אור ברסלב
חמודי דניאל הלכות מליחה

חמודי דניאל· רבי דניאל מהורודנה

הלכות מליחה

א

מה שהעלה הש"ך בסימן ק"ה כל"ח שם דבדבר שמן ואפילו בכחוש שיש חשש וגזירה דדבר שמן צריך ס' החיטין והקרומין צריך ס' ובמקום הפסד קצת יש להתיר על ידי קליפה ובאיסור דאורייתא והוא כחוש אין להתיר אלא בהפסד מרובה ע"ש וכן משמע בש"ע סימן ס"ד שכתב שני טעמים להתיר מאחר דיש מתירין אפילו בלא קליפה וגם אין שייך לגזור משים חלב שמן ובסימן ק"ה לא כתב אלא הטעם דכחוש לחוד (וכן משמע בד"מ סימן ס"ד שכתב אעפ"י שנוהגין לשער כל מליחה גס יש לסמוך על הרמב"ם דאינו מצריך קליפה ע"ש) ומה שהביא הבי' הנל ראי' מת"ח ע"ש אין ראי' דבת"ח קאי על איסור דאורייתא כחוש וכתב שם בת"ח ובפרט באיסור דרבנן ע"ש. משמע דזה קיל טפי ועוד כתב שם ועוד כתב הרמב"ם דאם מלח החיטין והקרומין שהם דרבנן נוטלן אח"כ ושרי עכ"ל משמע דזה קיל עוד כתב הבית הילל וע"ש בב"י סי' ע' שכתב על לשון הרמב"ם הנ"ל לחד תירוצי יש להחמי' אבל מור"ם ז"ל מקיל בזה עכ"ל וליתא דלכל הג' תירוצי' שתירץ הב"י על הרמב"ם בסימן ע' בקרומי' יש להקל דלהתירוץ א' בוודאי יש חילוק בין חלב שענוש עליו כרת ולהתירוץ הב' נמי לא קאי אלא על מ"ש הרמב"ם אין מולחין חלבים עם בשר דמיירי בחלב גמור לתירוץ הזה אבל הא דכתב הרמב"ם אן מולחין הבשר עד שיסירו ממני החוטין והקרומין בוודאי איירי במליחת בשר ונא במליחת חלבים וכן להתירץ הג' לא קאי נמי אלא על אין מולחין חלבים עם בשר אבל אין מולחין הבשר עד שיסירו ממנו החיטין והקרומין בוודאי נוגעין בבשר ע"ש. ועוד אם איתן י"א קא על חיטין וקרומין א"כ אמאי כתב רמ"א ויש לסמוך על זה באיסור כחוש שאינו אלא מנהג לשער בס' אבל לא בא סור שמן הא י"א גופייהו לא מיירי אלא באיסור כחוש. וכן כתב בש"ך סימן ק"ה ס"ק כ"ז וס"ק ל"ח ע"ש וכן משמע בד"מ סימן ס"ד ס"ק י"ג דאפי' למאי שנהגו לשער כל מליחה בס' ולא מחלקינן בין כחוש לשמן יש להקל בחוטין וקרומין משים דלהרמב"ם א"צ אפילו קליפה ע"ש והיש"ש גורס גם בסימן ס"ד ברמ"א הפסד מרובה ע"ש בבנ"י סימן ס"ד ס"ק י"ט ובלה"פ סימן ס"ד ס"ק כ"ו כתב וע"ש בסימן ק"ה שכתב בהדיא הפסד מרובה וכתב ב"ה דכן עיקר עכ"ל והט"ז והש"ך גורסין בהפסד קצת כמ"ש יכן גרס המ"י וע"ש:

ב

כתב בש"ע י"ד סימן ע"א סעיף ב' הטלפים מחתך אותם מעט למטה ומולחם ויניח מקום החתך למטה ע"ש וכתב בת"ח סימן ט"ו סעיף י"ד דבדיעבד אה לא הניח מקים החתך למטה כשר וכן הטוי"ד סימן ע"א לא הזכיר שיניח החתך למטה ע"ש והמ"י חלק עליו וכתב כיון שכתב הטור בסימן ס"ז וה"ה כל מקום שצריך לחתוך שיהא חתוכן לתחת. א"כ סמך עצמו כטור על זה וכמו דגבי חוטי דם אם לא הניח חתיכן למטה אסור אפי' בדיעבד ה"ה ברגלים ע"ש ולא ידעתי למה החמיר כ"כ הא הב"י פסק דבדעבד אפילו לא נחתכו כלל למטה כשר כמ"ש בסימן ס"ח סעיף ח' ע"ש גם מה שכתב דבחוטי דם בוודאי אסור אם לא הניח למטה לא ידעתי אמאי פשיטא לי כ"כ הא רוב הפוסקים לא הזכירו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ע"ש בטור סימן ס"ה ע"ש:

ג

בשר שנמלח על הספסל ואח"כ הדיחו המס ונפלו המים על אותן הציר אלא שיש ספק אם המים מרובים או כציר ואח"כ נפל בשר לאותו ציר. נראה דמותר דציר דרבנן וספק דרבנן לקולא כמ"ש בסימן ע' סעיף י' ספק ציר ספק מים מותר ע"ש ואע"ג דכתב שם הש"ך בס"ק מ"ט דבספק קרקע מחמירין וכן בשאר ספיקות ע"ש יותר נראה שם מה שמתרץ במנחת יעקב דלכך מחמירין בספק קרקע דהוי ספק חסרון ידיעה דלהש"ך קשה דאין לנו לגזור גזירות מדעתינו מה שלא נזכר בגמ'. (יעוד להש"ך גופא הוי כאן ספק אין כאן צור) וזה דומה למ"ש בסימן צ"ח סעיף ב' ע"ש בש"ך ס"ק ז' דאם נפל איסור דרבנן לתבשיל ויש ספק אם יש ששים מותר ע"ש. ואפילו ידוע שהמים מועטים יש מקום להקל. דהמ"ב התיר בשר שנפל לציר משים שהמנהג הוא שאחר הדחה מניחין איתן על הדף או על כלי מנוקב עד שיזוב מימיו שעל הבשר וא"כ נחלחלח הקרקע מאותן המים ואח"כ כשנוטף הציר קמא קמא בטיל ואין כח באותו ציר לאסור ע"ש במנחת יעקב סימן ו' ס"ק כ' שהביאו ע"ש ואע"ג דלכאורה לא כן דהאיך שייך לומר קמא קמא בטיל אדרבא כשניתוסף ציר נעשה אסור יותר ודמי למ"ש בסימן צ"ט סעיף י' דחוזר וניעור ולא מצינו שם חילוק בין איסור דאורייתא לדרבנן ואפילו במין במינו דהוי מדרבנן אמרינן שם כן כ"ש כאן דמיירי שיש לרוב ציר. דאל"כ לא הוי צריך המ"ב לומר דקמא קמא בטיל אפילו אי נפל בבת אחת בטיל (ודוחק לומר דמיירי דוקא במחצה על מחצה) ועוד דהמים נבלעין מעט מעט בקרקע והציר הוא מלמעלה. א"כ האיך שייך לומר קמא קמא בטיל וע"ש בפר"ח סימן צ"ט ע"ש מ"מ אם נפלו עוד מים ואם נצטרף הרים הראשונים ואפשר שיהיו רוב מים ובטיל חורפייהו מותר (דוודאי לענין חורפי' אין חילוק בין נפלו המים בבת אחת תו לא כל שיש רוב מים בטיל חורפייהו) אבל אם לא מלחו במקום שזב המים אלא הניחהו על מקום אחר לא שייך זה:

ד

אם מלחי שומן והדיחו ואחר מעל"ע מלחו איתן עם בשר להוציא דמו הנה לכאורה היה נראה לומר דמה שאסרו בסימן ע' סעיף ו' אם נתן בשר שכבר פלט כל דמו וציוו היינו אם לא נמלח הבשר הראשין אבל אם נמלח המלח מעכב הדם מלבלוע בבשר כמ"ש סברא זו חילין דף ק"ב בתוספ' ד"ה דגים דרפו וע"ש במהרש"א שכתב דעיקר כוונת התוספ' דהדם מתייבש בתוך המלח ואינו יכול לצאת ע"ש ולא משמע כן ברא"ש גם לשון התו' לא משמע כן ועוד כיון שנמחה המלח האיך נתייבש דכוונת התו' ע' שניהם דמה שבתוך המלח מתייבש ומה שנמחה המלח מונע כמ"ש ברא"ש שם ע"ש מ"מ נראה דלא מהני דהא לפי מ"ש הש"ך בס"ק כ"ו דהדחה סותמת נקבי פליטה ע"כ מיירי רמ"א שלא הודח ואפ"ה אסיר וכ"כ בר"ן בהדיא וכן יש לזהר שלא להניח בשר שפלט כל דם וציר שבו בין שמלחו עליו בין שאין מלחו עליו אצל בשר מלוח שלא יצא מידי כל דמו ע"ש וכן מוכח ממ"ש בסימן ע"ה בט"ז ס"ק ה' דבצים כיון שאין להם ציר אם מלחו עם בשר אסירי' ע"ש וכ"כ שם בש"ך ס"ק י"ב ע"ש ורמ"א דמתיר שם ע"כ מטעם אחר וכן מוכח מדהוצרכו הפוסקים לתת טעם דאם מלח בני מעיי' עם בשר מותר משום דיש להם ציר ע"ש בב"י סימן ע"ה ובש"ך ס"ק י"ג ע"ש משמע דבלא ציר אסו' וכן מוכח מהא דדגים שמלחו עם בשר הדגים אסורים אע"ג דאכתי איכא מלח על הדגים ונראה דהמלח שעל הדגים לא כהק כרו כיון דדגים רפו קרמייהו לא עשו פעולה גדולה ועוד נראה דאם הוא בתוך זמן פליטת צירו אלא שהודח למאן דסבירא לי' הדחה אינה חותמת מ"מ אם נתנו שם בשר שנמלח צריך לחזור ולמלח כדי שיצא הציר דלא שייך למימר בי' כיון שפולט אינו בולע כמ"ש בש"ך ס"ק נ"ב ע"ש אם מלח הבשר הראשון אין צריך לחזור ולמלוח כיון דיש להבשר הזה ציר ונמלח עכשיו מהני כמו בבצים אם היה לבם צר ובבני מעיים ובדגים אם היה צירן נמשך היה מותר ע"ש ואם יש ספק אם הוא בתוך י"ב שעות אי אח"כ יש להקל דדם שמלחו דרבנן וספיקא דרבנן לקולא אבל אם יש ספק אם הוא לאחר מ"ע ל"ע היה נראה להחמיר אפילו בהפסד מרובה אע"ג דספק דרבנן לקולא מ"מ הא איכא פוסקים דאינו פולט ציר אלא י"ב שעות ובהפסד גדול יש לצרף דעת הש"ע דס"ל אפילו אחר שפלט כל דמו וצירו מותר ע"ש:

ה

בש"ע י"ד סימן ס"ד סעיף ט"ז וכלי שמדיחים בו חלבים אין מדיחין בו בשר היינו באותן המים עציו שהודחו החלבים כמו שמשמע שם ברש"י ור"ן אבל אם שפכו המים כתב במנחת יעקב כלל ג' ס"ק ו' בשם מ"ב דמותר אפילו לכתחילה לישרות הבשר בכלי עכו"ם ולא אמרינן בכה"ג דכל מידי דבעי הדחה חיישינן דילמא אכיל בלא הדחה כיון דנותן לתוך המים עכ"ל ופר"ח כתב בסי' ס"ט ס"ק ח' שכיון שהרגלו עצמם להדיח הכלי אחר שריית הבשר וכן אחר הדחה אחרונה וזה כמעט מן הדין אף בכלי מיוחד לכך משום שמניח בו בשר אח"כ להדיחו וצריך לשטוף הכלי שלא ישאר בו לחלוחית דם עכ"ל ואין דבריו נראים דמה אכפת לן אם ישאר דם דהשתא נמי כל המים מעורבים בדם:

ו

הדרא דכנתא שמלחו אותה ושכחי מעט חלב נראה שמצטרפין גם הפרש לבטל בס' כמו דמצטרפין עצמות ההיתר עם ההיתר אליבא דכ"ע כמ"ש בסימן צ"ט סעיף א' וכמו דמצטרפין קליפות של בצים של היתר עם ההיתר כמ"ש סימן פ"ו סעיף ה' וכ"ש פרש דיש בו לחלוחות ונבלע בו הטעם אפילו ע"י מליח' דהא אפילו בכלי שהיא קשה יכול מליחה להבליע כמ"ש בסימן ס"ט סעיף ט"ו ע"ש מיהו לפעמים אין הפרש מלא וצריך למעך חללו וע"כ במנח' יעק' סי' ט' ס"ק ט' בשם מהרא"ש דקורקובן שנמלח עם הפרש שבתוכו ונתבשל כך שצרי' ס' נגד הפרש שנבלע דם בפרש בשעת מליחה וכ"כ בסימן ע"א סעיף ג' ואם נמלח הראש שלם בלא נקיבת העצם הקרום והמוח אסורים וכתב הש"ך דהוי כנמלח בכלי שאינו מנוקב ע"ש משמע דמהני מליחת הראש למוח שבפנים ולפעמים מולחין הדקין עם הפרש שבהם ואח"כ נותנים אותן במים כדי שלא יסריח ושוהה שם מ"ע ל"ע וזה אין נכון לדעת מהרא"ש ובדעבד נראה דשרי דטעם הנכנס לתוך הפרש בוודאי נותן טעם לפגם הוא ולא עדיף ממ"ש בסימן צ"ה סעיף ד' דאם נתנו אפר בתוך המים אעפ"י ששומן דבוק בהן מותר דנותן טעם לפגם הוא ואפילו החולקי' שם נראה דמודו בפרש הסרוח ועוד דשומן אין מוחזק כ"כ בדם וכתב הש"ך בסימן ע"ה אם מלח החלחולית מצד פנים יחזור וימלחנה מצד תוך אפילו אחר מ"ע לעת ולא חיישינן דצד הפנימי יבלע מצד החיצון כיון ששומן אין מוחזק בדם וכ"כ שם הט"ז ע"ש א"כ כאן נמי לא חיישינן שיבלע הפרש מן הדם בשעת מליחת דמה לי צד החיצון שכבר פלט כל דמו וצירו או הפרש ועוד דהרבה פוסקים סוברים דמליחה א ני אוסר אלא כדי קליפה וכאן דהמעי גופה אין בו דם אין הדם שבשומן נבלע אלא במטי ולא בפר' כיון שאינו נבלע אלא כדי קליפה גם במנחת יעקב שם כתב על דברי מהרא"ש לכאורה היה נראה להקל בקרקבן דנבלע בפרשא הוי ג"כ פרשא כמ"ש הש"ך והט"ז בסימן פ"ז לענין קיבה שנמלחה ויש לחלק קצת בין נבלע בו טעם בשר או שנבלע בו ממשו של אסו' דם גם יש להחמיר קצת מטעם שלא נמלח בפני' במקום המאכל עכ"ל וזה לא במעי' כיון דאין בהם דם אין סברא שיבלע ממשו של דם של שומן בתוך הפרש גם טעם השני לא שייך כאן דאין צריכין למלוח בפנים:

ז

בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה וצלאהו בשפוד ואח"כ רוצים לצלותו בקדרה ביובש לכאורה נראה דמותר משים שכתב בתרומ' הדשן שאסור לבשלו אחר הצלייה דאפשר הבישול פועל יותר מהצלי' שהמים הרותחים מרככים את הדם שנתקשה ויפליט ויצא טפי מע"י צלי' עכ"ל וזה לא שייך כאן ונראה דזה דמי למ"ש בט"ז סימן ס"ט ס"ק ל"ב דאם מלחו לבשר ששהה ג' ימי' בכלי מנוקב ואח"כ מלחו בכלי שאינו מנוקב ע"ש וע"ש בנה"כ שמפקפק על זה לומר דפולט מעט מעט ע"ש וכן כאן בצלי' י"ל דפולט מעט מעט כמו בכלי חרס דאינו מהני הגעלה מהאי טעמא כמ"ש בטור סימן צ"ח ובדעבד מותר דלא גרע מבשלו אחר צליי' דמותר בדעבד ואם מלחו בכלי מנוקב ואח"כ צלאו בקדרה נראה דאסור אפילו בדעבד:

ח

כתב בש"ע י"ד סימן ע"ט סעיף י"ב ואין להשהות בשר ג' ימים שמא ישכח ויבשל ע"ש הקשו האחרוני' מאי שנא מעוף ספק דמותר להשהות כיון דאינו משהה זמן מרובה ע"ש בכרתי ופלתי ובמנחת יעקב ע"ש ולא קשה מידי דוודאי כיון דכבר נעשה הענין מותר להשהות זמן מועט ולא מפסידינן לי' אבל לעשות לכתתילה כך ולבא לידי זה אסור כמ"ש בסימן צ"ה סעיף א' לענין נ"ט בר נ"ט ואפשר דמזה הטעם אמרו אין לשין את העיסה וכו' משמע דהלישה אסור ואפילו רוצה לאסור את הפת דאל"כ לימא אם לש את הפת בחלב אסור אלא דלכתחילה אין לשין שמא יאכל בחלב ע"ש וא"כ ה"נ לאחר שנשהה הבשר ג' ימים בשוגג אינו מחוייב לאכול תיכף אם יש לו איזה הפסד בזה כגון שצריך להבשר לשבת כיון דזמן מועט הוא יע"ש בא"ח סימן תקנ"א סעיף ט' ומצניעין מר"ח ואילך הסכין של שחיטה וכתב במ"א הטעם שמא יאכל וע"ש אע"ג דזמן מועט הוא אין לעשות כן לכתחילה ועוד י"ל דכל דבר שזמנו לאכול מיד כגון בשר ופת הוי זמן מיעט דידי' כזמן מרובה אבל גבי עוף דאפילו כשירה לפעמים אין אוכלין אותה זמן מרובה לכך בספק טרפה מותר דשמא לא יבא לידי אכילה ואת"ל יבא שמא לא ישכח לכך פת שאפה עם חלב אסור כמ"ש בי"ד סימן צ"ג אע"ג דכבר אפה וזמן מועט היא מעוף וטריפה ובלא"ה אין מדמין גזירת חכמים זו לזו כמ"ש בחולין דף ק"ד בתוספת ד"ה ומנא תימרי':

ט

בט"ז ס"ק ל"ב וכן נראה אם מלחו אותו בשר ששהה ג' ימים עם שאר בשר שנמלח להוציא דמו דאסור דזה דומה לבשר שפלט כל דמו וצירו שנמלח עם בשר שנמלח להוציא דמו ע"ש וצ"ע בדין זה דהא כתב כט"ז שם דאם נמלח כדינו ונצלה מותר לבשלו משמע דע"י מליחה וצליי' יצא כל הדם וא"כ יוצא ג"כ מהשק כל ממקום אחר ולא דמו לבשר שפלט כל דמו וצירו ע"ש בש"ך סימן ע' ס"ק ל' ודוחק לומר דסבר הט"ז כיון שנמלח ונצלה בוודאי מה שלא יצא במליחה וצליי' לא יצא ע"י בישול לכך מותר לבשלו לכתחילה ע"ש בש"ך ס"ק נ"א ועוד דבבשר שנמלח והודח נמי להמחבר סימן ע' סעיף ו' מותר (ואע"ג דרמ"ז מחמיר שם מ"מ דהכא דהוא חומרת הגאונים יש לסמוך על המחבר):

י

כתב בש"ע י"ד סימן סיט סעיף ג' לא ימלח במלח דקה כקמח ואם רוצין לתת מלח הרבה על הבשר לכאורה נראה דמהני דהא אפילו יכנס המלח הסמוך לבשר לבשר ישאר עוד מלח על הבשר ויפלוט דם ונראה דלא מהני דראשון ראשון מהמלח שנתקרב לבשר נכנס לבשר ואינו פועל בו וכן משמע קצת ממ"ש רמ"א ואם אין מלח אחר רק מלח דק כקמח מותר למלוח בו ע"ש ואם היה זה תקנה גמורה לא היינו מתירין לעשות לכתחילה לעולם שלא כהוגן בשביל הפסד מעט מלח שיתן מעט מלח יותר על הבשר ונראה דבמקום שאין מלח גס מצוי וצריך למלוח במלח דק צריך ליתן מלח על הבשר שיהא עב קצת ואם יהיה דק הרבה לא יפעול המלח כלום מפני שהוא מעט דהא אפילו במלח בינינו בעינן שלא ישאר מקום פנוי בלי מלח כמ"ש בסעיף ד' יפזר עליו מלח שלא ישאר מקו' מבלי מלח והש"ע מיירי במלח בינוני כמ"ש בסעיף ג' לא ימלח במלח דקה ע"ש. ובט"ז שם ס"ק י"ב כתב כל מלח שאין גס יותר ממלח שעושין ממי הים הא כשר למליחה ע"ש ועכשיו נוהגין אפי' מלח שעושין ממי הים מיבשים אותי ושוחקין אותו ואפשר דאין כל מלח בעושין ממי הים שוה ואפשר שהמלח שכתב אי"ה היה דק יותר לכך נהגו לשחקו אך צריך ליזהר שע"י השחיקה נטחן מן המלח הרבה כקמח וכשמולח בכל המלח ביחד יש הרבה מקומות מן הבשר שנא בא עליו אלא המלח בדק כקמח:

יא

בש"ע י"ד סימן ק"ה סעיף ט' ולפי שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן נוהגין לשטר בכל מליחה בס' ע"ש נראה דעצמו' בין שבחתיכות האיסור בין בחתיכות ההיתר אין מצטרפין לשיעור ס' דהא עצמות הוי ככלי כמ"ש בט"ז סימן צ"ט ס"ק א' ומליחה אינו מבליע בכלי אלא כדי קליפה כמ"ש בסימן צ"א סעיף ה' ולא מצינו שחילקו הפוסקי' בכלי בין כחוש לשמן משמע מזה דאפילו איסור שמן אינו נבלע בכלי אלא כדי קליפה וכ"כ בספר משבצות זהב ס"ק י"ח ע"ש מ"ש על הש"ך וא"כ היכי נוכל לשער כל העצמות כיון דאינו נבלע בכולן אך בסימן ע"א סעיף ג' כתוב כקוליות ושאר עצמות שיש בהן מוח צריכין מליחה ומליחת כעצם מועיל למוח שבקרבו וא"צ לנקוב את העצם עכ"ל וא"כ מוכח מזה דמליחה מועיל לעצם ונכנס בתוך העצם כולו במוח שבפנים ומוציא הדם מן המוח ומוציא דרך העצם לחוץ דהא אין העצם נאסר מוכח מזה דמפליט כל הדם מן המוח דרך העצם וכ"ש שיכול להבליע האיסור בכל בע"ם דהא אנן קייל"ן אין מליחה לכלים להפליט מן הכלים אבל להבליע בתוכו מהני וכיון דבקוליות וכו' להפליט מן העצ' כ"ש שיכול להבליע בכולו ונראה דאותן עצמות שבתוך הבשר או עצם הקוליות מיירי דעדיין היא לחה ורכה היא משאר כלים לכך מליחת הקוליות מהני למוח ויכול המלח להוציא הדם אח"כ מעצם הכוליות ולא הוי ככלי דוודאי אם היה המוח מונח בכלי עצם לא מהני מליחת הכלי למוח אבל אם כבר נתייבש עצם הקוליות לא מהני כלל מליחת הקוליות למוח:

יב

שומן שלא נמלח ובשלו אותו ואח"כ נתנו מן השומן למאכל א"צ אלא ששים נגד השומן אע"ג דשומן לטעמי' עבידא ואינו בטל בס' וכאן נעשה השומן נבילה תחלה כשבשלו אותו מ"מ אין צריך אלא ס' כמ"ש בסימן ס"ט סעיף ט' דאין צריך אלא ששים נגד המלח וכ"כ בסי' ק"ה סעיף י"ד ע"ש שכתב אע"ג דהמלח נעשה נבלה מ"מ אין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו ע"ש וכ"ש אם לא נתבשל השומן תחילה כלל דלא נעשה מעולם נבלה כמ"ש בסימן ס"ט בש"ך ס"ק מ"ו ע"ש וע"ש בש"ך סימן ע"ה ס"ק ח' וצריך כאן לצנן התבשיל ולהסיר השומן כיון דנעשה נבילה מתחלה אם יכול להסירו צריך להסירו אפי' לא נתבש' השומן תחילה דהא אנן קייל"ן דבשר שנתבש' בלא מליח' אותה החתיכה אסורה כמ"ש בסימן ס"ט סעיף י"א ע"ש ואפשר דכאן שנתערב השומן בכל התבשי' אעפ"י שיצננו התבשי' לא יקפא אלא השומן אבל הדם לא יקפא דאין דרך להקפות אלא שומן א"כ כל הדם ישאר בתבשיל ומאי מהני צינון ואפשר דמ"מ ערוב הדם נשאר בשומן וכשיצננו יקפא השומן עם הדם שבו וצ"ע וע"ש בסימן ק"ו סעיף א' ובב"י שם ע"ש וע"ש בש"ך סימן ע"ה ס"ק ח' ע"ש והטעם הראשון אינו מספיק כמ"ש סימן צ"ח סעיף ד' אם נפל חלב לתבשי' צריך ליתן שם מים צוננין ע"ש ועל הטעם השני יש לסמוך מ"מ אם נעשה השומן תחילה נבילה יש להחמיר קצת:

יג

כתב במ' סימן ד' ס"ק ה' שמעתי באווזים שלמים שהודחו בתוך ג' ימים בעידן שלמים עם העור והורה להפשיט העור ולבשל והבשר יצלה כדין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ועיין בשבת דף ק"ח דאמרו דבעור אית נקבים עכ"ל משמע לדיעה ראשונה לא מהני הדחת העור לבשר וצ"ע דהא כשמולחין האווזות שורין אותן במים עם העור ואפשר כיון ששורין אותם חצי שעה מתרכך הכל אבל כאן מיירי בהדחה בעלמא ע"ש בסימן ס"ט בט"ז ס"ק א' ובש"ך שם ס"ק א' ולפ"ז בערב שבת ובשעת הדחק נוהגין קצת שלא לשרות קודם מליחה אלא להדיח משום דשעת הדחק כדעבד דמי כמ"ש בט"ז סימן צ"א ס"ק ב' ובדעבד סגי בהדחה כמ"ש רמ"א היה צריך להפשיט העיר ואפשר דהם סומכים בדעבד על אותה דעה דטעם הדחה משום דם בעין ולא משום לרכך הבשר כמ"ש בש"ך ס"ק י"ד ע"ש בתורת חטאת כלל ה' סימן י':

יד

ע"ש במנחת יעקב ס"ק ט' דאם נמלח הקורקבן עם הפרש ונתבשל לך טרפה דהדם נכנס בשעת מליחה בפרש ולא שייך כבלעו כך פולטו כיון דאין לו דם של עצמו ע"ש ועוד דלא נמלח הקורקבן כי אם מצד אחד ע"ש בפרי מגדים סי' ס"ט במשבצות זהב ס"ק י"ג שהביאו וחלק עליו וסיים בצ"ע ע"ש בבל"י בסימן ס"ט ס"ק י"ט שהביאו ג"כ ע"ש וכל זה יש לזהר גם כן במוצאים לפעמים אחר הבישול מכה מליאה ליחה באמצע כאשר קרם לי

שמצאתי בלשון של בהמה כך דהדם נבלע בפרש שבתוך המכה ומ"מ אפשר כיון דחומרא בעלמא הוא אין לומר חתיכה נעשה נבילה באסור דבוק ואין צריך אלא ס' נגד הפרש ע"ש בש"ך סימן נ"ה ס"ק י"ג ובפרי מגדים שם:

טו

אם נפל הבשר למי הדחה באמצע מליחה ולא הודח ונמלח כך אע"ג דכתב בש"ך סימן ע' ס"ק מ"ג דדוקא בדם פליטה וזה מכל מקום לא גרע מהדחה קמייתא דאין מדיחין אחר השריי' במים יפים ואפילו להמתין עד שיטפטף כתב בת"ח כלל ט"ו סעיף ב' ובש"ע סימן ס"ט סעיף ב' בהגה הטעם שלא ימס המלח אבל משום דם ליש קפידא והטעם כמ"ש במנחת יעקב כלל ו' וס"ק כ"ג דמעורב במי' ע"ש הכא נמי לזה אפשר דמהני מאי שהוא מעורב במים דלא גרע מדם פליטה:

טז

חתיכת בשר שנפל לציר היוצא מחמת מליחה ונאסר מעט ממנה כדי קליפה או יותר ולא נודע מקומה בטל ברוב היקף החתיכה שהוא כשר אלא דיש לקלוף מעט באיזה מקים כדין יבש ביבש שנתבטל חד בתרי כמ"ש בסימן ק"ט סעיף א' בהגה שני ע"ש ולענין אם בעינן ס' ע"ש בש"ך סימן ס"ט ס"ק נ"ד נ"ח ובסימן ק"ס ס"ק ט' דדם שמלחו דרבנן ואין צורך לס' ע"ש בפרי מגדים סימן ס"ט הנ"ל ובחלב שנוטף על הכלי אעפ"י שיניחו עליו דבר רותח ויאסר כדי קליפה ולא שייך כ"כ ס' דתתאה גבר כמ"ש סימן ק"ה סעיף ג' בהגה אסור שהניח בכלי התר אמרינן תתאה גבר מ"מ כיון שישהנו ע שלא יהא ב"י ליכא אסורא בדעבד אבל בבשר לא שייך זה וע"ש בסימן צ"א סעיף ד' בהגה ובמקום שהבשר צריך קליפה ע"ש בט"ז ס"ק ד' שהקשה ע"ז מציר שנטף על הכלי אם כלי חרס צרך שבירה ע"ש:

יז

שמעתי מקצת נשים עושות לאחר שהדיחו הבשר מפזרים עליו מעט מלח ואומרות שמא לא הודחו יפה וימצא מעט מלח ויתלו במלח זה ואם ימצא ממלח ראשון בודאי יש להחמיר כיון שמונח בכלי שאינו מנוקב ע"ש בש"ך סימן ע' ס"ק כ"ד ובדעבד יש להתיר ע"י קליפ' כמ"ש בתורת חטאת כלל י"ד דין ד' בבשר ששהה במלחו סגי בקליפה ואפילו נאמר בכלי שאינו מנוקב צריך ס' בודאי יהיה ס' נגד מעט מלח שנשאר אחר הדחה ומ"מ קליפה בעי דמדינא אינו מבליע אלא כדי קליפה כמ"ש בסימן ק"ה ע"ש בש"ך ס"ק ט"ו וכן נוהגים שאין מבשלים הכרס ושאר בני מעיים שמנקרים מעליהם החלב ולא נשאר בכם שום שומן כשר בלא בשר דשמא יהא נראה קצת שמנויות על התבשי' ויתלי בזה ובפרט בדקין הסובבים את הכנתא עושות כן שמולחים אחר הדח' שהשומן שעליהם עשוי חתיכות וגם הם ארוכים הרבה ושמא ימצא מלח הראשון וכמדומה שלכך נוהגי' הנשים אחר הטבילה תיכף אוכלים דבר מה שאם ימצא דבר בין שיני' תתלה בזה וכן הוא במרדכי פרק קמא דחולין רמז תפ"ז תקפ"ח שרבינו יקר מכה בסכין בעץ אחר שחיטה קיד' שהצניעו ע"ש נראה דסבר דאין הסכין צריך בדיקה אחר שחיטה כדעת הרא"ה בבדק הבית דף ו' עמוד ב' אלא שהיה ירא שמא כשיבדקנו קידם שחיטה אחרת וכדומה ימצא פגים לכך עשה כן שיתלה בהכאת העץ ע"ש:

יח

פעם אחת מלחי בשר בכלי והיה מעט ציר ומים למטה וכשנטלו הבשר נמצא חלב בין חתיכות הבשר ולא נודע שמא היה החלב למטה במים ובציר ונכבש שם כמה ימים ואפשר שלא היה בבשר שהיה בתוך הציר ס' נגד החלב ע"ש בש"ך סימן ק"ה ס"ק א' דבשמן מפעפע חוץ לציר ומצרפינן הכל לס' ע"ש בפרי מגדים במשבצות הב ס"ק ב' ע"ש ועוד דהוי ספק כבוש שמא לא היה החלב בתוך הציר אלא למעלה וספק כבוש מותר כמ"ש בט"ז ס"ק ג' ע"ש ואף החולקים עליו בנה"כ ובפר"ח משום דאיתרע חזקתי' שכבר נשרה ע"ש אבל כאן ספק אם נשרה כלל רעותא דלא חזינן לא מחזקינן כמ"ש רש"י בחולין דף מ"ח ע"ב בד"ה לחברו אתמר ע"ש ואפילו נימא דגם למעלה מקרי כבושה כיון שהבשר מלוחלח הרבה ע"ש בבית לחם יהודא סימן ס"ט ס"ק י' ע"ש הלא אם נימא דזה מקרי כבושה כל הבשר בליחלוח זה וכל הבשר מצטרף לס' גם משו' מליחה כל הבשר מצטרף כמ"ש בש"ע י"ד סימן ק"ה סעיף ט' בהנה ואפילו נימא דאינו אוסר אלא כדי קליפה (דחלב מנרות אינו שמן כ"כ ודוחק דודאי שמן הוא) הא דאינו ידוע אותי המעט דנאסר כדי קליפה בטל ברוב דיש כמה חתיכות ואפי' בחתיכה אחת אם אינו ידוע המקום בטל ברוב כמ"ש בפר"ח סימן ק"י ס"ק י"ג בשם הר"ש מקינון דנחל איתן בטל ברוב אע"ג דסדנא דארעא חד הוא ועוד אפשר היה באותו בשר שהיה בתוך הציר ס' נגד החלב וא"כ אפי' היה החלב תוך הציר בטל בס' דגם הציר גופי' נמי מצרפינן לס' ועוד צ"ע ואין הפנאי מסכים כעת לעיין כל הצורך כי עש"ק סמוך לחשיכה הוא:

יט

בש"ע י"ד סימן ס"ח ע"ש בש"ר סוף ס"ק י"ג ומיהו בלאו הכי רוב הפוסקי' ע"ש במנחת יעקב כלל ו' בסי' ט"ו ס"ק ל"ד שכתב ומהאי טעמא אם בישלו הרגל אחר שנמלח עם טלפים ולא חתך קודם הבישול אף שאין ברגל ס' נגד מה שבטלפים מ"מ משערינן גם שאר הדברים שבקדרה וכהאי גוונא מצדד הרב עצמו להקל בדין זה ע"ש לקמן כלל ל"ז דין ב' ודוק עכ"ל וטעו' סופר הוא וצריך להיו' נ"ח דשם בדין ב' כתב כיון דרוב הפוסקים מתירים במליחה בקליפ' אם יש ס' בכל מה שנמלח ביחד שרי ולא אמרינן חתיכה נעשה נבילה להצריך ס' נגד כל החתיכה שהאסור דבוק בה ומ"מ אותה חתיכה שהאסור דבוק בה אסורה אם אין בה ס' נגד האסור דדלמא נמלחה לבדה ואסורה עכ"ל ונראה דה"ה כאן ברגלי' אותה הרגל אסורה דלמא הגביה אותה לבדה חוץ לרוטב או משום דאותה חתיכה מקבלת טעם יותר כמ"ש בפרי מגדים בסימן ע"ב במשבצות זהב ע"ש ס"ק י':

כ

בשר שהיה במלחו ושפכו עליו מי כבושה עם זייף נראה דאין המים חריפים בשביל מעט זייף שנמחה במים כמ"ש בש"ע י"ד סימן ע' סעיף ו' בסוף הגה דמעט מים מבטלים כח הציר ע"ש בש"ך ס"ק נ' ואם משום דטהור מליח וטמא תפל והטמא לח אסור כמ"ש סימן צ"א סעיף ה' בהגה שני' ע"ש במנחת יעק' כלל ו' ס"ק כ"ג דבשר עם מלחו שנפל למים ששרו בו בשר או שכר עם מים שנתערב והדיחו בו בשר מלוח בפסח מותר כיון דאין אסור הנדבק ואין האסור בעין אלא מעורב במים ע"ש ואפילו נימא שיש כאן קצת אסור בעין או משו' חזותא ע"ש בפר"ח סי' ק"ב ס"ק ה' ע"ש יש לצרף לזה דהא זייף נותן טעם לפגם כמ"ש בש"ע י"ד סימן צ"ה סעי' ד' ע"ש ע"ש בט"ז ס"ק ט"ו ובשא' אחרונים שכתבו דזייף הוי נותן טעם לפגם ע"ש בפרי מגדים במ"ז ס"ק ט"ו הנ"ל אעפ"י שיש לומר דדווקא כשהוא מעורב החלב עם האפר אין הכלב אוכל ממנו אבל כשנמחה בתבשי' מתפרד כל חלק מחברו ונשאר החלב בעין מ"מ במי כבוסה שאינו חם כל כך אינו מתפרד וצ"ע:

כא

בש"ע א"ח סימן שכ"א במ"א ס"ק ד' ואפילו ע"י עכו"ם אין להקל דליכא פסידא כ"כ דיכול

לאכול צלי ע"ש סימן ש"ז סעיף ס' עכ"ל ושומן בוודאי הפסד הוא דאינו ראוי לצלי ואפי' בשר הרבה ביד הקצב הפסד מרוב' דמי יקנה ממנו לצלי ואחר הצלי' אסור לבשלו א"כ אינו ראוי לכלום ע"ש בסי' ס"ט סעיף י"ב ע"ש אפילו אצל בעל הבית הכל לפי הענין לפעמים בבשר הרבה הוי הפסד מרובה כיון שאין ראוי לבישול ע"ש:

כב

בשר שהודח פעם אחת ונשרה במי הדחה מעת לעת אם אין המים כמו החתיכה יהא ס' אסור כמ"ש בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף ט' בהגה ע"ש סעיף ט"ו דמשמע דבעינן במים ס' כנגדו ובתור' חטאת כלל ו' סי' א' דין א' כתב במים ובבשר ע"ש ואין הפנאי מסכים לעיין בזה כעת אבל אם הוא פחות ממעת לעת כשר דאין מי הדחה עזים כציר לומר בכדי שירתיח הוי כבוש וע"ש במנחת יעקב סימן ו' ס"ק כ"ג שהדיחו בשר בפסח והיה מעט שכר בכלי דהדחה מבטל כח המלח והציר ע"ש ולא זכר שהיה הרבה מים בהדחה דמן הסתם מי הדחה אינם מועטים ובציר אפילו יש רוב מים מותר אלא דכאן יש מלח בעין אפשר דבעינן יותר וצ"ע:

כג

פעם אחת נפל צלי רותח לתוך מי הדחה אחרונה נרא' דמשום דבר חריף ליכא כאן שיבלע בבשר כמ"ש בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף ף ח' דמים מבטלים כח המלח ע"ש בת"ח כלל ו' ודין י' ובמ"י ס"ק כ"ג דהדיחן בפסח בכלי שהיה בו שכר ע"ש אלא משום דהצלי רותח ובלע כדי קליפ' כמ"ש בש"ך סימן צ"א ס"ק כ"ב ע"ש בסימן ס"ט ברמ"א דהבשר הוא שלשים כמו המלח וצריך עוד שלשים ע"ש וא"כ אם אין במי ההדחה כפלים כהבשר נאסרו המים שהמלח נמס בתוכה גם לחלוחת דם שעל הבשר מתערב בתוכה אך אם נפל תיכף כשהדיחו דעדיין לא נמס המלח כלל אפשר דלא נאסרו המים כיון דלא נתערב שעדיין המלח על הבשר והמלח אינו יכו' ליתן טעם תיכף במים כמ"ש דמי' מבטלי' כח המלח וצ"ע ועוד אם הדיח על הקא"ש שהוא כלי מנוקב עשוי ושרביטים ארוגים כמדומ' שאין המלח יכול לעבור בין הנקבים אלא המים עם הלחלוחית וכנגד זה יהיה במים ס' נגד לחלוחית לחוד ואפי' אם יש ספק אם יש ס' יש להקל דדם שמלחו דרבנן כמ"ש בסי' צ"ח במין במינו ונשפך ע"ש סע"ב ע"ש בט"ז ס"ק כ"ד ויש אומרי' דם הוי עיקר דאורייתא ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא ע"ש בנקה"כ ובפרי מגדים ע"ש מכ"ש אם הדיחו ג' פעמים דלכאורה בהדחת ג' פעמי' את הבשר יש בוודאי ס' וצ"ע:

כד

ע"ש בש"ע י"ד סימן ק"ה סעיף י"ד. לכאורה נרא' דמותר לכתחיל' למלוח בו קדרה דאין כוונתו לבטל האסור אלא למלוח הקדר' וע"ש בב"י שכתב דאין לך שום קדרה שלא יהא בו כמה מאות כנגד המלח ע"ש בסימן פ"ד סעיף י"ג י"ד ע"ש בט"ז ס"ק י"ט ע"ש אך בפר"ח בק"ה ס"ק נ"ח כתב דדוקא בשעת הדחק מותר למלוח בו ע"ש בפרי מגדים סימן פ"ד בש"ד ס"ק ל"ג ובמ"ז ס"ק ט' ע"ש ולמלוח בשר בוודאי אסו' במלח זה חדא דמדינא מליח' אינו מבליע אלא כדי קליפה ואין בקליפה ס' ועוד דבכל הבשר נמי ליכא אלא ל' כמ"ש בסימן ס"ט סעיף ט' בהגה ע"ש מיהו אם יש ספק אם נבלע שום אסור במלח אפשר דיש לצרף מ"ש הש"ך סימן קט"ו ס"ק כ"ח דשמ' אין כאן שום אסור ע"ש ומות' ליתנם לתבשי' וצ"ע:

כה

מי הדחה ראשונ' שנפל לתבשי' אם יש במים שהדיחו הבשר שני פעמי' כנגד הבשר בוודאי יש ס' נגד דם ומלח שעליו דהא הבשר יש בו נגד הדם והמל' שעליו כמ"ש בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף ט' בהגה ובבישול גם הבשר מצטרף דנותן טעם בכולו אבל בהדחה כל הדם ומלח בא על המי' אבל הדחה שני' וג' אין אוסרים כלל דהא בדעבד אם לא הודח אלא פעם אחד מותר אם בשלו וכן המים מותרים כמ"ש בהגה שם ע"ש ואם הדיחו ג' פעמים בכלי אחד אין מצטרפי' מים השנים וג' לבטל בס' כי מיד נעשו הראשונים נבילה דהא שלא בהפסד קייל"ן בלח בלח חנ"נ בצ"ב סעיף ף ד' בהנה וע"ש בסימן צ"ט בש"ך ס"ק ט"ו דבלא נודע יש מתירים ע"ש:

כו

אם מלחו בשר בכלי מנוקב ושמו את הכלי מנוקב על כלי אחר ששורים בו בשר והייתה רקנית

ונטף ציר לתוכה ואח"כ הניחו לתוך הכלי ששורים בו דקים ושומן והכלי מנוקב למעלה ונוטף עליהם נראה דהדקים והשומן אסורים משום דנשרו בתוך הציר בכלי שאינו מנוקב כמ"ש בש"ך סימן ע' ס"ק מ' ע"ש ובפרי מגדים שם כתב וכל זה תוך שיעור מליחה אבל חתיכ' טפיל' נפל לציר בכלי שאינו מנוקב שרי ע"י הדחה ומליחה דלא הוה מולח בכלי שאינו מנוקב דאין החתיכה מלוחה גם לא אכפ' לן מאי שנשרה בתוך הצי' וכן משמע בתור' חטאת בהדיא כלל ד' דין ג' ובמנחת יעקב אות ז' ומאי שהניח בצ"ע לא ידענא

דהאמת כן הוא וכדמוכח נמי בתור' חטאת כלל ד' דין ב' עכ"ל אין לזה טעם וריח דלענין נשרה בתוך הציר מ"ש נמלח ולא שהה או לא נמלחה כלל כיון דהטעם בכלי שאינו מניקב כיון דאין לציר מקום לזוב בולע מהציר הרבה ולא דמי לכלי מנוקב שהציר יורד תיכף למטה א"כ מה לי זה או זה אם לא דנימא דאגב ציר ומלח הוא בולע יותר כמ"ש בסימן ס"ט סעיף ט' בהגה דאפי' לא הוש' רק בכלי שאינו מנוק' אסור ולא נזכרו סברו' אלו כאן ושפיר נסתפק בזה במנחת יעקב ומאי שנתקשה במנחת יעקב שם יש לומר דמיירי שנתערב' בין חתיכו' שנמלחו בכלי שאינו מנוק' תחיל' ועכשיו אינן בכלי שאינו מנוק' אלא במנוק' או שנתערבה בין החתיכות ולא נשרית בציר כי הציר למטה היא בכלי ע"ש עוד יש לאסור בנידן דידן שנשרה שם ג' רבע שעה ואפשר שהיא שעור כבישה שהיא כדי שיתן על האו' ויתחיל להרתיח כמ"ש בסימן ק"ה סעיף א' ודווקא בכלי מנוקב בעינן יום שלם כמ"ש בש"ך סימן ע' ס"ק ל"ו ובפר"ח שם ס"ק כ"ח ע"ש ובט"ז שם ס"ק י"ז הגיה שעור כבי ש' ע"ש ובפרט בדקין שאין בהם דם כלל ושומן אינו מוחזק כ"כ בדם יש להחמיר כמ"ש בסימן ע"ה סעיף ב' ע"ש בט"ז ובש"ך הטע' דמשריק שריק ע"ש ובוודאי כשמונחי' בציר בכלי שאינו מנוק' לא שייך משריק שריק ואעפ"י שהיה השומן על הדקים בוודאי לא מהני זה דרוב הדקים הם בלא שומן ומ"ש בש"ע סימן ע"ה סעיף ב' בלא שומן שעליהם לרבותא קאמר ולרבותא קאמר אפילו עם בשר אחר וכ"ש אם שומן שעליהם שאין השומן מוחזק כ"כ בדם כמ"ש בש"ך שם ס"ק י"ח ע"ש:.

כז

בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף י"ח בהגה ואפילו לא שהה שיעור מליחה ע"ש הא דבעינן שיראה ציר בכלי דקודם לכן לא נתעורר הדם לצאת ולא אמרינן שפיר' ממקו' למקו' ואע"ג דבוודאי קודם שירא' הציר בכלי מתעורר הדם בחתיכה גופה ממקום למקום מ"מ ספק הוא לן אם נתעורר או לא ובספיקא לא מחמרינן כמ"ש בש"ך ס"ק ע"ה אבל אם נפלה חתיכה באמצע מליחה על הריצפה אפי' לא שהה רק מעט אסי' דתמיד מתעור' הדם לצא' מ"מ נראה דמידי ספיקא לא נפקא שמא באותו זמן מועט לא נתעורר הדם ולא פיר' ממקום למקום וצ"ע:

כח

שומן כשר שנפל לתוך מים ששרו בהם בשר או חלב או שאר לח מותר בהדחה ולא אמרינן איידי דרכיך בולע דא"כ היכי שורין שומן קודם מליחה ואפי' עם בשר נוהגים לשרותו ע"ש בט"ז סימן צ"א ס"ק י"ב ע"ש היטב ומ"מ ידיחו אותו יפה וישרו אותו להוציא הבלוע מתוכו דע"י שרי' נפיק יותר וידחקו אותו להוציא הבלוע אעפ"י שאין נוהגים לעשו' כן בשע' מליח' שם ימלחו ודם שמלחו דרבנן אך גם כאן יבשלו ודם שבשלו דרבנן אך שם כיון שעשה כתקנת חכמים לא הטרחוהו יותר כמ"ש במנ"י כלל ו' סי' י' ס"ק ט"ז ע"ש:

כט

בשר שנמלח והודח ואח"כ שכחו ושרו את הבשר עוד הפעם במי שרי' הראשונה ומלחו והי' י"ב שעות למליחה הראשונה אך הדיחו אותו אחר מליחה הראשונה הנה בודאי דמי השרי' אעפ"י שיש בהם דם הרבה מעורב במים כמ"ש בת"ח כלל ו' סימן י' ע"ש במנח' יעקב ס"ק כ"ג ע"ש מ"מ לא הוי אלא כדם פליט' ולא דם בעין דאל"כ גם בהדחה הראשונה יאסר משום דם בעין ובש"ע סי' ס"ט סעיף א' בהגה כתב שלא ימס המלח ע"ש משום דם בעין לא חייבינן ע"ש בט"ז סימן צ"א ס"ק י"ב שהביא ראי' ממי השריה שם בפילי חיישינן שאחר מליחה והדחה ישאר דם בבקעים ע"ש בש"ע ואפילו ציר מחשב דם פליטה כמ"ש בש"ך סימן ע' ס"ק מ"ג ע"ש ואפשר דזה גרע מציר דציר בא מפליט' אבל זה בא מדם בעין שעל הבשר וצ"ע מ"מ הוכחה הראשונ' קיימ' אך אם נימא הדחה סותמת נקבי הפליטה לא מהני מליחה אפי' לצי' שהוא דם פליט' ע"ש בט"ז סי' ע' ס"ק ט"ז ובש"ך שם ס"ק ל"א ובפר"ח ס"ק כ"ג שהסכים להט"ז ואפי' להש"ך מ"מ נראה דודאי יש ס' נגד דם שבתוך המים אע"ג שכתב בש"ך סימן ס"ט ס"ק ט"ו דמן הסתם אין ס' בחתיכ' נגד דם בעליו משום שכולו דם אבל כאן מעורב במים ואפילו בספק אם יש ס' יש להתיר דדם שמלחו דרבנן וספיקא דרבנן לקולא אך עיקרו דאורייתא ע"ש בט"ז גבי אשה ששכח' אם מלחה ובנקודת הכסף שם דפליגי בזה אך קליפה מיהא בעי דהא דמשערינן במליחה בס' לחומרא ולא לקולא ע"ש בש"ך סימן ק"ה ס"ק ט"ו ובשאר מקומו' ולא אמרינן דנעשה כולה דם נביל' ונצריך ס' נגד כל הדם דבלח בלח לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה בהפסד מרובה כמ"ש בש"ע י"ד סימן צ"ב סעיף ד' בהגה ע"ש בש"ך ס"ק י"ד וגם במליחה לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בהפסד מרובה כמ"ש בש"ך שם ס"ק ט"ז ע"ש ומלבד כל זה נראה דלא כיון היה הבשר צריך אלא הדח' בנפלו אל מי השרי' וכל מידי דבעי הדחה מותר בדעבד בלא הדחה כמ"ש בט"ז סימן צ"א ס"ק א' דכל מידי דבעי הדחה מותר בדעבד בלא הדחה ואפשר שאין כל הדחות שוות וצ"ע בזה ע"ש בפ"מ סי' צ"א בט"ז ס"ק א' במשבצות זהב ס"ק א' שכתב נמי שאין כל הדחות שוות ע"ש:

ל

כלי חרס חדש שעשו כלי שרי' לבשר אפילו למ"ש בפר"ח סימן ק"ה ס"ק א' בד"ה איברא דכלי חרס חדא בולע תיכף אפי' בצונן ע"ש אפילו למהרש"ל דבעי חצי מעת לעת אין לעמוד על הדבר דלפעמים אין שופכים מהר ושוהה המים בתוכו מ"מ אם לאחר איזה שבועו' בשלו בו דבר היתר אעפ"י ששרו בו בשר באותו יום מקרי אינו בן יומו דלא בלע אלא בפעם ראשון אם לא שנשרה מעת לעת באותו יום ע"ש:

לא

בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף ד' בהגה אלא אם הוא תוך י"ב שעות שנמלח יחזור וימלח צד השני שלא נמלח עדיין ויבשלנו אח"כ ע"ש לכאורה מאי מהני שימלח צד השני הא מ"מ החלק שנשאר בלא מליחה שלא הפעיל בו כלום המלח הראשון לא ימלח עכשיו אלא מצד אחד אפילו נימא שלא הודח המלח הראשון מ"מ עכשיו אינו פוע' כלום כיון שעשה פעולתי והפליט דם דמלח שמלחו בו פעם אחד אסור למלוח בו פעם שנית ע"ש בש"ך ס"ק מ' וחטפ"י דכאן לא הפליט המלח אלא מחצי החתיכה הא לא חילקו אם מלחו חתיכה עבה או דקה מ"מ המלח עזב כל כיחו שם ואם יהיה החתיכה דקה יהיה מלוח ביותר ולמ"ש בש"ך שם ס"ק מ' דבדעבד שרי ניחא קצת אבל להט"ז דאפילו בהודח קשה וצ"ל דימלח עכשיו מב' צדדים ולא אמרינן דלא יפעול שבצד הנמלח כבר כלום לאותו חלק שלא נמלח כי לא יפעו' כלום דרך הבשר שנמלח כמ"ש בסימן ע"ה סעיף ב' בהגה שני' גבי חלחוליו' ע"ש אלא דמי לעצם דמהני למוח שבתוכו כמ"ש בסימן ע"א סעי' צ' בהגה ומזה דנתי לבש' שנמצא נקר' בפנים בשעת מליחה דמהני מליחה אחר הקרישה אע"ג דהמלח בחוץ על אותן מקומות שכבר פלטו דמם ע"ש שהארכתי בזה במקום אחר וע"ש בפרי מגדים סימן ס"ט במשבצות זהב ס"ק י"ד שחקר ג"כ דבר זה אם צריך מליחה משני צדדי' ולא זכר מזה כלו' דשמא לא מהני המליחה שבצד הנמלח משום שאינו פוע' שם כלום לכך אין פעולתו הולכת למקום רחיק נמי ע"ש:

לב

בש"ע י"ד סימן ע"ב סעיף ב' ע"ש בט"ז ס"ק ד' ובש"ך ס"ק ה' מוכח דמליח' העוף אינו מוע' ללב דהוי אבר בפני עצמו ועוף שמלחו אותי עם לבו אחר ההדחה בכלי שאינו מנוקב ולא היה ציר כלל הוי כטהור מליח וטמא תפל דמותר ודם לא הוי כחוש לגמרי כמ"ש בט"ז סי' ק"ה ס"ק כ"ו והבאתי ראי' לזה ממ"ש בזבחים ד' כ"ו ע"א דלמא משום שמנונית ע"ש ברש"י ד"ה דלמא משום שמנונית ע"ש בש"ע י"ד סימן ע"ב סעיף ג' בהגה אפילו אין בו הרא' והרגלי' ע"ש בט"ז ס"ק ט' בעור אווז שהופשט ע"ש ותרנגול' שמינה הרבה שנטלו שומנ' ובשלו אות' שלימה עם לבה י"ל דאיכא ס' דהא אפי' בכחוש' הרבה שאין לה שומן כלל אמרו כן דהא סתם אמרו דאין עיף שלא יהא בו ס' נגד לבו וא"כ הרי היא ככחוש' ואפש' דבכחוש' הבשר הוא הרבה יותר אבל בזא' נתהפך הבשר לשומן ומדברי הט"ז הזה לא משמע כן דהא באווז שמינה מיירי וא"כ נימא שנתמעט בשרה והא דהביא הט"ז ראיה מתרנגולת ולא הביא מאווז כחושה ואין לומר דבאווז אפי' כחושה כל עורה הוי הרב' הלא גם לבה גדול יותר מתרנגולת וכל עוף שערו לפי ערכו ונראה דלאו דוקא נקט הט"ז תרנגול' ה"ה אווז כחוש' הרב' ודבריו צ"ע דאפילו יהא העור מעט מזער מצטרף לס' ומועי' ואם יחסרו מס' ואפי' מעט מזער אסור וא"כ בעינן עור' נמי וע"ש באחרונים שחלקי על הט"ז בזה רש"ל וע"ש במנח' יעק' כלל כ"ז ס"ק י"ד שכתב ע"ז צ"ע לדינ' ע"ש ולא ידעתי אם מטעם דאפי' מעט עור צריך לצרף או משום דהבשר נתמעט וע"ש בפרי מגדים שכתב דגם הט"ז לא התיר אלא ביש עוד צד קולא ע"ש ואפשר דבדין הראשון שכתבתי דמלחו עם לבו בכלי שאינו מנוקב אפי' את הלב נמי מ"מ כיון דיש פוסקי' דמליחה אינו אוסר אלא כדי קליפה ודם איסור כחוש הוא אלא שלפעמים יש בו שמנונית וספיקא הוא ודם שמלחו דרבנן וספיק' לקולא אלא שאנו מחמירים מקרי צד לקולא לדינים אלו וצ"ע ע"ש:

לג

אם מלחו בשר על הכלי שנשר' בו בשר והבשר הנשר' הי' בו למעלה מן המים ונפלה עליו טפות המליח כשר ע"ש בש"ך סימן ע' ס"ק מ' וכאן יש לציר מקום לזוב שהרי תיכף כשיבואו למי' מתבטל' הם באלף וע"ש במנחת יעקב כלל ו סימן ו' ס"ק ז' דדוקא אם נמלח הבשר ולא שהה שעור מליחה ונפל לציר בעינן שיהא לציר מקום לזוב אבל בשר שלא נמלך כלל אפילו נשרה בצים בכלי שאינו מנוקב שרי אף שהוא כתב כמסתפק שסיים וצ"ע בפרי מגדים בשפתי דעת סימן ע' ס"ק מ' כתב בפשיטות כן ע"ש:

לד

בש"ע י"ד סימן ס' סעיף מ"ט בהגה ע"ש ונראה מליחה דכבד וכחל מותר להשהות דודאי יצלנו אע"ג דהכבד מבשלים אחר הצלי' וניחוש שמא יבשלנו אחר הצליי' כל מידי דבדעבד מותר לא חיישינן שמא ישכח כמ"ש בט"ז בי"ד סימן צ"א ס"ק א' אין אסור ברור אע"ג שעושה שמתקשה הדם בתוכו מ"מ אפשר לאכלו צלי ולא דמי למלי' בשר בכלי חלב שיש כאן אסור גמו' עכשיו ע"ש בט"ז סי' צ"א ס"ק א':

לה

אותו השומן היורד בין הערוג' שקורין יאצני"ק ויש בו קנים חלולים לבנים צריך לפתחם קודם מליחה ולמלוח גם בפנים כי אפשר דאינן כמו שומן דאינו מוחזק בדם כי אינן לבני' כמו שומן אלא פתיך עם אודם וע"ש בש"ך סימן ע"ה ס"ק ז' שכתב שני טעמים על שומן וכאן ליכא חיטי ע"ש בפרי מגדים סימן ע"ה ס"ק ט' בשפתי דעת ומ"ש במנחת יעקב כלל ט"ו ס"ק י' וכ"ט ומ"ה דדבר שלא היה פתיח אינו מזיק לו חלל נראה דוקא אינו פתוח לגמרי אבל כאן שפתוח בקצותיו לא מהני דאל"כ אף עופות היה יכיל לעשו' נקב וליקח הבני מעיי' וישאר כמו קנה חלול וגבי מעיים אמרו שאין צריך למלוח אלא בחוץ ולא בפנים שאין בו דם ע"ש בת"ה הארוך דף ע"ב ע"א משמע דמשום דבר חלול היה צריך מליחה גם בפנים:

לו

פעם אחד מלחו בשר עם מלח מעורב בגרופין שליש או רביע נראה דאסור דהא כתב בש"ע י"ד סי' מ"ט בש"ך ס"ק כ' דהת"ח ורש"ל איסרי' אעפ"י שסיים וכן נוהגים העולם כהב"ח ומשמע בש"ך אפילו לכתחילה אין מדקדקים דאי בדעבד אין זה שייך לעול' אלא להמורים גם לשין אין מדקדקים לא שייך אלא אין אוסרים ובאמת אין שום פוסק שיתיר לכתחילה ונכון לזהר וכ"כ בפרי מגדים דיש לזהר לכתחילה מ"מ כיון שנוהגים בלאו הכי שישאר מקים פנוי ובהצטרף לזה מקום הגרופין יהיה הרבה פנוי דודאי גם הב"ח מודה לזה דאם ישאר מקום פנוי הרבה בלתי מלח יהי' באותו מקום נאכל מחמת מלחי וזה מעכב בדעבד כמ"ש באי"ה כלל ראשון דין ז' ומיהו אף אם אין המלח מכסהו בכל מקום מותר בדעבד כרשב"א רק שלא יהא הבשר ראוי לאכילה עם אותו מלח עכ"ל:

ואם לא שהה עדיין שעור מליח' יש להדי' את הבשר ולחזור למולחו במלח יפה דאסו' למלוח בעוד שהמלח והדם עליו כמ"ש בסימן ע' סעיף א' בש"ך ס"ק ב' ע"ש ולהדחה סותמת נקבי הפליטה לא חיישינן בעוד שיש בו דם של עצמו עדיין כמ"ש בט"ז סי' ע' ס"ק ט"ז ואם כבר שהה שיעור מליח' (דכל שכן) דחיישינן שהמלח השני יבליע דם וציר שעל הבשר (דהא עכשיו אין החתיכה טרודה לפלוט דם) ע"ש בט"ז סימן ע' סו' ס"ק ב' ובסימן ס"ט בש"ך ס"ק ל"ד דגם אחר כך יש דם על הבשר ואם ידיח יסתמו נקבי הפליט' להש"ך סימן ע' ס"ק ל"א ובסימן ס"ט ס"ק כ"ב ע"ש הכא נמי חיישינן שיבלע המקום שנמלח כהוגן מהמקום שלא נמלח אלא ידיחנו מעט דבזה לא יסתמו נקבי הפליטה כמ"ש בש"ך סימן ט' ס"ק ל"ט ע"ש ויחזור וימלחנו ונכון שלא ימלחנו על אותו כלי שמלח בראשונה כי הוא מלוחלח בדם ומלח וכ"ש אם הוא מיוחד למליחת בשר ויבלע המקום שנמלח כהוגן משם דאפשר דיש שם דם בעין מן הבשר שמולחים עליו ובדם בעין לא אמרינן נן שים דבר כבולעו כך פולטו או איידי דטרוד למפלט לא בלעי ועוד שמא נמלח כל הבשר כהוגן מתחיל' ולמה נלכלך אותו בדם שיבלע ונימא כבולעו וכו' דכל זה לכתחילה אסור כמ"ש בסימן ע' סעיף ו' בש"ע ע"ש אלא ימלחנו על מקום נקי:

לז

לפעמים נמצא עוף נפוח והעור רחוק מן הבשר ורוח ביניהם וכשנוקבי' יוצא הרוח ונופח הטור על הבשר וכל האברים הם בריאים ושלמים בודאי אין לאסור את העוף אלא מפני שבודאי העוף חולה צריך לשאול אם פרכסה גם בשעת מליחה אסור למלוח על העור דדוקא כשהעור מדובק בתולדה מותר למלוח עליו כמ"ש בפר"ח בקונטר' אחרון סימ' ע"ז על הנשים שמפרידות העור מן העוף ע"ש ובלאו הכי צ"ע היכי מולחים העוף על העיר הא בעיר אין דם כמ"ש בט"ז סימן כ"ג ס"ק ז' והוי כמו מולח הכרכשתא על צד פנימי בסימן ע"ה סעיף א' בהגה שני' ע"ש בשאר פוסקים שיש חולקים על הט"ז ויש מיישבי' דבריו ע"ש וכ"ש כשהוא נפרד מן הבשר בודאי אינו מועיל כמו מולח על הציר וע"ש בדרכי משה סימן ס"ח סוף ס"ק ט' דמותר למלוח על הנוצות אע"ג דהנוצות כשיתלחלחו נעשה כמו כיסוי על הבשר ובשלומא בשער המלח יורד למטה וצ"ע:

לח

בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף י"ח בהגה עד שנראה ציר בכלי ע"ש אפשר דזה דווקא בתחילת המליחה כל זמן שלא נרא' ציר בכלי לא פעל המלח עדיין בבשר כלום אבל באמצע מליחה פולטת מיד מעט מעט ואם הושם בכלי שאינו מנוקב או נפל על הקרקע נאסר כיון דפולט תמיד ואין מקום לזוב פורש ממקום למקום וצ"ע:

לט

בש"ע י"ד סימן ס"ט סוף סע"ט בהג' אסור למלוח בו פעם שנית ע"ש וכ"ש מלח של הערינג שיבשו אסור למלוח בו בשר שהפליטו דם מן הדגים ותשש כחו גם נשרה המלח כמה ימים בציר ותש' כחו ע"ש במגן אברה' סימן תע"ג ס"ק י"ד דבטל מרירו' בכבישה וע"ש בש"ך ס"ק ע"ש ומי יודע עניני הטבעי' שמא מלח זה שבולע בו הרבה טעמי' אחרים אינו בכוחו כל כך ע"ש בשבת (דף ק"ח ריש עמוד ב' ברש"י ד"ה ואלו הן ומתיש את כחו מהיות מי מלח עזים עכ"ל הכא נמי אע"ג דסתם דגים אין בהם שמנונית מ"מ אפשר דטעם הדגים והציר הנכנס במלח מתיש כחו ובשביל סכנה ע"ש בסי' ע' בט"ז ס"ק ג' ע"ש בש"ך ס"ק ט"ז דאין בזה סכנה וכמדומה שמוכרים המלח של הערינג בזול מפני שצריך לתת ממנו הרב' בתבשי' שאין בו כחו ואפי' בדעבד יש לאסרו אם מלחו בשר להוציא דמו דגרע ממלח שמלחו בו בשר להוציא דמו כיון שנכבש מעל"ע בציר ע"ש וכן בסליסר' אעפ"י שהוא מלוח כיון שמעורב בו מינים אחרים אפילו בדעבד אסור וכ"כ במקום אחר ונראה דאין חלוק במלח אם הפליט דם או ציר כל שעש' איזה פעולה תשש כחו ואעפ"י שאין דם הרבה בדגים ע"ש בש"ך סימן ע' ס"ק ט"ו דפולט כל דמו וצירו קידם שיפלוט העוף דמו עכ"ל וחזינן דלא תשש כח המלח אנא לאחר שהפלי' כל דם הבשר דאל"כ לא משכחת מליחה כשרה דבמעט שהפלי' תשש כח המלח ולא יפל ט יותר אלא ודאי שיש שיעור לתשישו' כח המלח דרך משל כדי שיעו' מליח' הבשר א"כ אעפ"י שהפליט מן הדג דמו וצירו עדיין לא תשש כחו דאין בזה כשיעור פליט' דם מן הבשר וא"כ מותר למלוח באותו מלח של הערינג בשר ודוחק לומר כל שעושה המלח פעולתו הן שישהה זמן רב או מועט תשש כחו דאטו המלח בר דעת הוא נראה דלאו מידי הוא אלא כל שהמלח מתחיל לעשות פעולתו מתחיל חשישתו מעט מעט כפי הפעולה ומ"מ המליחה כשרה דלאחר שהתחיל להפליט בעודו בכוחו וכו' לגמור מעט מעט אפילו אם יוחלש כחו מעט מעט אבל מלח של הערינג שהוחלש כחו מעט ועכשיו רוצים למלוח בו בשר תחיל' הפעולה לא יעשה אפי' לא הוחל' אלא מעט מזעיר והוא ידוע למבינים וע"ש בש"ך סימן צ"א ס"ק י"א שכתב דבשר כשר שמלחהו המלח לעולם בתוקפו דהא לא הפליט דבר וכו' דבכותח לא פסק כח המלח שלא פלט כלום עכ"ל שם לא פולט ציר נמי בפרט להש"ך דסבר בסימן ע' ס"ק ל"א דהדחה סותם נקבי הפליטה ואינו פולט ציר ע"ש על כל פנים זה מוכח מכאן דלא אמרינן בשבי' שבלוע במלח הרבה טעמים אחרים תשש כחו שהרי כשמלחו בו בשר כשר בכלי שאינו מנוקב או כותח יש במלח טעמים אחרים ודוחק לומר דכוונת הש"ך דמלח חשש כחו רק דהבשר והכותח חריפים דזה כבר דיבר בו הש"ך וסתרו ע"ש:

מ

בש"ע י"ד סימן ס"ט בש"ך ס"ק כ"ו ע"ש אבל אם לא נתנש' יחזור וימלח וישהה שיעו' מליח' אח"כ ואין השהיות מצטרפים כמ"ש בש"ך ס"ק י"א ע"ש בפ"מ שפיר' דברי הש"ך דאין מצטרפים דרתיחה ראשונה בטלה לה אבל בפר"ח פיר' משום דמיירי דבתחיל' לא שהה כלל אבל אם שהה מצטרפים השהיו' ע"ש בבנ"י ובל"ח דנרא' שפירשו מ"ש הש"ך שיעור מליח' אחר ההפשר בצירוף השהיה ראשונה קאמ' ובודאי דהדח' באמצע מליחה אינו מבט' רתיחה הראשונה יותר מקריש' ולפרי מגדי' נראה דה"ה אם מלח במלח אחר אחר ההפשר או אחר ההדחה נמי לא מצטרפים השהיות דמאי שנא וצ"ע עוד קצת בזה כי אין פנאי מסכים כעת לעיין כל הצורך ע"ש:

מא

אם נפל כלי על הכלי מנוקב שמולחים עליו בשר ונתלחלח הכלי וציר זה אוסר הכלי כמ"ש י"ד סימן צ"א סעיף ה' בהגה שלישית ע"ש מ"מ כיון שאין הלחלוחית אוסר את הכלי המנוקב גופה כמ"ש בסימן ס"ט סעי' י"ז ע"ש כל שכן שאינו אוס' כלי אחר ואפי' למ"ש רמ"א שם דלכתחילה יש ליזהר מ"מ כיון דבדעבד כשר ע"ש וזה הוי דעבד לאסו' כלי אחר דמה לי לאסור כלי אחר או לאסור את התבשי' וע"ש והטעם אפשר כיון שאין במשקה טופח על מנת להטפיח לא חשוב משק' ע"ש בגיטין דף ט"ו ע"א ובשאר מקומו' ומזה נראה דמ"ש בבית לחם יהודא סימן ס"ט ס"ק י' ובסימן ק"ה סוף ס"ק א' דבשר שלא נמלח שנשרה במי' שנקרשו מעל"ע אסור משום הלחלוחות ע"ש אם אין בלחלוחת טופח על מנת להטפיח כשר ומ"מ בכלי ראשון שיש בו משקה אסור אפי' אין בו כדי להטפיח אם נתלחל' כלי כש' בו קש' הדבר להקל ע"ש במ"א סי' רנ"ז ס"ק י"ד דנעשה כלי שני ע"ש ואפשר דשם משום דנתנו התבשי' לכלי צונן ונצטנן התבשי' לכך אעפ"י שהחזירוהו הוי כלי שני אבל אם עירו התבשיל מכלי ראשון ונשאר שם לחלוחית הוי כלי ראשון אבל בט"ז סי' צ"ב ס"ק ל' בד"ה ושוב ראיתי מבואר דאפי' בקדרה אמרי' כן ומשמע אפי' נשאר לחלוחית דומיא דהכא שכת' תרומת הדשן דודאי יש עלי' לחלוחית ע"ש מדלא כת' הט"ז גבי קדרה דוקא אם היא נגובה משמע אפי' דומיא דכף והטעם דלא אסרינן כלי מניקב אעפ"י שהצי' יור' עליו המי' דאינו שוהה עליו והוי כמו ניער וכסה תיכף דאינו בולע תיכף אפי' באותה דכלי ראשון ע"ש בסי' צ"ב סע"ב ע"ש ולפ"ז אם עירו אסור רותח על כלי מנוקב נמי לא נאס' הכלי דמשום הלחלוחי' הנשא' לא נאס' דלא מקלינן ברותח ע"י האור כמ"ש לעיל ע"ש לא נאס' הכלי דהוי כלי שני לאחר שנח אלא דא"כ לא מצינו לעול' עירו אסור כדי קליפה דהא אין בו כח לאסור אלא ברגע הראשונה כשבא על הכלי דלאח' שנח הוי כלי שני ואפשר דכל הדברי' אינם נעשי' בחיש ומהר א"כ אפי' לאחר שנח אינו מצטנן תיכף ומיד א"כ יש בעירוי על כלי שאינו מנוקב שהות יותר להתבלע ומ"מ נרא' דאין הטעם גבי מליח בכלי מנוקב משום שאינו שיהה להתבלע דא"כ למה להו לומר הטעם משום משרק שרק ע"ש בט"ז סימן ס"ט ס"ק מ"ב ובש"ך שם ס"ק ס"ט ובט"ז שם ס"ק מ"ב ע"ש הא הציר הוא כמי' ואינו סמוך ועב כדם ואינו שוהה אלא ודאי דוקא משום דשריק ואינו מתבלע אבל מים רותחים מתבלעים וצ"ע לחלק בין זה לניער וכיסה ואפשר דציר עב ממים ושוהה מעט לכך הוצרכו לטעם זה וצ"ע עוד בדבר זה כי אין הפנאי מסכים לעיין כל הצורך:

מב

בשך בי"ד סימן ס"ט ס"ק ו' ע"ש ובאו"ה מסיים שם והיינו לכתחילה ע"ש במנחת יעקב שהביאו הת"ח והש"ך לא הביאו זה וכן הפר"ח לא הביא זה וכת' במ"י שם דוקא לאחר בישול אבל קודם בישול אפשר דיחזור וידיח וימלח ע"ש ונראה דהדין עמה' דהרי עינינו רואות בשר יבש אם יפזרו עליו מלח חצי שעה או שליש שעה וחלק ל' מן השעה לא יטיף אפי' טפה אחת ובודאי נשאר הדם בבשר דומה לזה כתב בסימן צ"א סעיף ה' ואם הם יבשי' ע"ש דמלוח יבש אינו פועל כלום וע"ש במ"א סימן תמ"ז סוף ס"ק ט"ז דבמליחה יש להחמיר כדי שירתיח ע"ש דאפילו בדעבד אוסר וע"ש סעיף ו' דאינו מפליט בצונן אפי' שהה זמן מרובה אפי' בקערה אינו אוסר דעבד ע"ש במ"א ס"ק ל"ב ע"ש:

מג

כתב בת"ח כלל ו' סימן ו' דין י' בשר שנמלח ונפל למי שריית בשר ע"ש במנחת יעקב ס"ק כ"ג דמות' ולא דמי לגוזלא דנפ' לכדא דכמכא דהכמנא הוא דבר עב ונדבק מאי שאין כן אסר צלו' לפ"ז אפי' בחלב ממש נמי מותר עוד תירץ דשם האסור בעין אכל כאן הדם נתערב במים ויש להחמי' כתרוץ השני ע"ש במנ"י כלל כ"ב ס"ק ג' עכ"ל ע"ש ומ"מ אם רוטב של מאכ' שלבנו בחלב אפי' לתרוץ השני מותר דמאי שנא דם שנתערב במים או זה ע"ש:

מד

ושומן שנקר' באמצע ומלחהו וכל שעת מליח' היה נקר' באמצ' והודח ושהה זמן רב אם מותר לחזור ולמולחו ולא חיישינן שמה שנמל' כבר יבלע ממה שנמלח עכשיו לכאור' למאי דאמרי' גבי חלחולי דהוי כאלו לא נמלח כלל ואפי' הכי מיתר לחזו' ולמולחו הכא נמי כיון אע"ג דלא שייך כאן משריק שריק בחדא חתיכ' כמ"ש במקום אחר בחלחולי' נמי לא שייך אלא דאיכ' למימר ממה נפשך אם נימ' דבחלחולי' הוי כאלו לא נמלח כלל על כרחך הטעם דדרך החלחולית שאין בה ד' אינו יכו' לפעו' כלום א"כ גם נתן אין המלח יכו' לפעו' דרך המקו' שכב' נמלח ויצא דמו להוציא הדם מבפני' ממקום שהיה כבר נקר' ואם נימא דהמלח יכו' לפעו' דרך מקום שכבר יצא דמו א"כ אין ראי' מחלחולי' כלל דשאני התם שכבר נמלח מצד אחד ואפי' בבשר מקלינן בנמלח מצד אחד ע"ש בסימן ס"ט סעיף ד' וכאן בשומן שאינו מוחזק כל כך בד' מקלינן יות' ע"ש במקו' אח' שכתבתי בעניני' אלו ואפשר דאפי' אותם הפוסקים דסברי דיכי" לפעו' דרך החלחולי' מ"מ באותו סברא דשירי דאינו דאינו מוחזק כל כך בדם אינו אוס' לא פליגי על הפוסקים אחרים דסברי הכי ע"ש:

מה

ע"ש בפרי מגדים סימן ס"ט במ"ז ס"ק כ"ג שהקשה אמאי לא אמרינן בנמל' מצד אחד דיחזו' וימלח ויניח הצד שלא נמלח תחלה למט' דאין דם מפעפע למעל' ע"ש וכ"כ בתפארת למשה ע"ש ולי נראה דכל חתיכה יש לה ד' פנים וא"כ ממה נפשך אם לא נמלח תחלה אלא הצד העליון לחוד ובודאי פעל המלח למט' בעומק אך מי יודע אם פע' בכל המקומו' בשוה שמא במקו' אחד פעל יותר בעומק שהי' שם מלח יותר וכדומ' וא"כ אחר שימלח יהיה הצד שלא נמלח מקודם בשוה להצד שנמלח כבר והוי כמו דגי' ועופו' שמולח' זה בצד זה דאסורי' כמ"ש סימן ע' סעיף ב' ע"ש בהגה ואם מלח בתחיל' ג' צדדי' כ"ש דאסור' שנפלט מהצדדין ובאמצע דאותו צד שלא נמל' לא נפלט ויהי' עכשיו זה בצד זה ובלאו הכי ליכא חתיכת בשר שיהיו שטח' שוה במכוון אלא יש בה מקומות גבוהים ועמוקים ואם מלח אפי' לצד העליון לחוד לא נפלט מכל המקומות בשו' אלא מהצד הגבוה לא נפל' אלא בשוה לצד העומק וממקו' העומק נפלט בעומק יותר וא"כ עכשיו יהיה המקום שלא נפלט תחילה ממקוה הגבוה שוה למקום שנפלט כבר ממקום העומ' וכוון המל' פוע' מכל המקומו' בשוה גם לא כל המקומות שוים אי אפשר לעמוד על הדבר והא דכתב בסי' ע' דאם הדגים מונחי' על העופות מותרי' בשני חתיכות שאנו רואי' אנו יכולים לכוין שלא יהא אלא למעל' דוקא ולא מן הצד ע"ש:

מו

כתב בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף א' ואם נשתה' הבשר בשרייתו מע"לע ע"ש בתורת חטאת כלל ו' סימן ג' דין א' שכתב בשם או"ה דאין צרך ס' נגד כל הבשר אלא כנגד דם שעליו משום דהדחה קמייתא אינו מוציא דם ואין לחוש אלא למעט דם שעליו ע"ש בתורת חטאת שחלק עליו דע"י שריי' מע"לע מוציא דם מכל החתיכ' ע"ש במנחת יעקב ס"ק ג' דלהאו"ה אם נשרה במי' כמו הבש' מותר דבבש' גופה בודאי איכא ל' חלקים נגד הדם שעליו ע"ש בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף ט' בהגה ע"ש ולפ"ז אם נפל מי השרוי' לקדרה צריך לשער כמה בשר הוא וא"כ הדם חלק ל' ממנו וכמה מים יש בו במי הפרייה וא"כ שיש בכל המים דם חלק ל' מן הבשר ואח"כ צריך לשער כמה מים נפל לקדרה וכמה דם יש בו לפי ערך ולא אמרינן חתיכה נעשה נבילה וצריך לשער נגד כל המים דבדבר לח לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בהפסד מרובה כמ"ש בש"ע י"ד סימן צ"ב סעיף ד' ע"ש בש"ך ובט"ז ע"ש וכן משמע מדברי האו"ה דלא אמרינן בכאן חתיכה נעשה נבילה דאי הוי אמרינן בכאן חתיכה נעשה נבילה א"כ אמאי מהני בס' נגד הדם שעליו הא בחצי שעה נמס כל הדם שעל פני הבשר ונתערב במים וא"כ נעשו כל המים נבילה וא"כ כשנשרה הבשר במים נאסר הבשר דהא הבליעה באה בסוף מעל"ע כמ"ש בש"ע או"ח סימן תמ"ז סעיף ה' ע"ש במ"א ס"ק ט"ז ע"ש ואפש' דהאו"ה סבר דבלח בלח לא אמרי' חתיכה נעשה נבילה אפי' בלא הפסד מרובה ע"ש בש"ע י"ד סימן צ"ב סעיף ד' בט"ז שם ס"ק ט"ו מ"ש בשם רש"ל להתיר אפילו בלא הפסד מרובה וכ"ש כאן דדם שבשלו הוי דרבנן שיש להקל יותר כמ"ש בפר"ח סימן צ"ח בענין תנוק שהשליך דם לקדרה שיש להקל בספיקו ע"ש הטע' דדם שבשלו דרבנן ותפאר' למשה כאן כתב דסתמ' דמלת' איכא במי שריי' ס' נגד הדם המלוכלך ע"ש ולא ידעתי מנא לי' הא גם בכאן באו"ה מבוא' דאינו כן וגם בתורת חטאת לא נחלק עליו בזה ע"ש בספר ת"ח כלל ו' דין י' כתב כתב האגור בשר שנמלח ונפל למים שנתאדמו מפני שהדיחו בהן בשר אפי' אין במים ס' נגד הדם ע"ש דמשמע דאין ליתן כלל לזה דלפעמים יש הרבה בשר ומעט מים ולפעמים להיפך ולפעמי' שורין באותן המים עצמם בשר אחר ג"כ אלא דגם מ"ש במנחת יעקב דהדם הוא חלק ל' מן הבשר צ"ע דבאו"ה כתב דאינו כן שכתב שם כלל ב' דין ה' אפי' אין בבשר אלא אחד מהשליש מהמים שהיינו שלש חלקי' מים ואחד בשר מותר אם לא שרו בו אותו בשר לבד ע"ש בהגהות או"ה שבסוף הספר שכתב שהיינו ג' חלקים כו' וקצת ראי' לזה מדהתיר מהר"ם ביש ס' ואין דרך כלל ליתן יותר מים מג' רבע או כהאי גוונא ע"ש משמע מזה אין בדם אלא חלק ט"ו מהבשר ע"ש אלא דאין מהאו"ה ראי' דכ"כ דגם בבשר שנמלח ונתבש' בלא הדח' אחרונה כתב בכלל י"א דין א' דלפעמים אין בחתיכה עצמה ל' נגד דם ומלח שעלי' ע"ש בת"ח כלל ו' סימן א' במנחת יעקב שם ס"ק ד' שכתב דדברי האו"ה סותרים זה את זה ע"ש וגם לפי הסברא נראה שיותר הוא דם ומלח שעל הבשר לאחר מליחה מדם בעין שעל פני הבשר קודם מליחה וכיון דאפילו שם יש בחתיכה עצמה ל' נגד דם ומלח שעלי' כ"ש כאן וגם הראי' שהביא שם בהגהות אינו כלום דהא באמ' בעינן ס' נגד כל הבשר כמו שמסיק שם בת"ח ע"ש במנח' יעק' כלל ו' סימן ג' ס"ק ג' שכתב וע"ש בהגה' ש"ד בשם מהר"מ הצריך במים ס' נגד כל החתיכות וא"כ ע"כ הא דכתב מהר"מ דביש ס' במים מותר עכ"ל ע"כ אין כוונתו כמ"ש בהגהת שם דאין דרך כלל ליתן מים מג' רבע' ע"ש דא"כ לא יהיה מים אלא שלש פעמים נגד הבשר ואנן ס' פעמים נגד הבשר ולפ"ז להמנח' יעקב אם יש במים ב' פעמים כמו הבשר המים מותרים לגמרי ולהאו"ה אם יש במים ד' פעמים כמו הבשר נמי מותרין ולהתפארת למשה לעולם מי הדחה מותרין וזה דוחק דודאי מן הסתם מי הדחה אסורין כמ"ש לעיל ע"ש ואעפ"י שאפילו יש במים הרבה כנגד הבשר מ"מ בוודאי יש במים מראה דם ע"ש בפר"ח סימן ק"ב ס"ק ה' בענין חזותא בשאר חסירין אי מלתא היא או לא ע"ש ולכאורה נראה דאין ליתן שיעור לדבר דהא אם יהי' חתיכה עבה נאמר דהדם והמלח הוא חלק ל' ממנה ואם יחתכו אותה לחתיכות הרבה והרי כל שטחי' הראשונו' קיימו' אלא שנתוספו בה עוד שטחות הרבה נאמר נמי דהדם והמלח הוא חלק ל' ממנה וזה בוודאי אינו נראה ונראה דחכמים שערו דאין לך כל חתיכה שבעולם שלא יהי' הדם חלק ל' ממנה ובאמת בחתיכ' עבה אין בדם חלק ל' ממנה ואעפ"י שנמצא לפעמים חתיכה רחבה ודקה עד מאוד שלפי הנראה יש בדם יותר מחלק שלשים ממנה כמ"ש בת"ח כלל ו' סימן א' במנח' יעק' ס"ק ד' דדברי האו"ה סתרי אהדדי ע"ש יש לומר על זה דבחתיכה דקה אין כ"כ דם נבל' במלחו וגם אין כל כך דם על פני' כמו בחתיכה עבה ולפ"ז יש לומר דכל החתיכות שוות דאין בדם אלא חלק ל' ממנה בחתיכה עבה יש יותר דם נבלע במלח וגם על פני החתיכה יש יותר דם וזה אין שייך לומר אלא בהדחה אחרונה אבל בהדחה ראשונה לא שייך לומר כן דהדם לעולם בשוה הוא בין בחתיכה עבה או דקה כמ"ש בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף א' ע"ש בש"ך ס"ק ג' ע"ש:

מז

כתב בש"ע י"ד סימן ס"ח סעיף ח' פרסות הרגל שנמלחו בקליפתן ע"ש ולא נזכר בשום אחד מדברי האחרונ' שיהי' צריך כדי קליפ' ממה שחוץ להטלפי' לרמ"א ע"ש והטע' כמ"ש בש"ע י"ד בסימן ס"ט סעי' י"ח ע"ש בט"ז ס"ק מ"ה ע"ש ואעפ"י שיש לומר דבחתיכה אחת גרע טפי כמ"ש בתורת חטא' כלל ו' סימן כ' דין י"ב ע"ש במנחת יעקב ס"ק כ"ב ע"ש או משום דאי אפשר לצמצם בחתיכה כמ"ש במנחת יעקב שם ע"ש או אם מונחין על צידן דלא שייך הטע' דאין דם מפעפע למעלה כמ"ש בש"ע י"ד סימן ע' סעיף ב' ומ"מ נראה דאין להחמיר הואיל ויש פוסקים המתירין אף מה שבתוך הטלפי' מקליפ' כמ"ש סברא זו בש"ך שם ס"ק י"ב ומ"מ אם לא הסיר הטלפי' עד לאחר שנחרכו באש כיון דעכשיו אין נזהרין ושוהין על האש הרבה והוי קרוב לצלי' דהא עכשיו חורכין באש אחר המליחה לכך אינן נזהרין אם שוהין באש הרבה לכך צריך להסיר כדי קליפה או כדי נטילה נמי כדין צלי אוסר כרי קליפה ע"ש בש"ע י"ד סימן ק"ס סעיף ד' וה' ע"ש ואעפ"י שאנו נוהגי' לאסור בצלי עד ס' ע"ש בש"ע י"ד סימן ק"ה סעיף ד' ה' בהגה ע"ש מ"מ כאן אפשר דלא הוי כצלי ממש גם אפשר דאין ברגל שמנונית כ"כ ומוקמינן לי' אדינא דסגי בכדי נטיל' ואני רגיל לומ' להסיר כל האבר שאצל הקליפה אלא שצריך לשער אם יש בזה כדי נטילה ע"ש ומ"ש בש"ע י"ד סימן ס"ח סעיף ז' המשימין רגלי הבהמה על האש ע"ש ע"כ מיירי שאיני שוהה על האש הרבה דאי שוהה על האש הרבה א"כ מסתרך הדם הרבה ואינו יוצא ע"י מליחה כמ"ש בטור י"ד סי' ס"ח ע"ש:

מח

כתב בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף י"ד בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ע"ש בש"ך ס"ק נ"ה ונרא' דאסור למלוח כולן יחד דהא ההיא חתיכה ששהתה ג' ימים בלא מליחה תבלע עוד עכשיו דם חדש משא' החתיכו' כמ"ש בט"ז שם ס"ק ל"ב ואעפ"י שתבטל גם עכשיו ברובא מ"מ הוי מבט' אסור לכתחילה דמבט' עכשיו את דם האד' ואוכל אותו ואע"ג דאפשר לומר שאין כוונתו לבטל את האסור אלא למלוח את הבשר מ"מ כיון דאפשר לו להרחיק מעט בין כל חתיכה וחתיכה ולא הרחיק הוי כמבטל את האסו' דאפשר דלא שרינן בזה אלא במקום דאי אפשר לתקן בענין אחר כגון גבי דבש בסימן פ"ד סעיף י"ג ע"ש בט"ז ובש"ך דאי אפשר לאכול הדבש אא"כ יסננו ואפילו נכרי אינו אוכל כך וכן חטים על כרחך צריך לטחון ולאפות ע"ש בפרי מגדים בש"ע י"ד סימן פ"ד סעיף י"נ וסעיף י"ד ע"ש ואפילו להרא"ש דסבר דלאחר שנתבטל חד בתרי נעשה היתר גמור ע"ש בש"ע י"ד סימן ק"ט סעיף ב' בהגה ע"ש בש"ע א"ח סימן תמ"ב סעיף ד' ע"ש במ"א ס"ק י"א מ"מ כאן בוודאי הוי מבטל אסור שהרי בוודאי מבטל הוא את דם החדש ואוכל אותו ובפרי מגדים כאן בש"ע י"ד סי' ס"ט בשפתי דעת ס"ק נ"ה התיר למלוח כולו כאחד ע"ש ולא נהירא גם מה שחלק שם אם מרבה עליהן עד ס' או אם מבשלן כל אחד בפני עצמו ע"ש ולא ידעתי האי חלוק' כלל דהא אפינו חתיכה שבלעה בוודאי דם של אחר ויתבטלה חד בתרי או חתיכת האסור בעצמו שנתבטל חד בתרי ומוסיף עליו עד ששים ומבשלו מותר כמ"ש בש"ע י"ד סימן ק"ט סעיף ב' ע"ש ועיקר טעמא דכל היכי דיש בו בלאו הכי דם של עצמו לא חיישינן לדם אחר ע"ש וזה דוחק וכי בשביל שיש בו אסור מועט נוכל להסיף בו אסור אחר. ועוד דאפי' נתבשל בס' אינו היתר גמור דא"כ אמאי בשר ששהה ג' ימים בטל ברוב הא הוי דבר שיש לו מתירין לבשלו בס' אלא וודאי דדבר שיש לו מתירין לא הוי אלא אם יהי' לו היתר בלא ביטו' אבל אם ההיתר הוא ע"י בטו' מה לי בטול ברוב או חד בתרי ואין לומ' דמ"מ יבשלם בס' ויהי' קל יותר זה אינו דמה לו חד בטו' או תרי בטולין א"כ ה"נ מה לי אם נתבט' דם של עצמו מכח חד בתרי בטל או מחמת ס' ואם יבשלם עם ס' יבט' דם של עצמו מחמת ס' ודם של אחר מחמת חד בתרי בטל ואם יבשלם בלא ס' יבטלו שניהם מחמת חד בתרי בטל והכל חדא ונראה דבש' ששהה ג' ימי' בלא מליח' שנתערב חד בתרי אפי' נמלחו כולן יחד תחילה לא אמרינן דנאסרו כמו אם נתבשלו שלו כולן יחד קודם שנודע התערובות דנאסרו כמ"ש בש"ע י"ד סימן ק"ט סעיף ב' ע"ש בש"ך ס"ק י"ב דהא כאן לא נאסרו שאר החתיכות ממנה דבדידהו אמרינן איידי דטריד למפלט לא בלע וכבולעו כך פולטו ע"ש בש"ע י"ד סי' ס"ט סע' י"ב ע"ש בט"ז ס"ק ל"ב ע"ש אלא היא מקבלת עוד דם מהן ובטלה בהן כמו בתחיל' ואין בה עכשיו חומרא יותר ממעיקרא דהא אי לאו חומרת הגאוני' היתה גם היא גם עכשיו מותרת כמו אחרות אבל חתיכ' שלא שהתה ג' ימים שנתערבה בין אותן ששהו ג' ימים ונמלחו כולן יחד אפי' אחר שנודע התערובת אסור דנאסרו כולן ממנה כמ"ש בש"ע י"ד סימן ק"ט סעיף ב' ולהרא"ש שם אפשר דמות' דכיון דנתבטל' בהן חזרה להיו' כמוהו בין לקולא בין לחומרא דכלל הוא אחר הרבי' להטות וכן חתיכ' שלא נמלח' שנתערב' בין חתיכות המלוחו' דבטיל' להט"ז בש"ע י"ד ס סימן ס"ט ס"ק ל"ה ע"ש אם מלחו אפי' אחר שנודע התערוב' אסור ולהרא' מותר ע"ש בש"ך ס"ק נ"ח נראה דלאו דווקא להשליך אחד מהן אלא אם היה צולה אחד מהן נמי מותר ע"ש בשר ששה' ג' ימים בלא מליחה ע"ש ולכאורה הא אית לי' תקנתא לבשלו בס' דמה שיצא נתבט' בס' ומה שלא יצא הוי דם האברים שלא פיר' וצריך לומר דאסור לעשות כן דהוי מבטל אסור לכתחילה ולא אמרינן דאין כוונתו אלא לבש' הבשר מזה ראי' למ"ש לעיל דלא אמרינן אלא דווקא היכי דאי אפשר בענין אחר ע"ש דא"כ כל בשר שבעולם יהא מותר לבשלו בס' בלא מליחה להש"ע דמתיר שם סעיף י"א ע"ש והרי אפי' במקום שאין מלח מצוי

צריך לצלות את הבש' עד שיזו' כל דמו כמ"ש בש"ע י"ד סי' ס"ט סעי' כ"א ע"ש ולא תקנו שיבשל בס' ע"ש:

מט

כתב בש"ע י"ד סימן ע"ה סעיף א' בהנה יחזיר וימלחנו מבחוץ ע"ש בש"ך ס"ק ו' נראה דהא דצריך הדחה שנית היינו אם לא נזכר תיכף בענין שיש לחו' שנתייבש בפנים לכך צריך להפוך אותן ולהדיח צד החצון אבל אין צריך להדיח את המלח מצד הפנימי דאדרב' יותר טוב הוא אם נמלח משני צדדין דהא שומן צריך מליח' משני צדדי' כמ"ש בש"ך ס"ק ז' ע"ש ועוד דכשידיח את המלח מצד הפנימי יסתמו נקבי הפליטה וחיישינן יותר שיבלע צד הפנימי מצד החיצון אע"ג דבדעבד לא חיישי' לזה כמו אם שהה יום אחד כלה זמן פליטת צירו כמ"ש בש"ך שם ס"ק י"א ע"ש וכ"כ בפר"ח סימן ע"ה ס"ק י' דבין הדיחו או לא הדיחו יחזור וימלחנו ע"ש וכ"כ בפרי מגדים שם במשבצות זהב ס"ק ד' ע"ש או אפשר דלכך קאמר יחזור וידיחנו משום דסתמ' כשמלח צד פנימי מסתמא כך הודח וא"כ צד החיצון לא הודח כלל לכך צריך להדיח עכשיו צד החיצון אבל אין צריך להדיח את המלח מצד הפנימי אלא לאחר שישה' שיעו' מליחה ידיח מבפנים ומבחוץ דוודאי גם המלח שבצד הפנימי אסור הוא דשמא הפליט הוא ג"כ קצת דם ע"ש ולא חיישינן שמלח השני יבלע מה שהפליט המלח הראשון כמ"ש בש"ע י"ד סי' ע' בהגה ע"ש דלכתחיל' אסור למלוח פעם שני ע"ש מ"מ כאן לא חיישינן לזה חדא דהמלח הראשון לא הפליט כלום לדעת קצת פוסקי' כמ"ש בפר"ח שם ס"ק ח' בשם הב"ח שכ' כן בשם הגהת ש"ד ע"ש ואפי' נימא שמלח הפנימי הפליט קצת דם כמו דמשמע בש"ך שם ס"ק ז' שכתב דאף לכתחיל' אין צריך למלוח בצד הפנימי ע"ש דמשמע קצת דמליחה הפנימית מהני ע"ש מ"מ הכא לא חיישינן לזה דהא אינו מולח בצד הפנימי אלא בצד החיצון ע"ש:

נ

כתב בש"ע י"ד סימן ע"ה סעיף א' בהג' ואם מלח החלחולי' מצד פנים ולא מצד חוץ הוי כאלו לא נמלח כלל ואם נתבשל' כך טרפ' ע"ש במנח' יעקב כלל ו' סימן ט"ו דין י"ג ס"ק כ"ד שכתב דווקא בחלחולית הדין כן ולא בשאר דקי' וכן משמע בש"ע ע"ש בפרי מגדים ט י"ד סימן ע"ה במשבצות זהב ס"ק ד' שתמה עליו מה בין חלחולי' לשא' דקין אלא עיק' החלוק הוא דסתם חלחולי' יש עליו שומן וסת' דקין אין עליהן שומן ע"ש דגם זה דוחק דמאי פסקא דמן הדקין נוטלין כל השומן ומן החלחולין אין נוטלין ועוד דגם לשון רמ"א לא משמע כן שכת' אם יש עליו שומן מבחוץ ואפי' הכי כתב חלחולי' דווקא ע"ש ולכאורה היה נראה לומר דדווקא בחלחולי' אסור שיש בהו גידין מלאים דם נמי אבל בדקין אין בהן אלא שומן לחוד כמ"ש באו"ה שם ועוד דהחלחולי' היא עבה גם השומן רב עי' ואין המלח שעל החלחולי' יכול להפליט הדם דרך החלחולית מכל השומן שיש עלי' אבל עור הדקין הוא דק מאוד ואין השומן רב עליהן לכך יכו' המלח שעל הדקין להפליט הדם מכל השומן שעליהן וצ"ע לדינא ע"ש וע"ש בפרי מגדי' על י"ד סימן ע"ה במשבצו' זהב ס"ק ד' שהביא הרבה אחרונים דסבירא להו דאפי' בחלחולית אם נמלח צד הפנימי לחוד ונתכש' כך מותר בהפסד מרובה ולצורך סעודת מצוה ע"ש והנה אע"ג דרבים חולקים עליהם ע"ש מ"מ בדקין אפשר דנוכל לסמוך עליהן להתיר בהפסד מרובה ע"ש:

נא

כתב בש"ע י"ד סימן ע' סעיף ו' בהגה אך אם שהה שיעור מליחה ע"ש לכאורה כאן סגי בקליפה לכולי עלמא דהא להת"ח זה מותר ולרש"ל בכל מקום סני בקליפה כמ"ש שם בש"ך ס"ק מ"ו ע"ש בש"ע י"ד סימן נ"ד סעיף ג' בהגה שם אלא משום דכאן גם הת"ח מסופק קצת ביה ע"ש גם דברי רש"ל בש"ך ס"ק מ"ו לא סלק' לדינ' כלל ע"ש בדברי האחרונים כי כולם חלקו עליו ע"ש מ"מ לעת הצורך יש להקל כאן בקליפה יותר כיון דמ"מ אין אסור זה ברור כ"כ ובהפסד מרובה מתיר רמ"א כאן גם הא דמשערינן בציר בס' הוא חומרא בעלמא משום סרח שמנונית כמ"ש בת"ח כלל ו' סי' ל"ח דין ה' ע"ש ויש להק' קצת במקום צורך בקליפה בעלמא ע"ש בש"ך ס"ק מ' שכתב דבאין לציר מקום לזוב לעול' אסור ע"ש בט"ז ס"ק י"ז דלא משמע כן וע"ש במנחת יעקב ובשא' דברי האחרונים ע"ש כתב בש"ע י"ד סימן ע' ואם נגע בתוך זמן זה ע"ש בט"ז ס"ק ט"ז ע"ש ונראה דאם נימא דהדחה סותמת נקבי הפליטה שנפתח אח"כ כשמולחין אותו א"כ אם הדיחוהו בתוך י"ב שעות אפילו שהה אח"כ יום או יומיים מהני מליחה אח"כ אבל אם נאמר דאין הדחה סותמת כלל לא מהני אלא בתוך י"ב שעות ולכאור' נרא' לומר דהדחה סותמת נקבי הפליטה אלא שנפתח אח"כ דהא בתוך שעור מליחה בוודאי אין הדח' סותמ' נקבי הפליט' ובוודאי דלא מהני אלא אם כן מלחו אחר כך כמ"ש ע"ש וע"ש בת"ח כלל ו' סימן ו' דין ה' ס"ק י"ד במנחת יעקב שכתב בשם הראב"ד דאף לאחר הדחה כל זמן פליטת צירו אמרינן ע"ג דיפלוט ציר דידה יפלו' ג"כ מה שבלע ע"ש משמע מלשון זה דאף לאחר הדחה בעינן שלא ישהה הרבה ואפש' דלאו דווקא קאמר וכוונתו על קודם הדחה:

נב

כתב בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף י"ח בשר שנמלח בכלי שאינו מנוק' ע"ש בט"ז ובש"ך ע"ש ונראה אם מלחו בש' כשר בכלי שאינו מנוק' ומצאו כבד מלוח תחתיו או בשר שאינו מלוח הבשר העליון כשר דדם אינו מפעפע למעל' כמ"ש בש"ע כאן ובסימן ע' בהגה ע"ש בט"ז ובש"ך ובש"ע י"ד סימן ק"ה סעיף א' ובהגה ע"ש בש"ך ס"ק א' ופרי מגדים ס"ק א' שם ע"ש:

נג

כתב בש"ע י"ד סימן ע"ו סעיף ב' בהגה רק שיצלנו תחיל' כדי שיהא ראוי לאכיל' דהוי כחצי צלייתו ע"ש ביש"ש פרק כל הבשר סימן ע"ב שכתב שזהו כדעת הר"ן שכתב כמאכל בן דרוסאי ובאמת במאכ' דרוסאי איכא דעות דסברי דהוא שליש בשיל כמ"ש בש"ע י"ד סימן קי"ג סעיף ח' ע"ש במ"א סימן רנ"ד ס"ק ח' ע"ש ונרא' דלא תלי זה בזה דלא כיש"ש שכתב דהרא"ש ורש"י שכתבו עד חצי צלייתו סברי כהר"ן דכמאכ' בן דרוסאי סגי ע"ש דהא רש"י סבירא לי' בהדיא דכמאכ' בן דרוסאי הוא שלי' בישו' כמ"ש בטור י"ד סימן קי"ג ע"ש בג"י שכתב כן בשם רש"י בהדי' ע"ש וגם הטור שכתב בסו' סימן ס"ט כחצי צלייתו ע"ש כתב בסימן קי"ג דכמאכל בן דרוסאי הוא שליש בשו' ע"ש ודוחק לומר דהטו' מספק' ליה בלשון כמאכל בן דרוסאי אם הוא שליש בשו' או חצי בשו' ע"ש אלא וודאי דהפוסקים שכתבו כאן חצי צלי תו לא תלו הדבר במאכל בן דרוסאי דלא נזכר כאן בגמרא השעור כמאכל בן דרוסאי אלא תנא שעור אחר ששערו כך דבחצי צליתו יצא כל דמו והר"ן שכתב כמאכל בן דרוסאי אפשר דסבר דכמאכל בן דרוסאי הוא חצי בשולו לכך נקט האי לישנא ומ"מ בב"י כאן בסימן ע"ו הביא דעה אחת דסגי כמאכל בן דרוסאי שהוא שליש בשול ע"ש כן בהגהת או"ה שער ח' סימן י' כתב מאכל בן דרוסאי אינו אלא שליש ע"ש ובוודאי כוונתו דאם נצלה כך מותר לבשלו ע"ש לכן נרא' דאעפ"י שאין להקל בשלי' בשול דהא כל הפוסקים כתבו חצי צלייתו ומ"מ כיון דקשה הדבר לשער חצי צלייתו דאעפ"י שהוא נראה חצי צליתו אין אנו בקיאין בדבר מ"מ אם נראה לנו שהוא כחצי צליתו ונתבשל כך יש להקל דמ"מ אפי' ליכא כאן חצי צליתו יש לסמוך על הפוסקי' שכתבו דסני בשלי' צליתו כמ"ש לעיל ע"ש וגם הר"ן בעצמו שכ' בחולין פ' כל הבשר דבעינן כמאכל בן דרוסאי כ' בשבת פ"א דכמאכל בן דרוסאי הוא שליש בשול ע"ש אעפ"י שיש לומר שבשבת העתיק דברי רש"י כמנהגו וליה לא סבירא ליה אלא הוא חצי בשול מ"מ דוחק הוא לומר כן שהעתיק דברי רש"י ואם היה חולק עליהן בוודאי היה כותב ובת"ח כלל ו' סי' ע' דין ט' כתב ובאו"ה כתב דכל צלי יצלה לכתחילה כחצי צלייתו כדי שיזוב דמו ואז מותר לבשלו אח"כ ולא כמו הר"מ דמצריך מליחה אם רוצה לבשלו אח"כ ע"ש ולשון לכתחילה לפשר לפרשו משום דבדעבד אפילו בשליש בשולו סגי או אפשר לפרשו דאפילו לכתחילה מותר לעשות כן לאפוקי מהר"מ דמצריך מליחה קא משמע לן דאין צריך לחוש לזה אפילו לכתחילה ודוחק קצת ונראה דצריך להיות כך דכל צלי יצלה כחצי צלייתו כדי שיזוב דמו ואז מותר לבשלו לכתחילה אח"כ וכן הוא בהדיא באו"ה כלל ו' סימן ח' דין י' ע"ש ומ"מ נראה כיון דדם שבשלו דרבנן יש לסמוך להקל כמ"ש לעיל ע"ש וכל שכן בדם הכבד שיש א מרים דהוא דרבנן כמ"ש בב"י סימן ע"ג ע"ש בטור ובב"י ע"ש במנחת יעקב כלל ו' סימן כ"ד ס"ק ב' ע"ש:

נד

בש"ך סי' ס"ח ס"ק י"ג ע"ש ואם נחתכו הרגלים רק שנמלחו בכלי שאינו מנוקב ועמדו על טלפיהן על מקום שנחתכו תליא פלוגתא זו דלהאו"ה אינו אסור אלא למטה מעט מה שבתוך הציר ולמהרא"י בהגה' ש"ד כולו אסור ע"ש בש"ך סימן ס"ח ס"ק י"ג דרוב כפוסקים לא מקלינן אלא שם דבלאו הכי רוב הפוסקים סברי דאין המנע' מעכב את הדם מלצאת ע"ש בש"ך סימן ס"ח ס"ק י"ג אבל אם עמדו כך על הקרקע בוודאי אין לאסו' אלא שלמטה כמ"ש בש"ך סימן ע':

נה

כתב בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף י"ג ואם שרו אותה במים תוך הג' ימים ע"ש במנחת יעקב כלל ו' סימן ד' ס"ק ה' באווזים שהודחו תוך ג' ימים עם הטור דאינו מועיל אלא לעור ולא לבשר שבפנים אך מפני שאמרן בשבת פרק שמונה שרצים דף ק"ח ע"א דעור אית בי' נקבי ע"ש אפשר דמהני ולפי דבריו כ"ש דלא מהני אם הדיחו הראש שלם למוח שבפנים והדבר תמוה דמאי שנא ממוח שבשאר עצמות שמכוסין נמי בבשר ובעצם ומהני להו הדחה ואע"ג דלענין מליחה יש חלוק ביניהו ע"ש בש"ך סימן ע"א ס"ק י' דלא שייך חלוק זה כאן ועל כל פנים משמע שם דרמליחה מהני למוח שבפנים דאי לא מהני א"כ לא נמלח המוח כלל ואמאי יאסור ע"ש וכ"כ שם סעיף ג' דבנקובת הקרום סגי ע"ש משמע דהוי כאבר אחד א"כ מנא לן דמשתנה לענין שרי' זו וכן לענין שרי' שקודם מליח' יש דעות שהוא כדי לרכך הבשר בפנים ע"ש בפרי מגדים בפתיחה להלכות מליח' ע"ש ואעפ"י כן לא נזכר שום רמיזה בסימן ע"א שלא יועיל שרית הראש כשהוא שלם למוח שבפנים אלא מטעם המליחה נעו שם ע"ש בב"י ונראה דהמנחת יעקב מיירי שלא נפתח כלל אבל אם נפתח אין סברא כלל אע"ג דאכתי איכא למימר שלא הודח אלא מצד אחד מ"מ אין סברא לכך כתב באיוזת שלמים ע"ש ואי חכיו דנפתח מה לי אם הן שלמים או לא וכן נראה שהבין בפרי מגדים שהביאו בתחילת סימן ס"ט בשפתי דעת שכתב אפילו יש נקבים בעור הא לא הודח אנא מצד אחד ע"ש ואפילו בלא נפתח הדבר תמוה מאד עור האווז כבשר הוא והוי כחתיכה עבה דלכך מהני מליחה על גבי העור וכמו שמדיחין את הבשר אפילו יש עליו שומן הרבה ולא אמרינן דמבשר שתחת השומן לא הודח ואין לומר דעור שאני דא"כ היה לו לאסור גם כשומן שתחת העור ולפי דבריו בכל דבר שיש לו עור כגון הראש וגדיים ותרנגולים לא מהני להו שרי' ע"ש בש"ע י"ד סימן ס"ח סעיף ה' וסעיף ו' ע"ש עוד יש צד היתר בשרית הראש דהא הנחירים הוי כנקובים וכן המוח יוצא דרך חוט השדרה לצד הצואר כמ"ש בש"ע י"ד סימן ס"ח סעיף א' וסעיף ב' ע"ש מיהו ללשון שבפנים לא מהני הדחת הראש דהלשון הוא אבר בפני עצמו ויש שם חלל וצריך לפתוח פיו שיכנס שם המים אע"ג דלמטה לצד הצואר הלשון הוא מחובר לבשר ונעשה כאבר אחד לא מהני הדחת מקום אחד לחוד ודומה לזה מצינו במליחה שאם הסיר העור מן העוף והפריד בין עור לבשר לא מהני מליחה על גבי העור ע"ש בקונט' אחרון של הפ"ח מ"ש בית הלל בסי' ע"ז ע"ש:

תוכן העניינים

חמודי דניאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה