אור ברסלב
חנה דוד על חלה פרק א › הלכה ג

חנה דוד על חלה· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

פרק א · הלכה ג

הלכה ב

שיטה דמדומע

אלו דברים חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות הלקט וכו' וכו' ובגמ' רב אושעיא שאל לכהנא מנין שהן חייבין בחלה ופטורות מן המעשרות א"ל לא תימר לי תרימו וכן תרימו חזר וא"ל מארבעה עשרה מה ארבעה עשרה חייבים בחלה ופטורים מן המעשרות אף אלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות ע"כ מכאן נמי משמע בהדיא דכהנא ס"ל דתרומה בזה"ז מדבריהן כמ"ד מעליהן קיבלו עליהן את המעשרות דאי ס"ד דס"ל דתרומה בזה"ז מדאורייתא וחלה מדרבנן וכדאפיך להו ר"ה בר דר"י במס' כתובות (דף כ"ה) ובמס' נדה (דף מ"ז) א"כ מאי ארוכה בזה דארבעה עשרה שנה שנתחייבו בחלה ופטור מן התרומה ומעשר הלא מצינו בהיפך בזה"ז א"ו כדאשכח ר"ה בר' דר"י לרבנן שם דס"ל דמצד זה דארבעה עשרה שנתחייבו בחלה ופטורין מן התרומה חמיר גם חנה בזה"ז אך משום זה לא אריא דהא לא נחית לזה רק דבעי למימר דלא תימא הא כתיב כתרומת גורן א"כ לא מחייב בחלה אא"כ חייב בתרומה ע"ז קאמר מארבעה עשרה דמצינו דאע"ג דפטור מן תרומה חייב בחלה וזה פשוט:

אבל במקום אחר מצינו מדעתי' דרב כהנא האיך הוא ס"ל בענין תרומה בזה"ז או דאורייתא או דרבנן ובזה נבוא לעומק הענין בירושלמי דסוף הלכה זו וז"ל הירושלמי מיליהון דרבנן פליגון כהנא שאל לשמואל לא מסתברא בהדין מדומע דתלינן הכא שרובא תרומה א"ל אף אנא סבר כן אלא כד תיסק לארעא דישראל את שאיל לי' כד סליק להכא שמע ר' יוסי בשם ר' יוחנן אפילו סאה אחת שנפלה לתוך תשעים ותשע חולין א"ר אבהו כך משיב רשב"ל לר' יוחנן הסאה פוטרת את הכל א"ל וכי עיגול בעיגולין דבר ברור הוא שתרומה עלתה בידו ואת אמרת דבר קל הוא ואף הכא קל הוא ויתביני' שניא היא עיגול בעיגולין שכבר בטלו ר' יונה ור' יוסי תרווי' בשם ר"ז אפילו חיטין בחיטין טוחן ומתיר ע"כ ועוד שם בסוגיא לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דאמר ר' יוחנן מדומע פטור מן החלה ספק הנאכל משום דמוע חייב בחלה עלי' ר"י בר בון בשם ר' אבינא הדא דתימר כשהי' יותר מחמשת רבעים אבל אם הי' חמשת רבעים מצומצמים פטורה מן החלה ע"כ:

והנה בהירושלמי הזה כבר עמלו כמה גבורי כח עושי דברו להבין הירושלמי ורצו לעמוד על עומק הענין הנה הירושלמי הזה מובא (בפ"ד דתרומות בירושלמי) ועל סוגיא דהתם גבי תאנים שחורות אזלי האי מיליהון דרבנן פליגון. הר"ש מקוצי ז"ל בפי' המשניות כ' הסוגיא הזה במס' חלה משמע דס"ל דעיקר קאי הכא על המתניתין דידן דמדומע פטורה מן החלה וע"ז המדומע קאי לא מסתברא בהדין מדומע דתנינן הכא ורק לא פירש כלל מאי מיליהון דרבנן פליגון. וע"כ מיליהון דרבנן פליגון הוא רבנן דסוגיא (דפ"ד דתרומות) כי שם נמי גרסינן כל הסוגיא אות באות וס"ל להר"ש ז"ל דכל השקלא וטריא קאי בדמוע דחלה דהכא ובזה הוי מיליהון דרבנן פליגון על הסוגיא דהתם והא דקאמר גם הכא מיליהון דרבנן פליגי הוא כן דרך הש"ס הזה והפ"מ ז"ל פירש דכל השקליא וטריא דהסוגיא במדומע הוא ענין מדומע דהתם (דתרומות פ"ד) ומפרש שם הסוגיא על פי דרכו והא דקבע הכא הוא רק אגב גררה ובס' נו"י ז"ל כתב ג"כ כהר"ש ז"ל דהכא קאי עיקר השקלא וטריא בענין מדומע דהכא ומיליהון דרבנן פליגון הוא ע"כ קאי אפ"ד דתרומות:

ונראה לפענ"ד לפרש ולברר את כל הענין ובענין המדומע הזה כמדומה לי שכוונתי לאמיתה ת"ל יתברך ומתחילה נקדים מה דקשה לי הא דגרסינן במס' נדה (דף מ"ז ע"א) דתניא עיסה שנדמע או שנתחמצה בשאור של תרומה חייבת בחלה ואינה נפסלת בטבו"י דברי ר"מ ור' יהודא ר' יוסי ור"ש אומרין פטורה מן החלה סברוה מאן דאמר תרומה בזה"ז דאורייתא חלה נמי דאורייתא מ"ד דתרומה בזה"ז דרבנן חלה דרבנן אי אמרת בשלמא קסבר ר' יוסי תרומה בזה"ז דרבנן אתא דמוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן אלא אי אמרת קסבר ר' יוסי תרומה בזה"ז דאורייתא אתא דמוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא לא קסבר ר"י תרומה בזה"ז דאורייתא וחלה דרבנן וכדאהדר להו ר"ה בריה דרב יהושע לרבנן דאמר רב הונא בריא דרב יהושע אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אפילו למ"ד תרומה בזה"ז דרבנן חלה דאורייתא שהרי ארבעה עשרה וכו' נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר ואמינא להו אנא אדרבה אפילו למ"ד תרומה בזה"ז דאורייתא חלה דרבנן דתניא אי בבואכם יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים וכו' ע"כ:

ולכאורה קשה לרבנן דבי רב ולר"ה בדר"י האיך יפרנסו המה הפלוגתא שבין ר"מ ור' יהודא ור"י ור"ש דר"מ ור"י מחייבים בחלה ור"י ור"ש פוטרים דבשלמא למאי דסברוה דחלה ותרומה הוי כהדדי שפיר מיתפרשא הפלוגתא שבין ת"ק ור"י ור"ש דת"ק ס"ל דחלה בזה"ז דאורייתא ולא אתא דימוע דרבנן ומפקע לחלה דאורייתא כמו שפירש רש"י ז"ל בהדיא ור"י ור"ש ס"ל דחלה דרבנן ולפיכך אתא דימוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן אבל לרבנן דבי רב דס"ל דלכו"ע חלה דאורייתא אף למ"ד תרומה בזה"ז דרבנן מ"מ חלה דאורייתא א"כ ישאר לדידהו קושית הגמ' אתא דימוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא ומ"ט דר"י ור"ש שפוטרין מן החלה הא לדידהו ליכא למ"ד דחלה דרבנן ולכו"ע דאורייתא ודימוע לכו"ע מדרבנן ולפ"ז בוודאי קשה האיך דימוע דרבנן מפקע חלה דאורייתא וכן קשה לר"ה בדר"י דס"ל דלכו"ע חלה דרבנן אף למ"ד תרומה דאורייתא א"כ מ"ט דת"ק דס"ל דחייב בחלה דל"ל דס"ל דחלה דאורייתא ולא אתא דימוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא כמו שפירש רש"י ז"ל ז"א לר"ה בדר"י דלדידיה לכו"ע חלה דרבנן ובשלמא לפום הקס"ד שפיר פליגי דלת"ק הוי חלה דאורייתא ולר"י ור"ש הוי מדרבנן אבל לרבנן דבי רב ולר"ה בדר"י קשה לרבנן דבי רב יקשה מ"ט דר"י ור"ש ולר"ה בדר"י יקשה מ"ט דת"ק וצריך ביאור גדול לכאורה:

ועוד קשה לכאורה בתוס' ז"ל התם בסוגיא ד"ה אתי מכאן מביא ריב"א ז"ל ראיה דתרומה בטילה ברוב דאורייתא והא דדרשינן בספרי מאת מקדשו ממנו אסמכתא בעלמא הוא וכו' וכו' ומיהו ראיה דהכא יש לדחות דלעולם מדאורייתא הכל אסור לזרים מטעם תערובת התרומה שאינה ניכר אבל מה שגם החולין נחשבו כתרומה לפטור מן החלה כאילו הכל תרומה זה אינו אלא מדרבנן ומיהו יש להביא ראיה גבי אגוזים וכו' וכו' עיי"ש. ולכאורה קשה מאי מדחין הראיה דהכא דיש לאמר דלעולם התרומה אינו בטל מדאורייתא ורק שהחולין אינן נחשבין כתרומה לפטור מן החלה וקשה דא"כ מאי פריך הגמ' הכא אי אמרת קסבר ר' יוסי דתרומה בזה"ז דאורייתא וחלה דאורייתא אתא דימוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא וקשה מנ"ל למידק מהכא דר"י ס"ל דחלה דרבנן דילמא לעולם ס"ל דחלה דאורייתא וכ"ת א"כ האיך אתא דימוע מדרבנן ומפקע חלה דאורייתא ז"א דילמא מיירי בדליכא רק חמשה רבעים מצומצמים וכמו דאיתא בירושלמי דכל עיקר דמדומע פטור מן החלה מיירי בה' רבעים מצומצמים וא"כ לפ"ז שפיר פטור מן החלה דהא חסיר לי' שיעורא דה' רבעים דהא איכא בו חלק תרומה דכשנפלה סאה אחת לתוך צ"ט סאין ואח"כ כשנוטל ממנה ה' רבעים מצומצמים נמצא דאחד מק' שבו הוא תרומה ותרומה אינה בטילה ברוב מדאורייתא וחלק התרומה הוא תרומה לעולם א"כ מאי איכפת לן הא דמדאורייתא אינו מדמע להחולין לחשבו כמו תרומה. דאפילו החולין אינן נחשבין תרומה מ"מ הא עכ"פ פטור מן החלה משום חלק התרומה שבו אכן יש לתרוצי זה דהא מדומע אין פירושו שנדמעה העיסה דהיינו שנפלה בתוכה סאה תרומה ונבללה בכל העיסה דנאמר כאשר לקח ממנה ה' רבעים מצומצמים נמצא אחד מק' שבו הוי תרומה ז"א אלא דימוע הוא רק נפלה בתוכה ולא נבללה דדימוע ובלילה שני ענינים הן א"כ עכ"פ חייב בחלה מאי תאמר הלא איכא בה אחד ממאה תרומה ז"א דמנ"ל דאיכא בו חלק תרומה דשמא הוי כולה מן החולין ומספק חייב בחלה דהא קיי"ל דספק מדומע חייב בחלה כמו דאמר ר"י בירושלמי (פ"ק דחלה) ואין להקשות כ"ז קשה למה לא מוקי הגמרא דלעולם ס"ל לר"י דתרומה וחלה הוי מדאורייתא וכי תימא האיך אתא דימוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא ז"א דמיירי בדימוע שנבללה באמת א"כ אחד מק' שבו הוי תרומה וכשנוטל ממנה ה' רבעים קמח נמצא דאחד מק' שבו תרומה והתרומה אסורה מדאורייתא ולא איכפת לן מה שהמדומע הוי מדרבנן דהחולין הוי נחשב לתרומה מדרבנן כיון דאית ביה תרומה מדאוריי' ובציר לי' שיעורא דחמשה רבעים. ז"א דא"כ יקשה מ"ט דר"מ ור' יהודא דמחייבין בחלה אלא ע"כ מיירי דליכא בחמשה רבעים הנ"ל חלק תרומה ומה שהחולין נחשבין כמו תרומה הוא מדרבנן א"כ יקשה האיך אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא וז"ב:

והשתא נבוא לעניננו דכהנא שאל לשמואל לא מסתברא בהדין מדומע דתנינן הכא שרובה תרומה וקשה לי האיך ס"ל לכהנא דס"ל דבעינן רוב תרומה דאי ככל שאר דימוע דמיעוט בטל ברוב חולין חייב בחלה צריכין אנחנו להבין טעמא מאי חייב בחנה ממנפ"ש היכי ס"ל דאי ס"ל דחלה דרבנן למה לא אתא דימוע מדרבנן ויפקע לחלה מדרבנן ואי דס"ל דחלה דאורייתא לפיכך לא אתי דימוע מדרבנן ומפקע לחלה דאורייתא ע"כ בעינן שיהא רוב תרומה ז"א דא"כ אפילו רוב תרומה נמי לא מהני ואפילו כולו תרומה נמי לא מהני להפקיע מחלה דהאיך אתי תרומה בזה"ז דרבנן ומפקע חלה דאורייתא דהא כהנא גופא ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן כמו דגרסינן בירושלמי בהדיא (בפרק א' מתרומות) מהו שחייבין על קדשיו מבחוץ כהנא אמר אין חייבין על קדשיו מבחוץ והדא דכהנא פליגו דר"י דר"י פוטר טבלו ד"ת ותימר אכן כמ"ד מעליהן קיבלו עליהן את המעשרות ע"כ הרי לפנינו דכהנא ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן גם בלא"ה הרי לשיטת הירושלמי לא מחלקינן בין חלה לתרומה כמו ש"ס דילן לרבנן דבי רב ולר"ה בדר"י דהא בש"ס דילן החילוק שבין רבנן דבי רב מחלה לתרומה הוא לאו דסבירא ליה לרבנן דבי רב דבטלה קדושת הארץ לפיכך פטור מן התרומה ז"א דא"כ אמאי חייב בחלה הא מאי אהני לן הסברא דז' שכיבשו וז' שחילקו דמטעם זה יהיה חייבין בחלה אף דבטלה הקדושת הארץ אלא דפטרי מתרומה משום דבעינן ביאת כולכם ביאה חשובה אבל בחלה לא ס"ל דבעינן ביאה חשובה מטעם דז' שכיבשו וז' שחלקו נתחייבו בחלה אלמא לא בעינן ביאה חשובה וס"ל לרבנן דבי רב דה"נ לא בעינן ביאת כולכם ור"ה בדר"י סבירא ליה להיפוך דלענין ביאה חשובה הוי כי תבואו משמע יותר ביאה חשובה מבואכם ולפיכך בעינן לאחר י"ד שנה אבל לענין ביאת כולכם בבואכם משמע יותר דבעינן ביאת כולכם אבל כי תבואו לא בעינן ביאת כולכם כדאיתא בתוס' ז"ל במס' נדה (דף מ"ז) עיי"ש אבל הירושלמי לא מחלק בזה כי הירושלמי ס"ל למ"ד דמעליהן קבלו את המעשרות הוא מטעם דבטלה הקדושה וריב"ח דמחייב מד"ת משום דס"ל דמד"ת הוי ירושה כמובא בכמה מקומות בירושלמי עיין בפ"ו משביעית בר"ש ז"ל דלמ"ד מעליהן קיבלו המעשרות הוא אפילו בחלה נמי מטעם ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה כתיב ראשית עריסותנו וע"כ לרב כהנא דסבירא ליה כמ"ד מעליהן קיבלו את המעשרות ה"ה לחלה נמי וא"כ קשה לרב כהנא למה לא מוקי בזה"ז דתרווייהו דרבנן ואתא דמוע דרבנן ומפקע לחלה דרבנן וכמו דמוקי בפ"ב דתרומות אליבא דר"י כמ"ד מעליהן קיבלו וכו' והכי נמי מוקי בפשיטות מתניתין דמדומע פטור מחלה כמ"ד מעליהן ושפיר אתי מדומע מדרבנן ומפקע חלה מדרבנן:

ע"כ נראה לפענ"ד דהענין הוא כך דתרומה דרבנן דמצרכי רבנן ק"א לבטלה כמו עיגול בעיגולין דהוי תרתי דרבנן דתרומת תאנים הוי מדרבנן וק"א מדרבנן הוא לאו דהחולין נחשבו כמו תרומה ז"א אלא דלעולם החולין אינן נעשים תרומה ואינן נחשבים כמו תרומה רק דהוי מדומע ואסור לזרים משום החלק תרומה שיש בו כ"ז דליכא ק"א אמרו רבנן דלא מיבטל התרומה שבו ולפיכך אסור לזרים משום מדומע דחלק התרומה שיש בו אבל לא דהחולין נעשים תרומה וכמו דדחו התוס' ז"ל במס' נדה (דף מ"ז ע"א) דיש לאמר הא דמדאורייתא התרומה בטל ברוב ולא בעינן ק"א היינו דהחולין אינן נחשבין כמו תרומה אבל לעולם החלק תרומה אינו בטל ברוב עד ק"א ומה שדימוע הוי מדרבנן הוא דמדרבנן החולין נחשבין כמו תרומה. ורק שהתוס' ז"ל לא כתבו רק בדרך דיחוי ולמסקנא דמדאורייתא גם חלק התרומה בטל ברוב אבל בדרבנן נראה לפענ"ד דתרומה דרבנן הא דצריכין ק"א הוא משום חלק התרומה שיש בו אבל לא דהחולין נחשבין כמו תרומה ובזה הוי חילוק בין תרומה דאורייתא לתרומה דרבנן דתרומה דאורייתא דאמרו רבנן דבעי ק"א הוא משום דבבציר מק"א הוי מדומע כלומר דהסאה אחד מדמע לצ"ט סאין ונחשב כולו תרומה אבל בתרומה דרבנן כמו עיגול בעיגולים הא דמדמע סאה בצ"ט סאין הוא לאו דמדמע להחולין שיהא נחשבין כמו תרומה ז"א אלא דהחולין אין נחשבין כמו תרומה ורק דהוי מדומע משום חלק התרומה שיש בו ואסור לזרים:

ונראה לה"ר לזה מירושלמי (פ"ק דחלה) דגרסינן שם הדא דאת אמרת כשהיה יותר מחמשת רבעים קמח אבל הי' חמשת רבעים מצומצמים לא בדא ע"כ ופי' הר"ש מקוצי ז"ל בפי' המשניות וז"ל ומשמע שם בירושלמי במסקנא הא דמדומע פטור מן החלה היינו כשאין מן החולין ה' רבעים דאם נתערב סאה תרומה בצ"ט סאין של חולין ולקח מהן ה' רבעים קמח וגלגלן נמצא אחד מק' שבה הוי תרומה ולכן פטורה מן החלה. אבל אם אחר שתסיר אחד מק' נשתיירו עדיין ה' רבעים לפי חשבון תרומה שנתערבה נתחייבת בחלה עכ"ל ואם נימא דתרומה דרבנן דמדמע בפחות מק' סאין כשנפלה רק בצ"ט סאין מדמע לכל הצ"ט סאין ונחשב הכל תרומה א"כ לפ"ז אפילו אם יש ה' רבעים לבד חלק התרומה נמי תהא פטורה מן החלה דהא כל הה' רבעים נחשבים תרומה א"ו דתרומה דרבנן דמדמע בצ"ט סאין הוא לאו הסאה דמדמע לכל הצ"ט סאין להיות כולן נחשבין כמו תרומה ז"א אלא דאסור לזרים משום חלק התרומה שיש בו דחלק התרומה אינו בטל רק בק"א ולא בצ"ט וכדברינו:

ועוד נראה לה"ר לזה מהירושלמי בב' מקומות (בפ"ד דמעשרות ופ"ג דחלה) בסוגיא דהפלוגתא בטבל אי בטל ברוב גרסינן שם אמר ר' בא מה פליגין בטבל שנטבל ד"ת אבל בטבל שנטבל מדבריהם כ"ע מודיי שהטבל בטל ברוב התיב ר' בא בר כהנא קומי ר"י והתנינן כיוצא בו זיתי מיסק שנתערבו עם זיתי ניקף ענבי בציר עם ענבי עוללת ולא טבל שנטבל מדבריהן הוא א"ר מנא קיימתי' בשמן של זיתי מיסק שנתערבו בשמן של זיתי ניקף וכו' והנה מה דמחדש ר"ב דבטבל מדבריהן כו"ע מודי שהטבל בטל ברוב הוא לומר דאפילו מדרבנן בטל ברוב דע"כ לא פליגי ר' יוחנן ורשב"ל אם הטבל בטל ברוב היינו דווקא בטבל מדאורייתא ופליגי אם מדאורייתא בטל ברוב אי לא אבל מדרבנן כו"ע מודי דאינו בטל ברוב כמו דאיתא במתניתין בהדיא הנוטל שאור מעיסה שלא הורמו חלתה וכו' וכו' וכן איתא בירושלמי בהדיא (בפ"ג דחלה) דמקשה לרשב"ל דס"ל דהטבל בטל ברוב והתנינן ואם לאו מוציא מאחד על הכל א"ר יוסי כ"ע מודיי שמפריש מה פליגין לחוש להפרשה שני' מ"ד דהטבל בטל ברוב ארימה ונפלה לאתר חורין אינו חושש להפרשה שני' וכו' כלומר כיון דמדאורייתא הטבל בטל ברוב ורק מדרבנן אינו בטל ור' בא דמחדש דבטבל שנטבל מדבריהן כ"ע מודיי שהטבל בטל ברוב כלומר דאף מדרבנן אינו אוסר את הכל ואינו עושה מחולין טבל וע"ז פריך רב"א בר כהן קומי ר"י והתנינן כיוצא בו זית מיסק שנתערבו בזיתי ניקף וכו' אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל ולא טבל שנטבל מדבריהן הוא כלומר אלמא דאפילו בטבל מדבריהן נמי אינו בטל ברוב אלא מוציא תרומה לכל אלמא דאפילו בטבל מדבריהן עושה לכל החולין טבל דהא תנינן ואם לאו מוציא תרומה לכל. וע"כ הא דמחדש ר' בא דבטבל מדבריהן כו"ע מודיי שבטל ברוב לאו. למימר דמ"מ מדרבנן אינו בטל ז"א דא"כ מאי פריך לי' ר' בא בר כהן מן מתניתין הא כבר תירץ לעיל דכו"ע מודיי שמפריש דמתניתין מיירי מדרבנן ולפיכך צריך להפריש מדרבנן ומאי פריך לי' אלא ע"כ הא דמחדש ר' בא דבטבל מדבריהן כו"ע מודיי שבטלי ברוב הוא לאמר דבטבל מדבריהן בטל ברוב אף מדרבנן וע"ז פריך לי' ר' בא בר כהן מן מתניתין ודבר פשוט הוא וכך ביארו המפרשים ואין לאמר דר' בא ס"ל דבטבל מדבריהן בטל אף הטבל עצמו ברוב אף מדרבנן ז"א דמה יעשה בכולי מתניתין דקי"ל דתרומה מדרבנן נמי צריך ק"א ולא אמרינן כיון דמדרבנן הוא יבטל ברוב אף מדרבנן א"ו דהטבל גופי' אף שהוא מדבריהן אינו בטל ברוב אבל לאסור על החולין שיהי' החולין נחשבים כמו טבל ויהא צריך לעשר גם על החולין זה ס"ל לר' בא דטבל מדבריהן בטל ברוב אף מדרבנן ואינו אוסר את החולין לעשותו כמו טבל וע"ז פריך ר"ב בר כהן והתנינן גבי זיתי מיסק שנתערבו עם זיתי ניקף דמדרבנן הוא ומ"מ תני ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל אלמא אפילו טבל מדבריהן אינו בטל ברוב אלא דעושה להחולין כמו טבל וצריך לעשר גם החולין אלמא אפילו טבל מדבריהן. אוסר להחולין ועושה מהחולין טבל ע"ז משני ר"מ דמיירי בשמן וכו' דהוי מדאורייתא אבל בטבל מדבריהן אינו עושה להחולין טבל וכן עולה הסוגיא יפה בפ"ד דמעשרות עיי"ש. וע"כ הרי לפנינו בהדיא דטבל מדרבנן אינו אוסר להחולין דיהא נחשבים כמו טבל אלא אעפ"כ הטבל גופי' אינו בטל ברוב אף שהוא מדרבנן דהא תרומת תאנים דמדרבנן נמי בעינן ק"א וע"כ טבל חמיר מתרומה בענין העלאה כמו שכתבו כל המפרשים ז"ל וע"כ הא דס"ל לר' בא דטבל מדבריהן אף מדרבנן בטל ברוב הוא לאו דהטבל גופי' בטל מדרבנן ז"א אלא דהטבל גופי' אף שהוא מדרבנן מ"מ אינו בטל רק בק"א אך דאינו אוסר להחולין דיהא נחשב לטבל:

לכן מן הירושלמי הזה ומן הירושלמי דפ"ח דחלה והר"ש ז"ל הוא ראי' עצומה לדברינו דתרומה מדרבנן דבעי ק"א וכפחות מק"א הוי מדומע לאו דעושה הסאה אחד לכל הצ"ט סאין תרומה אלא דהוי מדומע משום חלק התרומה שבו ואסורה לזרים כסברת התוס' ז"ל במס' נדה (דף מ"ז ע"א) הנ"ל אבל בתרומה דאורייתא דהוי מדומע בצ"ט סאין הוא מדמע לכל הצ"ט סאין ונחשבין כמו תרומה כמו דמשמע בתוס' ז"ל הנ"ל במסקנא וגם ממתניתין דזיתי מיסק לבתר דאוקמינן בשמן דהוי טבל ד"ת וכן הנוטל שאור מעיסה שלא הורמו חלתה דלמ"ד דמדאורייתא בטל ברוב אבל מדרבנן צריך לתרום אף על כל החולין כדתני במתניתין בהדיא:

ועפ"ז שפיר נבואה לעומק הענין בירושלמי הנ"ל דמיליהון דרבנן פליגין כהנא שאל לשמואל דעל מתניתין דפ"ד דתרומות גבי תאנים שחורות ולבנות ועיגולי דבלים גדולים וקטנים קאמר עלה בר פדי' אמר טוחן ומתיר אע"ג דבר פדי' אמר אין בלילה אלא ליין ושמן בלבד מודה הוא הכא שהן נבללים וס"ל. לבר פדי' דבעינן אף בתרומה דרבנן שיהא טוחן ומתיר וע"ז אמר מיליהון דרבנן פליגי דרבנן דלקמן ס"ל דבתרומה מדרבנן לא בעינן טוחן ומתיר דהענין טוחן ומתיר הוא כך דע"י טחינה נעשה כולו גוש אחד וכל כזית שאוכל יש בו אחד מק"א חלק תרומה וכבר בטל הוא בק"א והא דצריך להעלות סאה אחד ליתן לכהן הוא משום גזל השבט כידוע וס"ל לבר פדי' דאף בתרומה דרבנן כמו עיגול בעיגולים בעינן נמי לטחון ומתיר ונותן אחד מק"א לכהן מפני גזל השבט וע"ז קאמר מילוהן דרבנן פליגין כהנא שאל לשמואל לא מסתברא בהדין מדומע דתנינן הכא שרובה תרומה תרומה ושני פעמים גרסינן בספרים שלנו תיבת תרומה ולפי משקל הראשון נראה דאחד מיותר אבל באמת אינו מיותר ותרוויי' צריכי דכהנא אזיל לשיטתי' דס"ל ובפ"א דתרומות) דתרומה בזה"ז דרבנן וא"כ ע"כ דכשנפלה סאה אחת לתוך צ"ט סאין ונעשה מדומע אינו אלא דאסורה לזרים מפני חלק התרומה דאינו בטל אבל אינו עושה לכל הצ"ט סאין תרומה וא"כ דכשנוטל מזה ה' רבעים קמח וגלגלן הרי צריך להיות חייב בחלה דהא הסאה אחת אינו עושה לכל הצ"ט סאין תרומה:

ונמצא דליכא רק סאה אחת תרומה וכולן חולין הגם דאסורה לזרים משום חלק התרומה אבל מ"מ כולן חולין הן וכשנוטל ה' רבעים אפילו מצומצמים מ"מ מנין דיש בו חלק התרומה דלמא כל החולין עלתה בידו ואף דאסורה לזרים משום חשש זה דילמא יש בכאן חלק התרומה אבל מהיכי תיתי לפוטרה מן החלה הא הוי ספק דאולי לא עלתה בה' רבעים הללו חלק התרומה וקי"ל דספק מדומע חייב בחלה וממנפ"ש אם לקח יותר מה' רבעים דוודאי חייב בחלה כמו שכתבתי בשם הר"ש ז"ל לעיל והוא מן הירושלמי דמכילתין ואם לקח ה' רבעים מצומצמים מ"מ לא הוי רק ספק מדומע דמנין שיש בו בה' רבעים הללו חלק תרומה ולא הוי רק ספק מדומע דדילמא הוי כל ה' רבעים מן החולין והחולין אינן נחשבים תרומה ע"י הסאה אחד. והוי כמו יותר מה' רבעים דיש ה' רבעים בלא חלק התרומה דאיתא בירושלמי דחייב בחלה משום דאיכא ה' רבעים מן החולין ואי דהוי בו ג"כ תרומה פחות מק"א ונמצא דמדמע החולין אבל ז"א כמו שכתבתי דכיון דהוי מדרבנן אינו מדמע להחולין דיהיו נחשבין כמו תרומה והגם דאסור לזרים משום חלק התרומה שבו אבל מ"מ חייב בחלה משום חלק החולין וא"כ לרב כהנא דס"ל לשיטתו דתרומה בזה"ז דרבנן לפיכך שאיל לשמואל אפילו בה' רבעים מצומצמים מנין שיש בו חלק תרומה דילמא הוי כולן מן החולין והחולין אינן נחשבין תרומה וחייבין בחלה לפיכך קאמר לא מסתברא בהדין מדומע דתנינן הכא בחלה שרובה תרומה תרומה כלומר דע"י רוב תרומה הוי כולו תרומה אף החולין כיון דהוי רובו תרומה וע"י רובו תרומה הוי תרומה:

אבל ע"י מיעוט תרומה אינו תרומה משום דתרומה מדרבנן אינו מדמע לעשות מהחולין תרומה כי אם ע"י רובו תרומה הוי תרומה אבל ע"י מיעוט תרומה צריך להיות חייב בחלה דמנין לנו דמהתרומה ג"כ עלתה בתוך הה' רבעים הללו ולכל הפחות הוי ספק מדומע דחייב בחלה והגם דחלה הוי ג"כ מדרבנן מ"מ אינו נפטרת דדילמא הה' רבעים שעלתה בידו הוי חולין גמורים ולא רצה לאוקמי דמיירי בבלול וכמ"ד דיש בילה ונמצא דיש בידו בכל כזית חלק תרומה ז"א דכמה טעמים א' דלשיטת הסמ"ק ז"ל הוי קמח בקמח יבש ביבש ושמואל אזיל לטעמו במס' ר"ה (דף י"ג) דאין בילה ביבש ב' דלשיטת הירושלמי אין בילה רק בב' המינין שוין אבל אחד רוב ואחד מיעוט אין בילה ואמרינן על כל כזית דהוי מן הרוב דכן איתא בירושלמי (דמאי פ"ה) על המתניתין אמר ר"י אימתי בזמן שהמתנה מרובה ובגמ' שם דבי ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנים ממאה סאה ופירש הר"ש ז"ל דמוכח מהירושלמי הזה דלא אמרינן בילה אלא בששניהן שוין אבל אחד מרובה ואחד מועט חיישינן על כל אחד שמא הוא מן הרוב ונא אמרינן בכל אחד שיש בו גם מהמועט עיי"ש וכן כ' רבינו עובדי' ז"ל ועיין במ"ל סוף הלכות מעשר הרי דלשיטת הירושלמי לא מהני בילה בסאה בצ"ט סאין ע"כ לא רצה רב כהנא ושמואל לאוקמי בבלול דלא מהני בילה לשיטת הירושלמי ודלא כש"ס דילן במס' זבחים (דף פ' ע"א עיי"ש). ואין לאמר דמיירי כשהי' פחות מה' רבעים וע"י התרומה נצטרף השיעור ולפיכך פטור ז"א דזה לא הוי מטעם מדומע רק פחות מה' רבעים וכבר תני לה במתניתין פחות מחמשת רבעים בתבואה ובפ"ד דמסכת חלה תני דתרומה באמצע אין מצטרפין] לפיכך ס"ל לרב כהנא ושמואל דבעינן רוב תרומה דווקא לפיכך ע"י רוב תרומה אף החולין פטורין משום מדומע כד סליק שמע דמר ר"א בשם ר' יוחנן אפילו סאה אחת שנפלה לתוך צ"ט סאין לאו משום דהסאה אחת עושה לכל הצ"ט סאין תרומה ז"א כמו שכתבתי אלא דהסאה הזה פוטרת לכל ה' רבעים שנוטל דאמרינן דכשנוטל ה' רבעים מצומצמים דברי הוא שיש בו חלק תרומה ואין בו ה' רבעים מן החולין ואמר ר"א כך משיב רשב"ל לר"י ואותו הסאה פוטרת את הכל כלומר האיך סאה אחת פוטרת דנימא דברי שיש בכל ה' רבעים מאותו סאה א"ל וכי עיגול בעיגולים דבר ברי הוא שתרומה עלתה בידו ואת אמרת דבר קל הוא אוף הכא קל הוא דס"ל לר"י דעיגול בעיגולין אינו צריך לטחון תחילה בכדי שיובטל ויהא בכל כזית אחד מק' תרומה ומה שיתן אחד לכהן הוא משום גזל השבט ז"א דס"ל דלא בעינן זה רק בתרומה דאורייתא אבל בתרומה דרבנן א"צ לזה אלא אינו טוחן ורק נוטל אחד ונותן לכהן וכשמעלה אחד ונותן לכהן הותרו כולן וע"כ אמר וכי עיגול בעיגולים דבר ברי הוא שתרומה עלתה בידו ואעפ"כ אמרת דבר קל הזה דבדרבנן אמרינן דדבר ברי שתרומה עלתה בידו וניתר כולן וה"נ כיון דחלה מדרבנן דבר ברי הוא שגם תרומה עלתה בידו ולפיכך בה' רבעים מצומצמים פטורה מן החלה דדבר ברי שגם תרומה עלתה בידו וכמו שכתב הר"ש ז"ל וע"ז פריך ויתביני' שניא היא עיגול בעיגולין שכבר בטלו כלומר מהיכי תיתי נימא דקלינן משום דסמכינן בדרבנן דדבר ברי שתרומה עלתה בידו דילמא משום שכבר בטלו דס"ד דאפילו בלא טחינה נמי בטל ונמצא שמה שנותן לכהן אחד מק' הוא משום גזל השבט. ע"ז משני דאינו כן דהא ר"י ור"י תרווייהו בשם ר"ז דאפילו חיטין בחיטין [דנבלל יפה] מ"מ טוחן דווקא ואז מתיר אלמא דאינו בטל רק כשטוחן והכא בעיגולין דאינו טוחן לא אמרינן שכבר נבטלו. אלא דמקלינן משום דבדרבנן אמרינן דדבר ברי הוא שתרומה עלתה בידו ונמצא לפ"ז דר"י ס"ל בעיגול בעיגולין דלא בעינן טוחן ומתיר ולפיכך לא קשה שניא היא עיגול בעיגולין שכבר בטלו ע"כ שפיר מילוהן דרבנן פליגי על בר פדיא (דמס' תרומות פ"ד) דס"ל התם בעיגולין דבעינן נמי טוחן ומתיר וע"כ שפיר נקבע הסוגיא התם (בפ"ד דתרומות) והא דקאמר הכא מיליהון דרבנן פליגי הוא כדרך הש"ס הזה והא דמסיק בספק מדומע דחייבת הוא משום דהוי ספק דילמא לא הי' כאן תרומה כלל וכלל אבל אם יש בו בוודאי סאה תרומה כשנוטל ה' רבעים אמרינן דדבר ברי שגם תרומה עלתה בידו:

ולפי פירש הר"ש ז"ל בירושלמי לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דאמר ר"י מדומע פטור מן החלה ספק מדומע חייב בחלה עלי' ר"י בר"ב בשם ר' אבינא הדא דתימר כשהיה יותר מה' רבעים אבל אם היה חמשת רבעים מצומצמים פטורה מן החלה כלומר לא אמרינן האי קולא דתרומה עלתה בידו רק לפי חשבון לפיכך אם יש כאן ה' רבעים מצומצמים בוודאי איכא בו חלק תרומה לפי חשבון אבל אם יש יותר מה' רבעים לא אמרינן דיהא ג"כ פטור מן החלה דאולי יש בו תרומה יותר לפי החשבון שנתערבה התרומה והגם דהוי זה ספק מ"מ ספק מדומע כזה חייב בחלה דכשיש בו ה' רבעים מצומצמים לא הוי ספק מדומע רק קלינן בי' ואמרינן דדבר ברי שחלק תרומה עלתה בידו אבל כשיש יותר מה' רבעים לא תלינן מספק דאולי יש בו תרומה יותר לפי החשבון שנתערבה ותהיה פטורה מן החלה ז"א דקמ"ל ר"י דספק מדומע חייב בחלה כן הוא לפי דעת ופי' הר"ש ז"ל דיותר מה' רבעים נקרא ספק מדומע ובה' רבעים מצומצמים הוי וודאי מדומע דלא מקלינן רק לפי חשבון תרומה שנתערב ולא יותר וסלקא כל הסוגיא בטוב טעם:

וכ"ז דאמרינן זאת הקולא הוא דווקא אי ס"ל דחלה בזה"ז דרבנן ולפיכך אמרינן הקולא דתרומה עלתה בידו אבל בחלה דאורייתא לא מקלינן בזה. ולפיכך לא קשה קושייתן על התוס' ז"ל (במסכת נדה) וכפי שכתבתי לעיל דהתם קאי אחלה דאורייתא:

ועפ"ז שפיר ניחא הגמרא דמס' נדה (דף מ"ז ע"א) דהקשינו לעיל האיך יתורץ לרבנן דבי רב ולר"ה ברי' דר"י דהאיך נעמיד הפלוגתא בין ת"ק ור"י ור"ש דלרבנן דבי רב דס"ל דלכו"ע חלה דאוריי' א"כ יקשה מ"ט דר"י ור"ש ולר"ה בדר"י יקשה מ"ט דר"מ ור"י דמחייבים בחלה כיון דלכו"ע חלה דרבנן אמאי לא אתי מדומע מדרבנן להפקיע חלה מדרבנן. בשלמא לפי הס"ד שפיר ניחא דבזה פליגי ר"מ ור"י ור"י ור"ש דר"מ ור"י ס"ל דחלה דאורייתא ולא אתא דימוע מדרבנן ומפקיע חלה דאורייתא ור"י ור"ש ס"ל דחלה דרבנן אבל לר"ה בדר"י דלכו"ע חלה דרבנן קשה מ"ט דר"מ ור"י ובמאי פליגי הנך תנאי אבל לפי הירושלמי הזה עולה כהוגן דר"ה בדר"י ס"ל כרב כהנא ושמואל בירושלמי הזה ע"כ שפיר לעולם כו"ע ס"ל דחלה דרבנן ופליגי בתרומה אי דאורייתא אי דרבנן דר"מ ור"י ס"ל דתרומה דרבנן ור"י ור"ש ס"ל דתרומה דאורייתא ע"כ שפיר ניחא לשיטת רב כהנא ושמואל דכשנטל ה' רבעים מן המדומע הזה שנתערב סאה בצ"ט סאין וכיון דתרומה דרבנן לא עשאה הסאה אחד לכל הצ"ט סאין תרומה ואם שנוטל ה' רבעים מן הצ"ט וסאה הנ"ל לא אמרינן דדבר ברי הוא שלפי החשבון יש בו חלק תרומה ולפיכך ס"ל לרב כהנא דאינו מדמע להחולין שיהא החולין נחשבין כמו תרומה רק ברובו תרומה הוי תרומה והכא מיירי כשנפלה סאה אחת לתוך צ"ט סאין כדפרש"י ז"ל בהך ברייתא עיסה שנדמעה כגון שנפלה סאה לתוך צ"ט סאין של חולין ע"כ ס"ל לר"מ ור"י דחייבת בחלה דאפי' שנוטל ה' רבעים מצומצמים מ"מ החולין מצד עצמם אינן נחשבין כתרומה ע"י סאה תרומה דרבנן ורק דנימא דדבר ברי הוא שהתרומה עלתה בידו לפי חשבון התרומה. ז"א לשיטת רב כהנא דרק בעינן רובו תרומה לעשות מהחולין תרומה ולפיכך ס"ל לר"מ ור"י דחייבת בחלה ולא קשה אמאי חייבת ליתי דימוע דרבנן ויפקע חלה מדרבנן ז"א דהא תרומה דרבנן אינו מדמע להחולין באופן שהחולין יהא נחשבין תרומה וגם לא אמרינן שתרומה עלתה בידו ולפיכך שפיר חייבת בחלה ור"י ור"ש דס"ל דפטורה מן החלה הוא כמו דמסיק דסבר ר' יוסי דתרומה דאורייתא וחלה דרבנן וכיון דתרומה דאורייתא שפיר הוי המדומע מתרומה דאורייתא שהחולין ג"כ נחשבין לתרומה מדרבנן ואתי דימוע דרבנן ומפקע לחלה דרבנן ולפיכך לר"ה בדר"י דלכו"ע חלה מדרבנן ורק בתרומה איכא פלוגתא שפיר פליגי ר"מ ור"י ור"י ור"ש בתרומה אי מדאורייתא אי מדרבנן וכדברינו ולרבנן דבי רב ניחא נמי דאע"פ דס"ל דלכו"ע חלה דאורייתא מ"מ לא קשה אליבא דר"י ור"ש דאמאי פטורה מן החלה האיך אתי דימוע ומפקע חלה דאורייתא כמו דמקשה הגמרא לפי הס"ד נראה לפענ"ד דזה לא היה קשה רק לפום הס"ד אבל להמסקנא לרבנן דבי רב שפיר ניחא דהנה לכאורה קשה ג"כ על ר' יוחנן דר"י ס"ל אליבא דר' יוסי דבאמת ס"ל דתרומה בזה"ז דאורייתא כברייתא דסדר עולם כמו דאיתא במסכת יבמות (דף פ"ב ע"ב) ע"ש בסוגיא ובתוס' ז"ל שם א"כ בוודאי יקשה אליבי' קושית הגמ' הכא דע"כ כ"ל לר"י דחלה דרבנן אבל לר"י שפיר ניחא דר"י לטעמיה אזיל דס"ל בפסחים (דף מ"ד ע"א) דמדומע הוי דאורייתא בדאיכא כזית בכדי אכילת פרס ולפיכך שפיר ניחא להמסקנא אליבא רבנן דבי רב דלעולם חלה לכו"ע דאורייתא ולא קשה אמאי פטרי ר"י ור"ש מן החלה האיך אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא ז"א דמיירי דאיכא כזית בכדי אכילת פרס והוי דימוע ג"כ דאורייתא ור"י ור"ש ס"ל דתרומה בזה"ז נמי דאורייתא ולפיכך בכזית בכדי אכילת פרס אתא דימוע דאורייתא ומפקע לחלה דאורייתא וכ"ת א"כ מאי טעמיה דר"מ ור"י דמחייבים בחלה הא דימוע הוי דאורייתא אי איכא כזית בכדי אכילת פרס ז"א דכיון דהשתא במסקנא מחלקינן בין תרומה לחלה דאפילו חלה דאורייתא מ"מ תרומה מדרבנן וכן להיפך ע"כ שפיר איכא למימר דבזה פליגי דר"י ור"ש ס"ל דחלה ותרומה דאורייתא לפיכך שפיר אתא דימוע דאורייתא בכזית בכדי אכילת פרס ומפקע לחלה דאורייתא אבל ר"מ ור"י ס"ל דתרומה דרבנן ולפיכך חייבת בחלה כיון דחלה דאורייתא ובשלמא לפי הס"ד דסברוה דחלה ותרומה כהדדי נינהו ומאן דא"ל חלה דאורייתא תרומה דאורייתא לא מצינן לאוקמי פלוגתיי' רק בחלה דר"מ ור"י ס"ל דתרומה וחלה דאורייתא ודימוע מדרבנן ור"י ור"ש ס"ל דחלה ותרומה מדרבנן אבל להמסקנא שפיר ניחא כדברינו אליבא דרבנן דבי רב ולאליבא דר"ה בדר"י ע"כ פליגי בתרומה אי דאורייתא אי דרבנן ע"פ דברינו בהירושלמי הנ"ל. דאל"כ אמאי לא אתא דימוע דרבנן ויפקע חלה דרבנן ומ"ט דר"מ אם לא בדרך שכתבתי ודו"ק:

שם מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין וכו' וכו' עיין במס' פסחים (דף ל"ה ע"ב):

שם אמר ר' יוסי כתיב את כל חלבו וכו' לא חלבו וחלב חבירו וכו' אמר ר' יוסי כתיב והרמותם וכו' בשמירח ואח"כ הפריש אבל אם הפריש ואח"כ מירח לא בדא כשהפריש ממנו עליו אבל אם הפריש ממקום אחר עליו לא בדא וכו' אין לזוז מפירוש הפ"מ ועיי' במ"ל שכ"כ בשם שדה יהושע ואכמ"ל:

שם הוי פליגין וכו' מ"ד חייב אפילו תרומה שבו חייבת וכו' וכו' הסוגיא הזה חמורה והרבה מגיהין בה ומהרי"ט אלגזי ז"ל מאריך בה הרבה ומפני הטעם המבואר בהקדמה קצרתי ודו"ק:

שם פשיטא על דרבנן בההין פחות משליש שאינו נגרר לענין מעשרות ר"ח בר יוסף שאל על דעתי' דר"א מהו שיהא נגרר לענין חלה כעיסת האורז נראה לפענ"ד הענין הספק של ר"ח בר יוסף הוא תלי בהנך ב' טעמים דגרירה לעיל בריש מכלתין דטעם אחד מריבוי ומיעוט דלאו לחם הוא וטעם הב' משום מצה וחמץ. ולהנך ב' טעמים קי"ל הסברא דגרירה לטעם הא' משום ריבוי ומיעוט דלא נקר לחם רק מחמשה מינין ע"כ אם עשה עיסה מן החיטין ומן האורז דקיי"ל דחייב בחלה משום הסברא דגרירה הוי ענין דגרירה דדרך עיסה הוא ודרך עיסה שנו כאן כמו בהן וסובן ומורסנן דאמרינן (לקמן בפ"ב) דדרך עיסה שנו כאן וכמו שכתבתי לעיל בשם הרמב"ן ז"ל ולטעם השני משום מצה וחמץ הוי הסברא דגרירה דע"י גרירה גורם להחמיץ גם להאורז ולשאר מינים כמו שמבואר כ"ז לעיל בשיטה דגרירה ע"כ ע"ז שפיר שאל ר"ח בר יוסף בפחות משליש ע"ד דר"א מהו שיהא נגרר לענין חלה כעיסת האורז ומיבעיא ליה אם נימא דע"י גרירה הוי לחם כמו בעיסת האורז דאמרינן דרך עיסה שנו כאן וה"נ הוי דרך עיסה ולפיכך לענין עשרות ע"ד דרבנן פשיטא שאינו נגרר דבמעשרות הטעם דפטור בפחות משליש משום דאם נזרע אינו מצמיח כדאמר ר"ז וע"כ פשיטא שאינו נגרר אבל לענין חלה הטעם דפטור משום דלאו לחם הוא כדאמר לעיל אשכח תני בשם ר"א אינו חייבת בחלה ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח משום דלאו לחם הוא ע"כ שפיר מיבעיא לי' אם ע"י גרירה הוי פחות משליש דרך לחם כמו בעיסת האורז או לא ועוד י"ל דמיבעיא לי' בזה דמספקא לי' בהנך ב' טעמים הנ"ל וס"ל דלעולם דרך לחם הוא אבל כ"ז מיבעיא ליה אם מהני בזה דרך לחם אם אמרינן כלל הסברא דדרך לחם והענין דגרירה הוא משום דע"י גרירה נתחמץ אבל הענין דדרך לחם הוא לא אמרינן או דילמא הענין דגרירה משום דרך לחם הוא כטעם הא' ודרך הראשון נראה לי עיקר ודו"ק:

שם בנתים מהו ר"י בשם רשב"ל בנתים כבראשונה ר"י בשם רשב"ל בנתים כבאחרונה איזהו בנתים העושה עיסה מן הטבל חלה חייבת בתרומה תרומה חייבת בחלה ופירש בשדה יהושע בראשונה כמו שאמרו ברישא דמתניתין דחייבת בחלה באחרונה בסוף מתניתין דפטורה מן החלה וטעמא דה"ל כמדומע דמתניתין וקשה לי האיך הוי כמדומע הא גרסינן בירושלמי לעיל מה בין גדיש שנדמע לעיסה שנדמע גדיש שנדמע את אמר חייבת עיסה שנדמע את אמר פטורה ר' תנחומא בשם ר' חונא גדיש שנדמע עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינה תרומה עיסה שנדמע עבר והפריש ממנו חלה אינו חלה דתנינן תמן המפריש חלה קמח וכו' הרי לפנינו דמדומע כל עיקר פטור שלה הוא משום דטרם חיוב חלה הוי עלה שם תרומה א"כ לפ"ז בעיסת טבל דהפריש תרומה בוודאי התרומה שמגבי' מעיסה זו חייבת בחלה ואין עלה שם דמדומע דהא עד שלא הפריש ממנה התרומה הרי היא חייבת בחלה לכן מחוורתא כדפירש במראה הפנים ז"ל ודו"ק:

שם א"ל ר"י ובלבד ע"י משקה עי' בפוסקים ז"ל ובשנו"א ז"ל דהאריכו הרבה בזה ואכמ"ל ודו"ק:

שם מיליהון דרבנן פליגון כהנא שאל לשמואל וכו' הרא"ש ז"ל העתיק הסוגיא הזה הכא משמע דקאי כל הסוגיא לענין המדומע דהכא ובאמת הסוגיא הזה איתא אות באות (בפ"ד דתרומות) ופירש שם הפ"מ ז"ל דעיקר הסוגיא שייך התם והכא אגב גררה נסבה ופירש שם מה שפירש ופירושו דחוק:

ובאמת נראה לפענ"ד דהסוגיא שייך הכא ומיליהון דרבנן קאי אפ"ד דתרומות כדרך הש"ס הזה וכן מוכח בשנו"א ז"ל דמעתיק הסוגיא הכא משמע דס"ל דהכא עיקר הסוגיא ובפירוש הענין פי' בס' נו"י ז"ל דשמואל לשיטתו דס"ל דתרומה בזה"ז דאורייתא דס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל במס' ב"ב (דף נ"ו ע"א) ע"כ גם חלה דאורייתא ולא אתי דימוע מדרבנן ומפקע לחלה דאורייתא ור"י ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן וה"ה לחלה ולפיכך דימוע מדרבנן מפקע לחלה דרבנן וע"ז מביא ראיה מעיגול בעיגולין דהוי מדרבנן וכמו דאיתא ביבמות (דף פ"א) עי"ש וכל דבריו תמוהין א' דכהנא גופיה ס"ל דהוי מדרבנן כדאיתא בהדיא (בפ"א דמס' תרומות) כמו שהבאתי לעיל וגם תיבת עיגול בעיגולין דדבר ברי הוא שתרומה עלתה בידו אין מקום לדברי' הללו לפי דרכו וגם אין מקום למיליהון דרבנן פליגי ע"פ דרכו ועי' לעיל בסוגיא דמדומע שת"ל ירדתי לעומק הענין ברוך ה' ע"ש:

תוכן העניינים

חנה דוד על חלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה