אור ברסלב
חמודי דניאל הלכות כלי ראשון › ו

חמודי דניאל· רבי דניאל מהורודנה

הלכות כלי ראשון · ו

ה

ע"ש בש"ך בי"ד סי' צ"ב ס"ק ל"ג וביש"ש שם כתב שהקדרה עומדת אצל האש וא"כ מאחר שהיא מרותחת מחמת חום האש שאצלה שאי אפשר לומר תתאה גבר כי חום העליון שבקדרה מרתחת התחתון מלהתקרר ובולע שפיר וכן נראה עיקר היכי שהקדרה מורתחת דבעינן ס' נגד החלב אפילו הוא למטה מן הקדרה וכן מצאתי בא"ו בשם ר"י מפרי"ז עכ"ל משמע דוקא אם עומדת אצל האש וכן העתיק במנ"י כלל וסי' נ"ה נ"ו ס"ק כ"א את דברי מהרש"ל אך אם הקדרה עומד אצל האש שאז אינו מתקרר ובולע שפיר עכ"ל וכ"כ בפר"מ שם דברי הש"ך דאם הקדרה אצל האש ע"ש ומיירי שהמקום תחת הקדרה עדיין צונן היא וכן הסברא נותנת דהאש מחמם את הקדרה ואינו מניחה מלהתקרר מחמת התחתון דהא תמיד ניתוסף בה חום מהאש שאצלה ואדרבה היא מחממת את התחתון דומה לזה כתב בתרומת הדשן סי' קכ"א בהאי דינא שכתב רמ"א אחר כך וקילוח מן הקדרה רותחת וכו' שכל טיפה אחרונה אינה מניחה את הראשונה מלהתקרר עכ"ל וכ"כ בט"ז שם ס"ק כ"ה שהקדרה עומד אצל האש שחום האש שבקדירה מרתיח התחתון מלהתקרר ובולע שפיר וכן נראה עיקר עכ"ל הרי שהעתיק דברי מהרש"ל בקיצור והעתיק עיקר הדברים דבעינן שהקדרה עומד אצל האש דוקא א"כ משמע דדוקא הוא ע"ש אבל לא משמע כן בדברי המ"כ בשם ר"י מפריש שהעתיק מהרש"ל תחילה שכתב שם בזה"ל ואם נפל על הכירה חלב והקרקע לחה והושם עליה קדרה של בשר רותחת צריך ס' ממה שהיה בעין תחת הקדרה מרוטב של חלב עכ"ל הנה לא הוזכר בכאן אש שהוא עיקר האסור אבל רותח נזכר שם ברש"ל ועוד לשון והושם עליה משמע שתחילה היה הרוטב ואחר כך הושם עליה הקדרה ואי מיירי אצל האש צריך לומר שנשתהה עד שנכנס חום האש בקדרה וזה לא משמע אלא תיכף שהושם הקדרה על החלב נאסרה הקדרה ועוד דלא שכיח שתהא הקדרה עומדת אצל האש ותחתי' קר ובאו"ה כלל ל"א דין ו' כתב דין זה אם חלב נפל לארץ וכו' ע"ש ובוודאי דוחק הוא שהיו מבשלים על הארץ דלמה לו לצייר כן אלא נראה דכל שהקדרה מרותחת מחמת האש שתיכף כשנטלו אותה מעל האש הושמה על החלב הני בהכי ולכאורה נראה דוקא שהיה מעט תחת הקדרה דאין אותו המעט יכול לצנן את הקדרה אלא אדרבה הקדרה מחממתה אעפ"י דתתאה גבר אבל אם יש הרבה בודאי דאין הקדרה יכולה לחמם את כולם אלא דמ"מ אפשר דמחמם את עלומם עד שאין ס' נגד המחמם דהא בפחות מס' יכול הוא לחמם כמ"ש אומדים מה שהוא בעין תחת הקדרה ואם הוא בפחות מס' אסור אלמא דכל כך הרבה יכול הוא לחמם ואפשר דכיון שיש צונן הרבה אין הצונן התחתון מניח את העליון להתחמם כל כך וצ"ע בזה אך צע"ג על דין זה ע"ש בפסחים דף ע"ו ע"א תנן סכו בשמן של תרומה וכו' בשלמא לרב דאמר עילאה גבר ע"ש והרי שם מיירי שהפסח בתוך התנור אצל האש ואפי' הכי למאן דאמר עילאה גבר סגי בקליפה ולא אמרי' דהפסח מחמם את השמן הוא הדין לדידן למאן דאמר תתאה גבר דשוין הם לגמרי וצריך לומר דמיירי בהוציאו מן התנור ולמ"ש דאפי' אינו אצל האש כל שהוא תיכף להוצאתו מן האש מחמם צריך לומר דמיירי שנשתהה קצת עד שלא נשאר בו רתיחת האש אך צ"ע לפי זה מאי מקשה לשמואל הא איכא לאוקמי שנשתהה עד שאינו רותח כלל ואפי' הכי בעי קליפה כמ"ש שם ברש"י ד"ה צונן הוא דאפילו צונן גמור ע"ש בשלמא אם נימא דהמשנה מיירי כפשטה שהפסח בתוך התנור כמו גווני דרישא במתניתין שם נגע בחרסו של תנור וכו' ע"ש שפיר מקשה דלא בעי לאוקמי שהוציאו את הפסח מן התנור ונצטנן אבל אם אפי' לרב צריך לאוקמי בגוונא דלא כתיבא במתני' ולא הוי דומיא דרישא א"כ גם לשמואל יש לומר דמיירי שנצטנן דהא לרב צריך לאוקמי שהוציאוהו מן התנור ונצטנן מרתיחתו אלא שהיד סולדת בו ולשמואל נוקמי שאין היד סולדת ואין בין זה לזה כלום ושם נמי הפסח הוא גדול והסיכה מעט דאפי' למאי דלא ידע המקשן מהתירוץ שאני סיכה דמשהו בעלמא ידע דסיכה אינו מרובה אלא דלא ידע הסברא ע"ש בט"ז סי' צ"ד ס"ק י"ג ובש"ך ס"ק כ"ח ע"ש ואפי' להט"ז לא ידע שהסיכה הוא מועט כל כך שיש ס' נגדה אבל בוודאי ידע דדבר מועט הוא דכי לא ידע מה סיכה ועניינה זה בודאי אינו וצריך לומר דר"י מפריש סבר דצלי צונן אין צורך אפילו לקליפה ע"ש בסי' צ"א סע"ז מחלוקת הפוסקים ולכך מקשה שפיר על שמואל וע"ש בדף ע"ה ע"ב בתוספת ד"ה ואם צלי בכל עניין מיירי וכו' ע"ש היטיב לפ"ז י"ל דלכך מקשה משום דמשמע ליה בכל ענין מיירי אפי' רותח ודוחק דדוקא על צונן יש הכרח דומיא דחי אבל על רותח ליכא הכרח ומ"ש בש"ך סי' צ"א ס"ק כ"א באמת דעת רש"י ע"ש היינו דבצלי רותח סגי בקליפה ואין צורך לרש"י בזה דבגמרא מבואר למאן דאמר עילאה גבר דמיירי שהפסח רותח והוא הדין לדידן אם תתאה גבר אבל בצונן דעת רש"י דצריך נמי קליפה ע"ש ולא ידעתי כעת כי אין הפנאי מסכים לעיין בזה ע"ש וע"ש בדף ע"ו ע"א בתוספת ד"ה משים הכי וכו' ולא נשתהה בתנור אחר סיכה כלל שאם לא כן על ידי רתיחת התנור היה נבלע אפי' למאן דאמר עילאה גבר עכ"ל משמע קצת שסכו בתנור ולמ"ש לעיל דבעינן דוקא שעומד אצל האש יש ליישב כל שלא נשתהה כלל לא מהני חום האש וצ"ע גם על זה אבל למ"ש לעיל דאפילו הסירו מעל האש ע"ש מאי מהני שלא נשתהה בתנור הא לאחר הוצאתו מן התנור רותח מחמת האש הוא וצ"ע ולפי דברי מהרש"ל והש"ך אפילו הנשפך צונן כל שהקדרה מרותחת מחמת האש אבל קדרה חמה אפילו הנשפך כלי שני הקדרה אסורה והתבשיל מותר כמ"ש ברמ"א בהדיא ומ"ש הש"ך דמשמע מדברי מהרש"ל דאפילו הנשפך צונן אע"ג דכתב שם מהרש"ל על ההיא דר"י מפריש ז"ל ולא נראה לי האי פסקא כלל מאחר שהחלב נעשה כלי שני א"כ אינו אוסר כמ"ש מהר"מ לעיל ע"ש א"כ משמע דמוקי לההיא דר"י מפריש שהיה הנשפך חם אין בזה קפידא דכלי שני וצונן שוים הם לדידהו דלא זכרו לסברת המנ"י שאכתוב לקמן ובאמת לא נזכר בדברי ר"י מפריש כלל שהחלב היה רותח לא במהרש"ל ולא באו"ם אלא מיירי אפי' בצונן ומהרש"ל לחזוקי קושייתי כתב כן דאפי' תוקמה בכלי שני אינו מתורץ וכן במסקנת רש"ל שתירץ לההיא דר"י מפריש משום שהקדרה עומד אצל האש לא זכר כלל לצרופי לזה מה שהחלב הוא חם ג"כ ש"מ דמהניא ליה סברתו דקדרה מחממת אפי' הנשפך הוא צונן אבל בספר מנ"י כלל וסי' נ"ה נ"ו ס"ק כ"א תפס לו דרך אחרת דאם הנשפך כלי שני אפי' אין הקדרה מרותחת מחמת האש התבשיל אסור וכ"כ בכלל נ"א ס"ק א' דאפי' מכלי ראשון על כלי שני אוסר כולו אע"ג דאין עירוי אוסר אלא כדי קליפה מ"מ בכלי שני אוסר ואם הנשפך הוא צונן אפילו הקדר' מרותחת מחמת האש לא נזכר בשום פוסק שיאסר התבשיל לדידיה אע"ג דיש לומר דבמלתא דסברא נא פליג על מהרש"ל מ"מ אין הכרח לומר כן גם פירושו דחוק קצת משום דלא נזכר בדברי ר"י מפריש דהחלב היה חם כיון דבזה תלוי עיקר האסור לא היה לו להשמיטו ולענין דינא כיון דדברי ר"י מפריש לא נזכר בגמרא ולא בשום פוסק אחר ודבריו מפוקפקים בעיני גדולי האחרונים שלא בהפסד מרוב' יש להחמיר כאחר מן הפירושי' אם הקדר' רותחת מחמת האש אפילו אינה אצל האש ממש והנשפך היא צונן או אפי' חמה שהיד סולד והנשפך כלי שני כדעת המנ"י ולכבוד שבת או בהפסד מרובה אין להחמיר אלא א"כ כל הפירושים יסכימו להחמיר כיון דבלאו הכי איכא ספק טפת חלב שנפל על הקדרה אם מפעפע לפנים כלל כמ"ש בסי' צ"ב סע"ה וכאן יש ספק בפירושים הוי כעין ס"ס שמא אינו מפעפע ושמא אין הפירוש כן ומ"מ אם הקדרה עומד אצל האש אפי' הנשפך צונן יש להחמיר כיון שרש"ל פסק כן מסברא דנפשיה שכתב שם וכן נראה עיקר היכי דהקדר' מרותחת בעינן ס' נגד החלב שתחתי' עכ"ל והש"ך מביאו לפסק הלכה גם רמ"א אפשר דאינו חולק עליו שרתב קדרה חמה אבל מרותחת אצל האש לא מיירי מינה גם המנ"י אפשר דלא נחלק עליו כמ"ש לעיל אבל במה שהחמיר המנ"י אפי' הקדר' אינה מרותחת אם מה שתתתיו כלי שני אוסר התבשיל הלא רמ"א פליג עליו בהדיא בסע"ז ע"ש בתחילת ההג"ה ואם נשפך וכו' וע"ש בפ"מ שכתב נמי דרמ"א פליג וכן רש"ל פליג עליו בהדיא שהקשה על ר"י מפריש אפי' הנשפך כלי שני לא יאסור אלא כדי קליפה והקדרה היא הקליפה כמ"ש לעיל וכן הש"ך תפס כדברי מהרש"ל וע"ש בש"ך סי' ק"ז ס"ק א' שכתב למה לי ס' הא קיימ"ל דעירוי אינו מבליע אלא כדי קליפה ע"ש מוכח ג"כ דלא סבר כהמנ"י לכן כיון דרוב הפוסקים חולקים עליו אין להחמיר כל כך לכבוד שבת ויו"ט או הפסד מרובה וכדומה וצ"ע וע"ש בתורת חטאת כלל כ"ג דין ד' שכתב בשם רש"ל בשם הר"ן פר' כל הבשר ז"ל וכל זה לא מיירי אלא שניטלה מן האש דאלו עדיין על האש בין האסור בין ההיתר הוי כרם לתוך חם אלא מיירי שנטלו מן האש ועדיין חם עכ"ל וכן נראה שאין להחמיר אלא בעומדת אצל ראש ולא כמ"ש לעיל ומ"מ שלא בהפסד יש להחמיר כמ"ש לעיל ומכ"ש אם מה שתחת הקדרה הוא מעט ומשקה דבקל נרתח ונבלע כל המשקה בעצמו בקדר' כידוע ממשקה שנפל על הקדרה רותחת שנבלע המשקה גופה בקדרה אבל באוכל שצריך להפליט טעם ממני אין להחמיר כל כך ופעם אחת לקחו קדרה מעל האש ושמהו על בשר טרפה והיה קצת הפסד ואסרתי הקדר' והתרתי התבשיל ואפשר דבמשקה נמי אין המשקה נבלע בקדרה אלא שחום הקדרה שורף את המשקה כמו שדרך האש לשרוף את המשקים ושניהם כלין האש והמשקה כמ"ש בספרים ע"ש ודוחק דודאי נראה דנבלע בקדרה. ע"ש בט"ז בי"ד סי' צ"ב ס"ק כ"ה ומהר"מ דמתיר ע"ש מעשה דמהר"מ היה בקרקע כמ"ש בכל המקומות שהעתיק מעשה דמהר"ם וכן משמע מסוף לשונו שסיים וכל שכן הכא שנבלע רוב הרוטב בקרקע ע"ש ובכירה אין דרך לבלוע כי ככלי חרס הוא מחמת האש אך צע"ג דהרי באו"ה כלל ל"א דין ו' העתיק דברי ר"י מפריש נמי בקרקע שכתב שם שנשפך על הארץ והקרקע לחה ולא יתכן שיהא הארץ חמה ע"ש עוד אם מיירי שהכירה חמה והוי כלי ראשון אמאי נא בעינן אלא כנגד מה שיש בעין תחת הקדרה ולא כנגד מה שנבלע בכירה נמי הלא אפי' אם היו מבשלים מים בקדרה של חלב בן יומא ותחבו לתוכה קדרה עם בשר בודאי נאסר הבשר כיון דספק הוא אם מפעפע לפנים הוי כאילו נתנו הבשר לקדרה של חלב בלא קדרה של בשר כלל גם במנ"י סי' נ"ה נ"ו ס"ק כ"א הקשה על הט"ז דא"כ למה לי קדרה רותח ואפי' לענין נ"ט בר נ"ט אם בשלו חלב בקדרה ושמו לתוכה ירקות והיה בירקות ס' נגד החלב ולא וגד מה שנבלע בקדרה אפשר כיון דאין הטעם הנבלע בקדרה יכול לבא לירקות אלא בא תחילה לחלב שכמותו אפשר דלא הוי נ"ט בר נ"ט ולא דמי למ"ש בסי' צ"ה סע"א דאם יש ס' נגד מה שדבוק ע"ש דשם יכול הטעם לבא בלא הדביק לתוך הדגים ע"ש:

תוכן העניינים

חמודי דניאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה