חמודי דניאל· רבי דניאל מהורודנה
הלכות מליחה · ו
הדרא דכנתא שמלחו אותה ושכחי מעט חלב נראה שמצטרפין גם הפרש לבטל בס' כמו דמצטרפין עצמות ההיתר עם ההיתר אליבא דכ"ע כמ"ש בסימן צ"ט סעיף א' וכמו דמצטרפין קליפות של בצים של היתר עם ההיתר כמ"ש סימן פ"ו סעיף ה' וכ"ש פרש דיש בו לחלוחות ונבלע בו הטעם אפילו ע"י מליח' דהא אפילו בכלי שהיא קשה יכול מליחה להבליע כמ"ש בסימן ס"ט סעיף ט"ו ע"ש מיהו לפעמים אין הפרש מלא וצריך למעך חללו וע"כ במנח' יעק' סי' ט' ס"ק ט' בשם מהרא"ש דקורקובן שנמלח עם הפרש שבתוכו ונתבשל כך שצרי' ס' נגד הפרש שנבלע דם בפרש בשעת מליחה וכ"כ בסימן ע"א סעיף ג' ואם נמלח הראש שלם בלא נקיבת העצם הקרום והמוח אסורים וכתב הש"ך דהוי כנמלח בכלי שאינו מנוקב ע"ש משמע דמהני מליחת הראש למוח שבפנים ולפעמים מולחין הדקין עם הפרש שבהם ואח"כ נותנים אותן במים כדי שלא יסריח ושוהה שם מ"ע ל"ע וזה אין נכון לדעת מהרא"ש ובדעבד נראה דשרי דטעם הנכנס לתוך הפרש בוודאי נותן טעם לפגם הוא ולא עדיף ממ"ש בסימן צ"ה סעיף ד' דאם נתנו אפר בתוך המים אעפ"י ששומן דבוק בהן מותר דנותן טעם לפגם הוא ואפילו החולקי' שם נראה דמודו בפרש הסרוח ועוד דשומן אין מוחזק כ"כ בדם וכתב הש"ך בסימן ע"ה אם מלח החלחולית מצד פנים יחזור וימלחנה מצד תוך אפילו אחר מ"ע לעת ולא חיישינן דצד הפנימי יבלע מצד החיצון כיון ששומן אין מוחזק בדם וכ"כ שם הט"ז ע"ש א"כ כאן נמי לא חיישינן שיבלע הפרש מן הדם בשעת מליחת דמה לי צד החיצון שכבר פלט כל דמו וצירו או הפרש ועוד דהרבה פוסקים סוברים דמליחה א ני אוסר אלא כדי קליפה וכאן דהמעי גופה אין בו דם אין הדם שבשומן נבלע אלא במטי ולא בפר' כיון שאינו נבלע אלא כדי קליפה גם במנחת יעקב שם כתב על דברי מהרא"ש לכאורה היה נראה להקל בקרקבן דנבלע בפרשא הוי ג"כ פרשא כמ"ש הש"ך והט"ז בסימן פ"ז לענין קיבה שנמלחה ויש לחלק קצת בין נבלע בו טעם בשר או שנבלע בו ממשו של אסו' דם גם יש להחמיר קצת מטעם שלא נמלח בפני' במקום המאכל עכ"ל וזה לא במעי' כיון דאין בהם דם אין סברא שיבלע ממשו של דם של שומן בתוך הפרש גם טעם השני לא שייך כאן דאין צריכין למלוח בפנים: