקשה לי לכאורה על הדא שמעתא דגרסינן במס' סוטה (דף ט"ז ע"ב) על הדא מתניתין להיכל ופנה לימינו ומקום הי' שם אמה על אמה וטבלא של שיש וטבעת היתה קבוע בה כשהוא מגבי' ונוטל עפר מתחתי' ונותן כדי שיראה ע"פ המים ת"ר ומן העפר אשר יהי' יכול יתקן מבחוץ ויכניס ת"ל בקרקע המשכן יכול יחפור בקרדומות ת"ל אשר יהי' הא כיצד יש שם הבא אין שם תן שם ע"כ ופרש"י ז"ל אי לא הוי כתיב בקרקע הא"מ בעינן מקרקע המשכן ממש אבל השתא דכתיב בקרקע משמע דאינו מקפיד אלא שיכניס עפר להיכל ובד"ה אי בקרקע קדרשינן ולא כתיב אשר יהי' יכול לא מצא עפר תיחוח נוח ליטול יחפור שם בקרדומות ת"ל אשר יהי' וכו' ש"מ לא הקפיד אלא שיהא מונח בקרקעית המשכן שעה אחת וכו' וכו' עיי"ש היטב וקשה דלמה לן האי קרא אשר יהי' לאורי לן דמותר להכניס עפר ממקום אחר למשכן דבלא קרא ה"א דקפדינן דווקא על עפר המשכן אבל עפר מבחוץ שהכניס למשכן פסול ז"א דאפילו בלאו האי קרא דאשר יהי' נמי שפיר ידעינן כשהכניס עפר ממקום אחר למשכן על עפר סוטה דכשר אם דכ"ר עפר המשכן משמע דבעינן עפר המשכן מ"מ יהי' כשר בעפר מבחוץ שהכניס במשכן לעפר סוטה דהא גבי שביעית נמי כ"ר בהדיא ושבתה הארץ ובעינן עפר הארץ ומ"מ אמרינן עפר חו"ל שבא לארץ חייב במעשר ובשביעית דנקרא עפר הארץ הגם דעד הנה שהי' בחו"ל הי' נקרא עפר חו"ל אבל מכיון שנכנס לארץ נקרא עפר ארץ ומדמי הירושלמי הנ"ל לכמו שנתוסף א"י מחוץ לגבול ע"י מלך דהוי ההוספה א"י כן בהכניס עפר חו"ל לתוך הגבול דהוי הוספה על א"י ונקרא עפר א"י אפילו שלא ע"י מלך וא"כ ה"נ במשכן ל"ל קרא להכי פשיטא דאם הכניס עפר ממקום אחר למשכן על עפר סוטה דכשר לעפר סוטה דנקרא עפר המשכן דהא דמי נמי לכמו שאם הוסיפו על המשכן מחוץ לגבולו כמו דקי"ל מוסיפין על העיר ועל העזרות] הוי קדוש בקדושת המשכן ונקרא ההוספה מחוץ לגבול עפר המשכן וכשר בוודאי לעפר סוטה כן אם הוסיף בתוך הגבול על עפר סוטה נמי כשר לעפר סוטה. דאם דכ"ר עפר המשכן מ"מ זה נמי עפר משכן נקרא ול"ל קרא לרבות עפר ממקום אחר שהכניס למשכן דכשר לעפר סוטה למה יגרע מקדושת א"י דעפר חו"ל דנקרא לעולם עפר חו"ל שאם הכניסו לתוך הגבול נקרא עפר א"י ואמרינן דעד השתא נקרא עפר, חו"ל ועכשיו נקרא עפר א"י דדמי כמו שנתוסף על א"י מחוץ לגבול ע"י מלך כן בהכניסו לתוך הגבול אף שלא ע"י מלך כן נמי במשכן דעד הנה הי' נקרא עפר בעלמא ועכשיו שהכניסו לתוך הגבול של משכן נקרא עפר משכן ובשלמא למ"ד בכל אלו תנן ובעינן לקדושי למקדש במלך ונביא ואו"ת ובתודה ושיר וכ"ז שלא נתקדש בתודה ובשיר כהלכה אינו קדוש דבעינן דווקא קידוש ב"ד בכל אלו דתנינין במתניתין שפיר ניחא דלא דמי להוסיפו על העזרה מחוץ לגבולו דהא התם נמי אינו קדוש בקדושת העזרה אלא ע"י קידוש וכ"ז שלא נתקדש בתודה ובשיר אינו קדוש ולא נקרא מקדש רק ע"י קידוש א"כ שפיר מצריכין קרא לעפר ממקום אחר שהכניסו למשכן דכשר לעפר סוטה דהא עפר משכן כתיב והא"מ דבעינן עפר משכן אבל עפר ממקום אחר שהכניס למשכן ה"א דפסול דהא לא הוי עפר משכן דלא דמי לעפר חו"ל שהכניסו לארץ דז"א דהתם גבי קדושת ארץ לא בעינן לקדושי אלא ע"י כיבוש בלבד נתקדש בקדושת הארץ ובהוספה בעלמא ע"י מלך לפיכך אמרינן דעפר שנכנס ונתוסף בתוך התחום נקרא עפר הארץ דבהוספה בעלמא סגי אבל למ"ד באחת מכל אלו תנן ופרש"י ז"ל (לעיל ט"ו ע"ב) בסוף העמוד דסגי במלך לבד או בתודה לבד ואי במלך לא בעינן תודה ושיר וכל הדברים לא בעינן מה שעשה עזרא עיי"ש. א"כ חוזר קושיתנו לדוכתי' דלמה לן קרא לרבות דעפר שהכניס למשכן על עפר סוטה דכשר לעפר סוטה פשיטא דהא מכיון דהוסיפו על עפר המשכן נקרא נ"כ עפר המשכן כמו בהוספה על העזרה מחוץ לגבול המשכן ע"י מלך לחוד נקרא ההוספה משכן וכשר לעפר סוטה אפילו בלא קידוש כן נמי בהכניסו לתוך המשכן בלא מלך נקרא עפר משכן ופשיטא דכשר לעפר סוטה כמו בעפר חו"ל שנכנס לארץ וכ"ת הא אסור להוסיף על הבנין כי אם ע"י מקרא אשכח ודרוש כדאיתא בתוס' ז"ל במס' זבחים (דף ל"ג ע"א) שהבאתי לעיל ומלך שהוסיף על העזרה הוי באופן דמותר דלא יעבור על הכל בכתב. אבל הכא הא"מ דאסור להכניס עפר ממקום אחר למשכן ולהוסיפו על עפר המשכן משום דאפשר לחפור בקרדומות ז"א מב' טעמים א' ע"פ הגמ' דמס' חולין (דף פ"ג) דאינו מכוין לבטלו ב' דאינו נקרא מוסיף בבנין אפילו שמוסיף עפר בקביעות על העפר המשכן נמי אינו עובר על הכל בכתב שלא ניתנה בכתב את גובה האדמה כמה יהי' גובה האדמה וגם הרצפה דהא אינו מבואר זה בכתב. וכן משמע במס' זבחים (דף כ"ד) וגם שמקדש עפר ממקום אחר לא נקרא מוסיף בבנין על שמוסיף קדושה במקום אחר שכבר הוכחתי דזה שרי כמו שהוסיפו קדושה על הר הבית במחנה לוי' א"כ יקשה למ"ד דבאחת מכל אלו תנן ל"ל קרא דאשר יהי' לרבות עפר ממקום אחר שהכניס למשכן דכשר לעפר סוטה פשיטא דכשר לעפר סוטה דהא השתא הוי עפר משכן כמו עפר חו"ל שהכניסו לארץ ואין לאמר דשאני הכא דכתיב ומן העפר אשר בקרקע המשכן ומשמע דווקא מקרקע המשכן ממש אבל עפר ממקום אחר שנכנס למשכן לא קרינן עליו עפר בקרקע המשכן אע"פ שמניחו על גבי הקרקע כדאיתא שם בסוגיא משום דמקרקע משמע דמקרקע ממש ז"א מב' טעמים א' דהא לגיר' רש"ל ז"ל בפירש"י ז"ל דבקרקע לא משמע מקרקע ממש כי אם מקרקע הוי משמע הכי ולא בקרקע דבקרקע משמע שמונח רק ע"ג הקרקע עיי"ש וכ"כ בהדיא הרב המאירי ז"ל למס' סוטה וז"ל ואין צריך לחפור שם בדקר או בקרדום שלא נאמר מקרקע אלא בקרקע וכל שהי' בקרקע שעה אחד אשר יהי' בקרקע המשכן קרינן בי' ולא נתמעט אלא שלא יביא מתוך קופתו אלא דיהא מניחו ע"ג הקרקע עיי"ש הא קמן כדעת רש"ל בגירסתו דבקרקע אין קפידא מבקרקע ממש אלא ע"ג הקרקע וגם בלא"ה אין תיבת מקרקע משמעו יותר קרקע ממש מושבתה הארץ הנאמר בשמיטה אע"פ שהכניס עפר מחוץ לארץ לארץ קרינן על העפר הזה ושבתה הארץ וד"ל]:

לכן קמה ונצבה קושיתנו דלמה לן אשר יהי' לרבות כשהכניס עפר מחוץ למשכן דכשר לעפר סוטה הא פשיטא דכשר דלמה יגרע מעפר חו"ל שבא לארץ דמדמי הירושלמי וכמו שנתוסף מחוץ לגבול ע"י מלך כן כשנתוסף בתוך הגבול אף שלא ע"י מלך וא"כ ה"נ במשכן אם נתוסף מחוץ לגבול המשכן ע"י מלך הוי משכן כן כשהוסיף בתוך המשכן עפר על עפר סוטה פשיטא דנקרא עפר המשכן וכשר לעפר סוטה:

ועל ידי הקושיא הזאת יש מקום להבין הענין דחלקו התלמודים דבבבלי גרסינן יכול יחפור בקרדומות ת"ל אשר יהי' וכו' ובירושלמי (בפ"ב דסוטה) גרסינן יכול עד שיחפור בדקר ת"ל אשר יהי' אם אין שם תן שם א"ר אבין הכי איתאמרת יכול לא יהא כשר עד שיחפור בדקר ת"ל אשר יהי' מ"מ וכו' ע"כ וצריך טעם למה נשתנה הענין זה בבבלי מירושלמי דבירושלמי גרסינן יכול עד שיחפור ואילו בבבלי לא גרסינן עד שיחפור אלא יכול יחפור דפשט הלשון רחוק זמ"ז:

אבל מתוך קושיתנו יומתק הענין על נכון דיש לתרוצי קושיתנו הכי דהא דצריך קרא דאשר יהיה לרבות שהכניס עפר מבחוץ לתוך ההיכל לאו לרבות דהוא ג"כ כשר לעפר סוטה כמו אם שחפר בדקר ז"א דהא בלא"ה ידעינן זאת דכשר אלא דאתא לרבות דמחויב לכתחילה להכניס עפר מבחוץ להיכל דגזה"כ הוא דווקא עפר מבחוץ אבל לא יחפור לכתחילה בהיכל כי אם דווקא יביא מבחוץ ואי לא כתב רחמנא אשר יהי' הא"מ דהרשות בידו לעשות מה שירצה אם ירצה יכניס מבחוץ ואם ירצה יחפור בקרדומות ע"ז מגלה לן הקרא דקפיד רחמנא דוקא שיהא מכניס מבחוץ ולא יחפור בקרדומות וכ"ר הרב המאירי ז"ל במס' סוטה וז"ל ולא עוד אלא שאם בא לחפור בדקר אינו רשאי שנאמר אשר יהי' ואם חפר והוציא עפר כשר עכ"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' סוטה הי"ג ולא יחפור בקרדום בהיכל ויוציא עפר שנאמר אשר יהי' בקרקע המשכן ואם חפר והוציא עפר כשר עכ"ל אלמא לפנינו דהקרא לא אתא לרבות דאף מותר להכניס עפר מבחוץ אלא דמחויב להכניס עפר מבחוץ וכן כוונת הברייתא יכול יחפור בדקר כלומר יכול רשאי לחפור בקרדומות ת"ל אשר יהי' דאינו רשאי לחפור בקרדומות אלא דמחויב להכניס עפר מבחוץ לפי גירסת הבבלי דלא גרסינן עד שיחפור בקרדומות דלשון עד שיחפור הא"מ דאסור אלא עד שיחפור בקרדומות ע"ז מגלי לן הקרא דגם להכניס מבחוץ כשר אבל לפי הבבלי לא גרסינן עד שיחפור דהי' הא"מ דאסור עד שיחפור אלא יכול יחפור בדקר כלומר דמותר לחפור ת"ל אשר יהי' דאסור לחפור ושפיר אזדי הבבלי והירושלמי לטעמם דהנה בירושלמי גרסינן יכול עד שיחפור דלשון זה משמע דיכול דאסור עד שיחפור ע"ז רבי לן הקרא דלא בעינן עד שיחפור דווקא אלא דאף להכניס מבחוץ נמי כשר וא"ר אבין הכי איתאמרת יכול לא יהא כשר עד שיחפור בדקר הא קמן בפירוש דאי לא אשר יהי' הא"מ דלא כשר עד שיחפור [ועיין במפרשים ז"ל החילוק שבין ר' אבין לת"ק ואף לדבריהם מוכח מן הירושלמי דאי לא כתב רחמנא אשר יהי' הא"מ דאינו כשר עד שיחפור דווקא ואבל פירוש האמיתי בירושלמי הוא דזהו החילוק בין ת"ק ור' אבין דלת"ק ס"ל דלא הקפיד הכתוב אפילו לכתחילה על קרקע המשכן ממש וה"ק יכול עד שיחפור בדקר כלומר דהקפיד הכתוב עד שיחפור בדקר ת"ל אשר יהי' אם אין שם תן שם אפילו לכתחילה דאף אלכתחילה ליכא קפידא על חפירת הדקר דאף לכתחילה מותר להכניס מבחוץ ור' אבין ס"ל דלא בא הכתוב דאשר יהי' לרבות לכתחילה דמותה להכניס מבחוץ אלא דמרבה דבדיעבד כשר אם הכניס מבחוץ וה"ק יכול דלא יהא כשר כלומר אפילו בדיעבד עד שיחפור בדקר ת"ל אשר יהי' כלומר לרבות דכשר אם הכניס מבחוץ וזה דווקא דיעבד ולעולם הקפיד הכתוב לכתחילה על חפירת דקר ורק אשר יהי' ריבוי הוא ומרבה דגם אם הכניס מבחוץ אינו פסול בדיעבד דגם זה כשר כן נראה לפענ"ד בפשיטות וזה הוא פירוש הנכון]:

וע"פ דברינו שפיר אזלי הבבלי והירושלמי לטעמם בזה דהנה גרסינן במס' גיטין (דף ז' ע"ב) אר"ז עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות באנו למחלוקת ר"י ורבנן עיי"ש היטב בסוגיא דס"ל אפילו לר"י דס"ל דבמוסיף על א"י מחוץ לגבול לא הוי א"י מ"מ ס"ל דהכניס בתוך הגבול הוי עפר א"י הגם דלא הוי קדושת ארץ ישראל רק מה שכבש יהושע והוא בתוך התחומים שקדשה התורה מהמדבר והלבנון וגו' שירש אברהם אבל מה שנתוסף על התחומים אינו קדוש בקדושת א"י ואף קידוש ליכא בזה לא ע"י מלך ואו"ת אליבא דר"י ומ"מ בעפר שהכניס לתוך התחום הוי עפר א"י וא"כ לפ"ז ע"כ לשיטת הבבלי לא צריך קרא לרבות דכשר בדיעבד אם הכניס עפר מבחוץ לתוך המשכן דכשר לעפר סוטה דזה פשיטא דהא הוי עפר משכן אלא ע"כ צריכא קרא לרבות דיכניס דווקא מבחוץ ולא יחפור בקרדום כדברינו לעיל דבלא קרא הא"מ דמותר לכתחילה לחפור בקרדומות כדגרסינן יכול יחפור בקרדומות לפיכך רבי רחמנא מאשר יהי' דלא יהא לכתחילה חופר בקרדומות:

אבל הירושלמי אזיל לטעמו דתלי הפלוגתא שבין ת"ק ור"י בהוסיף עפר לתוך א"י בפלוגתא שבין ת"ק ור"י בעפר חו"ל שנכנס בספינה לארץ בהא דאין בכלל אלא מה שבפרט וענין הוספה מחוץ לגבול והירושלמי במס' סוטה מסיק המשכן לרבות שילה ונוב וגבעון ובית עולמים ורש"י ז"ל פירש בכמה מקומות לפיכך נקרא ביהמ"ק בית עולמים שאין אחרי' היתר אלמא דק"ר קל"ל עיין מגילה (דף ט' ע"א) ולפ"ז למ"ד דקדושה ראשונה קידשה לע"ל ובכל אלו תנן ואינו קדוש הוספת עזרה כי אם ע"י קידוש בכל אלו אבל כשהוסיפו על העזרה בלא קידוש אינו קדוש אפילו כשניתוסף ע"י מלך א"כ לפ"ז לשיטת הירושלמי (במס' חלה) דתלי הענין בעפר שנכנס לארץ בהוספה מחוץ לגבול דמאן דס"ל בהוספה מחוץ לגבול לא הוי בקדושת א"י כן בהוסיף עפר לתוך התחום רק מאן דס"ל דהוספה מחוץ לגבול הוי א"י כן בהוספה בתוך הגבול וא"כ לפ"ז הוא דווקא בשהכניס עפר חו"ל לארץ דנקרא עפר א"י ע"י ההכנסה משום דהוי כמו הוספה על א"י אבל בעזרה ל"ל הכי דהוי עפר משכן משום דהוי כניתוסף על העזרה ז"א דהא תוספת העזרה בעי קידוש בתודה ושיר וכל הדברים ובלא קידוש אינו קדוש תוספת העזרה ע"כ בלא קרא דאשר יהי' הא"מ דאסור להכניס עפר מבחוץ אלא עד שיחפור בדקר ונמצא דאזלי שפיר הבבלי והירושלמי לטעמם בע"ה:

והשתא ע"פ דברינו מתורץ שפיר קושייתן דלמה לן לאפושי פלוגתא בין ת"ק ור"י בהאי אמה טרקסין הלא לר"י שפיר דמי לעשות פרוכת אחת ולהכניס האמה ולפנים כדברינו לעיל ואי משום דממעט בקדושת ההיכל מאי אכפית לן הא כל הקדושה דעד ארעית דתהומא לא נתקדש רק למצותו והמצותו של מקום האמה הזה הוא רק להעמדת הכותל וכבר נעשית מצותו אבל ע"פ דברינו שפיר ניחא דהנה עכ"פ למ"ד דבאחת מכל אלו תנן ועזרא קדושי קדוש וס"ל דאף בלא קידוש רק ע"י מלך לחוד ניתוסף העזרה והתוספת הוי קדוש לדידיה אם הכניס עפר מבחוץ להיכל נקרא עפר משכן א"כ ע"פ היסוד הזה לעולם בעינן אפילו אליבא דהמסקנא עפר משכן דווקא דלעולם קפיד רחמנא על עפר משכן דהא דמותר להכניס מבחוץ ומכשירין העפר הזה לעפר סוטה דעפר הזה הוי נמי עפר משכן דהוא בכלל הוספה והקרא לא אתא לרבות לעפר שהכניס למשכן רק דלכתחילה מחויב לעשות כן וכדברינו א"כ נמצא לפ"ז דאף להמסקנא אינו כשר לעפר סוטה רק עפר משכן ומהא דכשר עפר מבחוץ אין להוכיח דלא בעינן עפר משכן ז"א כדברינו דהא הוא בכלל הוספה ועפר משכן נקרא וא"כ ל"ל כקושיתנו דהאי מקום האמה כבר נעשית מצותו דכל קדושתי' למצותו הוא רק על הכותל וכיון דעכשיו ליכא להאי תשמיש של הכותל ממילא נעשית מצותו דהא אפילו דנתקדש עד ארעית דתהומא מ"מ אין בו תשמיש אחר ומצוה אחריתי כי אם להכותל וע"כ נעשית מצותו ז"א דהא האי מקום דנתקדש בקדושת היכל עד ארעית דתהומא לעולם לא נעשית מצותו דהא תשמיש אחרת יש בו והוא דהא נתקדש לע"ס דבעינן מקרקע ההיכל כמו דאיתא במתניתין הנ"ל דהא אם חפר בקרדומות והוציא עפר מארעית תהומא הוא כשר לעפר סוטה וע"כ לעולם לא נעשית מצותו ע"כ אין למעט מקדושת ההיכל דהא העפר ההיכל עד ארעית דתהומא נתקדש לעפר סוטה. דהא דכשר עפר חוץ נמי משום דהוי עפר ההיכל ול"ל דסוף סוף אין בו צורך גבוה עוד משום דע"ג הקרקע אין בו צורך דלא נתקדש רק להכותל וכבר נעשית מצותו ועד ארעית תהומא נמי אין בו צורך לעפר סוטה דהא יכול להכניס עפר מבחוץ דהתיר הכתוב ז"א דא"כ בכ"מ נימא הכי דאפילו עד שלא נעשית מצותו נמי לא יהיה מועלין בו משום הך סברא דאין בו צורך גבוה כמו בבגדי כהונה נימא דאפילו עד שלא נעשית מצותו נמי לא יהא בו מעילה מטעם דאין בו צורך גבוה דהא יכול ליטול בגדים אחרים ולקדשם וכן בכל הקדשים נימא הכי דאין בו צורך גבוה מטעם דיכול לקדש אחרים ואלא ע"כ מכיון דבו איכא ג"כ צורך נקרא לא נעשית מצותו ולא נקרא נעשית מצותו רק לאחר שאינו ראוי לאותו קדושה או דכבר נעשית אותו דבר כמו בריח לאחר שעלתה תמרתו אבל מקודם שעלתה תמרתו לא אמרינן דאין בו צורך דהא יכול ליטול קטורת אחרים ולקדשם ז"א אלא באם היה אפשר לתקן הדבר הזה בלא ההקדש אפילו בדבר חול היה יכול לתקן זאת דלא בעינן קדושה ע"ז שפיר היה אמרינן דאין בו צורך קדושה. אבל אם אי איפשר בלתי קדושה לעשות הדבר הזה לא נעשית מצותו קרינא בי' ולא אמרינן הא איפשר לקדש אחר במקומו וה"נ דכוותיה באם היה ס"ל דלא בעינן הקדושה דעפר המשכן דגם עפר חולין נמי כשרים הוי אמינא שפיר דאין שום צורך בקדושתו עד ארעית דתהומא דהא ע"ג הקרקע בוודאי כבר נעשית מצותו בהאי מקום אמה כדברינו לעיל וקדושתו עד ארעית דתהומא אין בו צורך ואי לעפר סוטה ז"א דעפר סוטה לא בעינן עפר קדוש קדושת משכן דהא אפילו של חולין נמי מותר אבל השתא דלדברינו דעפר חולין דכשרים ועפר סוטה הוא משום דנעשים קדושים בקדושת המשכן א"כ בוודאי לא נעשית מצותו בעפר הזה עד ארעית דתהומא דהא קדושים לעפר סוטה מאי תאמר הלא מאי צורך איכא בקדושתו הלא יכול לקדש עפר מחוץ ע"ז. ז"א דהא בכל דוכתא לא אמרינן כן דאין צורך בקדושו דהא יכול לקדש מחולין ע"ז וה"נ דכוותי' ודו"ק:

שם ר"י בר"ח אמר דר"א בן יהודא איש ברתותא הוא דתנינן תמן ר"א בן יהודא איש ברתותא אומר משום ר יהושע לא פסול אלא מקום מגעו בלבד רשב"ל אמר מה פליגין שהוכשרה ואח"כ נילושה שמי פירות מחברין להכשיר אבל אם נילושה ואח"כ הוכשרה אין מי פירות מחברין להכשיר ר"ח בשם ר"י ד"ה היא אף ע"ג דר"ע אמר תמן אין מי פירות מחוורין לטומאה מודי הוא הכא שמי פירות מחוורין לחלה עכ"ל הירושלמי ונחלקו הפוסקים ז"ל הלכה כמאן דהטור יוד בס' שכ"ט כתב בשם הרמב"ם ז"ל דחייב וכתב ב"י ז"ל דכיון דהרמב"ם והרשב"א ז"ל מסכימים לדעת אחד הכי נקטינן וכן פסק בשו"ע אבל הרא"ש ז"ל בה"ח כ' וז"ל ונראה אע"ג דרבי סתם לן הכא דעיסה שנלושה במי פירות חייבת בחלה כיון דאמוראי סברי דמי פירות אין מחברין לחלה ומוקמי הך סתמא כראב"י איש ברתותא ופליג עלי' ר"ע וקי"ל הלכה כר"ע מחברו א"כ אין הלכה כסתם משנה זו אע"ג דר' יוחנן פליג וסבר דר"ע מודה בחלה דמי פירות מחברין וכו' וריב"ל ור"י וברייתא מסייעתן וכו' עיי"ש וכן רבינו עובדי' ז"ל מסתפק בזה ומובא בש"ך ז"ל ס' שכ"ט:

ולכאורה נראה לה"ר לדעת הרא"ש ז"ל דגרסינן (במס' דמאי) חלה ב"ש מחייבין [כלומר בדמאי] וכו' אילו הלוקח זרע וכו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי אלא במגבל עיסתו במי פירות וכו' ר"י בר"ח דר"א בר יהודא איש ברתותא הוא הא כרבנן לא אלא דלא כר"י דר' יוחנן אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה אלא כר"א דר"א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה וכו' עי' בשנו"א ז"ל דדבריו הקדושים קילורין לעינים דמפרש דמקשה על ר"י דא"כ יקשה אמאי חייב בחלה הא הוי חלה טמאה דאינו עומד אלא לשריפה והוי כמו שמן לנר. ועיי"ש דדבריו ברורים כשמש בצהרים עי"ש ולכאורה קשה דמאי פריך לר"י הא ר"י לטעמי' שפיר קאמר דהא פליג על ר"י בר"ח דמוקי כראב"י איש ברתותא ולא כרבנן דהא הכא קאמר ר"י בהדיא אע"ג דר"ע אמר תמן אין מי פירות מחוורין לענין טומאה מודה הוא הכא שמי פירות מחברין לחלה א"כ לדעתיה שפיר מוקמינן בנילושה במי פירות אלמא דהגמ' לא רצה לאוקמיה כר"י באוקמתיה בעושה בטהרה וכאן בטומאה משום דס"ל להלכה כר"י בר"ח דראב"י איש ברתותא הוא ולא כרבנן אבל משום זה לא אריא דהגמ' דפריך מר"י בר"ח לאו משום דס"ל לתלמודא כן להלכה אלא דיקשה על ר"י בר"ח והא דקאמר ודלא כר"י אע"פ דר"י בהדיא לא ס"ל כר"י בר"ח הוא דע"כ דר"י לא מוקי בנילושה במי פירות דהוי חלה טהורה ועומד לאכילה ז"א דהא ר"י משני כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה אלמא דס"ל דלא משכחת הך דינא דהלוקח יפריש דמאי רק בעושה בטומאה וא"כ ע"כ לא מיירי בחלה טהורה בנילושה במי פירות דא"כ אמאי חייב כלל בדמאי אבל יש להוכיח ולה"ר לדעת הרא"ש ז"ל דהירושלמי ס"ל להלכה כר"י בר"ח דראב"י איש ברתותא הוא הא כרבנן לא ודלא כר"י דס"ל דלא דמי חיבור דטבו"י לחיבור דחלה דאע"ג דרבנן דהלכה כוותי' דמי פירות אינן מחברין בטבו"י מחברין בחלה. דגרסינן במס' (חלה רפ"ד) סתמא דתלמודא יש דברים שהן חיבור בחלה ואינן חיבור בטבו"י חיבור בטבו"י ואין חיבור בחלה חיבור בחלה דתנינן ובזמן שהן של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור ואינן חיבור בטבו"י דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו ב"ש אומרים חיבור בטבו"י וב"ה אומרים אינן חיבור בטבו"י אלמא דלב"ה אינן חיבור בטבו"י וחיבור בחלה חיבור בטבו"י וכו' דתנינן תמן בשר הקדש שקרם עליו הקיפה וכו' וכו' ולכאורה קשה אמאי לא תלו נמי מי פירות דאינן חיבור בטבו"י וחיבור לחלה אליבא דר"י ומשמע מכאן לכאורה דסתמא דתלמודא אזיל בשיטת ריבר"ח דס"ל דלרבנן דאינו חיבור בטבו"י אינו חיבור בחלה אבל ל"ל דע"כ הגמ' אזיל בשיטת ר"י הכא דס"ל לסתמא דתלמודא הכא דנשיכה הוי חיבור בחלה ואינו חיבור בטבול יום ע"כ כר"י הוא דאתיא ומחלקינן באמת בין טבו"י לחלה דגרסינן בירושלמי בפ"ג דחלה) א"ר אימי אתפלגין ר"י ורשב"ל ר"י אמר הנשוך תורה ורשב"ל אמר אין הנשוך תורה וכו' נפרש מיליהון דרבנן ממיליהון דתנינן תמן המכניס חלות ע"מ להפריש ונשכו ב"ש אומרים חיבור בטבו"י וב"ה אומרים אינו חיבור בטבו"י ארשב"ל ממה דתנינן אינו חיבור הדא אמרת שאין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור א"ל ר"י שניא היא בטבו"י דכתיב טהור וטמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה עד. משתחשך הוי ר"י דו אמר דבר שאינו חיבור בטבו"י תורה היא דו אמר שהנשוך תורה ורשב"ל דו אמר אינו תורה דו אמר אין הנשוך תורה עכ"ל הירושל' ולפי' הפ"מ ז"ל קשה לי בדעתיה דרשב"ל דמה"ת נימא לקולא דאינו נקר' טמא ע"י נשיכה לענין טהור האוכל ולענין טמא האוכל חשבינן לי' טומאה שיהא פטור משום טמא שאכל טהור. וכן הקשה הגמ' במס' שבת (דף מ"ח ע"ב) גבי מספורת של פרקים ואיזמל של רהיטני ממנ"פ אי חיבור הוא אף הזאה נמי ואי אינו חיבור הוא אפילו לטומאה נמי לא וכו' עי"ש ובס' נו"י ובמפרש אחד מגי' הירושלמי כל אחד בהג"ה אחריתא וזה דבר דחוק להגיה:

ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ בפשיטות ארשב"ל ממה דתלינן אינו חיבור הדא אמרת שאין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור כלומר דרשב"ל ס"ל דאי הוי נשוך חיבור מן התורה א"כ למה אינו חיבור בטבו"י כמו בחלה דהא ע"כ ב"ה נמי ס"ל דנשוך גבי חלה הוי חיבור וא"כ למה ס"ל דבטבו"י אינו חיבור וע"כ דהא דנשוך הוי חיבור בחלה הוא רק מדרבנן וע"כ לא קשה למה בטבו"י נמי לא גזרו רבנן לעשות הכל עיסה אחד כמו לענין חלה ז"א כיון דמדרבנן הוא אינו מדמין תקנת חכמים זל"ז כמו שמבואר בכמה דוכתי בתוס' ז"ל לאין מספר ובחלה גזרו לעשות הכל בחיבור עיסה אחד ע"י נשוך אבל בטומאה לא וכמו דאיתא במס' ביצה דף ז' ע"א) עד כאן לא אמרי רבנן אלא לענין איסור אבל לענין טומאה לא וכ"ת לענין טומאה נמי נגזור אפושי טומאה הוא ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן וא"כ ה"נ דכוותיה אבל אי נימא דלענין חלה הוי נשוך חיבור גמור ועיסה אחד יחשב מדאורייתא א"כ קשה מאי טעמא ס"ל לב"ה דאין נשוך חיבור לענין טומאה וע"כ קאמר רשב"ל ממה דתנינן אינו חיבור הדא אמרת שאין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור כלומר ממה דתנינן דאין הנשוך חיבור לטומאה והוי עיסת הנשוך להעיסה שנגע בה הטבו"י טהורה גמורה ואין חייבין עליו משום טהור אוכל טמא א"כ ע"כ שאין הנשוך תורה בחלה דעלמא ואין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור משום דלאו מדאורייתא הוא חלה בנשוך ע"כ אין חייבים בנשוך משום טמא אוכל חלה טהור דכיון דמדאורייתא לאו חלה הוא לא חשיב תרומה דיהא חייב בו משום טמא אוכל טהור דכיון דהוי חלה רק מדרבנן ונקט דבר והפוכו [וע"כ לא קאמר הדא אמרת שאין לוקין על חלתן ד"ת כמו דאמר רשב"ל בריש פ"ק דחלה גבי בלול עי"ש] כלומר כיון דקאמרינן דאינו חיבור בטומאה ואין חייב עליו משום טהור אוכל חלה טמאה ע"כ בוודאי דאין הנשוך חיבור ולפיכך ע"כ שאין חייבין עליו בחלת נשוך משום טמא אוכל טהור דאי ס"ד דבעלמא חייבין בחלת נשוך משום טמא אוכל טהור א"כ הכא הו"ל לחייב משום טהור אוכל טמא הא ע"י נשוך הוי טמא א"ו מדהכא הוי טהור גמור ואין חייבין עליו משום טהור אוכל עמא ע"כ דבחלת נשוך אין חייבין משום טמא אוכל טהור והוי דבר והיפוכו כלומר מדהכא הוי טהור ע"כ דחלת נשוך אין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור דאי ס"ד דבנשוך חייבין משום טמא אוכל טהור לא הוי למיחשבי' הכא טהור ואלא מדתנינן הכא דאינו חיבור ע"כ שאין חייבין עליו כלומר על הנשוך. [גם יש הוכחה לזה דאי ס"ד דקאי על העיסה השניה שלא נגע בה הטבו"י הול"ל עלי' והאי עליו לשון זכר קאי על הנשוך דהוא ל"ז] משום טמא אוכל טהור דאי בעלמא בנשוך חייבין משום טמא אוכל טהור דהוי חלה מדאורייתא א"כ היה לו לחייב בכאן משום טהור אוכל טמא דהוי טמא מדאורייתא אלא מדכאן לא הוי טמא ואינו חייב משום טהור אוכל טמא ע"כ דבחלת נשוך אין חייבין משום טמא אוכל טהור. דס"ל לרשב"ל דאין הנשוך תורה וא"ל ר"י שניא הוא בטבו"י דכתיב ביה טהור וטמא וכו' כלומר דלעולם הנשוך תורה וחייבין בעלמא אחלת נשוך משום טמא אוכל טהור ורק שניא היא בטבו"י דאין חייבין משום טהור שאכל טמא משום דכתיב ביה טהור וטמא דחלוקה טומאתו כמו בנדה (דף מ"ג ע"ב) עיי"ש. ע"כ הוא חלוק מן התורה משארי ענינים וא"כ לעולם הנשוך תורה דהוי ע"י נשוך חיבור גמור מן התורה ואעפ"כ שאני טבו"י דהוא קיל ואף דנשוך מן התורה מ"מ מקילינן בטבו"י ואמרינן דלא הוי חיבור דמה"ת נמי ראוי להיות חנוק דכתיב בי' טהור וטמא וכל זה מפרש הגמ' הוי ר"י דו אמר דבר שאינו חיבור בטבו"י תורה היא כלומר ד"ה דבטבו"י אינו חיבור הוי מן התורה א"כ לעולם נשוך תורה ואעפ"כ שאני בטבו"י דמן התורה גופא היא אמרינן נמי דאינו חיבור אבל רשב"ל דס"ל דאין מקום לחלק מן התורה בטבו"י מכל הדברים ע"כ אין הנשוך תורה וזה דאמר נפרש מיליהון דרבנן ממיליהון היא משום דלא שמע בהדיא הפלוגתא כמו ר' אימי דאמר ר"י אמר הנשוך תורה ורשב"ל אמר אין הנשוך תורה. ובהדיא לא שמע פלוגתא בנשוך רק ע"י שמפרש מיליהון דרבנן ממילהון וכיון שכן א"כ אפילו לרשב"ל מחלקינן בין טבו"י נחלה דהרי בהדיא תנינן דנשוך חייב בחלה ואינו חיבור בטבו"י לב"ה. ואם כן ע"כ דהסוגיא הזה (דפ"ד דחלה) קאי אליבא דתרווייהו דאף לרשב"ל אתיא וע"כ הוי ראיה מסתמא דתלמודא דלא חשיב נמי מי פירות דחיבור בחלה ואינו חיבור בטבו"י ואלא ע"כ מוכח דלא מחלקינן חלה מטבו"י רק לענין חיבור ולענין נשוך אבל לא לענין מי פירות לד"ה ודו"ק:

הלכה ג

בסוף פרקין תניא ר"א אומר משום ר"א תורמין מן הטהור על הטמא בלח כיצד כבש זיתים בטומאה והוא רוצה לתורמן בטהרה מביא משפך שאין בפיו כביצה וממלא אותו זיתים ונותנו ע"פ החבית ונמצא תורה מן המוקף ל"ל פחות מכביצה אפילו כביצה וכו' אמרו לו אין לך כל לח קרוי לח אלא יין ושמן בלבד. נראה לפענ"ד דחכמים ור"א פליגי בהך ענינא כמו ר' פדי' ור"י לעיל (במס' דמאי פ"ה ומע"ש פ"ב) דבר פדי' אמר ור"י בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ושמן בלבד וס"ל דאין בילה אלא לח בלח. ור"י אמר עד כזיתין הנבללין דס"ל דכזיתים הוי כמו לח בלח ולפיכך ר"א ס"ל דעד כזיתים נקרא לח בלח וחכמים השיבוהו אין לך כל לח קרוי לח אלא יין ושמן בלבד אבל זיתים לא נקרא לח בלח. ועי' היטב במס' ר"ה (דף י"ג) וזבחים (דף פ') ודו"ק:

סליק פירקא תנינא

תוכן העניינים

חנה דוד על חלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה