אור ברסלב
חמודי דניאל הלכות בשר בחלב › יב

חמודי דניאל· רבי דניאל מהורודנה

הלכות בשר בחלב · יב

יא

בש"ע ואם היה דבר מועט ע"ש מדברי רש"י נרא' שצרי' לאכלו מיד שכת' מעט מותר ללוש דאכי' ליה מיד בבת אחת ולא משהי לי' דלינשי שנילוש בחלב עכ"ל וכ"כ בהשגת ש"ד בלחם משנה שאופין לכבוד שבת מותר הטעם משום דדבר מועט הוא ונאכל מהר בשבת עכ"ל ולא הזכיר הטעם משום דמשונה משאר פת ע"ש בד"מ לכך נראה דצרי' לאוכלו בו ביום ועי' בהל' מליחה סי' ז' ע"ש וצ"ע אם היה הרבה פת דאסור אם מותר לאכול ממנו מעט כדי סעודה והשאר ימכור לנכרים ומלשון הגמרא והפוסקים שכתבו כל הפת אסיר משמע דאסו' ובסי' נ"ז סעי' כ' שכתב בש"ע אם רבים הנדרסי' אסור להשהות' ע"ש נראה דאם רוצה למכור לכולם לנכרי ולהשאר אחד מותר מדינא דגמרא וצ"ע ובספר כרתי פלתי כתב בשם אביו זקנו שצוה לחלק הפת לבעלי בתי' הרבה לכל אחד דבר מועט עכ"ל ונראה דאין לסמוך על זה דהא אמרו בחולין דף נ"ג ההוא שרקפא דספק דרוסות חנקינהו ושדנהו בנהרא ופריך ולשהנהו י"ב חודש אתו בהו לידי תקל' ופרש"י איידי דהוי בהו טובא לא מצי לאזדהורי בהו ואתי למיכל חד מנייהו עכ"ל וכן פסק בש"ע לחלק בין רבים לאחד ואמאי לזבננהו לישראל אחד אחד או יתן להם במתנה וכן משמע כאן דאמרו כל הפת אסיר' משמע דאין לו תקנה ואם חממו מים בקדרה של בשר ולשו בו פת אע"ג דלכתחילה אסור לאוכלו עם חל' כמ"ש רמ"א סי' צ"ה סעי' א' מ"מ לאוכלו עם בשר מות' דהא אינו נאסר הפת לגמרי הוי דעבד ודעבד לא אסרינן אפי' נתן הפת לחלב כמ"ש רמ"א ובפסחים ד' כ' אמרו מ"ש שמן תרומה טמא ראוי להדליק יין נמי ראוי לזילוף בחדש והא ראוי לישנו אתי בי' לידי תקל' שמן נמי אתי בי' לידי תקלה דרמי לי' בכלי מאוס יין נמי רמי לי' בכלי מאיס לזילוף קבעי לי' בכלי מאוס רמי לי' ע"ש ולפי הכרתי מאי מקשה שמן נמי הא ראוי לחלקו לכל א' מעט וי"ל דעדיפי משני ולכאור' לפי המסקנא דמשני דיין לא מצי למרמי בכלי מאוס לא צריך לשנויי בחדא דאפי' בישן איכא תקלה ולפי הכרתי אתי שפיר דמשום זה אין תקלה דיכול לחלקו לכל אחד מעט לכך איצטרך לתירוץ של הגמרא בחדא וכן מוכח שם דאמר שם אמר ר' ישמעאל אני אכריע בחדש תשפך ובישן תעשה זילוף ע"ש ור' ישמעאל חייש לתקל' ואפ"ה מתי' בישן וצ"ל דיכול לחלקו ודוחק דא"כ הוי ליה לאומרא להזכיר דצריך לחלק ואפשר דזילוף אינו משתהה כ"כ כמו הדלקה ועוד נראה דר' ישמעאל מיירי שיש לו מעט יין דהא רישא דקאמר בשדה תשפך חבל דחיי' אפילו לשהיה מועטת ע"כ הא דקאמר בבית תעשה זילוף במעט מיירי דבהרבה בוודאי ישתהה יותר משדה להבית לבית ע"ש:

במ"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה יין לבן שהוכהה מראיתו ע"ש ונראה דלא חיישינן שמא יבוא לאוכלו בפסח כמ"ש בסי' תס"ז עי' א' בדגן שנטבע בנהר דמותר למוכרו לישראל אפילו הרבה אם מודיעו ע"ש בט"ז ס"ק א' שכתב בשם רש"ל דחיישינן שמא יאכלנו בפסח ולא קייל"ן כן ע"ש וכן בסי' תס"ו סעי' ד' אסור לאוכלו אלא ירקדנו וישמרנו עד אחר הפסח ולא חיישינן שמא יאכל וכן בסי' תס"ז סעי' ב' ברמ"א וכן בסי' תמ"ב סעי' ה' בגבינות ובמ"א שם בחומץ ובדבש לא אסרו שם אלא באכילה ולא כתבו שאסור לעשות כן שמא יאכל ע"ש וכ"ש אם יתן היין בכלי חמץ בוודאי בדילי מיני' אבל מ"ש הצ"צ שמא ישתה עם בשר נראה דחיישינן לזה כמ"ש בשבת ד' י"ד שמא יאכל דברים טמאים ושדי משקין דתרומה לפומיה ע"ש ולכאור' נראה דפת שנילוש עם חלב מותר למכור לנכרי אפילו שלם ולא חיישינן שמא ימכרנו לישראל דהוי ס"ס שמא לא ימכרנו ואת"ל ימכרנו שמא לא יאכל עם בשר וכמ"ש במ"א סי' תס"ז ס"ק ב' ע"ש ואפש' דהכי לא הוי ס"ס כ"כ דדרך הוא לאכול הפת עם כל דבר ואם נתערב חלב בעיסה אם מותר להוסיף מים וקמח לבטל בס' נראה מדברי המ"א סי' תמ"ז ס"ק ה' דאסור שכתב שכוונתו לתקן היין ע"ש אבל כאן אין תיקון וע"ש במ"א סי' תס"ז ס"ק ד' וע"ש בש"ע י"ד סי' ק"ט סע"ב ואין בו משום מבטל איסור כיון שכל אחד בפני עצמו מותר ע"ש ואם אפה הרבה פת בחלב אם מותר למכור לנכרי ולשייר לו מעט כדי אכילה אחת נראה דאסור וכן משמע מדקדוק לשון הגמרא שאמרו ואם לש כל הפת כולה אסור והוא כפל לשון ע"ש בזבחים ד' צ"ה ובב"מ דצ"א ובפסחי' אלא לאוריי דכולו אסו' כמ"ש בט"ז סי' ש"פ ס"ק א' דצריך שיבטל רשו' לכל אח' ולא מהני לכולכ' דרובו ככולי ולכ' אנו אומרי' מלוך על כל העול' כולו בכבודך ע"ש:

תוכן העניינים

חמודי דניאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה