אור ברסלב
חמודי דניאל הלכות תערובות - ב › ב

חמודי דניאל· רבי דניאל מהורודנה

הלכות תערובות - ב · ב

א

בש"ע י"ד סי' צ"ד דסגי בפעם אחד ס' וכן נוהגים ע"ש כש"ך ובאמת אין הטעם משום דאין אסור בלוע אוסר היתר בלוע ולא משום דאין על הכף שם כל"ר כמ"ש בתרומת הדשן ע"ש דהא גבי אסור שנפל כמה טעמים לקדר' נמי אמרי' הכי אע"ג דדבר גוש לעולם הוא כלי ראשון כמ"ש בש"ך שם ע"ש. וע"ש בספר פרי מגדים אלא הטעם כמ"ש באו"ה ואפי' אם אסור החתיכה מגופה אין צריך לבטלה אלא פעם אחת ולא אמרינן שחוזר כל פעם ובולע היתר אחר ואותו היתר נעשה אסור ונצטרך ששים נגד כל נפילה ותחיבה שלא יהא המיחוי שיצא ממנו חמור מן האסור עצמו שסגי לו בששים בקדרה אחת ע"ש ואם לקח בכל פעם מעט תבשיל בכף והחזיר לקדרה כדרך שעושין כשהקדרה רותחת צ"ע אם זה דומה לנפל האסור עצמו כמה פעמים דהא גם כאן אין כאן אנא פליטה ממה שבלוע בכף כמה פעמים שנפלט בכל פעם מעט לתבשיל ונעשה נבילה ולא מחמרינן בזה כמו דל מחמרינן בנפל האסור עצמו כמה פעמים דלכאורה הס' שוין דשם האיסור הוא בעין ומה שנעשה נבילה אינו אלא בליעה ופליטה וכאן הוא להיפך דמה שנעשה נבילה הוא בעין והאיסור בעצמו הוא בליעה ופליטה א"כ הן שוין ובש"ך סי' ק"ז כתב אם הוא יות' מן האסור דנעשה נבילה וצריך עיון הא אפילו אינו יותר מן האסור יש נפקא מיני' דצריך עכשיו ששים נגד האסור ונגד הרוטב כמ"ש באו"ה כלל כ"ד ואפי' אם יפול חתיכת אסור הראשין עצמה עם חתיכת התבשיל שנאסרה ממנה לתוך התבשיל האחר צריך ששים נגד שתיהן ולא סגי בס' נגד האסור עצמו דאף התבשיל עצמו נאסר כבר וחשוב כולו כמו חתיכת האסור עצמו כדאיתא לעיל ואפשר דהש"ך מיירי שלא החזיר האסור לקדרה דלא שייך שיחזיר האסור לקדרה דהא בכיון לקחו מן הקדרה בכף לכך אם לא היה הרוטב יותר מן האסור אין נפקא מיניה דהיה בטל באופן ס' עצמן שבטלו בהן האסור ולא אמרינן דעכשיו ניתוסף בקדרה אסור דהא מתחילה היה אסור בקדרה ועכשיו הרוטב. ולכך אם תחב כף של אסור לקדרה והוציא ממנה מעט רוטב והחזיר הרוטב לקדרה בטל באותן ס' עצמן שבטל בהן הרוטב אם אין הרוטב יותר מן הכף ודוחק לומר דבההיא דהש"ך לכך בטל באותן ס' משום דנודע בינתים דהא ידע שיש אסור בקדרה ולקחו בכף דהא אין חילוק בין נודע או לא כמ"ש בסי' צ"ט ועוד דלא נזכר טעם זה בש"ך כלל ומ"מ בבשר וחלב כיון דנעשה נבילה מן התורה א"כ כל פעם נעשה החלב נבילה והוי נתוסף האסור ואפשר כיון דמן התורה ברובא בטל דהא הוי מין במינו כמ"ש בחולין בפרק כל הבשר גבי חלב נבילה הוא ע"ש לא מחמרינן בזה דהא אם נפל כזית בשר לתוך קדרה של חלב ונח מרתיחתו דודאי בלע ופלט כמ"ש בגמרא שם ע"ש אפ"ה סגי בפעם אחד ששים דלא נזכר זה בכל הפוסקים שיהא צריך בשום אסור שבעולם שני פעמים ששים ע"ש. א"כ ה"ה אם נפל כזית בשר לקדרה של חלב והוציאו ונפל פעם אחרת נמי אין צריך אלא פעם אחד ס' כמ"ש רמ"א בסי' צ"ח אסור שנפל לקדרה ע"ש ולא חלק בין בשר בחלב לשאר אסורין וכן משמע בש"ך סי' צ"ח שהביא ראיה לתחב הכף ב' פעמים דאין צריך אלא פעם אחד ס' דהא משום דאפי' באסור עצמו שנפל ב' פעמים לקדרה אין צריך אלא פעם א' ס' ע"ש ואם נאמר דזהו דוקא בשאר אסורין ולא בבשר בחלב א"כ מאי ראיה היא זו ומשם יש באמת ראי' למ"ש באו"ה דאם נפל האסור ב' פעמים אין צריך אלא פעם א' ס' משום דבגמרא לא מקשה אלא לרב דסבר מין במינו אסור חלב נבילה הוא ע"ש משום דלדידן אין נפקא מינה בין בשר בחלב לשאר אסורין ואם נימא דגם לדידן בעינן בבשר בחלב ב' פעמי' ס' בודאי הוי ליה למגמר' לפר' זה וכן בכל הפוסקים לא נזכר זה כלל כמ"ש לעיל ע"ש ובשאר אסורים כתב שם בתוספת בהדיא שבטל באותן ס' עצמו שהיה בטל בהן האסור ע"ש וסבר האו"ה שאין חילוק בין שהה בקדרה עד שנח מרתיחתו או הוציאו וחזר והכניסו ע"ש והטעם דלא מחמרינן בזה בבשר בחלב אע"ג דנעשה נבילה מן התורה משום דמתחלה היה בשר אסור ועכשיו חלב אסור והוי כשני מיני אסורין דמבטלין זה את זה דהא טעמן חלוק אבל על רב מקשה הגמרא שפיר דסבר מין במינו אינו בטל כלל ע"ש אלא דלפ"ז לא היה לנו להקל בבשר בחלב אלא אם הוציא והכניס פעם א' אבל אם הוציא והכניס כמה פעמים לא היה לנו להקל דבכל פעם נעשה החלב נבילה כמ"ש בפר"ח בסי' צ"ד ע"ש וא"כ הוי ניתוסף האסור דאסור אפי' במינו כמ"ש רמ"א בסי' צ"ט ע"ש. וע"ש בספר פר"מ בסי' צ"ד שכתב דבשר בחלב הוי שם א' דכולהו משום בשר בחלב אסירי ע"ש אלא הטעם משום דמין במינו מן התורה ברובא בטל לכך לא מחמרינן בזה אבל על רב מקשה הגמ' שפיר דסבר מין במינו מדאוריי' לא בטיל ע"ש ולפ"ז אם הוציא והכניס כמה פעמים מותר אפי' בבשר בחלב ולפ"ז היה אפשר לומר דאפי' בבשר בחלב אם הוציא מעט רוטב בכף וחזר והכניס את הרוטב אפי' עשה כן כמה פעמים מותר דמאי שנא כמ"ש לעיל ע"ש ומ"מ יש להחמיר קצת בזה דאפי' רמ"א לא התיר בתחיבת כף ובאסור שנפל אלא ב' פעמים ומטעם דהוי ב' מיני אסורין וטעמן חלוק כמ"ש בש"ך בספר הארוך ע"ש אבל בנפל כמה פעמי' דאיכא חלב אסור הרבה אפש' דאמרי' דחוזר וניעור דאפי' במינו אמרינן דחוזר וניעור כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ט ברמ"א ע"ש אבל בתרומת הדשן בסי' קפ"ג מוכח דאפי' תחב הכף כמה פעמים מותר דאי אסור הוי להו לרבנן לשאל שמא תחב הכף ג' פעמים ויותר ע"ש וכ"כ באו"ה סי' כ"ד וכן בתחיבת כף של איסור בהרבה קדרות אבל בתבשיל אחת כמה פעמים אעפ"י שהוא בהעלם אחד ואפי' אם אסור החתיכה מגופה אין צריך לבטלה אלא פעם אחת ולא אמרי' שחוזר כ פעם ובולע היתר אחר ואותו היתר נעשה אסור ונצטרך ששים נגד כל נפילה ותחיבה שלא יהא המיחוי שיצא ממנו חמור מן האסור עצמו שסגי לו בס' בקדרה אחת ע"ש והוכחת האו"ה הוא דהא באסור ששהה בקדרה הרבה נמי איכא למימר שמא בלע ופלט הרבה פעמים ואפ"ה סגי בפעם א' ס' כמ"ש בפר"ח בסי' צ"ב ס"ק א' ע"ש וא"כ ה"ה אם הוציא בכף של אסור רוטב כמה פעמים והחזיר הרוטב לקדרה נמי אין צריך אלא פעם א' ס' ואפי' בבשר וחלב נמי דינא הכי דהא ההיא דהפר"ח בסי' צ"ב ס"ק א' מיירי בבשר בחלב ע"ש ואין לומר דשם הטעם משום דיש ספק אי בלע ופלט בכל פעם או לא דהא גם בכאן יש ספק שמא פלט הכף כל האיסור בקדרה בפעם ראשון ואפילו נימא שנשאר בכף מ"מ שמא לא פלט עכשיו לתוך הרוטב כלום ומ"מ בבשר בחלב יש להחמיר קצת הואיל ובכל פעם נעשה נבילה מן התורה אע"ג דעכשיו הוא מין במינו עם החלב שבקדרה מ"מ כיון שנתוסף בכל פעם האסור ולא נודע בינתיים יש להחמיר קצת ואם יש שום ספק בדבר אזלינן לקולא כמו בנשפך במין במינו כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ח ע"ש אבל אם לא נטל אלא פעם אחד חלב בכף והחזיר החלב לקדרה ולא הכף אין צריך אלא פעם א' ששים אם אין החלב יותר מן הכף דסמכינן בזה על מ"ש בש"ך בספר הארוך דהוי כשני מיני אסורין ע"ש ולכך אפשר דליכא ראיה כ"כ ממ"ש הש"ך בסי' ק"ז כמ"ש לעיל ע"ש דשם לא הוי אלא שני פעמי' ויש טעמי' חלוקים והוי כשני מיני אסורין שמבטלין זה את זה ובשאר אסורין אפי' נטל הרבה פעמים הרוטב והחזיר לקדרה יש להקל קצת הואיל ובשאר אסורין בלאו הכי חתיכה נעשה נבילה לא הוי אלא מדרבנן יש לסמוך בזה על הני פוסקים דסברי דלעולם אמרינן ראשון ראשון בטל בין במינו בין שלא במינו בין נודע בנתיים או לא נודע בנתיים כמ"ש בש"ך סי' צ"ט ס"ק כ"א ע"ש ועוד יש לסמוך בזה על הני פוסקין דסברי דבלא נודע לא אמרי' חתיכה נעשה נבילה כמ"ש בש"ך שם ס"ק ט"ו ע"ש וגם איכא פוסקין דסברי דבלח לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה כמ"ש רמ"א סי' צ"ב ע"ש שפסק כן בהפסד מרובה בשאר אסורין ע"ש וגם בזה איכא קצת ספק אי הכף ככלי ראשון לאחר שהוציאהו מן הקדרה עם רוטב כמ"ש בט"ז סי' צ"ג ועוד יש לצרף לזה מ"ש הב"ח דלכך לא בעינן בתחיבת כף שני פעמי' ס' משום דבתחיבה ראשונה נעשה הגעלה לכף ע"ש ואעפ"י שי"ל שמתחילה לא תחב כל הכף לקדרה ונמצא שלא נגעה כולו מ"מ מה שלא נתחב לקדרה בודאי לא הוי אלא כלי שני דדווקא מה שנתחב לקדרה והוציאוהו עכשיו מכלי ראשון יש קצת ספק שמא הוי ככלי ראשון כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ג ועוד דאפש' דאפילו אותן הפוסקים דסברי דאפי' בלח בלח אמרינן חתיכה נעשה נבילה אע"ג דאין שם חשיבות ואינו ניכר ומובדל האסור בפני עצמו מ"מ אפשר דדוקא כשנעשה כל הלח נבילה תחילה ונפל אח"כ כל האסור לקדרה בעינן ס' כנגד כולו אבל כאן שלא נעשה כל הלח נבילה בפעם א' אלא בכל פעם מעט וכשנעשה מעט השני נבילה אין לראשון בעולם כלל כי כבר נתבטל אפשר דכולי עלמא מורים בזה דלא אמרי' חתיכה נעשה נבילה כי אין כאן שום חשיבות בעולם כלל ובספר פר"מ בסי' צ"ד כתב אם לקחו בכף של בשר בן יומו חלב רותח ונתנו לקדרה של חלב אחרת כמה פעמים צריך ס' נגד כל הפעמים כולו ובשאר אסורין יש להקל בהפסד מרובה משום דבשאר אסורין בלח לא אמרי' חתיכה נעשה נבילה בהפסד מרוב' ע"ש ואפשר משום שנתן לקדרה אחרת לכך החמיר יותר דבקדרה אחרת חמור יותר כמו באסור עצמו שנפל לקדרה אחרת צריך ס' אחרת ע"ש. ואם נתן החלב לתבשיל אחר שאינו של חלב יש להחמיר יותר דהוי שלא במינו ובחולין פרק כל הבשר אמרו לעולם קסבר רב אפשר לסוחטו אסור ע"ש וע"ש ברש"י שכתב גדי אסרה תורה ולא חלב ואפי' חלב מותר ואפי' היה בבשר שעור גדול לתת טעם בשר בכל החלב סבירא ליה נמי לרב דחלב מותר ע"ש וצריך עיון דמ"מ ליתסר משום פעם בשר שבתוך החלב כמ"ש בתוספת ודוחק לומר דגזירת הכתיב הוא דחלב מותר דהא ליכא קרא ע"ז דחלב מותר דהא לא כתיב אלא דגדי אסור ועוד דא"כ אמאי אסר רב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב כמ"ש בתוספת ע"ש וצ"ל דכוונת רש"י הוא שאין החלב נאסר מחמת עצמו כמו הבשר אלא נאסר הוא מחמת טעם הבשר ועוד יש לומ' דרש"י לשטתו דסבר טעם כעיקר דרבנן כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ח ע"ש בב"י והכא מדאורייתא קא מיירי לכך כתב רש"י שהחלב מותר דהיינו מדאורייתא ולכך קאמר רב לתוך יורה של חלב דאי הוי מעט חלב אסור מדרבנן ועי' שם בתוס' שכתבו אמאי מותר חלב נביל' הוא ע"ש ולכאור' י"ל קושית התוספת דהא דאמרו בשאר אסורין חתיכה נעשה נבילה הוא מדרבנן ומשום גזירה דבשר בחלב כמ"ש בפר"מ סי' צ"ב בשם הר"ן ע"ש וא"כ דוקא לפי האמת דאסרה תורה הגדי והחלב וא"כ בשר בחלב דומה לשאר אסורים דבבשר נבלע איסור שהו' החלב אלא שיש בו מעלה יתירה שגם הבשר עצמו נעשה אסו' גמור וכן בחלב יש בו אסור שהוא הבשר אלא שיש בו מעלה יתירה דגם החלב עצמו נעשה אסור גמור לכך גזרו בשאר אסורין משום בשר בחלב דאם נימא בשאר אסורין אין משערין אלא כנגד האסור יאמרו גם בבשר וחלב כן אבל לפי מאי דסבר גדי אסרה תורה ולא חל' א"כ בשר בחל' אינו דומה כלל לשא' אסורין דבבש' לא נבלע אשור כלל דהא החלב לא נאסר כלל אלא דגזירת הכתוב הוא דהבשר נאסר ובחלב באמת לא נימא חתיכה נעשה נבילה כמו בשאר אסורין דלא נימא חתיכה נעשה נבילה כיון דלא דמי לבשר בחלב ועוד דהא דחתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין כתב בפר"ח שם בשם הר"ן דהוא פלוגתא בירושלמי דרבי סבר חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין ור' יוסי בר יהודא סבר דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין ע"ש א"כ שפיר משני לעולם קסבר רב אפשר לסחטו אסור דאפשר דרב סבר כר' יוסי בר יהודא דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין וע"ש בפ' גיד הנשה שדקדק רבינו אפרים מהא דאמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה נעשה נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין ע"ש וא"כ בודאי לא מצי הגמרא להקשות כאן כלום על מאי דמשני גדי אסרה תורה ולא חלב דאפש' דבאמת סבר רב דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר איסורין ולפי האמת איכא למימר דבאמת רב סבר דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין כמ"ש רבינו אפרים ע"ש אלא דאנן פסקינן כרבי משום דהלכה כרבי מחבירו כמ"ש בפר"ח שם בשם הר"ן ע"ש או דאפילו רב סבר דאמרי' חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורין ע"ש:

תוכן העניינים

חמודי דניאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה