אור ברסלב
חנה דוד על חלה על הרא"ש הלכות חלה

חנה דוד על חלה· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

על הרא"ש הלכות חלה

חידוש נחמד

חמשה דברים חייבין בחלה החיטים מנה"מ מנחות (דף ע"א) אמר רשב"ל אתיא לחם לחם ממצה כתיב והיה באכלכם מלחם הארץ והתם כתיב לחם עוני והתם גופיה מנ"ל אר"ל וכן תנא ראב"י א"ק לא תאכל עליו חמץ וגו' דברים הבאים לידי חמץ וכו' יצאו אלו שאינן באים לידי חמץ אלא לידי סרחון ע"כ דברי רבינו ז"ל ויש להקשות דאיתא במתניתין לקמן עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ואמאי כיון דלמידין ממצה דבעינן ה' מינים שיהא ראוין לבוא לידי חו"מ כמו מצה וגבי מצה כתב הה"מ ז"ל בפ"ו מחו"מ דאין יוצאין במצה הנילושה במי פירות משום שאינו בא לידי חו"מ וכן כ' המג"א ז"ל בס' תע"א ע"ש ולפ"ז בעיסה שנילושה במי פירות צריכה להיות פטור מן החלה דאינו בא לידי חו"מ כמו מצה. ומה שפסק רבינו ז"ל לקמן בס' ג' דעיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה לאו משם זה הוא זה אלא משום דמי פירות אינן מחברין לחלה ופטורה מטעם דאינו חיבור בחלה ע"ש והרי הרא"ש ז"ל גופיה ס"ל לענין דינא דאם נתערב בה מים חייבת בחלה לד"ה והרי הרא"ש ז"ל גופיה ס"ל במס' פסחים דמי פירות עם מים לא הוי אלא חמץ נוקשה ולא חמץ. ולפי מה שמבואר בפנים בחידושנו קפדינן על חלה שיהא ראוי לביא לידי חמץ ברור ולא לחמץ נוקשה וגם לפי הירושלמי שמביא רבינו ז"ל לקמן דנילושה בשמן לד"ה חייבת בחלה והא נילושה בשמן אינו בא לידי חו"מ כמו דאיתא במס' פסחים (דף ל"ה) עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש וכו' הו"ל מי פירות ואינן מחמיצין ע"ש ובשלמא לפי הטעם הראשון דירושלמי משום רבוי ומיעוט ניחא אבל לפי הטעם של חמץ ומצה דתפס רבינו קשה:

ונראה לפענ"ד דבזה לא דמי חלה למצה דבמצה ט אינו יוצא בנילושה במי פירות משום דאינו ראוי לבוא לידי חו"מ ואנן בעינן דהעיסה הזה דנפיק בה ידי חובתו תהא ראוי לבוא לידי חו"מ דזה דכתב רחמנא הא דבעינן ראוי לבוא לידי חמץ הוא לאו דבלא"ה אינו נקרא לחם אלא דזה הוי תנאי אחריתי בדיני מצה דבעינן שתהא ראוי לבוא לידי חו"מ ולאו משום לתא דלחם רק אנן למידין לחם לחם ממצה כמו הלחם דמצה הוא דבר שראוי לבוא לידי חו"מ כן בחלה נמי בעינן ראוי לבוא לידי חו"מ אבל אם בא ממין הבא לידי חימוץ בוודאי לחם נקרא כיון דהמין שלו בא לידי חו"מ א"כ מאי איכפית לן בנילושה במי פירות דהעיסה הזאת אינו ראוי לבוא לידי חו"מ ז"א דהא דלא בא לידי חו"מ לאו משום דלא הוי ממין לחם ז"א אלא דהוא עצמו הוי ממין לחם והא דלא בא לידי חמץ הוא משום דבר אחר מעכבו מלבא לידי חמץ ואנן לא בעינן בחלה חו"מ כי אם על לחם לבד הקפיד הכתוב אבל לא על חמץ ולכן אם העיסה הזאת אינו ראוי להחמיץ משום מי פירות מה"ת נימא דלאו לחם הוא ז"א אלא מכיון דבא מה' מינין לחם הוא אע"פ שאינו ראוי לבוא לידי חמץ אבל במצה הגם דבא מה' מינין ונקרא לחם אבל הקפדה אחרת יש בו שהקפיד עליו הכתוב שיהא ראוי לבוא לידי חו"מ ולאו משום לתא דלחם וזה ברור וכן מוכח מדברי רבינו ז"ל לקמן בסה"ח וכן הארכתי בזה בחידושי בפנים עי' בשיטה דגרירה ובשיטה דטכ"ע ודו"ק:

שם מצטרפין זע"ז תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין פרש"י ז"ל במנחות הא דקתני כמתניתין ומצטרפין זע"ז לא שיצטרפו כולם יחד אלא צירופן כמו ששנוין בברייתא וכו' ובירושלמי דריש מכלתין פריך ממתניתין דקתני וכולן מצטרפין זע"ז אמתניתין דפ"ב וכו' כאן בבלול כאן בנשוך וא"ת בנשוך האיך מפרישין חלה מזע"ז והא תנן (בפ"ב דתרומות) כל שהוא כלאים זב"ז לא יתרום מזע"ז ובריש כלאים תנן דחיטים וכוסמין כלאים זב"ז וי"ל דתרומה הניטלת מן התבואה מפרישין מן הדומה בתבואה ובחלה מן הדומה בעיסה והכי איתא בירושלמי כוונת רבינו הוא על ירושלמי (דפ"ד דחלה) דגרסינן שם ר' כהן בשם רבנן דקיסרין אין החיטים מצטרפין עם הכוסמין מפני שהוא מינו אלא שהוא דומה לו ע"ש ועי"ל כשיש לכל אחד כשיעור אין מפרישין ממין על שאינו מינו וכו'. וכו' וכפי סברת רבינו ז"ל כן כתבו התוס' ז"ל במס' מנחות (דף ע' ע"ב) ובסברא העצומה הזאת מה יומתק דברי הגמ' בריש מכלתין ר"א שאל מהו שיביא עומר מהן וכפי שמבואר בחידושי בפנים ע"ש:

את זה אני תמה בדברי רבינו ז"ל דלמה השמיט הך דינא דחדש דתני במתניתין דדווקא אלו ה' מינים ותו לא ולא מצאתי בדברי רבינו ז"ל את הדין הזה דחדש אינו נוהג רק בה' מינין ובדברי רבינו ז"ל במס' פסחים (בפ' ע"פ) ג"כ לא כתב זאת:

שם אלו חייבין במעשר ופטורין מן החלה האורז והדוחן והפרגים והשומשמים והקטניות ופחות מה' רבעים בתבואה הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין וחלת המסרת והמדומע פטורין מן החלה כתב המעי"ט ז"ל הא דפטור דווקא כשאין בחלה שיעור חיוב חלה וכי הא דלקמן ס' ו' וכ"כ הר"ש ז"ל וכן דקדק מן הירושלמי עכ"ל ולכאורה לא מצאנו לרבינו בס' ו' הדין הזה דהתם קאי בישראל שעשה עיסה בשותפת עם הנכרי דכ' שם רבינו בענין אם יש בשל ישראל כשיעור חייבת בחלה לא דמי להך דהכא דהתם חלק הנכרי אינו פוסל חלק של ישראל ואינו עושה לחלק הישראל כאלו הוא של נכרי ע"כ שפיר חייבת בחלה כשיש בשל ישראל כשיעור אבל הכא במדומע הרי חלק התרומה מדמע גם לחולין וגם החולין נחשבין כמו תרומה מדרבנן [עי' בתוס' ז"ל מס' נדה דף מ"ז ע"א] א"כ אינו ענין הך דמדומע להך דרבינו מס' ו' ועוד קשה לי אי ס"ד דמיירי שאין מן החולין כשיעור א"כ למה תני במתניתין ענין חדש בפטורי דחלה משום מדומע הא אפילו לא הוי דין דמדומע כדין תרומה הא בלא"ה פטורה משום שאין בחולין כשיעור וכי עד כאן לא שמענו דפחות מה' רבעים פטורה מן החלה ולמה תלי הענין במדומע ומאי קמ"ל ע"כ נראה דהא דתני מדומע מיירי דנדמע צ"ט סאין חולין בא' של תרומה ולקח ממנה ה' רבעים מצומצמים דפטורה מן החלה וזה לא הוי ידעינן מהך מתניתין דישראל ונכרי שעשו עיסה בשותפת דאם אין בשל ישראל כשיעור פטורה מן החלה ז"א דהתם ידוע לן שאין בשל ישראל כשיעור אבל הכא דלקח ה' רבעים מצומצמים מן המדומע דצ"ט סאין בא' של תרומה כדאיתא בהדיא בירושלמי ר"ל בשם ר"י אפילו סאה אחת שנפלה לתוך צ"ט סאין פי' ולקח ממנה ה' רבעים מצומצמים כדמסיק שם דדווקא בה' רבעים וכפי' הר"ש ז"ל ועי' בחידושנו שמה בפנים וקושיתנו הראשונה יש לתרוצי ע"פ קו האמת והצדק לפי חידושינו בפנים בשיטה דמדומע ע"ש ודו"ק:

שם ופחות מה' רבעים בתבואה לכאורה היה נראה דה' רבעים יש למודדן בתבואה שכן היתה עיסת מדבר מלא העומר מן היו לוקטים ואח"כ טוחנו ברחים וראיתי באשכנז שהנשים גודשת הקמח לשיעור חלה ותליתי הדבר הזה בשביל שנפח הקמח רב מן נפח התבואה ע"כ דברי רבינו ז"ל פי' שדרך הקמח להיות נתרבה יותר מן התבואה במידה ע"כ ה' רבעים קמח אינו שיעור חלה כי הוא פחות מהשיעור דבעינן לפי מידת התבואה ע"כ היו גודשים הקמח להיות מידות הקמח יותר כדי שיעלה ה' רבעים במידות התבואה ולבסוף מסיק רבינו ז"ל דז"א ממתניתין דפ"ב דמשמע דמשערינן ע"פ מידת הקמח ומביא עוד ראיה מדקתני ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורין ואי משערין בתבואה אמאי פטור הרי יש כאן ה' רבעים כבתחילה פי' בשלמא אי בעינן מידת הקמח שפיר דלפ"ז הא דבעינן סובן ומורסנן הוא להשלים השיעור לה' רבעים למידת הקמח דבקמח גופא לא היה השיעור ונצטרף ע"י סובין ומורסנן ע"ז קאמר דאם ניטל הסובין מתוכן וחזר לתוכן שוב אינו מצטרף לשיעור ה' רבעים קמח אבל אי נימא דמשערינן במידת התבואה וקמח איכא בו ה' רבעים אלא דזה עדיין פחות דבעינן מידת התבואה. וע"כ לא בעינן שיהא כולו קמח לבד סובין ומורסנן ע"פ מידת התבואה ז"א אלא דגם בהסובין ומורסנין יהא השיעור ע"פ מדת התבואה וא"כ כשיש בו שיעור הקמח לפי מדת ה' רבעים בתבואה וא"כ כשניטל מתוכן וחזר לתוכן למה אינו מצטרף הלא יש בו שיעור ה' רבעים כבתחלה א"ו בקמח משערינן וע"כ הסובין ומורסנין משלים לשיעור ה' רבעים קמח ע"כ שפיר אם נטלו מתוכן וחזר לתוכן אינו משלים להקמח דה' רבעים ועכשיו ל"ל דהרי הם כל ה' רבעים בתבואה כבתחלה ודו"ק:

שם אמר רשב"ל הללו מעשה אילפס הן ור"י אמר מעשה אילפס וכו' רבינו ז"ל כתב בשם ר"ת דהמתניתין עיסה שתחילתה עיסה וסופה סופגנין תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת בחלה מפרש ר"ת דה"פ דתחלתה עיסה ע"מ לעשותה סופגנין כיון דבשעת הגלגול היה עיסה חייבת ורבינו שמשון ז"ל ס"ל דאם עשאה מתחילה ע"מ לעשותה סופגנין פטורה מן החלה והא דקתני תחילתה עיסה וסופה סופגנין פי' דנמלך לעשותה סופגנין אח"כ זה תמצית פלוגתתן וכל אחד הביא ראיותיו ע"ש והא דכתבתי בחדושי בפנים בשיטה דטכ"ע בענין אם אחד עשה חמש עיסות מה' מינין ועירבן ואמר רשב"ל אין לוקין על חלתן ד"ת יאות. דה"פ אם עשה ה' עיסות מה' מינין כל אחד כשיעור ואח"כ עירבן ואז לאחר שעירבן בטלים ונתבטל ונפקע מהן איסור טבל וכן פי' המפרשים ז"ל ועי' היטב בחידושנו בפנים בסוגיא הנ"ל ולא קשה מהנך ב' שיטות הר"ת ור"ש ז"ל דלכו"ע אם בשעת גלגול לא נתכוין לסופגנין חייבת בחלה ז"א דדווקא לענין עיסה וסופגנין דעיסה הוי חיובא דחלה וסופגנין הוי פטורי דחלה לפיכך אזלינן בתר גלגול ולא אתא פטורי דחלה לבטל הגלגול דעשאה בחיוב דאזלינן בחלה בתר הגלגול וכיון בשעת גלגול עשאה באופן חיוב חייב אבל לענין ביטול לא איכפת לן בתר שעת הגילגול דהלא כל איסורין גמורין בטלים ברוב או בס' כל אחד לפי ענינו ודו"ק:

שם עיסה שנילושה במי פירות חייבין בחלה ירושלמי אר"י ב"ח דר"א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ראב"י איש ברתותא אומר בשם ר"י פסל את כולו ר"ע אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו ומפלפל רבינו ז"ל לענין הלכה אם הלכה כסתם משנה וכר' יוחנן דאמר ד"ה היא אע"ג דר"ע אומר אין מי פירות מחברין לטומאה מודה הוא הכא שמחברין לחלה או כריב"ח דמוקי כראב"י איש ברתותא הא כרבנן לא ועי' בחידושינו בפנים דהארכנו הרבה בזה לענין פסק הלכה לענין זה מכמה מקומות מירושלמי בענין אי חלוק חלה מטבו"י לענין חיבור של מי פירות או לענין חיבור בנשוך לפי פלפולנו שמה בפנים הוי סיעתא לדעת רבינו ז"ל ודו"ק:

שם העושה עיסתו קבים ונשכו כו' והא דמצרכי רבנן נשיכה ור"א נגיעה ה"מ לצרף יחד שתי עיסות שאין בכל אחת כשיעור אבל לתרום מן המוקף אפילו נגיעה לא בעינן רק שיהיו סמוכות זו לזו בפנינו כדאמר גבי קנקנים של יין (במס' מעשר שני פ"ג מי"ב) הסמוכין זל"ז דאמר עד שלא גפן תורם מזע"ז כו' וכו' והא דתנן במתניתין ר"א אומר ניטלת מן הטהור וכו' אלמא בעינן נגיעה מן המוקף טהורה וטמאה שאני וכו' עד סוף הדיבור ועי' ברמב"ם ז"ל בפי' המשניות במתניתין דפ"ד דטבו"י ומובא במס' נדה (דף ז') האשה שהיא טבו"י לשה את העיסה וקוצה הימנה חלתה וכו' ע"ש היטב ועי' בחידושינו בפנים בראש פ"ג בסוגיא תיקנו בחלה שתהא ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף וכו' ע"ש היטב ודו"ק:

שם המפריש חלתו קמח אינו חלה וגזל ביד כהן העיסה עצמה חייבת בחלה וכו' נראה לפענ"ד אם הפריש עיסה על קמח נמי אינו חלה כמו אם הפריש קמח על קמח או על שאור וראיה לדין זה מירושלמי (פ"ק דחלה) דגרסינן שם מה בין גדיש שנדמע לעיסה שנדמע גדיש שנדמע את אמר חייבת עיסה שנדמע את אמר פטורה וכו' א"ר תנחומא וכו' גדיש שנדמע עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינו תרומה (בתמוה) עיסה שנדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינו תרומה דתנינן שם המפריש חלתו קמח אינו חלה וגזל ביד כהן ע"כ ואם איתא דשאור על קמח שפיר דמי א"כ גבי חלה נמי משכחת לה דאם עבר והפריש ממנו חלה הוי חלה כגון שהפריש עיסה על קמח אלא ודאי דאפילו מעיסה על קמח לא הוי חלה כן נראה לפענ"ד ודו"ק:

תוכן העניינים

חנה דוד על חלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה