חמודי דניאל· רבי דניאל מהורודנה
הלכות תערובות - ב
א
בש"ך סי' צ"ה ס"ק א' רחוצה יפה לאו למימרא דכל שנתבשל בה בסתמא מחזקינן לה שהיה שם שומן דבוק ע"ש נראה דלאו דוקא נתבשל משום דאין דרך לבשל בכלי שאינו נקי אלא אפי' כל תשמישין שנשתמש בכלי אמרינן מסתמא היה נקי דהא הש"ך מביא ראיה מהת"ח סי' י"ד ושם מיירי שנתן מלח לקערה חולבת יבישה ע"ש ואפ"ה אמרינן בה דמסתמא היה נקי לפי מה שהבין הש"ך בדברי הת"ח וע"ש במ"י. ועוד נראה דאפי' נשתמש בכלי בדבר שאין דרך להקפיד כלל אם הוא נקי אפ"ה אמרינן מסתמא היה נקי וכן מוכח במ"י סי' נ"ז סעיף י' שהקשה על מ"ש בת"ח כי מן הסתם הקערות והמחבת אינן מנוקין מן השומן וכתב הוא דמשמע מדברי הרא"ש דדוקא בקערה אמרינן דאינו נקי משום דרוצה עכשיו להדיח אבל המחבת דאינו רוצה להדיח אמרינן ביה דמסתמא נקי הוא ע"ש ואע"ג דבמחבת דרוצין להדיח בו כלים אין מקפידים כלל אם הוא נקי אפ"ה אמרינן דמסתמא נקי הוא וכן מוכח מדברי הש"ך דהא הש"ך מיירי אם בישל בקדרה ולא רחץ תחילה ואינו יודע אם היה נקי על זה כתב הש"ך דאמרינן מסתמא היה נקי ובזה לא שייך לומר דאין דרך לבשל בכלי שאינו נקי דהא הוא לא רחץ תחילה. וא"כ מ"ש בש"ע סע"ב ביצה שנתבשלה במים בקדרה חולבת ע"ש אע"ג דאין דרך להקפיד כלל לבשל בצים בכלי נקי אפ"ה אמרי' מסתמא היה נקי ולכאורה צ"ע דמאי נ"מ כתב הש"ך דאמרינן מסתמא היו נקיים הא כתב במ"י סי' נ"ח בשם או"ה דמסתמא בכל קדרה יש ס' בתבשיל נגד השומן וא"כ אפי' אינן נקיים נמי ואפשר דנ"מ אם עלו בכלי של בשר דבזה לא מהני ס' דהא אינו בולע אלא כדי קליפה כמ"ש במ"י שם או בכלי שהוא רחב אפשר דאין ס' דהשומן מה שהוא דבוק הוי כקליפה כמ"ש בפר"מ ע"ש או שלא נשתמש בכל הכלי דכיון דאין התבשיל אלא חצי הכלי ובודאי נוגע התבשיל לכל השומן הדבוק דעל ידי רתיחה ועל ידי עירוי ליכא ס' דהוי כמו הדחה דליכא ס' כתב בש"ע י"ד סי' ק"ה סע"ג נפל איסור חם לתוך היתר חם דכלי ראשון או אפי' איסור צונן לתוך היתר חם הכל אסור ע"ש נראה דאינו נאסר תיכף אם סילק תיכף ומיד אלא א"כ שהה קצת כמ"ש בסי' צ"ב סע"ב אם ניער וכיסה מיד מותר ע"ש אע"ג דנפלה הטפה על החתיכה ע"ש ומה לי ניער וכיסה או שסילק את האיסור וע"ש:
ב
בש"ע י"ד סי' צ"ד דסגי בפעם אחד ס' וכן נוהגים ע"ש כש"ך ובאמת אין הטעם משום דאין אסור בלוע אוסר היתר בלוע ולא משום דאין על הכף שם כל"ר כמ"ש בתרומת הדשן ע"ש דהא גבי אסור שנפל כמה טעמים לקדר' נמי אמרי' הכי אע"ג דדבר גוש לעולם הוא כלי ראשון כמ"ש בש"ך שם ע"ש. וע"ש בספר פרי מגדים אלא הטעם כמ"ש באו"ה ואפי' אם אסור החתיכה מגופה אין צריך לבטלה אלא פעם אחת ולא אמרינן שחוזר כל פעם ובולע היתר אחר ואותו היתר נעשה אסור ונצטרך ששים נגד כל נפילה ותחיבה שלא יהא המיחוי שיצא ממנו חמור מן האסור עצמו שסגי לו בששים בקדרה אחת ע"ש ואם לקח בכל פעם מעט תבשיל בכף והחזיר לקדרה כדרך שעושין כשהקדרה רותחת צ"ע אם זה דומה לנפל האסור עצמו כמה פעמים דהא גם כאן אין כאן אנא פליטה ממה שבלוע בכף כמה פעמים שנפלט בכל פעם מעט לתבשיל ונעשה נבילה ולא מחמרינן בזה כמו דל מחמרינן בנפל האסור עצמו כמה פעמים דלכאורה הס' שוין דשם האיסור הוא בעין ומה שנעשה נבילה אינו אלא בליעה ופליטה וכאן הוא להיפך דמה שנעשה נבילה הוא בעין והאיסור בעצמו הוא בליעה ופליטה א"כ הן שוין ובש"ך סי' ק"ז כתב אם הוא יות' מן האסור דנעשה נבילה וצריך עיון הא אפילו אינו יותר מן האסור יש נפקא מיני' דצריך עכשיו ששים נגד האסור ונגד הרוטב כמ"ש באו"ה כלל כ"ד ואפי' אם יפול חתיכת אסור הראשין עצמה עם חתיכת התבשיל שנאסרה ממנה לתוך התבשיל האחר צריך ששים נגד שתיהן ולא סגי בס' נגד האסור עצמו דאף התבשיל עצמו נאסר כבר וחשוב כולו כמו חתיכת האסור עצמו כדאיתא לעיל ואפשר דהש"ך מיירי שלא החזיר האסור לקדרה דלא שייך שיחזיר האסור לקדרה דהא בכיון לקחו מן הקדרה בכף לכך אם לא היה הרוטב יותר מן האסור אין נפקא מיניה דהיה בטל באופן ס' עצמן שבטלו בהן האסור ולא אמרינן דעכשיו ניתוסף בקדרה אסור דהא מתחילה היה אסור בקדרה ועכשיו הרוטב. ולכך אם תחב כף של אסור לקדרה והוציא ממנה מעט רוטב והחזיר הרוטב לקדרה בטל באותן ס' עצמן שבטל בהן הרוטב אם אין הרוטב יותר מן הכף ודוחק לומר דבההיא דהש"ך לכך בטל באותן ס' משום דנודע בינתים דהא ידע שיש אסור בקדרה ולקחו בכף דהא אין חילוק בין נודע או לא כמ"ש בסי' צ"ט ועוד דלא נזכר טעם זה בש"ך כלל ומ"מ בבשר וחלב כיון דנעשה נבילה מן התורה א"כ כל פעם נעשה החלב נבילה והוי נתוסף האסור ואפשר כיון דמן התורה ברובא בטל דהא הוי מין במינו כמ"ש בחולין בפרק כל הבשר גבי חלב נבילה הוא ע"ש לא מחמרינן בזה דהא אם נפל כזית בשר לתוך קדרה של חלב ונח מרתיחתו דודאי בלע ופלט כמ"ש בגמרא שם ע"ש אפ"ה סגי בפעם אחד ששים דלא נזכר זה בכל הפוסקים שיהא צריך בשום אסור שבעולם שני פעמים ששים ע"ש. א"כ ה"ה אם נפל כזית בשר לקדרה של חלב והוציאו ונפל פעם אחרת נמי אין צריך אלא פעם אחד ס' כמ"ש רמ"א בסי' צ"ח אסור שנפל לקדרה ע"ש ולא חלק בין בשר בחלב לשאר אסורין וכן משמע בש"ך סי' צ"ח שהביא ראיה לתחב הכף ב' פעמים דאין צריך אלא פעם אחד ס' דהא משום דאפי' באסור עצמו שנפל ב' פעמים לקדרה אין צריך אלא פעם א' ס' ע"ש ואם נאמר דזהו דוקא בשאר אסורין ולא בבשר בחלב א"כ מאי ראיה היא זו ומשם יש באמת ראי' למ"ש באו"ה דאם נפל האסור ב' פעמים אין צריך אלא פעם א' ס' משום דבגמרא לא מקשה אלא לרב דסבר מין במינו אסור חלב נבילה הוא ע"ש משום דלדידן אין נפקא מינה בין בשר בחלב לשאר אסורין ואם נימא דגם לדידן בעינן בבשר בחלב ב' פעמי' ס' בודאי הוי ליה למגמר' לפר' זה וכן בכל הפוסקים לא נזכר זה כלל כמ"ש לעיל ע"ש ובשאר אסורים כתב שם בתוספת בהדיא שבטל באותן ס' עצמו שהיה בטל בהן האסור ע"ש וסבר האו"ה שאין חילוק בין שהה בקדרה עד שנח מרתיחתו או הוציאו וחזר והכניסו ע"ש והטעם דלא מחמרינן בזה בבשר בחלב אע"ג דנעשה נבילה מן התורה משום דמתחלה היה בשר אסור ועכשיו חלב אסור והוי כשני מיני אסורין דמבטלין זה את זה דהא טעמן חלוק אבל על רב מקשה הגמרא שפיר דסבר מין במינו אינו בטל כלל ע"ש אלא דלפ"ז לא היה לנו להקל בבשר בחלב אלא אם הוציא והכניס פעם א' אבל אם הוציא והכניס כמה פעמים לא היה לנו להקל דבכל פעם נעשה החלב נבילה כמ"ש בפר"ח בסי' צ"ד ע"ש וא"כ הוי ניתוסף האסור דאסור אפי' במינו כמ"ש רמ"א בסי' צ"ט ע"ש. וע"ש בספר פר"מ בסי' צ"ד שכתב דבשר בחלב הוי שם א' דכולהו משום בשר בחלב אסירי ע"ש אלא הטעם משום דמין במינו מן התורה ברובא בטל לכך לא מחמרינן בזה אבל על רב מקשה הגמ' שפיר דסבר מין במינו מדאוריי' לא בטיל ע"ש ולפ"ז אם הוציא והכניס כמה פעמים מותר אפי' בבשר בחלב ולפ"ז היה אפשר לומר דאפי' בבשר בחלב אם הוציא מעט רוטב בכף וחזר והכניס את הרוטב אפי' עשה כן כמה פעמים מותר דמאי שנא כמ"ש לעיל ע"ש ומ"מ יש להחמיר קצת בזה דאפי' רמ"א לא התיר בתחיבת כף ובאסור שנפל אלא ב' פעמים ומטעם דהוי ב' מיני אסורין וטעמן חלוק כמ"ש בש"ך בספר הארוך ע"ש אבל בנפל כמה פעמי' דאיכא חלב אסור הרבה אפש' דאמרי' דחוזר וניעור דאפי' במינו אמרינן דחוזר וניעור כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ט ברמ"א ע"ש אבל בתרומת הדשן בסי' קפ"ג מוכח דאפי' תחב הכף כמה פעמים מותר דאי אסור הוי להו לרבנן לשאל שמא תחב הכף ג' פעמים ויותר ע"ש וכ"כ באו"ה סי' כ"ד וכן בתחיבת כף של איסור בהרבה קדרות אבל בתבשיל אחת כמה פעמים אעפ"י שהוא בהעלם אחד ואפי' אם אסור החתיכה מגופה אין צריך לבטלה אלא פעם אחת ולא אמרי' שחוזר כ פעם ובולע היתר אחר ואותו היתר נעשה אסור ונצטרך ששים נגד כל נפילה ותחיבה שלא יהא המיחוי שיצא ממנו חמור מן האסור עצמו שסגי לו בס' בקדרה אחת ע"ש והוכחת האו"ה הוא דהא באסור ששהה בקדרה הרבה נמי איכא למימר שמא בלע ופלט הרבה פעמים ואפ"ה סגי בפעם א' ס' כמ"ש בפר"ח בסי' צ"ב ס"ק א' ע"ש וא"כ ה"ה אם הוציא בכף של אסור רוטב כמה פעמים והחזיר הרוטב לקדרה נמי אין צריך אלא פעם א' ס' ואפי' בבשר וחלב נמי דינא הכי דהא ההיא דהפר"ח בסי' צ"ב ס"ק א' מיירי בבשר בחלב ע"ש ואין לומר דשם הטעם משום דיש ספק אי בלע ופלט בכל פעם או לא דהא גם בכאן יש ספק שמא פלט הכף כל האיסור בקדרה בפעם ראשון ואפילו נימא שנשאר בכף מ"מ שמא לא פלט עכשיו לתוך הרוטב כלום ומ"מ בבשר בחלב יש להחמיר קצת הואיל ובכל פעם נעשה נבילה מן התורה אע"ג דעכשיו הוא מין במינו עם החלב שבקדרה מ"מ כיון שנתוסף בכל פעם האסור ולא נודע בינתיים יש להחמיר קצת ואם יש שום ספק בדבר אזלינן לקולא כמו בנשפך במין במינו כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ח ע"ש אבל אם לא נטל אלא פעם אחד חלב בכף והחזיר החלב לקדרה ולא הכף אין צריך אלא פעם א' ששים אם אין החלב יותר מן הכף דסמכינן בזה על מ"ש בש"ך בספר הארוך דהוי כשני מיני אסורין ע"ש ולכך אפשר דליכא ראיה כ"כ ממ"ש הש"ך בסי' ק"ז כמ"ש לעיל ע"ש דשם לא הוי אלא שני פעמי' ויש טעמי' חלוקים והוי כשני מיני אסורין שמבטלין זה את זה ובשאר אסורין אפי' נטל הרבה פעמים הרוטב והחזיר לקדרה יש להקל קצת הואיל ובשאר אסורין בלאו הכי חתיכה נעשה נבילה לא הוי אלא מדרבנן יש לסמוך בזה על הני פוסקים דסברי דלעולם אמרינן ראשון ראשון בטל בין במינו בין שלא במינו בין נודע בנתיים או לא נודע בנתיים כמ"ש בש"ך סי' צ"ט ס"ק כ"א ע"ש ועוד יש לסמוך בזה על הני פוסקין דסברי דבלא נודע לא אמרי' חתיכה נעשה נבילה כמ"ש בש"ך שם ס"ק ט"ו ע"ש וגם איכא פוסקין דסברי דבלח לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה כמ"ש רמ"א סי' צ"ב ע"ש שפסק כן בהפסד מרובה בשאר אסורין ע"ש וגם בזה איכא קצת ספק אי הכף ככלי ראשון לאחר שהוציאהו מן הקדרה עם רוטב כמ"ש בט"ז סי' צ"ג ועוד יש לצרף לזה מ"ש הב"ח דלכך לא בעינן בתחיבת כף שני פעמי' ס' משום דבתחיבה ראשונה נעשה הגעלה לכף ע"ש ואעפ"י שי"ל שמתחילה לא תחב כל הכף לקדרה ונמצא שלא נגעה כולו מ"מ מה שלא נתחב לקדרה בודאי לא הוי אלא כלי שני דדווקא מה שנתחב לקדרה והוציאוהו עכשיו מכלי ראשון יש קצת ספק שמא הוי ככלי ראשון כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ג ועוד דאפש' דאפילו אותן הפוסקים דסברי דאפי' בלח בלח אמרינן חתיכה נעשה נבילה אע"ג דאין שם חשיבות ואינו ניכר ומובדל האסור בפני עצמו מ"מ אפשר דדוקא כשנעשה כל הלח נבילה תחילה ונפל אח"כ כל האסור לקדרה בעינן ס' כנגד כולו אבל כאן שלא נעשה כל הלח נבילה בפעם א' אלא בכל פעם מעט וכשנעשה מעט השני נבילה אין לראשון בעולם כלל כי כבר נתבטל אפשר דכולי עלמא מורים בזה דלא אמרי' חתיכה נעשה נבילה כי אין כאן שום חשיבות בעולם כלל ובספר פר"מ בסי' צ"ד כתב אם לקחו בכף של בשר בן יומו חלב רותח ונתנו לקדרה של חלב אחרת כמה פעמים צריך ס' נגד כל הפעמים כולו ובשאר אסורין יש להקל בהפסד מרובה משום דבשאר אסורין בלח לא אמרי' חתיכה נעשה נבילה בהפסד מרוב' ע"ש ואפשר משום שנתן לקדרה אחרת לכך החמיר יותר דבקדרה אחרת חמור יותר כמו באסור עצמו שנפל לקדרה אחרת צריך ס' אחרת ע"ש. ואם נתן החלב לתבשיל אחר שאינו של חלב יש להחמיר יותר דהוי שלא במינו ובחולין פרק כל הבשר אמרו לעולם קסבר רב אפשר לסוחטו אסור ע"ש וע"ש ברש"י שכתב גדי אסרה תורה ולא חלב ואפי' חלב מותר ואפי' היה בבשר שעור גדול לתת טעם בשר בכל החלב סבירא ליה נמי לרב דחלב מותר ע"ש וצריך עיון דמ"מ ליתסר משום פעם בשר שבתוך החלב כמ"ש בתוספת ודוחק לומר דגזירת הכתיב הוא דחלב מותר דהא ליכא קרא ע"ז דחלב מותר דהא לא כתיב אלא דגדי אסור ועוד דא"כ אמאי אסר רב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב כמ"ש בתוספת ע"ש וצ"ל דכוונת רש"י הוא שאין החלב נאסר מחמת עצמו כמו הבשר אלא נאסר הוא מחמת טעם הבשר ועוד יש לומ' דרש"י לשטתו דסבר טעם כעיקר דרבנן כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ח ע"ש בב"י והכא מדאורייתא קא מיירי לכך כתב רש"י שהחלב מותר דהיינו מדאורייתא ולכך קאמר רב לתוך יורה של חלב דאי הוי מעט חלב אסור מדרבנן ועי' שם בתוס' שכתבו אמאי מותר חלב נביל' הוא ע"ש ולכאור' י"ל קושית התוספת דהא דאמרו בשאר אסורין חתיכה נעשה נבילה הוא מדרבנן ומשום גזירה דבשר בחלב כמ"ש בפר"מ סי' צ"ב בשם הר"ן ע"ש וא"כ דוקא לפי האמת דאסרה תורה הגדי והחלב וא"כ בשר בחלב דומה לשאר אסורים דבבשר נבלע איסור שהו' החלב אלא שיש בו מעלה יתירה שגם הבשר עצמו נעשה אסו' גמור וכן בחלב יש בו אסור שהוא הבשר אלא שיש בו מעלה יתירה דגם החלב עצמו נעשה אסור גמור לכך גזרו בשאר אסורין משום בשר בחלב דאם נימא בשאר אסורין אין משערין אלא כנגד האסור יאמרו גם בבשר וחלב כן אבל לפי מאי דסבר גדי אסרה תורה ולא חל' א"כ בשר בחל' אינו דומה כלל לשא' אסורין דבבש' לא נבלע אשור כלל דהא החלב לא נאסר כלל אלא דגזירת הכתוב הוא דהבשר נאסר ובחלב באמת לא נימא חתיכה נעשה נבילה כמו בשאר אסורין דלא נימא חתיכה נעשה נבילה כיון דלא דמי לבשר בחלב ועוד דהא דחתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין כתב בפר"ח שם בשם הר"ן דהוא פלוגתא בירושלמי דרבי סבר חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין ור' יוסי בר יהודא סבר דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין ע"ש א"כ שפיר משני לעולם קסבר רב אפשר לסחטו אסור דאפשר דרב סבר כר' יוסי בר יהודא דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין וע"ש בפ' גיד הנשה שדקדק רבינו אפרים מהא דאמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה נעשה נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין ע"ש וא"כ בודאי לא מצי הגמרא להקשות כאן כלום על מאי דמשני גדי אסרה תורה ולא חלב דאפש' דבאמת סבר רב דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר איסורין ולפי האמת איכא למימר דבאמת רב סבר דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין כמ"ש רבינו אפרים ע"ש אלא דאנן פסקינן כרבי משום דהלכה כרבי מחבירו כמ"ש בפר"ח שם בשם הר"ן ע"ש או דאפילו רב סבר דאמרי' חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין ע"ש:
ג
כתב בש"ע י"ד ס' קכ"ב אעפ"כ אסור לומר לעכו"ם ע"ש ובדעבד אם אמר לעכו"ם אסור למי שאמר כן ולמי שנעשה בשבילו כמ"ש בספר תורת הבית הארוך בית ד' שער רביעי ע"ש והביאו בב"י בי"ד סי' קע"ב ע"ש וכ"ש אם בטל בעצמו במזיד בקדרת אסור שאינו בת יומא שאסור אפי' בדעבד וכ"כ ברא"ש בעבודה זרה בפרק שני נותן טעם לפגם מותר והא דאמרו פרק קמא דחולין השוחט בסכין של נכרים מיירי בידוע שהוא בן יומו או בשוחט לכתחילה על מנת להדיח או לקלוף דדוקא בדעבד התירו נותן טעם לפג' ע"ש וכ"כ בד"מ סי' י' בשם הגהת אשרי בפרק קמא דחולין אבל בשוחט במזיד אפי' אינו בן יומו צריך קליפה ע"ש ומ"מ נראה דכיון דהרשב"א מדמי לה למבטל אסור דאינו אסור אלא למי שעשה או למי שנעשה בשבילו א"כ אינו אוסר אלא מטעם קנס כמו במבטל אסור לכתחילה כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ט ע"ש וא"כ נראה דאם בשל לצורך נכרי בקדרה שאינה בת יומא ולא היתה כוונתו כלל לצורך עצמו והותיר מותרת לישראל דלא שייך בזה קנס כיון שלא רצה לעשות אסור כלל וכן המבשל לחולה שיש בו סכנה או אפי' אין בו סכנה אפשר דמותר לבשל לו בקדרה שאינה בת יומא כמו שמותר בבשולי נכרים כמ"ש בש"ע א"ח סי' שכ"ח ע"ש וכמו דמותר לעבור על שבות דרבנן בשבילו כמ"ש בש"ע א"ח סי' שכ"ח ע"ש ולא גזרינן שמא ירבה בשבילו כמו דגזרינן במבשל ע"י א"י בשבת לחולה שיש בו סכנה כמ"ש בש"ע א"ח סי' שי"ח דלא גזרינן זה אלא במקום שאסור לבשל בפ"ע כגון בשבת או ביו"ט כמ"ש בש"ע א"ח סי' תקי"ב אבל כאן יכול לבשל בקדרה כשרה בפ"ע ובשביל הנאה מועטת דהוי טרחא או חסרון עצים לא גזרינן דאי גזרינן א"כ אמאי אם בשל ע"י איי בשבת לחולה שאין בו סכנה מותר לברי במוצ"ש ולא חיישינן שמא ירבה ע"ש ובספר פר"מ ס צ"ט כתב זה מסברא דנפשיה דהמבשל בקדרה אסור אינו בן יומו אסור אפילו בדיעבד ע"ש:
ד
כתב בש"ע י"ד סי' קכ"ב סע"ז בהגה אבל אם חמם מים בכלי של עכו"ם ע"ש ונראה דהוא הדין אם בשלו מים בקדר' כשר' ותחבו בה כף של אסור שאינו בת יומא אעפ"י שהקדרה מותרת מ"מ המים אסורין וצ"ע אי אסרינן נמי בהא אפי' הוחמו לשתים כמו דאסרינן אם בשלו בקדר' של בש' ותחבו בה כף של חלב כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ה סע"ג בהגה ע"ש בש"ך ס"ק י"ד ובש"ע י"ד סי' צ"ד ע"ש בש"ך ס"ק י"ט ע"ש בתורת חטאת כלל וסי' נ"ט במנ"י ס"ק ב' ע"ש בספר פר"מ סי' צ"ד בשפתי דעת ס"ק י"ט שכתב הטעם משום דשל ישראל שכיחא לכך גזרו אפי' הוחמו לשתים ע"ש שכתב דבמ"ש של שלרנ"ש על שערי דורא משמע דאפילו כלי אסור של ישראל שאינו בן יומו אם החמו לשתים מותרין המים ע"ש ונראין דברי הר"ש דכלי אסור של ישראל נמי לא שכיחא דדוקא כלי חלב לבש' או אפכא שכיחא אבל כלי אסור של ישראל לא שכיחא ע"ש:
ה
כתב בש"ע י"ד סי' צ"ד קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו והקדרה אינה בת יומא או להיפך או שיש במאכל ס' הכל שרי ע"ש מדכתב סתם הכל שרי משמע דאפי' הכף מותר אע"ג דבאחד מהן אינו בן יומו אסרינן להכלי שהוא אין בן יומו משום שבלע מכלי שהוא בן יומו וא"כ בשניהן בני יומן ויש במאכל ס' נמי אמאי הכף מותר הא בלע מכלי שהוא בן יומו ומאי מהני לדידיה מאי דאיכא ס' בקדרה נראה דדוקא שם מחמרינן כמ"ש בט"ז בסי' צ"ה משום שמערין המאכל לתוך הכלי שהוא כמין הכלי שהוא ב"י ע"ש והיינו משום דשם לפעמים הכף ב"י והקדרה אינה ב"י וצריך לערו' המאכל לכלי שהוא ממין הכף לכן צריך לאסור הקדרה דכיון דהמאכל נהפך למין הכף אין סברא שישאר הקדרה בחזקתו אבל כאן דהמאכל נשאר לעולם במין הקדר' אין צריך לאסור הכף. ודו"ל דמ"ש רמ"א הכל שרי קאי על המאכל והקדרה ולא על הכף דהא כתב לשון א' על כל ג' חלוקים שהזכיר לעיל ובב' חלוקים ראשוני' ודאי כוונת רמ"א עכשיו דגם הכף מותר עד לאח"כ שכ' המנהג ע"ש גם כשכ' המנהג לא הזכיר אלא לאסור הכף שאינו ב"י אבל כשיש ס' לא הזכיר דבר מהמנהג ע"ש וכ"כ באו"ה כלל ל"ז דין ה' סע"ט דאי איכא ס' גם הכף מותר ע"ש אלא דאיכא למימר דכ"ז הוא מצד הדין אבל לפי המנהג שכתב רמ"א לאסור הכלי שאינו ב"י אפשר דכ"ש שיש לאסור אם יש במאכל ס' דמאי מהני ס' לכף מ"מ הוא בולע מכלי שהוא ב"י וכ"ש כשיש במאכל ס' יש בלוע יותר והכף כשהוא בן יומו לא שייך בו כ"כ נותן טעם בר נותן והכף כמו אם לא היה בן יומו ובאו"ה לא זכר כלל המנהג שיש לאסור הכלי שאינו בן יומו ע"ש דלא סבירא ליה מנהג בזה לכך כתב בזה דיש במאכל ס' נמי סתם דמותר ע"ש וצ"ע על או"ה דלעיל בכלל ל"ד דין ט"ו גבי הדחת כלים כתב דאפי' יש במים ס' נגד הכף אפי' הכף אסור וכלים של בשר מותרין ע"ש וע"ש בש"ך סי' צ"ד ובט"ז סי' צ"ה דגבי הדחת כלים מקלינן יותר ע"ש והנה בטעם המנהג כתב בתורה חטאת כלל וסי' פ"ה דין ה' דלא עדיף מאלו תחבו ב' כפות שהן בני יומן וזהו הדין שנזכר בש"ע סי' צ"ד סע"ה ע"ש ולטעם זה כ"ש אם יש במאכל ס' דהכף אסיר דמה שבלע תחילה מן הממש הוי ככף אחד ועכשיו בולע מן הקדרה דהא לא מהני לדידיה מה שיש במאכל ס' כמ"ש לעיל אלא דכל זה אינו מצד הדין אלא מצד המנהג וחומרא בעלמא כמ"ש במנ"י דאם היה מצד הדין אמאי גבי הדחה מותר כשאחד מהן אינו בן יומו וע"ש במנ"י כלל וסי' נ"ז נ"ח דלכך גבי הדחה מותר כשאחד מהן אינו בן יומו כיון דה דהמנהג זה הוא חומרא בלא טעם הבו דלא לוסיף עלה ע"ש וא"כ לפי"ז י"ל נמי כששניהן בני יומן ויש ס' במאכל שניהן מותרין אע"ג דאין טעם לחלק מ"מ הבו דלא לוסיף עלה ואינו נראה דהא בת"ח כלל וסי' פ"ה דין ה' כתב מיהו נראה לנהוג כדברי סמ"ק מאחר שנתפשט המנהג לאסור אותו שאינו בן יומו אין לשנות ע"ש ואם נאמר דאין ללמוד זה מזה אפילו ליכא טעם לחלק היכי יליף לה אלא ודאי דצריך דוקא טעם לחלק ובט"ז סי' צ"ה כתב הטעם לפי שמערין המאכל לתוך הכלי שהוא כמין שהוא ב"י משום הכי יש לאסור הכלי שאינו בן יומו ע"ש וגבי תחבו בו שני כפות נמי צר ך לומר אם היה מאכל צריך למין שהוא הכף השני דיש בו נותן טעם יותר דבכף נבלע בו מן הממש ובקדרה מן הכף הראשין לכן צריך לאסור הקדרה ואע"ג דבמים לא שייך כן דהא המים אסורין לגמרי כמו גבי הדחה ע"ש מ"מ כיון דאירע ע"י בישולא שייך לחלק בין מים לתבשיל דלפעמים מבשלין בו תבשיל אבל הדחה לעולם הוא במים. ונראה דלטעם הט"ז ביש במאכל ס' מותרין שניהן דדוקא היכי דלפעמי' צריך המאכל מהקדרה למין שהוא הכף שייך לומר שנאסר הקדרה דהמאכל מערין אותו למין שהוא הכף והקדרה תהיה מותרת אע"ג דאם הקדרה בת יומא והכף אינו בן יומו אין בו שנוי ולא שייך לאסור הכף מ"מ לא מחלקינן ואסרינן לעכו"ם שאינו בן יומו אבל כשיש במאכל ס' לעולם נשאר המאכל בקדרה אין צריך לגזור כלום ובש"ך סי' צ"ד מחלק בין הדחה לבשול וכתב ועל הקושיא השניה י"ל כיון דאירע ע"י בשול נוהגין להחמיר טפי ולא כתב טעם כלל וא"כ אפשר שאפי' יש במאכל ס' נמי הכף אסור לך לעיל כתב בש"ך על מ"ש רמ"א ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין השני שהוא בן יומו כת' בש"ך על זה ונוהגין להחמיר כו' קאי אחלוקה ראשונה ולא קאי על יש במאכל ס' וק"ל ע"ש וצ"ע אי כוונתו דכל המנהג לא קאי על חלוקה ראשונ' או אפשר דדין הראשון בלבד לא קאי על חלוקה ראשונה דלא שייך שם כלל דהא שניהן בני יומן ויש במאכל ס' ובודאי דצריך לשער בקדרה ע"ש. ע"ש בש"ך ס"ק ח' הכף אסור ע"ש וצ"ע דלא נזכר מזה דבר בסי' צ"ה סע"ג ביש ס' שיהיה בזה פלוגתא בין רמ"א והש"ע ע"ש דשם מיירי באין ס' וביש ס' כתב רמ"א בסי' צ"ד סע"ה דהכל מותר ע"ש ואפי' נימא דמצד המנהג הרף אסור כמ"ש לעיל ע"ש מ"מ כוונת הש"ך נרא' כאן דמדינא קאמ' ולא מצד המנהג ועוד דאפי' המחבר מודה דמצד המנהג אסור דהא בת"ח מדמה מנהג זה לב' כפות ובשני כפות גם הש"ע מודה דאסור אלא דמדברי הש"ך לקמן בס"ק כ"א משמע דהאי דשני כפות מדינא אסור ע"ש שמחלק בין ההיא דשני כפות ובין המנהג הזה ולדבריו אפש' לומ' דהמחב' אע"ג דאוסר בשני כפות מ"מ אינו סבר המנהג הזה מ"מ אינו מוכרח שיחלוק על המנהג הזה ועוד דצ"ע שם על הש"ך דבת"ח כלל וסי' פ"ה מדמה בהדיא המנהג הזה לההיא דשני כפות ע"ש אלא נראה דט"ס הוא בש"ך וצריך להיות הכל אסור וכן לקמן בש"ך שם צריך להיות הכל אסור ע"ש והיינו באין ס' דזה כתב בהדיא בסי' צ"ג סע"ג פלוגתא בין רמ"א והש"ע ע"ש אלא משום דשם יש ציון בש"ך ב' פעמים על ד"א והוקשה להם להמעתיקים לציין ב' פעמים על דבר א' לכך העתיקו ס"ק זה לעיל וגרסו הכף אסור אבל באמת איכא כה"ג טובא לציין ב' פעמים על דבר א' ע"ש במ"א וכן משמע להדיא בש"ך שם ס"ק י"ח שכ' שם כמ"ש בס"ק ח' ע"ש ואי ההיא דס"ק ח' מיירי ביש ס' ומצד המנהג הכף אסור א"כ למה נגזור באינו בן יומו אטו בן יומו הא בן יומו גופה אינו אלא מנהג בעלמא ואדרבה לישתרו שניהן ועוד דלא דמי כלל דבס"ק ח' מיירי ביש ס' ואינו אסור אלא הכף אבל המאכל מות' לגמרי ובס"ק כ"א מיירי באין ס' ולענין המאכל ולא דמי כלל להדדי ועוד דלמה נגזור בההיא דס"ק כ"א לענין המאכל משום ההיא דס"ק ח' כיון דבההיא דס"ק ח' גופה המאכל מותר לגמרי כמ"ש לעיל ע"ש ובמ"א סי' תנ"ב כתב ביחד פירוש שתוחב אותן בפעם א' ביורה ואין ס' ביורה נגד שום אחד מהן ע"ש משמע דאם יש ס' נגד א' מותרין שניהן משמע דליכא בזה אפילו מנהג לאסור ואפשר דלא מיירי מבשול והוי כהדחה ובהדחה אין מנהג אפי' בא' מהן אינו בן יומו כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ד ע"ש בש"ך ובט"ז סי' צ"ה ע"ש ונראה דגבי הנעלה אפי' הגעיל כלים של חלב בני יומן ביורה של בשר בן יומו ואין ס' במים נגד הכלים אם לא הניח הכלים תיכף אלא לאחר שהרתיחו המים ועלתה הגעלה ליורה נמצא שפלט היורה בליעתו קודם ובא לתוך המים ונעשו המים נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא ואח"כ הניח הכלים לתוכה מותרין הכל דליכא כאן תערובת טעמים דהא בודאי לא נתערבו הטעמים אהדדי בלא תערובת מים דהא טעם שני שביורה נתערב תחיל' במים וגם שני שביורה שבא אל המים עמד תחילה בהיתר ולא נאסר תיכף ע"ש בש"ך סי' צ"ה והא דאסרינן בש"ע י"ד סי' צ"ה קערות של בשר שהודחו ביורה של חלב ע"ש משו' דכל שלא נתכוין להגעלה אינו כלום כמ"ש בב"י סי' צ"ד ע"ש שכתב הרבה טעמים על זה שמא לא הורתחו המים כראוי תחילה ושמא לא היתה היור' מלא' תחיל' וכשהניח הכלים לתוכה נתמלאה ובאו שני הטעמים ביחד ולכאורה צ"ע כיון דמתערבין הפליטות יחד א"כ מאי מהני שיש ס' במים כיון דאין ס' בפליטת היורה נגד פליטת הכף נאסרה פליטת היורה ונעשה נבילה ובעינן ס' נגד פליטת היורה וליכא למימר דפליטת הכף נתבטל בכף קודם שבא אל פליטת היורה דע"כ צ"ל דהחששא היא שמא יתערבו שני הפליטות תיכף דאם יבא אל המים תחילה יהיה תיכף נ"ט בר נ"ט דהיתרא וצ"ל אעפ"י שמתערבים שני הפליטו' יחד מ"מ כל פליטה נותן טעם בכל מה שביור' ולא בפליט' שניה דוקא וא"כ פליטת הכף בא אל פליטת היורה לפי ערך בכל מה שיש ביורה ובטל בס' ולכך נראה דאפי' תחבו ביורה כמה כפות של בשר בני יומן בזה אחר זה מותר אע"ג דאמרי' דהאסור חוזר ונעור כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ט ע"ש מ"מ כאן כיון דמתחילה נתבטל טעם הכף בפליטת היורה בס' כמ"ש לעיל ע"ש א"כ נעשו כל המים נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא ממין היורה וא"כ אעפ"י שתחב אח"כ כף אחר של בשר וגם בא אח"כ גם כן פליטת היורה מחדש כגון בקדרה של חרס דפולט תדיר בטל נמי פליטת הכף של עכשיו בפליטת היורה ובמים בכל א' לפי ערך כמ"ש לעיל ע"ש ועוד דעיקר החשש הוא שלא יתערבו שני הפליטות ביחד תיכף קודם שיתערבו במים אבל כל שנתערב במים תחילה אין חשש שוב ולכך אין מצטרפין פליטת הכף הראשון שבא תחילה אל המים ונעשה נ"ט בר נ"ט אל פליטת הכף השני ואפי' בשלו מים בקדרה חדשה ותחבו בה כף של בשר בן יומא ולא היה ס' במים נגד הכף ואח"כ תחבו בה שני כפות בנ"י אחד של בשר וא' של חלב ולא היה ס' נגד הכף של חלב והיה ס' נגד הכף של בשר לא מצטרפין פליטת הכף הראשון של בשר כיון שבא תחילה אל המים ונעשו המים נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא ומותר לאוכלו עם בשר וכ"ש לשומו בכלי של א' מהם דהא לכך כשתחב שני הכפות בזה אחר זה אין לחוש כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ה ע"ש ברמ"א שכתב ודוקא שהודחו ביחד ובכלי ראשון ע"ש והטעם שפליטה ראשונ' נתערבה במים ונעשו המים נ"ט בר נ"ט דהיתרא ואקלש הטעם ואין ראוי לחול עליו שם חדש מבשר בחלב ע"ש ואע"פ דשני הטעמים אוסרין זה על זה וכ"ש אלו שני הכפות ששניהן מין אחד דהיתרא דאין מצטרפן וכיון שפליטת הכף הראשון בא תחילה אל המים ולא היה בו כח לאסור שהיה במים ס' נגדו ונתערבו כל הפליטות במים ונקלש הטעם אינן ראוין עוד להצטרף אל הטעם החדש שבא עכשיו מהכף השני וכן לטעם השני שכתב הר"ן ועוד דמאי דשרינן נותן טעם בר נותן טעם ע"ש בש"ע י"ד סי' צ"ה בש"ך ס"ק ה' א"כ כאן נמי הפליטה של הכף הראשון עמד תחילה בהיתר והוי נותן טעם בר נותן טע' ולא מצרפינן ליה וע"ש בחידושי אנשי שם דמפרש טעם השני של הר"ן מפני שהיה למים שעת הכושר וכאן היה למים שעת הכושר מפליטה של הכף הראשון אבל מ"ש שם עוד בחידושי אנשי שם ומיהו בל הכי לא דמי לדגים שעלו בקערה ע"ש משמע מדבריו דאפי' הדיחו הכלים בזה אחר זה אסור דבמים לא שייך כלל נותן טעם בר נותן טעם דמים לא בלעי הטעם אלא הטעם בעין במים דהא כתב ולא דמי לדגים שעלו בקערה ע"ש משמע דאפי' באותו ענין דדגים שעלו בקערה שהוא בזה אחר זה לא דמי מים ע"ש אין כן דעת כל הפוסקים אלא דבמים שייך נמי נותן טעם בר נותן טעם ולכך אם הודחו בזא"ז מותר כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ה ע"ש ברמ"א:
ו
כתב בש"ע י"ד סי' צ"ב סע"ח מחבת של חלב ע"ש אפשר דמיירי שלא היתה המחבת בת יומא דאי היתה בת יומא צריך ס' נגד טעם הנחלט מהמחבת לתוך החלב דאפש' דלא שייך בזה נותן טעם בר נותן טעם דבמינו מתחזק הטעם ואינו נקלש כמה שכתוב בש"ע י"ד סי' ק"ב ע"ש בטורי זהב ס"ק ה' עי' שם בשולחן ערוך י"ד סי' צ"ג בש"ך ס"ק א' מבואר דאינו כן וכ"כ בחולין בפ' כל הבשר בתוספת ד"ה והלכתא דגים שעלו בקערה ולרמ"א שכתב בסי' צ"ה סע"ג ואם עירה מכלי ראשון על כלי חלב דינו ככלי ראשון ואיסר אם היה בן יומו אפי' היה מים במחבת והיתה המחבת ב"י צריך ס' נגד כל המחבת ע"ש וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך ומיירי שהיתה הקדרה צוננת אבל אם היתה הקדרה רותחת בודאי אסור כמ"ש בב"י שם בשם פסקי מהראיה ע"ש:
ז
כתב בש"ע י"ד סי' ק"ה סע"ג נפל איסור חם לתוך היתר חם דכלי ראשון או אפי' איסור צונן לתוך היתר חם הכל אסו' ע"ש נרא' דאינו נאסר תיכף אם סלק תיכף ומיד אלא א"כ שהה קצת כמ"ש בסי' צ"ב סע"ב אם ניער וכסה מיד מותר ע"ש אע"ג דנפל' הטפה על החתיכ' ע"ש ומה לי נער וכיסה או שסילק את האסור וע"ש:
ח
בש"ך סי' ק"ב ס"ק ח' וגם נ"ל שצריך לשהות הכלים עד שלא יהיו בני יומן ע"ש לפ"ז בכל מקום דמתירין כלי ע"י ס"ס צריך לשהות עד שלא יהיו בני יומן דהא י"א דאין מתירין ס"ס בדבר שיש לו מתירין ע"ש בס' ק"י סע"ח ובש"ך שם ס"ק נ"ו דדוקא בב' תערובת אין מתירין ע"ש וע"ש בט"ז ס"ק י"א ומ"מ בההיא שכתב בט"ז סי' צ"ה ס"ק י"ד גבי קערה חולבת בין כלי של בשר ע"ש יש להתיר מיד דכתב במנ"י סי' נ"ז ס"ק כ"ט התירים אחרים דלא מחזקינן איסור ואמרינן שלא הודח כלל יחד או משום דסתם כלים אינן בני יומן ע"ש ולכאורה היה נראה לומר דלא הוי דבר שיש לו מתירין כיון שאין לו מתירין לדבר חריף דהא דבר חריף אפי' אינו ב"י אסור וכמ"ש סי' ק"ב סע"ד אבל אם נשאר לאחד לעולם אסור לא הוי דשל"מ ע"ש ואפי' נימא דדבר חריף נמי מדינא מותר וחומרא בעלמא כמ"ש בט"ז סי' צ"ו ס"ק ח' מ"מ אם יבשל דבר חריף כמו קורט של חלתית בודאי אסור וא לומר דיש איזה חלוק בין בני אדם לשאר דברים דהא בתרומת הדשן סי' ק"ע למד לבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה דלא הוי דבר שיש לו מתירין מהא דיבמות דף פ"ב דתרומה לא הוי דבר שיש לו מתירין דממ"נ אי לכהן משרי שרי אי לישראל מיסר אסר וכתב על זה אע"ג דיש לחלק מ"מ נראה דכיון דטעמא משום דבר שיש לו מתירין וההיא אינו אלא מדרבנן לא דייקינן כולו האי להחמיר עכ"ל וההיא דסע"ד דאם נשאר לאחד לעולם אסור לא הוי דבר שיש לו מתירין נמי למד מההיא דיבמות ע"ש בב"י א"כ בודאי גם כאן אמרינן כן דכיון דנשאר לדבר אחד לעולם אסור לא הוי דבר שיש לו מתירין ולפי מ"ש במ"א סימן שי"ח ס"ק ב' דההיא דסע"ד מיירי דוקא שנתערב אחר השבת אבל אם נתערב בשבת אסור אפי' למבשל הואיל וחל עליו איסור משום דבר שיש לו מתירין א"כ גם כאן בנתערבו כלים נמי לדבר חריף אסור אפי' בו ביום הואיל והוי דבר שיש לו מתירין לגבי שאר דברי' וכן בההיא דסי' קכ"ב סע"ט אם נשתהה ביד נכרי לא מהני כיון דהוי דבר שיש לו מתירין דהא יכול לשהות אצלו מעת לעת:
ט
כתב בט"ז סי' צ"ה אבל אם זה הכלי שהוא מערה עליו אינו בן יומו לא נאסר דלא גרע מההיא שכתב בסמוך דהכלים מותרים אם אחד אינו בן יומו ע"ש ולפ"ז אם יש ס' נגד הכלי שהוא מערה עליו גמי מותר דלא גרע מתחבו לתוכו דכשר כמ"ש בסי' צ"ד קדר' שבשלו בה ירקות או מים ע"ש וצ"ע א"כ למה אסור בעירוי הא עירוי אינו מבליע אלא כדי קליפה א"כ בודאי דלא אמרי' דהוי כאלו תחבו לתוכו אלא כדי קליפה דהשאר הוי ככלי אחר כיון שלא נבלע בו כלל ונגד כדי קליפ' יהיה ס' ודו"ל דמיירי שהיא על כלים הרבה בענין שאין ס' נגד הקליפה ואפשר דעל ידי שהוא מערה הרבה הוי עיראות הרבה ומבליע בכולו וכמ"ש בט"ז שם ודוחק דא"כ אם עירה פטם אחד יהיה מותר ורמ"א לא חילק ואפשר דאעפ"י שלא נבלע אלא כדי קליפה מ"מ חשבינן כמו נתחב כל הכלי ומ"מ נראה דאם לא עירה אלא על מקצת הכלי ויש ס' נגד כל המקצת שעירה שם כשר ולא חשבינן כמו נתחב כל הכלי:
י
ע"ש בש"ע י"ד סי' ע' בט"ז ס"ק ג' דאין סכנה במליחה כמ"ש בסי' קנ"ו סע"ג ע"ש מהש"ע אין ראיה דהא דקאמר כשמבשלים ביחד לאפוקי זה אחר זה אבל לא בא למעט מליחה דלא איירי ביה כלל מיהו מדכתב באו"ה דריחא לא הוי סכנתא דלא הוי סכנה רק דרך בישול משמע אע"ג דקיבל טעם בשעת מליחה ואח"כ יבשלו נרא' דבעינן בשעת בישול שיהא ממש בשר ולא טעם לבד דהא אין נזהרים לבשל אפי' בקדרה בן יומו אפילו טגנו בשר באותה קדרה כל זמן שהיא נקי' ע"ש באו"ה כלל ל"ט דין כ"ו ומ"ש הטורי זהב שם בענין אם בטל בס' ע"ש בפר"ח שפסק דבטל ובודאי דאם אין ס' מותר להוסיף עד ס' ולאכול דאין כאן מבטל איסור אלא מכשיר דבר המר למחוק וע"ש בש"ע א"ח סי' קע"ג במגן אברהם ס"ק א' דאפשר בזמן הזה אין סכנה דנשתנו הטבעים ע"ש:
יא
ע"ש בש"ע א"ח סי' תס"ה במ"א ס"ק ד' ובש"ע י"ד סי' צ"א בט"ז ס"ק י"ב ע"ש מזה התרתי עוף לאחר ההבהוב שנפל למים עם חלב וחמאה צוננים על ידי הדחה היטב אע"ג דאית ביה פרצי כמ"ש בט"ז בא"ח שם ס"ק ב' ע"ש:
הא"ק מעס"ר שחותכין בו בשר ועיסה של חלב נכון להיות לחלב בפ"ע דשמא ישכח להדיחו אחר הבשר ולעשותו נקי גמור ע"ש בש"ע י"ד סי' צ"א סע"ב בט"ז ובש"ך שם ובסי' צ"ה סע"ז ובסי' ק"ה סעיף י"ב י"ג ע"ש בש"ע א"ח סי' ת"נ במ"א ס"ק י"ב ע"ש וחלב הבא מפר' עם דם אסור לבשל החלב כמ"ש בש"ע י"ד סי' פ"ז בש"ך ס"ק ג' דודאי יש לה איזו מכה דמשם בא הדם ע"ש בנחלת שבעה ובמ"א הארכתי
יב
לכאורה נראה דמותר לבשל בשר בכלי חלב שאינו בן יומו להאכיל לא"י ולא גזרי' בבישול והנאה שאינו בן יומו אטו בן יומו כמו דלא גזרו בבשר חיה ועוף אלא באכילה אטו בשר בהמה ולא בישול והנאה אעפ"י שגם הם דאורייתא והטע' דבאכילה היצר הרע מתאוה גם הוא דבר הצריך לאדם הרבה גזרו אטו בהמה אבל בישול אין בו תאוה וכן הנאה אין בו תאוה כל כך כאכיל' א"כ איכא למימר נמי כשגזרו על קדרה שאינה בת יומא אטו בת יומא לא גזרו אלא על האכילה שלא יבשלו לאכול בקדרה שאינה ב"י שמא יבשלו לאכול בקדר' ב"י אבל משום אסור בשול והנאה לא גזרו ע"ש ברמב"ם הלכות מאכלות אסורות פר' ט' הלכ' ד' ע"ש שכ' דאסרו בשר חיה ועוף שלא יבואו לאכול בשר בהמה ע"ש בש"ע י"ד סי' פ"ז סע"א בהגה וסע"ג ובסי' צ"א סעיף ח' ע"ש בסי' פ"ו סעיף ו' בהגה יש אומרים דאסור לחתות אש תחת קדרה של א"י אע"ג דסתם כלי של א"י אינם בנ"י ואפי' מבשל עכשיו בשר אינו בן יומו מתבשל החלב או שמבשל עכשיו שאר דברים אינו בן יומו מבשר בחלב אפי' הכי יש ליזהר מיהו הש"ך כתב שם ס"ק נ"ח דאין העולם נזהרין ואפשר דוקא שם דאינו ידוע שבישל בו הנכרי בשר או חלב דבר האוסר ומ"ש שם הש"ך הוא הדין שאר דברים דזיל בתר טעמא אפשר שאין מחמירין אלא כשא' מהם בעין אבל בשביל שבלוע בקדרה בשר וחלב ושניהם אינם בני יומם דהא כל קדרה של א"י בחזקה שאינה בת יומא מחזקינן לה מטעם ס"ס ועכשיו נותנים שניה' טעם לפגום בתבשיל הזה אפשר דלא נהגו להחמיר וראיה לזה דהא רמ"א כתב כאן דברי יש אומרים ובס' צ"ג סעי' א' כתב אבל שאר דברים מותר לבשל אפי' לאכול והא דאסור שם לבשל בשר או חלב היינו כדי לאכול אבל מאסור בישול לא מיירי שם ואפי' מאי דכתב הש"ך שם ס"ק ג' דדעת רמ"א דממנהג אסור לבשל אפילו שאר דברים אפשר היינו לאוכלה ולא בשביל אסור בישול ומ"ש בסימן צ"ה סעיף ג' בהג"ה והמים נוהגים בהם אסור לכתחילה אפש' דוקא לאכילה אבל להנאה אפי' לכתחילה לא מחמרי' אם נימא דמותר לבשל לכתחילה בקדרה של בשר שאינו בן יומא חלב ש"מ דלענין בישול אפי' לכתחלה לא מחמרינן והנאה כבישול הוא דהא בהני דמותר בישול בחיה ועוף גם הנאה מותרת ושם מותר בבישול אפי' לכתחילה בלא שום דוחק דהא סתם מותר אמרו ע"ש:
ואם הקדרה בת יומא מבשר לבשל בה חלב או אפכא או שהיא בת יומא מבשר בחלב לבשל בה שאר דברים אם נימא טעם כעיקר דאורייתא אסור מדאורייתא לבשל אפי' כדי להאכיל לנכרים אבל אם נימא טעם כעיקר דרבנן דלא גזרו אלא באכילה כמ"ש לעיל מותר אלא דנראה דבבשר בחלב לכולי עלמא טעם כעיקר דאורייתא כמ"ש בחולין דף ק"ח ע"א אמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאי סלקא דעתך דרבנן מבשר בחלב מאי טעמא לא גמרינן דחידוש הוא ע"ש כל הענין דמבואר דבבשר בחלב לכולי עלמא דאורייתא ע"ש:
יג
פעם אחת נשפך מקדרה של בשר עד סמוך לקדרה של חלב ויש ספק אם בא תחתיו יש אומרי' דלא הוי ספק כיון שהיה קרוב כל כך יותר מצוי שבא תחתיו וליתא דהא בודאי צריך להיות מקום שנפסק הקילוח כאן או כאן ומה לי סמוך לקדרה או רחוק ממנו ומה שחלק הפר"ח על הט"ז בסי' פ"ד ס"ק ט"ז דאין סברא שבשעה קטנה יתהו' המילבין אע"ג דבודאי יש זמן שמתהווים המילבין וקודם לא יהיו ושמא עכשיו היא הזמן אפשר שבזמן החום הגדול אין סברא לומר כן אלא מדמצאו עכשיו מילבין גם מקודם היו וא"כ יש להתיר גם הקדרה דלא מחזקינן רעותא לומר דבא תחת הקדרה כמ"ש רש"י בחולין דף מ"ח ע"ב בד"ה לחבירו אתמר ע"ש ועוד דאיכא ס"ס שמא לא בא תחתיו ואפי' בא שמא יש ס' בקדרה לגד מה שבא תחתיו וכשיש ס' חומרא בעלמא הוא לאסור הקדרה כמ"ש בט"ז סי' צ"ב ס"ק י"ט ובמנ"י כלל וסי' נ"ה נ"ו ס"ק ב' ואע"ג דמחומרא אסור הקדרה נגד החומרא סגי בספק אחד שמא לא בא תחת הקדרה כלל וא"כ כיון שיש כאן מה שמדינא אסור באין ס' ומה שמחומרא אסור אפילו ביש ס' ויש ס"ס נגד הדין וספק אחד נגד החומרא הוי כמו ס"ס נגד דאורייתא וספק א' נגד דרבנן דמותר כמ"ש בש"ך סי' ס"ו ס"ק י' ע"ש והמאכל בודאי מותר דיש ג' ספיקות שמא לא בא תחת הקדרה ושמא לא פעפע דספק הוא אם מפעפע לפנים כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ב סע"ה ע"ש בטור ובית יוסף ושמא היה ס' ומותר ע"ש בפר"ח סי' נ"ב ס"ק י"ט אם כלי זה שנפלה עליו הטפה הוא כלי שמשתמשים בו בשפע ואי אפשר לבא לידי נתינת טעם מותר להשתמש בקדרה לכתחילה כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ט סעיף ז' וסימן קכ"ב סעיף ה' ע"ש:
יד
פעם אחת לקחו כיסוי של בשר שאינו בן יומו וכיסוי קדרה של חלב שבשלו בה ירקות בת יומא ואין ס' נגד הכיסוי דאסור לאכול עם חלב כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ד בש"ך ס"ק י"ח ובט"ז ס"ק ח' לכאורה נראה דלפי מ"ש שם סע"א דאפי' בכלי מתכות שהם מקצתו חם כולו אין צריך לשער אלא כנגד מה שנתחב ע"ס הכא נמי אע"פ שנרתח הכיסוי על הקדרה אין צריך לשער ס' אלא כנגד מה שנתחב מן הכסוי בתבשיל ולא כנגד כל הכיסוי דמאי שנא כיסוי מכף ונגד זה יהיה ס' ומותר לאכול עם חלב דהא לא חלקו בכף אפי' שהה הרבה בקדרה ונתחמם הרבה והפוסקים למדו זה מהא דאמרו בישל במקצת כלי צריך הגעלה בכל הכלי דוקא בקדשים מגזירת הכתוב ולא בשאר אסורים אלמא דאינו מוליך בליעתו בכולו ע"ש אלמא דאפי' בבישול שנתחמם הכלי אצל האש לא אמרינן שמוליך בליעתו בכולו אלא דא"כ אמאי צריך לשער נגד כל הקדרה כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ג סע"א ע"ש בש"ך ס"ק א"ב ומשמע דאין חילוק בין אם הקדרה עבה הרבה או דקה צריך לשער נגד כילה דהא סתם כתבו דצריך לשער נגד כולה ואמאי לא נבעי לשער אלא נגד מה שנתלחלח מן הקדרה בתבשיל כמ"ש גבי כיסוי דמאי שנא כיסוי או קדרה שניהם מסבבים את התבשיל וצריך עיון בזה הרבה ע"ש בפרי מגדים שם סימן צ"ג:
טו
כתב בש"ע י"ד סי' פ"ט והמנהג הפשוט במדינות אלו ע"ש ומי שאינו מברך ברכת המזון כגון נדה ויולדת כמ"ש בש"ע א"ח סי' פ"ח ע"ש ואע"ג שכתב במ"א שם שתברך בלחש מ"מ פעמים ביולדת אין מקומה נקי וכדומה או מי שאכל פחות מכשיעור אין צריך לברך ברכה אחרונ' כמ"ש במ"א סי' ר"י ע"ש נראה דהסלוק הוי לפי הענין כל שנראה שסלק עצמו מסעודה ראשונ' מותר לאכול חלב דהא בתוספ' בחולין בפר' כל הבשר כתבו אלא אפי' לאלתר אם סלק השולחן וברך מותר דלא פליג רבנן ע"ש והפוסקים לא הזכירו סלק את השולחן משום דדוקא בזמניהן שהיו נוהגי' כן כמ"ש במ"א סי' קע"ז היה קפידא בדבר זה אבל לדידן בברכת המזון לחוד הוי סעודה אחרת א"כ ה"ה מי שאינו מברך ברכת המזון הוי בדבר אחר סי' לסעודה אחרת ואפשר דגם בזמניהן היה ברהמ"ז לחוד סימן לסעודה אחרת והתוספ' שהזכירו סלק את השולחן אורחא דמלתא קאמר ודוחק ועוד דא"כ מי שאינו מברך ברכת המזון לעולם יהיה אסו' לאכול חלב דהא כת' בש"ך שם וכתב מהרש"ל שם דלכולי עלמא אם לא סלק וברך אפי' כל היום כולו אסיר ע"ש ונראה דמי שנוהג להחמיר על עצמו כמו אביו של מר עוקבא שלא לאכול בשר עד למחר כי השתא ע"ש בגמרא צריך להמתין כ"ד שעות שלימות כמ"ש בגמרא עד למחר כי השתא ע"ש ואפילו למ"ש ביש"ש דטעמו היה דגם הוא סבר דבאותו סעודה אסור ובסעודה אחרת מותר אלא דסבר דמ"מ דמסעודה לסעודה הוי כ"ד שעות כמו דרך השרים והאסטניס שאוכלין פעם אחת במעל"ע ע"ש וא"כ לכאור' דאין צריך להמתין כ"ד שעו' בצמצום דודאי אותן הנוהגין לאכול פעם אחת במעל"ע אין מדקדקין כ"כ שלא לאכול עד נ"ד שטות שלימות מ"מ נראה להחמיר דהא למר עוקבא נמי צריך להמתין מסעודה לסעודה דהיינו כמו דרך כל אדם שאוכלין פעם אחד בבוקר ופעם א' בערב ובודאי דגם אותן בני אדם אין מדקדקין כ"כ להמתין דוקא ו' שעות שלמו' ואפ"ה כת' הרמב"ם דבעינן ו' שעו' ע"ש וכ"כ בש"ע ונא חלקו אם אוכל פעם אחד בבוקר ופעם ח' בערב או שאוכל שני פעמים ביום אלא לעולם צריך להמתין ששה שעות והטעם דאם נימא כמו שדרך בני אדם לאכול בבוקר ובערב א"כ נתת דברך לשיעורין דלפעמים יאכל בערב קודם ששה שעות ולפעמים אחר ו' שעות וכן יש בני אדם שממהרין לאכול בערב ויש בני אדם מאחרין ועוד דאם יאכל ביום שני פעמים כיצד ישער לכך קבעו זמן קביע לעולם ששה שעות וא"כ הכא נמי במי שמחמיר לשהות מעת לעת צריך להמתין כ"ד שעות שלימות:
טז
כתב בש"ע י"ד סי' ק"ה סע"א וספק כבוש אסיר מלבד בבשר בחלב דאזלינן לקולא דמן התור אינו אסור רק בבישול ממש ע"ש ונראה דאם ספק אם נכבש חלב בקדרה של בשר אסור לבשל בי בשר דכשיבשל בו יהיה דאורייתא ומ"מ נראה דמותר להשהות הקדרה שלא יהא בן יומו ואח"כ מותר לבשל בו בשר דהא כשאינו בן יומו אינו אלא ספק דרבנן ואע"ג דכתב בפר"ח סי' ק"י בכללי דיני כ"ס דאם בשלו ספק טרפה בקדרה לא מהני להשהות הקדרה מעל"ע כיון דמצד האיסור עצמו הוא ספק דאורייתא ומצד אחר בא לי שהוא מדרבנן אבל כאן דמתחיל' נמי לא היה אלא מדרבנן מות' להשהות דלעולם לא היה כאן איסור דאורייתא וע"ש בבלי בכללי דיני ס"ס שכתיב דבכלי חרס יש להקל אפי' נתבשל בו ספק טרפה ע"ש ואם בשלו בקדרה דבר שיש בו פלוגתא נראה דמהני שהיה מעל"ע אע"ג דהספק הראשון היה מן התורה כמ"ש בסי' ס"ו גבי דם בצים דאע"ג דהספק הראשון היה מן התורה מ"מ מהני אם נתערב אח"כ דם דסמכינן על אותו מ"ד דדם ביצים מדרבנן ע"ש בט"ז וע"ש בש"ך ע"ש:
יז
אם בשלו ירקות בקדרה ונפל טפת חלב על הקדרה מבחוץ ואין ס' נגד הטפה לא אמרי' ד' ירקות הוי נ"ט בר נ"ט אלא אמרי' שמא פעפע הטפה לפנים והוי כאלו נפלה לתוך התבשיל ממש ואסור אפי' דעבד אם נתנו לתוך הבשר ע"ש בסי' צ"ב סע"ה דהא כתב בש"ך סי' צ"ז ס"ק ב' דאפי' אינו זב תחת הפת אסור שמא פעפע בכולו ע"ש והיינו אותו ספק עצמו שכתב בש"ע סי' צ"ב סע"ה ואי אמרי' דלא הוי על הפת אלא נותן טעם בר נותן טעם אמאי יהיה הפת אסור אפי' דעבד הא אם נתן הפת לבשר ממש מותר בדעבד כמ"ש סי' צ"ה סע"א כ"ש דלא לאסור אותו דעבד שמא יאכלנו עם בשר ואפי' אם נפל נגד הריקן מ"מ שמא מפעפע בכולו וע"ש בש"ך סי' צ"ב ס"ק י"ח שכ' דהוי כאלו נפלה בתבשיל ומ"מ א"צ אלא ס' נגד הטיפה דכולו הית' הוא ולא שייך לומ' חתיכה נעש' נבילה:
יח
כתב בטור י"ד סי' צ"ז אין לשין העיסה בחלב ואם לש כל העיסה אסור ואי עבדינהו כעין תורא שרי פרש"י שלא לש אלא דבר מועט עוגה קטנה ורב אלפס פי' שעשה בהן שינוי פירוש צורות כעין השור וכיוצא בו שמתוך כך יזכור שיש בה חלב ע"ש מזה נראה דה"ה אחר האפיה אם עשה שינוי או חקק תיבת חלב סביב הלחם בענין שאע"פ שיאכלו ממנו ישאר השינוי לעולם מותר דמאי שנא שעשה שינוי בעיסה או אח"כ ולכאורה קשה דא"כ אמאי אמרו לש כל הפת אסור אמאי אמר אסור כיון דאית' ליה תקנתא וכן בפסחי' דף נ' אסרה רבא בר אהילאי למכלא לרפתא אפי' במלחא דילמא אתי למכלי בכותחא משמע שאסרו לעולם אין זה ראיה דהכי אמרו בכריתות דף כ"א אמר רב דם דגים שכנסו בכלי אסור מתיבי דם דגים וחגבים מותר ומשני דלית בהו קשקשים לכך אמר רב אסור ע"ש אע"פ דיש תקנה דיניח בהם קשקשים ויהיו מותרים וצ"ע דבאו"ה כלל וסי' ל"ט כתב והא דשרינן פת שנאפה עם הפשטיד' היינו דוקא שנאפה הפשטידא במחבת אבל אם הפשטידא בלא מחבת הפת אסור בדעבד עם בשר וכתב האו"ה דצריך לחותכו ולמכרו לנכרים ע"ש משמע דלא מהני שום תקנתא:
יט
כתב בש"ע י"ד סי' צ"ג טיפת חלב שנפלה על הקדרה ע"ש ונראה בקדרת איסור שאינו בן יומו ובשלו בה דבר חריף ונפלה טפה על הקדרה יש להתיר הקדרה אם יש ס' נגד הטפה דהא ספק אם מפעפע לפנים ע"ש בט"ז דמן הדין הקדרה מותרת אלא חומרא בעלמא הוא ואפילו אין ס' יש להתיר הקדרה. והתבשיל כיון דספק הוא אם מפעפע ובספק מותר כמ"ש סי' צ"א אם יש ספק אם נחתך בסכין של איסור אזלינן לקולא וכתב שם בש"ד הטעם כי סברות והוכחות גדולות כתב מהר"מ דדוקא בקורט של חלתית אמרי' חורפי משוי' לה לשבח ע"ש:
כ
בש"ע י"ד סי' צ"ג וצריך לשער נגד כל הקדרה לאו דוקא דהא בשלו עם מים ואין צריך לשער אלא לפי ערך כמ"ש בט"ז סי' צ"ב אלא דלמא אתי לאשמעי' דלא סמכינן אטעימה או בקדרה של מתכת לא משערינן במאי דנפקא מיניה אלא צריך לשער בכל הקדרה ואח"כ משערינן לפי ערך ובזה מתורץ מה שכתב הש"ך ואע"ג דמשמע בכמה דוכתי דאין במה שבתוך הכלי ס' נגד כל הכלי ע"ש דבאמת אין צריך לשער אלא לפי ערך בש"ע י"ד סי' צ"ג אבל שאר דברים מותר לבשל בה ע"ש הטעם דהבלוע לא נעשה נבילה מעולם ואף שנותן טעם לפגם אסור לכתחילה מ"מ הבלוע לא נאסר מעולם ע"ש ולפ"ז אסור לבשל בה דבר חריף דעכשיו יהיו טעם בשר וטעם חלב לשבח ונעשה עכשיו נבילה ואם בשלו בה דבר חריף אסור לבשל באותו קדרה אפי' שאר דברים לעולם אפי' אינו בן יומו דהא היה בה פעם אחר איסור לשבח:
כא
אם שרו בשר במים מעל"ע ואח"כ נתנו חלב לתוך המים נראה דהבשר נאסר תיכף אע"פ שלא נשרה בחלב מעל"ע כמ"ש ברא"ש בע"ז פרק השוכר את הפועלים יש רוצים להתיר להגעיל אפי' כלי בן יומו אע"פ שאין ס' במים ובלבד שישים הכלי במים בשעה שהן רותחין ומביאין ראיה מפרק כל הבשר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב בשר אסור וחלב מותר משום דמבלע בש' מפלט לא פליט בש' את החל' שבלע עד דנח מרתיחתו א"כ ה"נ מבלע בלע המים את פליטת הכלי מפלט לא פלטו לתוך הכלי ולאו כלום הוא לא שייך לומר בשמנונית המתערב עם המים דודאי בכל מקום שהמים נבלעים השמנונית נבלע עמהם דדבר לח המתערב אינו נפרד זה מזה ע"ש ולכאור' לא משמע קצת הכי גבי קערות שהודחו ביורה חולבת שכתב הר"ן דמאן לימא לן שלא יתערבו פליטת הבשר ופליטת החלב בלי אמצעית המים הלכך לא הוי נותן טעם בר נותן טעם ע"ש ולהר"ן ספיקא הוא לכך יש להחמיר כאן דשמא אינן נפרדים זה מזה ואפשר שיש לומר כשנתנו החלב לתוך המים המים מתקררים ואינן נבלעים וצ"ע:
כב
בש"ע י"ד סי' ק"ה וכל זה בשני חתיכות ע"ש ואם יבשו מלח בכלי חולבת במקום חם ואח"כ מלחי באותו מלח בשר נראה דהבשר מותר דהא לא נבלע במלח אלא כדי קליפה כמ"ש בש"ך ע"ש וא"כ אותו מלח שהיה אצל הכלי שנאסר בטל אח"כ ברוב המלח שבאמצע דמותר ועוד כשמלחו באותו מלח בשר אותו מעט הבשר שנמלח באותו מלח הנאסר ונאסר מאותו בשר כדי קליפה אותו מעט בשר הנאסר בטל ברוב בשאר הבשר וכמ"ש בספר פר"מ סי' ק"ה אם נגע כחוש בהיתר ואינו יודע באיזה מקום אם יש רוב בקליפת היתר כנגד מעט הקליפ' שנאסר דבטל ברוב ובלבד שירבה עד ס' ע"ש וכאן בודאי איכא ס' בבשר נגד המלח שנאסר דהא איכא בבשר ל' נגד כל המלח כמ"ש בסי' ס"ט ע"ש וא"כ אפי' למאי דמשערינן במליחה בס' מותר דודאי איכא ס' בבשר נגד המלח וצריך שלא יאכל אדם א' את כולן כמ"ש בסי' ק"ט ע"ש וכן אם דכו את המלח אח"כ וטחנו אותו כמו קמח דהוי עכשיו לח בלח מותר דודאי איכא ס' במלח עצמו כנגד כדי קליפה שנאסר דהא כתב בש"ך סי' ס"ט דסתם כלי יש במה שבתוכו ס' כנגד קליפת הכלי ע"ש וכ"ש שיש ס' כנגד קליפ' מן המלח שנאסר כמ"ש במנ"י סי' י"א ע"ש וכן אפילו לא מלחו עדיין באותו מלח בשר אם לא טחנו את המלח בטל ברוב ואם טחנו בטל בס' וכן אם יבשו את המלח בכלי של איסור נמי המלח מותר כמ"ש:
כג
כתב בש"ע י"ד סי' קירא אם אפה פת עם בשר ואסור לאכלו בחלב אם יש לו פת אחר ע"ש וע"ש בט"ז שכתב דזה מקרי לענין זה דעבד כתב בת"ח כלל ל"ה ומ"מ המנהג להקל לקנות מן הנכרי ע"ש ובמנ"י תירץ משום דעל הלחם יחיה האדם עשו הרחקה טפי ע"ש ואינו נרא' דהא בפת של עכו"ם נמי איכא נותן טעם לפגם כמ"ש בב"י סי' קי"ב ע"ש ואפ"ה יש מתירין אפי' במקום שפת ישראל מצוי כמ"ש בסי' קי"ב ע"ש ואפי' האוסרין לא אסרו אלא משום חתנות ע"ש אלא נראה דאין הדינין דומים זה לזה אלא דכאן חמיר טפי דהא יש אוסרין ריחא אפי' בדיעבד ע"ש לכך חמיר כאן טפי ולפי דברי המנ"י אם נצלה דבר אחר עם הצלי אצל נכרי מותר לקנותו לכתחילה אם אן בו משום בישולי נכרים וצ"ע אם קנה פת מן הנכרי שנאפה עם הצלי מפני שלא היה לו פת אחר אם מותר לאכול אותו הפת עם חלב מי נימא דדוקא איסור טרפות הותר לו מפני שלא היה לו פת אחר אבל אסור בשר בחלב למה נתיר לו כיון דאפשר לו לאכלו בלא חלב או נימא כיון דיש בפת זה אסור טרפות ואפ"ה מותר לו לאכול א"כ ע"כ צריך לומר דאמרי' ריחא לאו מילתא א"כ מותר לו לאכול בחלב נמי דהוי תרתי דסתרי אהדדי דיאכל הפת ואינו חושש משום אסור טרפות ואינו אוכל בחלב והוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא וביבמות דף ה' אמרו הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו ע"ש וע"ש דבעינן נשא מת ומת ואח"כ נשא חי דבעינן שיהא ניתר האסור הראשון קודם וכאן באו שניהן בבת אחת אפשר דלא מהני ואפשר דשם מיירי במיירי דאורייתא אבל כאן דאינו אלא חומרא בעלמא לכתחילה כל היכי דנוכל למעט באסור טפי עדיף ועוד דכאן לא הותר אלא מפני הדחק א"כ דוקא לאכול בפני עצמו דאיכא דחק מותר אבל לאכול עם חלב דליכא דחק אסור ואפשר דזה דמי לחולה שיש בו סכנה דמחללין עליו את השבת דכל היכי דנוכל למעט באסור ממעטינן כמ"ש בסי' שכ"ח אמדוהו לשתי גרוגרת ע"ש וכן בחולה שמאכילין אותו ביוה"כ דמאכילין אותו הקל כמ"ש בסי' תרי"ח ע"ש דודאי אם יש דבר אחד ביש בו שני אסורין ודבר אחד שיש בו אסור אחד דודאי אין מאכילין אותו אלא דבר שיש אסור אחד וע"ש בזבחים דף ל"ב דאמרו שם אמר ליה רבא אדרבה אפכא מסתברא מצורע התירא היא להא אשתראי ולהא לא אשתראי טומאה דחויה הוא מה לי חד דיחוי מה לי שתי דחיות ע"ש ומשמע מדברי רמ"א דאם אין לו פת אחר מותר לאכלו בחלב דזה נמי דוחק הוא לאכול פת חריבה ואם קנה פת מן הנכרי ואין לו פת אחר צ"ע אם מותר לאכלו בחלב דאפשר דלא התירו מפני הדחק אלא איסור אחד אבל שני אסורין אפשר דלא התירו כמ"ש בסי' קצ"ט דתרי קולא לא מקלינן בשעת הדחק ע"ש ואפש' דדוקא שם דאיכא תרי אסורי אבל כאן אין כאן אלא איסור אחד משום ריחא:
כד
בש"ע י"ד סי' צ"ט סע"ו בהג"ה כזית חלב שנפל למים ע"ש ואם גרדו תמכא על מורג חרוץ של חלב שגרדו עליו גבינה דבודאי נתערבו פרורי הגבינה עם התמכא אם נגרר דק כמו קמח הוי לח בלח ובטל בס' ומותר לאוכלו עם בשר כמ"ש במ"א סי' ת"ל אבל אם לא נגרר דק דק ויש לחוש לפרור של גבינה דהוי יבש ביבש נמי נראה דמותר לאוכלו עם בשר כמ"ש בש"ע י"ד סי' רצ"ט סע"א גבי צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה עם זה אם רוב מן הגמלים מותר להביא פשתן לשם והביאו הפר"ח למ"ש רמ"א סי' צ"ט סע"ו בהג"ה כזית חלב שנפל למים ע"ש אחר זה מצאתי כן להדיא באסור והיתר הארוך כלל וסי' כ"ד וז"ל אבל התיר יבש ביבש בטל כמו כן ברוב בעלמא כמו באסור ומותר לערב בו הפוכו אפי' לכתחילה מההוא דתנן צמר גמלים ורחלים שטרפן יחד אם הרוב של גמלים מותר להביא פשתן לשם ע"ש אך י"ל דהאסור והיתר הארוך לטעמיה דפסק בכלל כ"ג דין ט' כהרא"ש דיבש ביבש שנתערב נעשה היתר גמור ומותר לבשלן יחד ע"ש בש"ע י"ד סי' ק"ט סע"ב בהג"ה ע"ש אבל אנן דחיישי' לסברת הרשב"א דלא נעשה היתר גמור אפש' כמו דאסור לבשלו ולאכלו אדם אחד כאחת ע"ש סע"א הכא נמי אסור לערבו בחלב או בבשר ע"ש במ"א סי' תמ"ז ס"ק י"א שכ' ונראה לי אע"ג דלח בלח ע"ש והוא הדין הכא נמי שייך האי פלוגתא דמה לי שבא פסח על התערובת או בשר על חלב או אפכא וע"ש באיסור והיתר הארוך כלל וסי' כ"ג דין י"א שכתב דטוב להשליך אחד מן התערובת ע"ש הכא נמי אם רוצה לערבו בהפוכו ישליך א' מהן דאל"כ יאכל בודאי איסור או אפש' דטוב שלא לערבו כלל בהפוכו כיון דהוא לכתחילה אלא דצ"ע דא"כ תהיה אותה מתני' דצמר גמלים תיובתא דהרשב"א דאיהו מדינא איסר לבשלם ולאוכלם כולן כאחת ואלו התם מותר לכתחילה לאדם א' ללבוש את הבגד שיש בו כלאים וכל שכן לפי מ"ש דדבר זה לערבו בהפוכו להרשב"א אסור ושם מתיר לכתחילה גם הראש שהרבה להביא ראיות בפרק גיד הנשה ולא הביא ראיה ממשנה מפורשת הזאת אלא ודאי דמכלאים אין ראיה כלל דהתם הוי לח בלח דצמר גמלים וצמר רחלים מתערב יפה יפה והן דקים והוי כמו קמח בקמח וא"כ אפי' כשמערבין עם הפשתן בכל מקום שהן הצמר גמלים רבה עליהן ומבטלן וסלק הפשתן כמי שאינו וצמר גמלים רבה עליו ומבטלו כמ"ש סלק את שאינו מינו כאלו אינו ע"ש בש"ע י"ד סי' צ"ח סע"ב ואם נתערב במינו ושאינו מינו ע"ש בבכורות ד' כ"ג ע"א בתוס' ד"ה נבלה גבי נהי דבמגע לא מטמא שהקשו כמו כן אמאי מטמא במשא ולענין אסורים בטל ע"ש שתרצו כמו כן דבאסורי' לעול בטל הוא ברוב ע"ש ועוד אפשר דאין ללמוד אסורי' מכלאים דאין כל העניינים דומי' זה לזה והרמב"ם כתב גבי כלאים שהרי צורת הכל כצמר גפן ע"ש בש"ע י"ד סי' רצ"ט סע"א ע"ש ולמה לו למתלי בצורה אלא כיון שצורתו כצמר גפן אין זה כלאים וצריך עיון ואין לומר אם צמר גמלים וצמר רחלים מקרי לח בלח אמאי לא בעינן ס' דלא נזכר ס' אלא לענין נותני טעם דעד ס' יהיב טעמא אבל בדבר שאינו תלוי בטעם אין חלוק בין לח ליבש בין במינו בין בשאינו מינו לעולם בטל ברוב אלא דדוחק הוא לומר דשם מקרי לח בלח גם אחר זה ראיתי בתורת חטאת כלל וסי' פ"ה דין י"א שכתב בשם הסמ"ג שהביא ראיה לדין זה לכזית חלב שנפל למים ונתבטל בס' מותר לתנו עם בשר מההיא דצמר גמלים וצמר רחלים ע"ש ש"מ דהעניינים דומים זה לזה לכן נראה לומר דאפי' הרשב"א מודה דמותר לערבו עם הפכו אע"ג דסבר דיבש ביבש שנתערב לא נעשה היתר גמור וצ"ע לחלק בין זה לבישול או להשהותו בפסח גם בההיא דצמר גמלים אדם א' לובש את כולם כמ"ש לעיל ע"ש והרשב"א אוסר לאדם א' לאכלם כולם ביחד והסמ"ג דהביא מכאן ראיה לכזית חלב שנפל למים ש"מ דסבר דהעניינין דומים זה לזה ושם סבר דאד' א' אסור לאוכלם אפי' בזה אחר זה וצע"ג לחלק ביניהם ע"ש בטור י"ד סי' ק"ט בב"י מ"ש בשם הסמ"ג דאדם א' אסור לאוכלם אפי' בזה אחר זה בשם התוס' מסתמא סבר כוותייהו דלא הביא דהסמ"ג חולק על זה ע"ש בש"ך סי' צ"ח ס"ק כ"ב ולא ידעתי למה כת' כן הא בסי' רצ"ט סע"א מבואר דצמר גמלים וצמר רחלים דומיא דמים עם חלב דהכא בטל ודוקא צמר עם פשתן אינו בטל ובבשר עם חלב בטל ע"ש בש"ך סי' רצ"א סק"א בסופו דלשונו מגומגם שם הרבה ע"ש ומזה לא מיירי כאן אלא בחלב עם מים ע"ש:
כה
אם לקחו בכף של בשר בן יומו דבר גוש שנתבשל בקדרה של בשר בת יומא והניחו הכף עם המאכל לתוך חלב צונן יש להתיר דהא משום המאכל אין אסור דנותן טעם בר נותן טעם מותר בדעבד כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ה סע"ב בהג"ה ע"ש ואפשר דכאן גרע מנ"ט בר נותן טעם דעלמא שאין שני הטעמים באים כאחד שכבר קבלו הדגים מהקערה ואח"כ באים לכותח אבל כאן אפי' בתוך החלב שמקבל המאכל טעם מהחלב כדי קליפה כדין חם לתוך צונן נותן הכף ג"כ בו טעם וא"כ טעם של הכף בא תיכף אל תוך האיסור ע"ש בש"ך סי' צ"ה ס"ק ה' מ"ש בשם הר"ן דטעם שני לא עמד בהיתר דהא הכף כשהוציאו מכלי ראשון עם מאכל יש לו דין כלי ראשון לחומרא כמ"ש בטורי זהב סי' צ"ג ס"ק ל' כתב מהרי"ל ע"ש וא"כ מבליע הוא לכל הדב' הגוש ההוא ובאת הפליטה ההיא אל תוך כדי קליפה שבולע הדבר הגוש ההוא מהחל' וא"כ יש שם פליטת בשר בחלב בבת אחת בתוך כדי קליפת המאכל ההוא וכשנתמחה כדי קליפה ההוא אל תוך החלב אוסר אותי עד ס' וכדומה ע"ש ואין לומר שנצטנן הכף עם המאכל כשבאו לתוך חלב צונן י"ל דהא לכך אמרינן דבלע כדי קליפה אדמיקר ליה בלע וא"כ אדמיקר ליה יכול הכף נמי להבליע במאכל. וע"ש בש"ך סי' כ"ב ס"ק י' אם אמרינן חתיכה נעשה נבילה בכדי קליפה ונראה דזהו בשאר אסורים דהוי דרבנן דדוקא כשעומדת בפני עצמה והוי חשובה אמרינן כשנאסרה פעם אחת נעשה נבילה אבל בבשר בחלב דהוא דאורייתא כיון שנתערבו יחד נעשו כחתיכה אסור מה לי אם הוא חשוב או לא ועוד דלא ידעינן כמה חלב נבלע בכדי קליפה ההיא וכל החלב שנבלע בכדי קליפה נעשה נבילה ומשום הכף לא היה אסור כל כך אע"פ שגם בכלי אמרינן תתאה גבר כמ"ש בש"ע י"ד סי' ק"ה סע"ג בהג"ה ע"ש בש"ך ס"ק י' דעת מהרש"ל וא"כ נאסר החלב מהכף כדי קליפה מ"מ כשהקליפה פה מתערבת אין צריך אפי' ס' כנגדה כמ"ש בש"ך סי' צ"א ס"ק ח' ואפילו להט"ז דמחמיר שם בס"ק ד' מ"מ אפשר יהיה בחלב ס' נגד הקליפה ההיא ע"ש בש"ך סימן ס"ט ס"ק ס"ה ולא בעינן ששים כאן אלא כנגד צד החיצון של הכף הנוגע בחלב דצד הפנימי של הכף נוגע במאכל ומבליע במאכל ולא בחלב והטעם היוצא מן המאכל לחלב הוי נותן טעם בר נותן טעם אע"ג דהמאכל נוגע בכן כמ"ש בטורי זהב בי"ד סי' צ"ד ס"ק ז' וסי' צ"ה ס"ק ח' ובמ"א סי' תנ"ב ס"ק א' ע"ש ועוד דהא אנן מחמרינן אם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי של חלב ושניהם בנ"י כמ"ש בש"ע י"ד סימן צ"ה סע"ג בהג"ה ע"ש ומכ"ש עם חלב גופיה ואפשר דהוא הדין כשנתן הכלי ראשון לתוך המאכל כמו הכא אע"ג שיש לחלק דבעירוי נשאר הכלי העליון בחמימותו אבל כאן נתקרר בתחתון אפשר דאין לחלק בכך כיון דאינו ידוע טעמו של רמ"א במאי דאסר העינוי כמ"ש בש"ך שם ס"ק ה' ולפי טעמו של הט"ז שם ס"ק י"ג אפשר דכל שכן דשייך כאן ששלשתן הם במקום א' הכלי והמאכל והחלב. וצריך להתיישב בדין זה מאוד דאם היה מעט חל' ודבר גוש לעולם הוא כאל"ר כמ"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק ה' א"כ מחמם את החלב והוי על כל פנים ככלי שני ואנן אסרינן אפילו כלי שני אם לא בהפסד מרובה או לכבוד שבת כמ"ש בט"ז סי' ק"ה ס"ק ד' ע"ש:
כו
בש"ע י"ד סי' ק"ד סע"א בהג"ה ודוקא שרץ יש לחוש ע"ש אם חתכו עיסה שקורין (פרעי"ל) בסכין שאינו נקי מבשר ואפשר שהיה מעט בשר על (ההקתעס"ר) ונכנס לעיסה ובשלו בחלב מות' דבטל הוא ואפי' נימא שאותו עיגול שיש בו מעט הבשר נעשה נבילה מטעם אשור דבוק כמ"ש בט"ז סי' צ"ב ס"ק י"ב ע"ש הלא העיגול קטן הוא מאד ונטל במינו בעיגולים אחרי' ביות' מאלף ואפי' נכנס הבשר לשלש או ארבע עגולים בטלים הם ויש כנגד כל העיגולים שנכנס בהם הבשר ס' ויש להשליך מעט מן העגולים לחוץ כמ"ש סי' ק"ט סעיף א' בהגה שניה ע"ש כמו כל מין במינו דצריך להשליך א' מהם ע"ש וקודם שבישלו אותם בחלב אם מהני להשליך מעט ולבשלם בחלב דכיון שנתערב ובטל מדאורייתא דאע"פ שהבשר שאינו מינו עם העיסה בטל ברוב ומדרבנן בעי ס' כמ"ש בסי' ק"ט ע"ש בבית יוסף דכל יבש ביבש מדאורייתא בטל ברוב ע"ש בטור סי' ק"ט שכתב פלוגתא ביה אי בעינן ס באינו מינו ע"ש להרא"ש דסבירא לי' דכל שנתבטל ברוב נעשה היתר גמור ע"ש בסי' ק"ט סע"ב בהג"ה ובטור ובית יוסף שם הכא נמי נעשה היתר גמור דהיתר בהיתר נמי שייך ביטול ברוב כמ"ש בסי' שצ"ט סע"א אע"ג דצמר גמלים וצמר רחלים שניהם היתר הם. וע"ש בש"ך ס"ק א' שכתב היתר בהיתר לא שייך ביטול היכא דעכשיו נעשים גוף א' של איסור אבל כשלא נעשים גוף א' של אסור מותר ואין לומר דמבטול אסור לכתחיל' כשמבשל בחלב דהא כזית חלב שנפל למים מותר ליתנו לבשר ע"ש בסי' צ"ט סע"ו בהג"ה ע"ש בש"ך ס"ק כ"ב מ"ש לכתחילה מותר ליתנו והיתר בהיתר שייך ביטול ואין לומר משום דשם נתבטל בס' וכמי שאינו לאסור דמי הא חלב לבשר אסור ליתנו אפי' לאלף אלא ודאי משום דכבר נתבטל א"כ הכא נמי ואפש' דמ"מ יש לחלק בין לח שנתבטל בס' דכמי שאינו דמי אבל יבש הרי הוא בעינו ואסור ליתנו לחלב ע"ש במ"א סי' תמ"ז ס"ק י"א דיבש ביבש עכ"פ החמץ בביתו ולהרא"ש מותר ע"ש גם כאן להרא"ש אין זה מבטל אסור כיון שנעשה היתר ואפש' שאין כוונתו לבטל החיסור אלא לבשל העיגולים ובפרט שהשליך מעט מהם וא"כ שמא אין כאן איסור כלל ע"ש בש"ך סי' קט"ו ס"ק כ"ח אלא דאיתה השלכה אינה מועלת יפה דאם נכנס הבשר בג' או ד' עיגולים אין סברא לומר שכשהשליך מעט דוקא אותם שנכנס בהם הבשר השליך אדרבה בודאי לא השליך עולם ע"ש במ"א בסי' הס"ז ס"ק ד' בד"ה כת' הב"ח דמהני השלכת הדגן אף על שקטנים הם ומתערבים וע"ש בפר"ח סי' תס"ז סע"ב בד"ה ומ"ש אסור ולא מהני ס"ס וכו' דפליג על זה וכתב דדבר רחוק לומר שאכלו כל המבוקעים ע"ש וכן משמע בסי' רצ"ט סע"א דכשנתערב צמר גמלים עם צמר רחלים והרוב צמר גמלים מות' לערבו עם הפשתן ע"ש היטב ולא אמרי' דהוי מבטל איסור לכתחיל' וע"ש בט"ז ס"ק א' דלא קשה לי' להדריש' אלא בסיפא אם נתערב צמר עם פשתן דמביא מין אחר ומבטלו דשם כיון שיש כאן איסור דהא נתערב צמר עם פשתן שייך לומ' אין מבטלין איסו' לכתחיל' אבל כשנתערב תחילה היתר בהיתר ונתבטלו ונעשה כולו צמר גמלים לא שייך אין מבטלים אסור כשמערב עם הפשתן וע"ש בתורת חטאת כלל וסי' פ"ה דין י"א שהביא ג"כ ראיה ליתן המים שנתבטל בו החלב בס' בבשר מההיא דסי' רצ"ט שמותר לערבו עם פשתן ובש"ך סי' צ"ט ס"ק כ"ב הקשה מאי קא משמע לן ואפש' דקא משמע לן דאין זה מבטל אסור ואפש' דקשה על לשון הש"ע דכתב דעבד ובת"ח כתב בשם או"ה דאינו חוזר וניעור והביא ראיה מחמץ שנתבטל קודם פסח דאינו חוזר וניעור ומסי' רצ"ט דמותר לערבו עם הפשתן ואינו חוזר וניעור ע"ש וצ"ע דהא חלב במים מתערב יפה וכל מה שנפל מן המים לבשר יש במים עכשיו נמי ס' נגד החלב לפי ערך ומאי חוזר וניעור איכא הכא וכ"ש שעכשיו נמי נתרבה הבשר המותר ואפי' אם יחזיר וניעור יתבטל ג"כ עכשיו בשלמא חמץ בפסח אם ניער לא יתבטל עכשיו דבמשהו וכן בסי' רצ"ט לא שייך ביטול דהא גם עכשיו יכול הוא להתבטל דמי שנתערב לו צמר עם פשתן מביא מין אחר ומערבו עמהם ומבטלו ע"ש בסי' רצ"ט סע"א וכן לשון רמ"א צ"ע שכתב אעפ"י שאין בבשר ס' נגד החלב שהרי נתבטל במים ע"ש היכי משכחת לה שלא יהא עכשיו ס' נגד החלב דהא במים שנתערבו יש ס' וכ"ש בהצטרף הבשר כמ"ש ועדיפא היה לי' למכתב אפי' לא היה ס' במים נגד החלב אם יש עכשיו בהצטרף הבש' מות' דבהיתרא לא אמרי' חתיכ' נעשה נבילה אלא גם ההיתר הראשון מצטרף עם השני ע"ש בסי' צ"ט בט"ז ס"ק ב' ובש"ך ס"ק ה' ע"ש:
כז
אם מלחו בשר כמה שבועות בכלי ועמד ריקם כמה שבועות ואח"כ כבשו בתוכו (אוגערקעס) ב' שבועות ולקחו המים המלוחים ולשו לחם בודאי דאסור לאכלו בחלב אך נראה דאפי' עם בשר אסיר אעפ"י שתחיל' הבליעה היתה שלא על ידי בשול דאינו אסור אלא מדרבנן ואיכא למימר דלא גזרי' שמא יבא לאכלו בחלב דהוי גזירה לגזירה נרא' דגזרינן דהא בפסחים דף נ' סוף ע"א אחרו דלמא אתי למכלי בכותחא ולא אמרו לבשלו ולמיכלי ליכא אלא אסור דרבנן וכ"כ הט"ז בסי' צ"ז גבי מדוכה אע"ג דתחילת הבליעה דרבנן ואעפ"י שיש לחלק דבפסחים תחילת הבליעה דאורייתא ובמדוכה הסוף דאורייתא דבודאי ישימו הבשמים לתבשיל רותח אבל כאן שניהם דרבנן ולא שכיח כ"כ לבשל הלחם אין לחלק מ"מ נראה כיון דאיכא דיעות דבאינו בן יומו לא משוי נשבח ע"ש בסי' צ"ו סע"א ובסי' ק"ג סע"ו ובסי' קכ"ב סע"ג בהגה וע"ש בש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ח דמשמע דלא חש ע"י כבישה לומר חורפי מחליא ליה ומשוי לה לשבח ע"ש במנ"י ולא שייך כאן מ"ש בחק יעקב סי' תמ"ז ס"ק מ"ג דבשעה אחת או פחות נימס המלח ונעשה דבר חריף ועוד דהא מדינא מותר ע"י טעימה כמ"ש בש"ך סי' צ"ו ס"ק ה' והרי אנו טועמים ואין במים המלוחים טעם בשר כלל ונראה דאין לסמוך בזה דאין אנו בקיאים בזה כלל ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא שמא אין בו טעם ואפי' יש כו טעם נתבטל טעמו בלחם שנתערב עם קמח הרבה ובפר' אם לא נתנו אלא מעט מים אעפ"י שאין ס' בלחם נגד המים מ"מ שמא לא נבלע אלא מעט טעם במים המלוחי' עד שיש בלחם ס' נגד הטע' דבדבר היתר לא אמרי' חתיכה נעשה נבילה ובודאי לא נבלע בו טעם כדי שיעור כל המים ובמקום אחר כתבתי בשם הגה"ת ש"ד מעשה דרש"י דאפי' בפחות מס' יש לצרף הספק שמא לא נתן טעם דחכמים לא שיערו ס' אלא משום בצל וקפלוט שנותנים טעם ביותר ועוד דמתחילה לא נבלע בכל הכלי אלא במקו' שהיה בו ציר דכבוש כמבושל אבל במקום יבש לא נבלע מהבשר בתוך הכלי כי אם כדי קליפה כמ"ש בספ' פר"מ סי' צ"א בשפתי דעת ס"ק י"ח דאפי' בדבר שמן אינו נבלע בכלי יותר מכדי קליפה ונתבטל במים המלוחים לחוד וכ"ש בכל הלחם דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בדבר היתר כמ"ש לעיל ומ"מ צויתי לכתוב תיבת בשר על כל הלחם שלא יטעו לאכול בחלב דזה הוי קצת כמו עושה סימן: כ
כח
פעם אחת נמצא מעט שומן חי בתבשיל של חלב דבודאי היה יותר אלא שנימוח בתוך התבשיל רדרך שומן חי כשנתבשל נחסר הרבה ואעפ"י שעכשיו יש ס' שמא מתחילה לא היה והשומן שנימוח נשאר בתוך התבשיל ולא שייך כאן לומר אטו דאסורא נצטמק דהיתרא לא נצטמק דהשומן נשאר בעין בקדרה ולא שייך לומר לא מחזקינן אסורא לומר שהיה יותר כמ"ש רש"י בחולין דף מ"ח ע"ב בד"ה לחבירו איתמר ע"ש דכאן ודאי היה יותר ע"ש בספר תורת השלמים בשאלה ט"ז בעצם חלול ש מצא בתבשיל של חלב חיישינן שמא היה בו מוח ונימוח בתוך התבשיל ע"ש כ"ש בנידון דידן לכן יש לצון את התבשיל וליקח מלמעלה השומן ולשער אם יש בו ס' דהא בלאו הכי צריך לצנן כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ח סע"ד ברמ"א ע"ש גם כיון דנוכל לעמוד על הדבר אם יש ס' או לא סמכינן על סברא דלא מחזקינן אסורא אלא דאפי' יהיה ס' ל לאחר שנקלט השומן מהתבשיל צונן קשה הדבר להקל דשמא היה עוד יותר ונתערב בתבשיל דאינו מוכרח שיקרש כל השומן ויהיה צף למעלה צ"ע אם יש לסמוך שכל השומן נקרש וצף למעלה ונשער בס' וצ"ע:
כט
עכבר שנמצא במים אין צריך לשער ס' נגד עורו דגבי אלו שעורותיהן כבשרם לא חשיב עכבר ע"ש בחולין דף קל"ב ע"א וברמב"ם שם הלכו' שאר אבות הטומאה פר' א' הלכה ט' רק אפשר דעור הפרסות ושאר עורות שמנו חכמים שם שהם כבשר גם בעכבר הוא כבש' וצ"ע ואם בשלו במים ערב שבת ועשו כל השבת ולמחרת נמצא עכבר בכלי ולא היה ס' במים יש להתיר מס"ס שמא עתה נפל ואם תמצי לומר קידם הבישול שמא לא נכבש יום שלם וכ"כ במ"א סי' תס"ז ס"ק כ"ה אם בשלו מהמים ואח"כ נמצא חטה מותר התבשיל שמא עתה נפלה ואת"ל קודם שמא לא נתרככה עד עתה ע"ש פירוש שמא נפלה סמוך לבישול שלא היה שהות להתרכך עד הבישול וע"ש בש"ך ס"ק ד' שסיים בצ"ע וע"ש בש"ך סי' נ"ג ס"ק ט"ו דבהפסד מרובה אינו מזיק חסרון ידיעה וצ"ע:
ל
פעם אחת אכלה החתול נר של חלב ונפלו הפרורים לתוך שאור שעושי' (לבייגי"ל) והשאור הי' כמה (טע"פ) ונתערבו הפרורי' ואי אפש' לבררם ע"ש בסי' ק"ד סע"א בש"ך וט"ז ס"ק א' ע"ש ועוד כשאופים יבטל הפרור בס' בכל (בייגי"ל) דחל' שמן הוא ומפעפע בכולו ואין זה מבטל אסור דאין כוונתו אלא לאפות הפת כמ"ש בט"ז סי' פ"ד ס"ק י"ט וע"ש בסי' ק"ה סע"ה בש"ך ס"ק ט"ו ובט"ז ס"ק י"א ע"ש ועוד אפי' יאסרו כמה (בייגי"ל) בטלי' הם ברוב היתר שאופים מהם הרבה מאות ואין אדם א' אוכלם גם מוכרים הרבה לנכרים ע"ש בסי' ק"ט סע"א ע"ש דאין שם פרורים כל כך שיאסרו הרוב שבהם:
לא
אם לקחו בקדרה קטנה תבשיל מקדרה גדולה ונמצא שממית בקדרה קטנה אע"ג דלענין אסורא אמרי' כאן נמצא כאן היה כמ"ש בש"ע א"ח סי' תס"ז סע"א בהג"ה ע"ש במ"א ס"ק ט"ז ע"ש דחמירא סכנתא מאסורא כמ"ש בחולין דף י' ריש ע"א ע"ש ברש"י ד"ה ואין דרכה לכסות דאפי' במקום דאיכא למיזל בתר רובא דבאסורא מותר ובסכנתא אסור ורובא דאורייתא והיתר טפי מכאן נמצא כאן היה ואין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב כמ"ש בש"ע א"ח סי' שכ"ט סע"ב וכן בסי' תרי"ח סע"ד אע"ג דבשא' אומדנא אזלי' בתר רוב דיעות בפיקוח נפש אין הולכים אחר הרוב והא דא' אומר צריך ושנים אומרים אין צריך אין מאכילים אותו משום דא' במקום שנים אפי' לענין עדות דלא אזלינן בתר רובא לאו כלום הוא ומ"מ צ"ע דהא דא' לא כלו' הוא דוקא בעדות דגזירת הכתוב הוא על פי שנים יקום דבר אבל באומדנא או ברופאים דתליא מלתא בסברא לכאורה נראה דיותר אין לילך אחר הרוב בא' עם שנים משנים עם מאה אלפים ועוד דהא אם אחד מופלג בחכמה מאכילין אותו אפילו כנגד שנים כמ"ש בט"ז שם ס"ק ה' ש"מ דלא דמי לעדות דאפי' צדיק גדול אינו נאמן נגד שנים א"כ אמאי אזלינן בתר רובא באחד נגד שנים בשוים ואפי' אם חכם יותר מהשנים רק שאינו מופלג משמע דשנים עדיפי ואין הפנאי מסכים כעת לעיין בזה כל הצורך לכך צ"ע עוד בזה וכן בש"ע א"ח סי' שכ"ח סע"י דוקא באחד נגד אחד הא נגד שנים לא ואמאי בפיקוח נפש הוי למיזל לקולא ע"ש:
לב
אם בשלו בשר הריאה בקדרה או ירקות וכדומה והוא צף למעלה מן המים ולקחו כף טרפה ודחפו למים לא אמרי' דנאסר תיכף כמו חתיכה מקצתה ברוטב בסי' צ"ב סע"ב לרש"י ולר"י ע"ש בסי' ק"ה סע"ז בהג"ה דכלי אוסר אפי' בלא רוטב ע"ש בש"ך ס"ק כ"ג דכאן הוי כמו ניער וכיסה דבא תיכף לקדרה וכל הקדרה מצטרף כמ"ש סימן צ"ב סעיף ג' הנ"ל:
לג
אם היה מונח קדרה צוננת על השולחן ותחתי' היה חלב מנוטף צונן על השולחן ועירוי תבשיל רותח לקדרה וניתך כל החלב שתחת הקדרה אם נאסר הקדרה או התבשיל ג"כ אם אין בו ס' נגד החלב הנה לרמ"א בסי' צ"ה סע"ג בהג"ה ואם עירו מים רותחין שאינו של בשר ולא של חלב וכו' אפי' היה החלב מבפנים ועירה מים רותחים לתוכו לא נאסר הקדרה כמו דאין הכפות נאסרים זה מזה אעפ"י שהכפות נוגעים זה בזה והכף של חלב נוגע בשומן של כף של בשר כמ"ש רמ"א שם על כפות של בשר ושל חלב ביחד ולא התנה שידוע לו בודאי שלא נגע הכף של חלב בשומן דאי אפשר לידע זה דהא לא במתכוין קא מיירי אלא בסתם הדחה כתב רמ"א דין שלו גם אין הכלי התחתון נאסר אעפ"י שהוא בודאי או של בשר או של חלב ואפי' להחולקים על רמ"א שם ע"ש בש"ך ס"ק כ' ובפר"ח ובשאר אחרונים היינו מבפנים ולא מבחוץ דהא אפילו עירה חלב רותח לקדרה של בשר לא נאסר מן הקדרה אלא כדי קליפה דעירוי אינו מבליע ומפליט אלא כדי קליפה כ"ש שלא יוכל העירוי שמבפנים להבליע החלב שמבחוץ שאינו בתוך כדי קליפה ודז"ל כיון דמערה התבשיל עד שנתמלא הקדרה מקרי עיראות הרבה ובולע בכולו כמ"ש בט"ז ס"ק י"ב דא"כ לא משכחת עירוי שיאסר כדי קליפה אלא בקילוח ראשון וכל הפוסקי' לא חלקו אלא ודאי דוקא (בטעלי"ר) כת' הט"ז כן דמערי' עליהם בכל יום כמה פעמים וגם זה דוחק דמאי מהני עירוי הראשין לשני שיבליע השני בכולו כיון שנצטנן בינתיים גם לכאורה אם אינו בן יומו מעיראות הראשונו' מותר ואין כאן מקומו וע"ש בש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ד ע"ש במנ"י הטעם דכל פעם שמערה לקערה הקילוח דוחה התחתון ונוגע א"כ כל התבשיל הוי כדי קליפה עכ"ל אבל שיאסר בשביל זה בכולו בשביל שמערה כמה פעמים אין לנו ולאחר שנפסק העירוי הוי כלי שני וכתב בט"ז סימן צ"ה ס"ק י"ב דבכלי שני אין שיורי מאכל אוסרים אפילו מבפנים כ"ש מבחוץ וע"ש בסי' צ"ב סע"ז בהג"ה ואם נשפך חלב או שאר אסור רותח וכו' ובסי' ס"ח סעיף ט"ו ע"ש בט"ז ובש"ך ואע"ג שהחלב שתחת הקדרה נמס אין ראיה דבמעט חמימות הוא ניתך כמ"ש בתרומת הדשן גבי טפה שנטף מנר של חלב ע"ש בסי' צ"ב סע"ט ובדרכי משה שם ע"ש בתרומת הדשן סי' קע"ו ע"ש שכתב ברתיחה מועטת החלב נמחה:
לד
בנדון הדגים מלוחים שמוכרים בני עם אחר שמא נמלחו בכלים מיוחדים או שאינן טרפים אלא היה בהם כבשים וכדומה ואם מוכר דג אחד שמא לא היה בתוך הציר ואין מליחה לכלים אלא א"כ כבוש בציר כמ"ש בש"ע י"ד סי' ס"ט בט"ז ס"ק מ"א ע"ש בש"ך ס"ק ס"ח דאפילו אחר מעל"ע ע"ש וקשה על דבריו הא בדבר חריף לא שייך נותן טעם לפגם ע"ש ושמא לא שהה בו מעל"ע דמותר להט"ז וע"ש במג"א סי' תמ"ז סוף ס"ק ט"ז דאוסר ע"ש ואפי' מוכר כלי גדול עם כל הדגים דודאי יש ציר למטה יש להחמיר קצת באותם ששרויים בציר אבל אותם שלמעלה מותרים ואם נתערבו בטלים ברוב דה אין אסורים מחמת עצמם ולא היה חתיכה הראויה להתכבד כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ו סע"ד גבי (לימוני"ש) ע"ש ועוד הא סתם כלי א"י אינן בני יומן ואפי' היו בני יומם לא שכיח כ"כ שימלחו בהם הדגים תיכף בנטיל' האיסור מהם ע"ש במג"א הנ"ל ובש"ך הנ"ל ובט"ז סי' ק"ה ס"ק א' וליכא אסורא אלא משום דבדבר חריף אפי' נותן טעם לפגם אסור כמ"ש וכיון שיש ספק שמא הכלי כשר הוא מותר כמ"ש בט"ז סי' צ"ו ס"ק ח' וכמ"ש רמ"א דבספק יש להקל ע"ש בש"ך ס"ק י"ב והרי הש"ע בכל המקומות בסי' צ"ו ובסי' ק"ג וקכ"ב כתב דיעה הראשונה בסתם דבאינה ב"י מותר ויש אומרים דאסור ובכל מקום הלכה כדיעה הראשונה כמ"ש בש"ך סי' רמ"ב בכללי הפוסקים ע"ש:
לה
איסור שנשרה בהיתר מעל"ע והיה ס' בהיתר נגד האיסור ואחר מעל"ע לקחו מן ההיתר עד שלא היה ס' נראה דנאסר תיכף אעפ"י שלא שהה מעל"ע אחר שלקחו דהא הבליעה היא אחר מעל"ע וכל אחר מעל"ע בולע תמיד וע"ש בא"ח סי' תס"ז במעשה משרת שהביא דבש ונמצא בו חטה ובספר חמד משה שם ע"ש. ובספר צמח צדק כ' שנכבש יותר מעל"ע הוי כשלוק וכבד אסו' בשלוק ע"ש משמע דכל שנכבש יותר פולט יותר וה"ה לענין יי"נ אם נכבש יין כשר בכלי כשר או עם דבר כשר ואחר מעל"ע נגע בו נכרי נאסר הכלי או ההיתר תיכף וה"ה לענין חמץ בפסח אם נכבש קודם פסח והגיע פסח אע"פ שלא שהה נכבש בפסח נאסר תיכף: