חמודי דניאל· רבי דניאל מהורודנה
הלכות תערובות - ב · ה
כתב בש"ע י"ד סי' צ"ד קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו והקדרה אינה בת יומא או להיפך או שיש במאכל ס' הכל שרי ע"ש מדכתב סתם הכל שרי משמע דאפי' הכף מותר אע"ג דבאחד מהן אינו בן יומו אסרינן להכלי שהוא אין בן יומו משום שבלע מכלי שהוא בן יומו וא"כ בשניהן בני יומן ויש במאכל ס' נמי אמאי הכף מותר הא בלע מכלי שהוא בן יומו ומאי מהני לדידיה מאי דאיכא ס' בקדרה נראה דדוקא שם מחמרינן כמ"ש בט"ז בסי' צ"ה משום שמערין המאכל לתוך הכלי שהוא כמין הכלי שהוא ב"י ע"ש והיינו משום דשם לפעמים הכף ב"י והקדרה אינה ב"י וצריך לערו' המאכל לכלי שהוא ממין הכף לכן צריך לאסור הקדרה דכיון דהמאכל נהפך למין הכף אין סברא שישאר הקדרה בחזקתו אבל כאן דהמאכל נשאר לעולם במין הקדר' אין צריך לאסור הכף. ודו"ל דמ"ש רמ"א הכל שרי קאי על המאכל והקדרה ולא על הכף דהא כתב לשון א' על כל ג' חלוקים שהזכיר לעיל ובב' חלוקים ראשוני' ודאי כוונת רמ"א עכשיו דגם הכף מותר עד לאח"כ שכ' המנהג ע"ש גם כשכ' המנהג לא הזכיר אלא לאסור הכף שאינו ב"י אבל כשיש ס' לא הזכיר דבר מהמנהג ע"ש וכ"כ באו"ה כלל ל"ז דין ה' סע"ט דאי איכא ס' גם הכף מותר ע"ש אלא דאיכא למימר דכ"ז הוא מצד הדין אבל לפי המנהג שכתב רמ"א לאסור הכלי שאינו ב"י אפשר דכ"ש שיש לאסור אם יש במאכל ס' דמאי מהני ס' לכף מ"מ הוא בולע מכלי שהוא ב"י וכ"ש כשיש במאכל ס' יש בלוע יותר והכף כשהוא בן יומו לא שייך בו כ"כ נותן טעם בר נותן והכף כמו אם לא היה בן יומו ובאו"ה לא זכר כלל המנהג שיש לאסור הכלי שאינו בן יומו ע"ש דלא סבירא ליה מנהג בזה לכך כתב בזה דיש במאכל ס' נמי סתם דמותר ע"ש וצ"ע על או"ה דלעיל בכלל ל"ד דין ט"ו גבי הדחת כלים כתב דאפי' יש במים ס' נגד הכף אפי' הכף אסור וכלים של בשר מותרין ע"ש וע"ש בש"ך סי' צ"ד ובט"ז סי' צ"ה דגבי הדחת כלים מקלינן יותר ע"ש והנה בטעם המנהג כתב בתורה חטאת כלל וסי' פ"ה דין ה' דלא עדיף מאלו תחבו ב' כפות שהן בני יומן וזהו הדין שנזכר בש"ע סי' צ"ד סע"ה ע"ש ולטעם זה כ"ש אם יש במאכל ס' דהכף אסיר דמה שבלע תחילה מן הממש הוי ככף אחד ועכשיו בולע מן הקדרה דהא לא מהני לדידיה מה שיש במאכל ס' כמ"ש לעיל אלא דכל זה אינו מצד הדין אלא מצד המנהג וחומרא בעלמא כמ"ש במנ"י דאם היה מצד הדין אמאי גבי הדחה מותר כשאחד מהן אינו בן יומו וע"ש במנ"י כלל וסי' נ"ז נ"ח דלכך גבי הדחה מותר כשאחד מהן אינו בן יומו כיון דה דהמנהג זה הוא חומרא בלא טעם הבו דלא לוסיף עלה ע"ש וא"כ לפי"ז י"ל נמי כששניהן בני יומן ויש ס' במאכל שניהן מותרין אע"ג דאין טעם לחלק מ"מ הבו דלא לוסיף עלה ואינו נראה דהא בת"ח כלל וסי' פ"ה דין ה' כתב מיהו נראה לנהוג כדברי סמ"ק מאחר שנתפשט המנהג לאסור אותו שאינו בן יומו אין לשנות ע"ש ואם נאמר דאין ללמוד זה מזה אפילו ליכא טעם לחלק היכי יליף לה אלא ודאי דצריך דוקא טעם לחלק ובט"ז סי' צ"ה כתב הטעם לפי שמערין המאכל לתוך הכלי שהוא כמין שהוא ב"י משום הכי יש לאסור הכלי שאינו בן יומו ע"ש וגבי תחבו בו שני כפות נמי צר ך לומר אם היה מאכל צריך למין שהוא הכף השני דיש בו נותן טעם יותר דבכף נבלע בו מן הממש ובקדרה מן הכף הראשין לכן צריך לאסור הקדרה ואע"ג דבמים לא שייך כן דהא המים אסורין לגמרי כמו גבי הדחה ע"ש מ"מ כיון דאירע ע"י בישולא שייך לחלק בין מים לתבשיל דלפעמים מבשלין בו תבשיל אבל הדחה לעולם הוא במים. ונראה דלטעם הט"ז ביש במאכל ס' מותרין שניהן דדוקא היכי דלפעמי' צריך המאכל מהקדרה למין שהוא הכף שייך לומר שנאסר הקדרה דהמאכל מערין אותו למין שהוא הכף והקדרה תהיה מותרת אע"ג דאם הקדרה בת יומא והכף אינו בן יומו אין בו שנוי ולא שייך לאסור הכף מ"מ לא מחלקינן ואסרינן לעכו"ם שאינו בן יומו אבל כשיש במאכל ס' לעולם נשאר המאכל בקדרה אין צריך לגזור כלום ובש"ך סי' צ"ד מחלק בין הדחה לבשול וכתב ועל הקושיא השניה י"ל כיון דאירע ע"י בשול נוהגין להחמיר טפי ולא כתב טעם כלל וא"כ אפשר שאפי' יש במאכל ס' נמי הכף אסור לך לעיל כתב בש"ך על מ"ש רמ"א ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין השני שהוא בן יומו כת' בש"ך על זה ונוהגין להחמיר כו' קאי אחלוקה ראשונה ולא קאי על יש במאכל ס' וק"ל ע"ש וצ"ע אי כוונתו דכל המנהג לא קאי על חלוקה ראשונ' או אפשר דדין הראשון בלבד לא קאי על חלוקה ראשונה דלא שייך שם כלל דהא שניהן בני יומן ויש במאכל ס' ובודאי דצריך לשער בקדרה ע"ש. ע"ש בש"ך ס"ק ח' הכף אסור ע"ש וצ"ע דלא נזכר מזה דבר בסי' צ"ה סע"ג ביש ס' שיהיה בזה פלוגתא בין רמ"א והש"ע ע"ש דשם מיירי באין ס' וביש ס' כתב רמ"א בסי' צ"ד סע"ה דהכל מותר ע"ש ואפי' נימא דמצד המנהג הרף אסור כמ"ש לעיל ע"ש מ"מ כוונת הש"ך נרא' כאן דמדינא קאמ' ולא מצד המנהג ועוד דאפי' המחבר מודה דמצד המנהג אסור דהא בת"ח מדמה מנהג זה לב' כפות ובשני כפות גם הש"ע מודה דאסור אלא דמדברי הש"ך לקמן בס"ק כ"א משמע דהאי דשני כפות מדינא אסור ע"ש שמחלק בין ההיא דשני כפות ובין המנהג הזה ולדבריו אפש' לומ' דהמחב' אע"ג דאוסר בשני כפות מ"מ אינו סבר המנהג הזה מ"מ אינו מוכרח שיחלוק על המנהג הזה ועוד דצ"ע שם על הש"ך דבת"ח כלל וסי' פ"ה מדמה בהדיא המנהג הזה לההיא דשני כפות ע"ש אלא נראה דט"ס הוא בש"ך וצריך להיות הכל אסור וכן לקמן בש"ך שם צריך להיות הכל אסור ע"ש והיינו באין ס' דזה כתב בהדיא בסי' צ"ג סע"ג פלוגתא בין רמ"א והש"ע ע"ש אלא משום דשם יש ציון בש"ך ב' פעמים על ד"א והוקשה להם להמעתיקים לציין ב' פעמים על דבר א' לכך העתיקו ס"ק זה לעיל וגרסו הכף אסור אבל באמת איכא כה"ג טובא לציין ב' פעמים על דבר א' ע"ש במ"א וכן משמע להדיא בש"ך שם ס"ק י"ח שכ' שם כמ"ש בס"ק ח' ע"ש ואי ההיא דס"ק ח' מיירי ביש ס' ומצד המנהג הכף אסור א"כ למה נגזור באינו בן יומו אטו בן יומו הא בן יומו גופה אינו אלא מנהג בעלמא ואדרבה לישתרו שניהן ועוד דלא דמי כלל דבס"ק ח' מיירי ביש ס' ואינו אסור אלא הכף אבל המאכל מות' לגמרי ובס"ק כ"א מיירי באין ס' ולענין המאכל ולא דמי כלל להדדי ועוד דלמה נגזור בההיא דס"ק כ"א לענין המאכל משום ההיא דס"ק ח' כיון דבההיא דס"ק ח' גופה המאכל מותר לגמרי כמ"ש לעיל ע"ש ובמ"א סי' תנ"ב כתב ביחד פירוש שתוחב אותן בפעם א' ביורה ואין ס' ביורה נגד שום אחד מהן ע"ש משמע דאם יש ס' נגד א' מותרין שניהן משמע דליכא בזה אפילו מנהג לאסור ואפשר דלא מיירי מבשול והוי כהדחה ובהדחה אין מנהג אפי' בא' מהן אינו בן יומו כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ד ע"ש בש"ך ובט"ז סי' צ"ה ע"ש ונראה דגבי הנעלה אפי' הגעיל כלים של חלב בני יומן ביורה של בשר בן יומו ואין ס' במים נגד הכלים אם לא הניח הכלים תיכף אלא לאחר שהרתיחו המים ועלתה הגעלה ליורה נמצא שפלט היורה בליעתו קודם ובא לתוך המים ונעשו המים נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא ואח"כ הניח הכלים לתוכה מותרין הכל דליכא כאן תערובת טעמים דהא בודאי לא נתערבו הטעמים אהדדי בלא תערובת מים דהא טעם שני שביורה נתערב תחיל' במים וגם שני שביורה שבא אל המים עמד תחילה בהיתר ולא נאסר תיכף ע"ש בש"ך סי' צ"ה והא דאסרינן בש"ע י"ד סי' צ"ה קערות של בשר שהודחו ביורה של חלב ע"ש משו' דכל שלא נתכוין להגעלה אינו כלום כמ"ש בב"י סי' צ"ד ע"ש שכתב הרבה טעמים על זה שמא לא הורתחו המים כראוי תחילה ושמא לא היתה היור' מלא' תחיל' וכשהניח הכלים לתוכה נתמלאה ובאו שני הטעמים ביחד ולכאורה צ"ע כיון דמתערבין הפליטות יחד א"כ מאי מהני שיש ס' במים כיון דאין ס' בפליטת היורה נגד פליטת הכף נאסרה פליטת היורה ונעשה נבילה ובעינן ס' נגד פליטת היורה וליכא למימר דפליטת הכף נתבטל בכף קודם שבא אל פליטת היורה דע"כ צ"ל דהחששא היא שמא יתערבו שני הפליטות תיכף דאם יבא אל המים תחילה יהיה תיכף נ"ט בר נ"ט דהיתרא וצ"ל אעפ"י שמתערבים שני הפליטו' יחד מ"מ כל פליטה נותן טעם בכל מה שביור' ולא בפליט' שניה דוקא וא"כ פליטת הכף בא אל פליטת היורה לפי ערך בכל מה שיש ביורה ובטל בס' ולכך נראה דאפי' תחבו ביורה כמה כפות של בשר בני יומן בזה אחר זה מותר אע"ג דאמרי' דהאסור חוזר ונעור כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ט ע"ש מ"מ כאן כיון דמתחילה נתבטל טעם הכף בפליטת היורה בס' כמ"ש לעיל ע"ש א"כ נעשו כל המים נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא ממין היורה וא"כ אעפ"י שתחב אח"כ כף אחר של בשר וגם בא אח"כ גם כן פליטת היורה מחדש כגון בקדרה של חרס דפולט תדיר בטל נמי פליטת הכף של עכשיו בפליטת היורה ובמים בכל א' לפי ערך כמ"ש לעיל ע"ש ועוד דעיקר החשש הוא שלא יתערבו שני הפליטות ביחד תיכף קודם שיתערבו במים אבל כל שנתערב במים תחילה אין חשש שוב ולכך אין מצטרפין פליטת הכף הראשון שבא תחילה אל המים ונעשה נ"ט בר נ"ט אל פליטת הכף השני ואפי' בשלו מים בקדרה חדשה ותחבו בה כף של בשר בן יומא ולא היה ס' במים נגד הכף ואח"כ תחבו בה שני כפות בנ"י אחד של בשר וא' של חלב ולא היה ס' נגד הכף של חלב והיה ס' נגד הכף של בשר לא מצטרפין פליטת הכף הראשון של בשר כיון שבא תחילה אל המים ונעשו המים נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא ומותר לאוכלו עם בשר וכ"ש לשומו בכלי של א' מהם דהא לכך כשתחב שני הכפות בזה אחר זה אין לחוש כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ה ע"ש ברמ"א שכתב ודוקא שהודחו ביחד ובכלי ראשון ע"ש והטעם שפליטה ראשונ' נתערבה במים ונעשו המים נ"ט בר נ"ט דהיתרא ואקלש הטעם ואין ראוי לחול עליו שם חדש מבשר בחלב ע"ש ואע"פ דשני הטעמים אוסרין זה על זה וכ"ש אלו שני הכפות ששניהן מין אחד דהיתרא דאין מצטרפן וכיון שפליטת הכף הראשון בא תחילה אל המים ולא היה בו כח לאסור שהיה במים ס' נגדו ונתערבו כל הפליטות במים ונקלש הטעם אינן ראוין עוד להצטרף אל הטעם החדש שבא עכשיו מהכף השני וכן לטעם השני שכתב הר"ן ועוד דמאי דשרינן נותן טעם בר נותן טעם ע"ש בש"ע י"ד סי' צ"ה בש"ך ס"ק ה' א"כ כאן נמי הפליטה של הכף הראשון עמד תחילה בהיתר והוי נותן טעם בר נותן טע' ולא מצרפינן ליה וע"ש בחידושי אנשי שם דמפרש טעם השני של הר"ן מפני שהיה למים שעת הכושר וכאן היה למים שעת הכושר מפליטה של הכף הראשון אבל מ"ש שם עוד בחידושי אנשי שם ומיהו בל הכי לא דמי לדגים שעלו בקערה ע"ש משמע מדבריו דאפי' הדיחו הכלים בזה אחר זה אסור דבמים לא שייך כלל נותן טעם בר נותן טעם דמים לא בלעי הטעם אלא הטעם בעין במים דהא כתב ולא דמי לדגים שעלו בקערה ע"ש משמע דאפי' באותו ענין דדגים שעלו בקערה שהוא בזה אחר זה לא דמי מים ע"ש אין כן דעת כל הפוסקים אלא דבמים שייך נמי נותן טעם בר נותן טעם ולכך אם הודחו בזא"ז מותר כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ה ע"ש ברמ"א: