אור ברסלב
חמודי דניאל הלכות כלי ראשון › א

חמודי דניאל· רבי דניאל מהורודנה

הלכות כלי ראשון · א

הלכות כלי ראשון

בש"ע י"ד סי' צ"ב סעיף ז' בהגה ואם לא נפסק הוי כעירוי ע"ש בתרומת הדשן סי' קפ"א הביא ראיה לדין זה מהא דאמרו בשבת פרק כירה אמר לו טול בכלי שני ותן ופרש"י בד"ה וכו' ע"ש כל הענין הא קמן דהני חמי טבריא היו נמשכים דרך קרקע חשיבי עדיין ככלי ראשון ואם תאמר שאני חמי טבריא שאין בטבע שלהם שקרקע מקררתן שכל רתיחתן עולה ונובע מן הקרקע ולא דמי לחמי האור אין לומר כן דהא אמרו שם המבשל בחמי טבריא חייב שהרי מעשה דרבי לאחר גזירה הוי ואמר טול בכלי שני ותן ע"ש משמע דאי הוי קודם גזירה הוי ניחא בחמי האור ועל כרחך לא נרתחו באמבטי אלא נמשכו לתוכה מן היורה על גבי הקרקע כי כן דרך האמבטי להיות כדמוכח מתוך פרש"י דמי הזקיקו לפרש שנמשכו מים מן המעיין לאמבטי נימא דאמבטי היתה ממש על נקבי הנביעה של חמי טבריא מתוקני' כמו בריכה אלא ודאי דאמבטי לא נקרא אלא מה שנמשך לה ממקום אחר שהוחמו שם א"כ חזינן אפילו כדבעי לאוקמי בחמי האור אפי' הכי מקרי אמבטי כלי ראשון דהא קאמר ליה טול בכלי שני ותן אף שהראיה קצת דחוקה מ"מ הדעת נוטה כל טיפה וטיפה מחזקת את הראשונה ואינה מניחה להתקרר כיון שהקלוח זוחל מהרתיחה שאצל האש עכ"ל וכ"כ בשאלה שם דמיירי שהקדרה עומד אצל האש ובדברי רמ"א לא נזכר אצל האש ותמה בספר פרי מגדים סי' צ"ה בשפתי דעת ס"ק י"ח על זה ע"ש וצריך לומר כשרצה להניח הפך באמבטי עדיין היו נמשכים המים מן המעיין לתוך האאבטי דאי הופסקו הוי כלי שני והא דלא אמר לו הנותן עד שיפסק דאפש' תמיד היו נמשכי' ובני אד' לוקחין תמיד מן האמבטי וכן למאי דמוקי לה בחמי האור לפי מאי שמפרש התרומת הדשן נמי צריך לומר דאז היו נמשכים המים מן היורה לאמבטי ולפ"ז צריך לומ' דהיורה לא היתה עומדת על האש אלא הוחמה מערב שבת דאי עומדת על האש א"כ הוי חמין שהוחמו בשבת ואפי' קודם גזירה אסור כמ"ש שם דף מ' ע"א מתחילה היו רוחצי' בחמין שהוחמו מע"ש התחילו הבלני' וכו' ע"ש משמע דגם מתחילה לא הותר אלא בחמי' שהוחמו מע"ש וע"ש ע"ב ברש"י ד"ה דהא מעשה דרבי לאחר גזירה הוי דרבי יהושע בן לוי בימי רבי היה ע"ש וכל שכן לפי מ"ש הת"ה דכל טיפה וטיפה מחזקת החום כיון שהרתיח' מכח האש באה א"כ תמיד כח האש באמבטי אלא ודאי דמיירי שאין היורה על האש עכשיו ואפילו הכי הוכיח הת"ה מהראיה דיש עליה שם כלי ראשון א"כ שפי' עשה רמ"א שלא הזכיר שהקדרה עומדת דוקא על האש אעפ"י שהת"ה מזכירו לאו בדוקא הוא אע"ג שהת"ה לא סמך עצמו על הראיה שכתב דהראיה דחיקה אלא על הסברא א"כ איכא למימר דהסברא אינה אלא דוקא כשעומדת אצל האש לרמ"א דלמה יהיה חזרה בדברי הת"ה דכיון דלפי הראיה על כרחך מוכח אפי' אינו עומד אצל האש הוא הדין לפי הסברא גם צירוף לזה חכמתו הרמה נמי ויישב להראיה שאינה דוחק ע"ש ולפי דברי תה"ד המערה מהקדרה אל הקערה ותחב כף של אסור בקערה בעוד הקלוח יורד לקערה אפילו לא תחב במקום העירוי אלא במקום אחר אסור דיש על כל הרוטב דין כלי ראשון כמו שיש שם על כל אמבטי דין כלי ראשון דודאי נמי אין קלוח היורד אל אמבטי מחזיק כל רוחב אמבטי ואפילו אם היה רוצה להניח במקום הקילוח היה לו לומר שיניח במקו' אחר ולמה לי כלי שני אלא ודאי דכל האמבטי בגדלה נחשבת לכלי ראשון ומ"מ פירושו צ"ע דוחק חדא דנימא דתמי' הולך אל האמבטי עד שלא היה יכול להמתין שיפסק הקילוח ועוד פרש"י שם בדף מ' ע"ב בד"ה בכלי שני דהך אמבטי שהחמין נמשכין לה מן המעיין חשיב לה ככלי ראשון שנרתחו בו שאעפ"י שהעבירו מעל האור מבש' כדתנן לקמן האלפס ע"ש ולפי הת"ה הרי לא העבירו מעל האור שתמיד כח הכלי ראשון בו דהא המים יוצאין מן המעיין שהוא כמו אצל האש ואינו שוה כלל לשם דשם כלי ראשון הוא שעמד אצל האש אלא שעכשיו אינו אצל האש וכאן אפכא דהך אמבטי שהוא כלי שני בודאי לא הייתה אצל האש אלא שיש לה כח מכלי ראשון העומד אצל האש ודוחק לומר ומדרך הדמיון כת' רש"י כן כמו בכלי ראשון שהעבירהו מעל האור יש לו דין כלי ראשון הכא נמי בזה דמי שקלם בפלס ומאזנים דשוים הם ועוד דהט"ז בסימן צ"ג אות ל' דקדק מדלא אמר בקיצור טול בכלי ותן שמע מיני' אם היה שואב בכלי מן האמבטי עדיין היה על הכלי שם כלי ראשון ע"ש היטיב ולפי דברי הת"ה בודאי היה על הכלי שם כלי שני כיון שהופסק הקילוח דהא אפילו אמבטי גופה אם נפסק הקילוח תהי' כלי שני דהא באמת אמבטי כלי שני היא אלא משום שכל טיפה וטיפה אחרונה מחזקת את הראשונה ואם נפסק הקילוח הוי כלי שני כמו כל עירוי שמערים מן הקדרה שיש על הערוי חומרא יותר מכלי שני ותיכף שנפסק הקילוח נעש' כל הרוט' כלי שני וא"כ ישאר דקדוק של הט"ז אמאי לא אמר רבי סתם טול בכלי ותן ע"ש ואפשר דכלי זה ששהה בתוך אמבטי בעוד שהיה יורד קילוח של כלי ראשון לתוכה עדיפא מאמבטי גופה שלא נתחממו דופנותיה ותיכף שנפסק הקילוח נעשית כלי שני. אלא העיקר נראה כמו שדחה הת"ה דחמי טבריא אין מצטננים מן הקרקע וסברתו דלכך אין מצטננים שכל רתיחתן עולה מן הקרקע אם קבלה היא נקבל אבל בלאו הכי מאי סברא היא זו וכי הקרקע מרתיחתן בודאי עולים ממקום מרותח מגיהנם וכיוצא בו שנשאר ממי המבול כמ"ש במדרש שג' נשתיירו מהם לצורך העולם ואין לקרקע שייכות עמכם כלל כמו כלי אלא שעולים דרך הקרקע אלא הטעם נראה שהולכים תמיד על מקום אחד ימים ושנים נעשה גם המקום חם מהם והטעם של כלי שני שדופנותיה צוננים כמ"ש שם בתוס' ד"ה ושמע מיניה כלי שני אינו מבשל ע"ש וכן האמבטי לכך הוא כלי ראשון מפני שתמיד יורדים לתוכה מים רותחים נעשו דופנותיה חמים כמ"ש בט"ז בי"ד סימן צ"ה ס"ק י"ב בד"ה כתב או"ה דעל ידי עיראות הרבה בלע בכולו כמו כלי ראשון ע"ש ואפשר דאפילו למאי דסבר דקודם גזירה ובחמי האור מיירי נמי (טעמי) [טעמא] משום הכי הוא שתמיד מחממים מים ביורה והולך תמי' לאמבטי דופנותי' חמים ולפ"ז שפיר מיירי אפי' נפסק הקילוח יש על אמבטי דין כלי ראשון כיון שאין כאן דפנות המצננות ושפיר מדמי לה רש"י לכלי ראשון שהעבירו מעל האור דודאי לא עדיפ' הך אמבטי מכלי ראשון גופי' שהעבירהו מעל האור וגם דברי הט"ז נכונים עוד י"ל דהני חמי טברי' הוי רותחים על ידי האור עצמו דודאי לא בכלי נרתחו במקום שנרתחו אלא ע"י האור עצמו לכך אעפ"י שהולכים ע"ג קרקע ובאו לאמבטי הוי על כל פנים כלי ראשון כמ"ש בט"ז בי"ד סי' צ"ב ס"ק ל' דאעפ"י שטפה אחת שנפסק הקילוח הבאה מכלי ראשון אין עלי' דין כלי ראשון מ"מ אם באה הטפה ממה שנרתח על ידי האור עצמו הוי על כל פנים כלי ראשון ע"ש בת"ה סי' קע"ו שביאר טעמו כן ואם כך בטפה אחת כ"ש במים שהולכים בשפע רב דאעפ"י שהולכים למקום רחוק אינם מתקררים מלקרו' על כל פנים כלי ראשון ובאמת שדברי רש"י אינם מיושבים בכך שדימוהו לכלי ראשון שהעבירו מעל האור ולדידן אכתי דומים לכלי ראשון שעומד על האור כיון שמתחילה היו על ידי האור עצמו ובאמת לפי מאי דבעי לאוקמי קודם גזירה ובחמי האור מיירי שבאמבטי גופיה הורתחו המים ומ"ש הת"ה דאי קודם גזירה ובחמי האור מיירי שהוחמו באמבטי א"כ מי הזקיקו לרש"י לפרש דאמבטי לא הייתה עומדת על נקבי הנביעה ממש ע"ש לא ידעתי כוונתו דלמה לרש"י לפרש דאמבטי עומדת על נקבי הנביעה כיון דאפילו אם אינה עומדת הוי כלי ראשון דחמי טבריא אינם מצטננים על גבי הקרקע א"כ למה ליה לפרש דלא כהלכתא בחנם גם אפשר דקצת דוחק הוא לפרש שהיה אמבטי עומד על נקבי הנביעה ובחנם למה לי זה אבל אי מיירי בחמי האור על כרחך צריך לפרש כן ואפשר שכוונתו דמנאי לרש"י דחמי טבריא אינם מתקררים על הקרקע ואמבטי לא היתה עומדת על נקבי הנביעה דלמא מתקררים ואמבטי היתה עומדת על נקבי הנביעה והא דלא אמרו שמע מיני' ד' דזה מקרי כלי ראשון דהא חידוש דין הוא דהת"ה עצמו נדחק בזה יש לומר דהא דחמי טבריא אינם מתקררים על גבי קרקע פשוט היה להם ודינו של הת"ה אינו מוכח אלא מהא דבעא רבינא לאוקמי בחמי האור גם הת"ה בעצמו כתב דמהגמרא אינו מוכח זה כל כך אלא מסברא ע"ש עוד הוי מצי למימר שמע מיניה המבשל בחמי טברי' חייב ולאפרושי מאסורא מותר במרחץ ומדאמר טול בכלי שני ולא אמר בקיצור טול בכלי שמע מיניה שאם יטול בכלי עדיין הוא כלי ראשון כמ"ש בט"ז סי' צ"ג ס"ק ל' ע"ש ולדידי נראה לחלק דאם שאב מכלי ראשון שעומד אצל האש אפש' שיש על הכלי ששואב בו נמי דין כלי ראשון כיון שהיה אצל האור אבל אם העבירו הכלי ראשון מהאור ושאבינהו דכ"ר הוא אין בו כח לעשות את הכלי ששואב בו כלי ראשון דהוא היה בעצמו אצל האור אבל כלי ששאב בו לא היה לעול' וצ"ע ולפי מ"ש בט"ז בש"ע א"ח סי' שי"ח ס"ק י"ח דט"ס הוא במ"מ וצריך להיות כלי שני ואפי' הכי כת' הרמב"ם שם ולא יתן לתוכה שמן מפני שהוא כמבשל דזהו דינו של רבי כמ"ש במגיד משנה שם ע"ש והטעם מפני שהוא לרחיצה מחממים אותה הרבה וכ"כ במ"א ס"ק ל"ד ע"ש א"כ אין דינו של הת"ה מוכח כלל מהגמ' והא דאמרו ש"מ כלי שני אינו מבשל אע"ג דגם האמבטי כלי שני הוא מפני שהוא מחומם הרבה קרי לה כלי ראשון וצ"ע אמאי לא אמרו ש"מ ד' דאמבטי אעפ"י שהוא כלי שני מפני שהוא מחומם הרבה הוי כלי ראשון דהא חידוש דין הוא דפליגי הפוסקים בזה ע"ש ואפשר שכן הוא דעת רש"י בדף מ' ע"ב בד"ה בכ"ש דלכך הוי ככלי ראשון משו' שהוא לרחיצה ומחמם הרבה וכן כתב רש"י סברא זו בדף מ"ב ע"א בד"ה בכוס ובד"ה ספל ע"ש אלא דהספל דמעט מים בו לא מהני סברא זו והת"ה נראה דסבירא ליה כמ"ש התוספת בדף מ"ב ע"א אבל באמבטי דרבי כלי ראשון הוא ואינה אותה אמבטי דלשם דלא כהרמב"ם שכתב שניהם על אמבטי אחת ולפי דברי הת"ה אפילו מקום רחוק הוי נמי כלי ראשון כל זמן שהיד סולדת דלכאורה נקבי המעיין של חמי טבריא לא היה במרחץ דאם לא היה אלא חצי אמה וכדומה מן המעיין בודאי דהכל נקרא מעיין דכך דרך המעיין דהנקבים הם דקים כחוט השערה ואין רואה אותם כלל ולמעלה מתאספים המים כמו אמה ויותר ואח"כ יורדים משם ולמטה ואפשר דחמי טבריא אין בטבעם להתקרר כלל אפי' יתנו אותם במאה כלים זה אחר זה דדוקא מים שהחמימות בהם מחודש יכול הוא לחזור לטבעים אבל אלו שטבעם חם אינם יכולין להצטנן כמו מים המלוחים להמתק ואין חילוק בין מקום הנביעה לאלף פרסאות וצריך לשאול ליודעים ומלשון רש"י לא משמע כך שכ' בד"ה כלי שני הנ"ל דהך אמבטי שהחמין נמשכין לה מן המעיין וחשיב לה ככלי ראשון שהרתיחו בו שאעפ"י שהעבירו מעל האור מבשל ע"ש משמע שמה שהעבירם מעל המעיין הוי כמו שהעבירו מעל האור וצ"ע ולפי שאין לדין זה שורש כל כך מהגמ' יש להקל בו במקום קצת ספק כגון שהוא רחוק עד שאינו ודאי שהיה היד סולד' בקילו' אשר נגע בקדרה אחרת או אם היה כלי שמשתמשין בו בספ' ע"ש בש"ע י"ד סי' צ"ט סע"ז ע"ש בפר"ח סי' צ"ב ס"ק י"ט שסמך נמי להקל בטפת חלב שנפל על הקדר' אם הוא כלי שמשתמשי' בו בשופע אע"ג דאיהו לא סבירא לי' דאם לא כן בלאו הכי מותר ע"ש בפר"ח סי' קכ"ב ס"ק ג' ע"ש וכ"ש אם בא על הקדרה צוננת מבחוץ דלא נאסר מן הקדר' אלא כדי קליפה מבחוץ וכן אם יש ספק אם נפסק הקילוח או לא כמו שהוא דרך העולם שתחת הכירה עומדים הכלים וכשהקדרה על הכירם נרתחת ויוצא לחוץ נשפך עליהם והמקום רחוק ויש חלל בין הכירה לכלים ועל פי הרוב יש ספק אם נפסק הקילוח כי כדי שירד בלא הפסק ועל מקום החלב צריך הרבה רוטב ואין דרך מה שיוצא מהרתיחה כ"כ. נראה שיפה עשה רמ"א שלא העתיק אצל האש דוקא אעפ"י שבת"ה הזכירו בשאלה שכת' שפותה אצל האש ומחמת הרתיחה יוצא החלב למעלה מאוגני הכלי והיה נזחל והילך על הכירה עכ"ל וידוע דלאו מעשה שהיה כך היה שהוא בעצמו עשה השאלות וכן דקדק שם בסוף התשובה הואיל והיה הקילוח נחל והולך מתוך הרתיחה העומדת אצל האש עכ"ל כיון שכ' דמחמת הרתיחה יצא למעלה מאוגני הכלי וזה בודאי לאו דוקא דמאי חילוק יש בזה ועוד דלפי הראי' שהביא מחמי טבריא או מחמי האור אין זכר לזה דלאו מחמת רתיחה יצאו אלא דלאו דוקא ה"ה אצל האש לאו דוקא אלא אורחא דמלתא קאמר דאין חילוק בכלי ראשון בין עומד אצל האש או לא דכיון שכתב הת"ה דמחמת הרתיחה יצאו לאורחא דמלתא או לאיזה כוונה הוצרך להזכיר אצל האש נמי דאין דרך לצאת מחמת הרתיחה אלא כשעומד אצל האש ופשוט הוא ע"ש בט"ז סי' צ"ג ס"ק ל' ועוד ראי' מפ' כירה ע"ש נרא' דאפי' שם כפשוטו שיטול מים בכלי ויתן הפך לתוכו אין ראיה דשאני התם דמפסיד כלי כמ"ש דף מ"ב סוף ע"א בתוס' ד"ה שאני התם ע"ש דודאי סברא נכונה היא דהא לכך הכלי ששואב בה הוי כל"ר משום שאין שם דפנות המקררות שהוחמו בהיותם בכלי ראשון אבל כשמניח בתוכו כלי קר בודאי לא יהיה על השמן שבתוך הכלי שם כלי ראשון ע"ש דא"כ היה לו לומר טול בכלי ותן ע"ש י"ל שלא ישה' הכלי בתוך האמבטי כדי שיהיו המים חמים יותר ויופשר היטב השמן דבזה יהיה הכלי כלי ראשון לכך אמר לו שיהי' כלי שני ע"ש בס' פר"מ סי' צ"ה בש"ד ס"ק י"ח בד"ה ומה אעשה לכאורה כוונתו על מעשה דרבי ושם הניח הפך לתוך אמבטי ומאי עירוי הוא כלי ראשון ממש אלא דהת"ה הוכיח מזה דאם נשפך מהאמבטי על דבר אחר הוי עירוי ע"ש ע"ש בד"ה סוף דבר וגו' ואם נזחל מכל"ר על כיר' צוננת שלא בהפס' ומשם ניתז צרורות על כלי קר הוי נמי עירוי ואוסר כדי קליפה כדין חם לתוך צונן ונהי שאינו מבשל כהאי גוונא מבליע ומפליט מיהא וכל זמן שלא נפסק הקילוח הוי עירוי אף שנח על גבי כלי קר אלא א"כ נפסק ונח על גבי כלי קר ומשם לכלי אחר אין אוסר עכ"ל משמע מדבריו דאם נח תחילה ואח"כ נפסק הוי כל"ר דכיון דמתחילת הנחה על הכלי היה כלי ראשון מכח שכל טיפה אחרונה מחזקת את הראשונה נשאר עליה שם כלי ראשון לעולם לכך אסור אם ניתזו צרורות משם על כלי אחר ודבר תמוה הוא שהרי בהדיא כתב רמ"א בסי' צ"ב סע"ז אם נפסק הקילוח מן הקדרה רותחת קודם שהגיע אל הצונן הוי נמי ככלי שני ע"ש משמע דאפי' לאחר שנח על הכירה תיכף שנפסק הקילוח נעשה הכל כלי שני וכן מבוא' בת"ה סי' קפ"ה בשאלה שכתב והיה נזחל ונמשך בקילוח בלי הפסק דרך דופני הקדרה על גבי הכירה עד שהגיע אצל בשר שהיה גם כן טל גבי כירה עכ"ל מבואר שלא נפסק הקילוח עד שהגיע אל הקדרה הצוננת דכן משמע לשון עד דאין לומר דלא נפסק עד שהגיע על הכירה ואחר כך נפסק היה לו לומר והגיע וכן משמע מהסברא שכת' שם בסוף התשובה הואיל והיה הקלוח נוזל והולך מתוך הרתיחה העומדת אצל האש כל טפה וטפה אחרונה אינה מנחת את הראשונה שלפניה להתקרר דהא פרשו התוס' פרק כירה דף מ' ע"ב בד"ה וש"מ דהא דיד סולדת בו בכלי שני אינו מבשל היינו משום דאינו עומד אצל האש אינו מחזיק חומו והולך ומתקר' משמע דאם עוד היה כח האש שולט שם אינו מתקרר עכ"ל הרי דתיכף כשנפסק מתקרר דאין כח האש שולט שם ועוד דאם לא כן נמצא לעולם קערה כל"ש שהרי מערים מן הקדרה לתוכה עירוי בלא הפסק ובודאי בשעה שמערים הכל נקרא כל"ר אפי' שלא במקום העירוי כמ"ש לעיל מ"מ כשנפסק העירוי כל מה שבקערה הוי כלי שני כן הוא מוסכם בכל הפוסקים ע"ש במ"א סי' תנ"א ס"ק י"ג (וסי' תמ"ז ס"ק ט') לכן אעפ"י שהראיה שכתבתי מדברי רמ"א יש לדחות דשם צריך שלא יפסיק הקילוח עד שיגיע לבשר דאם נפסק קודם צריך עוד לילך דרך הכירה הצוננת עד שיגיע לבשר והוי ליה נפסק ואחר כך נח אבל כשלא הלך למקום אחר אחר שנפסק י"ל כיון דמעיקרא קודם שנפסק היה כל"ר לא נתבטל בהפסק ואם נתזו ממנו נתוזו הוי כמו מכל"ר ממש מ"מ מהראיה שהבאתי מקערה ומסבר' מהרא"י מוכח דגם זה מקרי כל"ש אבל אם נתזו צרורות מהקילוח ההוא קודם שנפסק הקילוח מכלי ראשון לכאורה הוי כמו מכלי ראשון ממש אבל נראה כיון דאפי' בכלי ראשון ממש יש פלוגתא בזה אם עירוי שנפסק הקילוח הוי ככל"ר או לא ע"ש בט"ז סי' צ"ב ס"ק ל' דלא צריך אלא גרירה וכ"כ שם בש"ך ס"ק ל"ח ע"ש ומ"ש הש"ך שם וכדלעיל ס"ז ע"ש באמת שנרשם שם כך בשערים בשם תשובת מהר"מ והיא אותה תשובה שכתב בתורת חטאת כלל נ"ה נ"ו דין ו' ע"ש אבל באמת נרא' דאין צורך לזה דאפי' אותם דסברי עירוי שנפסק הקילוח הוי עירוי מודים שם דהא נשפך על כירה צוננת וכוי כלי שני אלא משום שטפה אחרונה מחזקת את הראשונה אבל כשנפסק ליכא זה ולא פליגי בעירוי שנפסק הקילוח אלא כשהוא באויר דליכא דפנות המצננות וע"ש במנ"י ס"ק ט"ו שהקשה דברי ש"ך מסי' צ"ב ס"ק ל"ח שכ' דעירוי שנפסק הקילוח סגי בגרירה ובסימן ק"ה סק"ה כתב דהוי עירוי ממש וחילוק בין מאכל וכלי חרס דבולע ולא כלי מתכות ע"ש בפר"מ סי' צ"ב ס"ק ל"ח בש"ד שהביא דברי המנח' יעקב ואפש' שיש חילוק בין טפה אחת ליותר ובפסחים ובתוספ' דזבחים ושאר פוסקים שכתבו דהוי עירוי מיירי ביותר מעפה וכ"כ בש"ך סי' צ"ג דלא דמי לעירוי דטפה אחת כח חמימותם פוסק ואינו ככלי ראשון עכ"ל משמע דמחלק בין הרבה או עפה אחת אלא שכתב דדי כשמקנחה או מדיחה ולא הצריך אפילו גרירה על זה השיג הש"ך דגרירה ונעיצה הוי כקליפה פי' מעכב עשייתה ולא מהני הדחה וקינוח במקום דצריך גרירה או נעיצה כמו בקליפה ואין כוונת הש"ך דגרירה ונעיצה הוי ממש כקליפה ומהני במקום דצריך קליפה ולא כמו שהבין במנ"י סי' נ"ה ס"ק ע"ז דכוונת הש"ך כקליפה והקשה מדברי הש"ך דסי' צ"ב ס"ק ל"ח שכתב די בגרירה דלא הוי עירוי ע"ש ובעירוי סגי בקליפה שמע מינה דגרירה פחות מקליפה ע"ש ומ"ש מהר"ם והא דאמרי' עירוי ככלי ראשון כשנפל בקילוח אבל בכהאי גוונא לא ע"ש בתורת חטאת בקילוח פירוש בשפע ולא מיירי אם נפסק הקילוח או לא ע"ש וההיא דסי' ס"ח סע"י אעפ"י שהוא הרבה משום דאינו מפליט ומבליע כאחת כמ"ש בש"ך סי' ק"ה סק"ה אך במנ"י הנ"ל כתב דההיא דס"ח נמי מתשובת מהר"ם היא ולא ידעתי כי בש"ע שם נרשם ר"ן ושאר פוסקים ע"ש בסי' ס"ח ס"ק י' בהגה מ"מ בההיא מעשה שכתבתי לעיל שהכלים עומדים תחת הכירה ויש ספק אם נפסק הקילוח כמ"ש לעיל כיון שאין דינו של הח"ס מוכרח מן הגמ' אפש' שיש לסמוך על הפוסקים דעירוי שנפסק הקילוח סגי בגרירה ואפי' בכלי חרס יכולים לגרור מעט מן החרס אעפ"י שכתב במנ"י שם שהוא נגד הגמרא מסתמא אינהו הוי ידעי ליישב לשין הגמרא לדעתם ועוד כיון דגוררים אעפ"י שקליפה הוא מעט יותר שצריך שינטל כולו כאחת כמ"ש בש"ך סי' צ"ו ס"ק כ"א ע"ש בין גרירה לקליפה לא נשאר אלא מעט מזעיר עד שאין לך שום כלי שלא והא נקרא משתמש בשפע לגבי מיעוט הזה וכל שכן אם ישהנו עד שלא יהא בן יומו ואפשר שאפילו בעירוי שנפסק הקילוח מכלי ראשון ממש בטפה אחת וטל ידי גרירה משים שא"א לצמצם בכלי חרס שיגרור עד שיעור כדי קליפה ולאחר מעל"ע יש להתיר וצ"ע ע"ש במ"א שדברתי דברי' נכבדים בענין זה בעזהי"ת ע"ש בתפארת למשה ס' צ"ה שהקשה על מ"ש שם הש"ך דאין עירוי אלא בכלי ראשון שבא עליו העירוי הא הש"ך פסק בסי' ק"ה ס"ק ה' דעירוי שנפסק הקילוח מבליע ע"ש ולא ידעתי מאי ענין זה לזה דכאן הוי ככלי שני כיון שבא על הכלי נצטנן מדופני הכלי כמו בא לתוך הכלי ושם באויר מיירי דליכא דפנות המצננו' ע"ש. ע"ש בפר"ח סי' ס"ח ס"ק י"ח דף נ"ג ע"א שהקשה על אותם הסוברים דעירוי שנפסק הקילוח אינו עירוי כלל מההיא דנטף מרוטבו על החרס וחזר עליו ע"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק ד' שכתב נמי זה וכך וכדמוכח בכיצד צולין דף מ"י עכ"ל ולא ידעתי כוונתו הא הפר"ח גופא כתב בסי' צ"ב ס"ק ל"ז דההיא דכיצד הוא רותח על ידי האור ממש ע"ש וא"כ אינהו לשיטייתהו אזלי דפסקי דרותח על ידי האור אפי' נפסק הקילוח הוי כעירוי שלא נפסק בסי' צ"ב סע"ט אלא דהתוס' והרא"ש מתרצים אליבא אותו הפוסקים דסברי עירוי אוסר כולו סברי דוקא עירוי שלא נפסק הקילוח אבל נפסק אפילו על ידי האור אינו מבליע אלא כדי קליפה אבל אנן לא סבירא לן אלא אפילו עירוי שלא נפסק הקילוח אינו מבליע אלא כדי קליפה אף על גב דא"כ לינחית דרגא לדידן נמי בעירוי שנפסק הקילוח מחמת האור אפשר דאנן פלגינן עלייהו בהך סברא דאין צורך למינח' דרגא דשוים הם עירוי שלא נפסק הקילוח מכל"ר או נפסק מעל ידי האור או אפשר דוקא לאסור כולו יש חילוק אבל כדי קליפה הסברא נותנת שגם נפסק על ידי האור יכול להבליע כ"כ בפר"ח ס"ק ז' ע"ש:

תוכן העניינים

חמודי דניאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה