חמודי דניאל· רבי דניאל מהורודנה
הלכות בשר בחלב
א
אם חתכו בצל בסכין של בשר ונתנו בתבשיל של חלב בכלי שני בט"ז בא"ח סימן שי"ח ס"ק ח' וס"ק י"ד משמע דבצלים ותבלין מתבשלים אפילו בכלי שני בס"ק ח' כתב הט"ז הטעם משים דרכיך דאין אנו בקיאין איזה דבר מקרי רכיך ובס"ק י"ד כתב הטעם כיון שהם חריפי' ממהרים להתבשל ע"ש וא"כ כ"ש דמבליע ומפליט דיותר בקל מבליע ומפליט מבישול כמבואר בפוסקים וכן דבר האפוי או נצלה דכתב הש"ע בסימן שי"ח סעיף ה' ואסור ליתן פת אפילו בכלי שני ויש מתירין בכלי שני עכ"ל ע"ש לדיעה הראשונה מתבשל אפילו בכלי שני משום דרכיך כמ"ש במ"א ס"ק י"ח ע"ש וע"ש בב"י ה"ה אם נפל איסור צלוי או אפוי לכלי שני אסור וכן כתב בי"ד סימן ס"ט דאם לא הדיחו הבשר באחרונה אפילו לא הושם אלא בכלי שני הכל אסיר דמאחר שיש שם מלח וציר אפילו בכלי שני מבשל עכ"ל וע"ש בט"ז ס"ק נ"ג ובש"ך ס"ק כ"ג ל"ז ע"ש אך בי"ד סימן ק"ז בש"ך ס"ק א' ובט"ז ס"ק ד' כתב דבכלי שני לא נאסרו הדגים ע"ש משמע אעפ"י שכבר נתבשלו הדגים וכ"ש שהם חמין בעצמם אין מפליטין צ"ל דהלכה לא החמירו רמ"א וט"ז בסימן שי"ח אלא לכתחילה כמ"ש ברמ"א סע"ה ונהגו ליזהר לכתחיל' שלא ליתן פת אפי' בכלי שני ע"ש וכן בסעיף ט' כתב רמ"א והמחמיר תבוא עליו ברכה ע"ש אבל בשאר איסורין דהוי דעבד לא מ"מ נראה דלענין להבליע ולהפליט מהני מליחה ואפילו בכלי שני כמ"ש רמ"א בי"ד סימן ס"ט סעיף ט' ע"ש וכמ"ש במנחת יעקב כלל א' ס"ק ח' ע"ש דמחלק עוד בין מלח שנמלח בו בשר שנחלש כחו דזה מהני אפילו בכלי שני ובין מלח שלא נמלח בו ע"ש ואפשר דבאפוי וצלוי נמי מהני בכלי שני לענין להבליע ולהפליט אפילו בשאר איסורין במהרי"ל כתב בסימן פ"ט וזבוב ודבורה בכלי שני לא ידענא מאי תבעי לך כיון דקיימל"ן כר"י דכלי שני אינו מבליע ואינו מפליט מ"ש זבוב משאר איסורין ואי דאגב רוככי' קא מדמית לה למלחא דלאיכא דאמרי אפי' בכלי שני בשל נראה דה"מ לענין איסור שבת וכן לחוש לדברי הרא"מ אבל לא לענין טעם דתלוי בבליעה ופליטה אע"ג דאשכחנא אפכא בכלי חרס ושאר מילי האי כטבעי' והאי כטבעיה עכ"ל לפ"ז ה"ה באפוי והצלוי אע"ג דנתבשל אינו מפליט ומתורץ בזה מ"ש בסי' ק"ז דבכלי שני לא נאסרו הדגי' מ"מ בובר מליח יש להחמיר כמ"ש בי"ד בסי' ס"ט סעי' ט' ע"ש וכמ"ש בת"ח כלל א' אע"ג דבכלי שני אינו מבשל מ"מ כיון שהוא נמלח גרע טפי דהרי הוא רותח קצת מחמת מליחה ובקל נתבשל עכ"ל וה"ה בשאר דבר חריף כמ"ש בש"ך סימן ס"ט ס"ק נ"ח וע"ש בש"ך סימן קי"ב ס"ק כ"ד ובמנחת יעקב כלל ע"ה ס"ק י"ג שכתבו דפת לא מבשל בכלי שני ואפשר שזהו טעם של הגהת ש"ד שאוסר שם מ"ש דסבר פת דרך מבשל בכלי שני ע"ש ומשמע שם בש"ך ובמנחת יעקב דאינו נותן טעם כלל בכלי שני ע"ש:
ב
כתב בט"ז סימן צ"ה ס"ק י"ג אם עירה מכלי של בשר על כלי של חלב ושניהם בני יומן אסיר הטעם שאנו חושבין קילוח הערוי כאלו הוא בכלי שמערה ממנו וע"כ הוא אוסר את הכלי שמערה עליו כיון שגם הוא בן יומו עכ"ל ובמנחת יעקב כלל נ"ז ס"ק נ"ג הקשה עליו הא קייל"ן דניצוק אינו חיבור ע"ש לענין איסור ע"ש ונראה דוודאי לא נתכוין הט"ז לאסור מדינא דא"כ גם הכלי העליון היה אסור משום ניצוק אלא כיון שהניצוק מחברם דומה כאלו התחתון הוא בעליון אע"ג דבשאר ניצוק לא נהגו כן וכיון דדין זה חומרא בעלמא הוא והאחרונים הקילו בזה הש"ך בס"ק ה' והפר"ח בס"ק י"ז ושאר אחרונים הבו דלא לוסיף עליה ואין לאסור אלא במקלח מכלי של בשר על של חלב להדיא אבל אם שניהם שפותים על הכירה ונשפך מא' על הכירה והלך תחת השני אע"ג דהכירה חמה אין להחמיר דלא שייך בזה טעם הט"ז וכן שמעתי דאם עבר על אחד לילה אחד סומכים על ר"ת כמ"ש בסימן ק"ג סעיף ד' וכ"ש אם יש ספק בזה דמותר דאפילו בספק דרבין אמרינן ספיקא לקולא כל שכן בזה דהוא חומרא בעלמא או אם נפל על קדירה עם תבשיל של בשר דיש ספק דלמא אינו מפעפע לפנים כמ"ש בש"ך סימן צ"ד ס"ק ב' ע"ש:
ג
כתב בש"ך סימן צ"ה ס"ק י"ח דאפילו במערה מכלי של איסור על כלי של היתר אין לאסור רק הכלי שבא קלוח העירוי עליו עכ"ל ולכאורה הא בת"ח מסיים שם כמדומה לי שלא נהגו להקל בכה"ג אמנם לעת הצורך או בהפסד מרובה יש לסמוך עליו עכ"ל ודוחק לומר דקאי על הדינין שהזכיר תחילה ולא על אותו הדין האחרון ועוד דמנא ליה להש"ך זה ואפשר משים שפסק כאן רמ"א אם עירה מים שאינן לא של בשר ולא של חלב על כלים של בשר וכלים של חלב יחדיו מותרין ע"ש ובאו"ה הטעם משום זה כמ"ש בד"מ סימן צ"ה ודווקא קלוח ראשון שיורד מכלי ראשון אבל לאחר שהורידו על הכלי לומר שפליטת אותם המים יוצא מכלי אחד ויבליע בכלי אחר זהו לא אמרינן דמיד שנחו המים על הכלי הוי כלי שני ושוב אין מבליע עכ"ל משמע דסבר כן להקל ומ"ש הש"ך בסי' צ"ב ס"ק ל"ד דלא אמרינן שנתקרר כיון שנזחל על גבי הכירה ע"ש שם מיירי שהקדירה החמה היא שפותה אצל האש כמ"ש בת"ה הואי' והיה הקילוח נוזל והולך מתוך הרתיחה העומדת אצל האש כל טפה וטפה אחרונה אינה מנחת את הראשונה להתקרר דהא דכלי שני אינו מבשל משום דאינו עומד אצל האש הולך ומתקרר משמע דאם עוד כח האש שולט שם אינו, מתקרר עכ"ל אלא דהש"ך לא הסכים לסברת האו"ה בס"ק ב' ע"ש ולא התיר אלא מטעם נותן טעם בר נ"ט ובכלי של איסור אסור ע"ש ולאו"ה אפילו בכלי של איסור מותר וא"כ האיך הביא הש"ך כאן בס"ק י"ח דברי האו"ה סתם וצ"ל דשם גרע דמערה על שניהם יחד וע"ש בט"ז סימן ס"ח ס"ק ט' ובש"ך שם ס"ק ל"ה ע"ש:
ד
כתב הש"ך בסימן צ"ה ס"ק ה' ודוחק גדול לומר דכאן לא קאמר אלא דהמאכל מותר לערותן בכלי שלהן אבל הכלי אסור עכ"ל משמע דפשיטא ליה דאפילו למאי דהחמיר רמ"א אם עירה מכלי של בשר על של חלב ושניהן בני יומן לא אסר אלא הכלי התחתון אבל המאכל שעירה מותר ולפי טעם הט"ז בס"ק י"ג היה נראה דגם המאכל אסור אלא משום דחומרא הוא אפשר שיש לסמוך על הש"ך בזה:
ה
כתב הפר"ח סימן צ"ה ס"ק ז' מסתברא שאף לכתחילה מותר לבשלם בכלי של בשר ע"ד ליתנן בכלי של חלב דלא דייק לישנא דש"ס דקתני עלו דעבד אל לאכלם בכותח אבל ליתנו בכלי שלהן ע"ש ולא משמע כן בב"י שכתב אבל בעל התרומות כתב דקטניות שבישול בקדרה חולבת מותר לכתחילה לערותן בקדר' של בשר ואפי' הקדיר' בת יומא עכ"ל ואם כדברי הפר"ח אין ראיה כלל מבטל התרומות גם הד"מ הקשה שם על הב"י ולוא הקשה זה גם הפרישה ודרישה תירץ קושית הד"מ שהוכיח שדעת בעל התרומות דלכתחיל' מותר לבשלו בקדרה של בשר לתנו בכלי של חלב ע"ש ואי כהפר"ח אכתי מאי מייתי הב"י ראיה מבעל התרומה אלא וודאי דמדמי לה לאוכלו בכותח:
ו
בש"ע סימן צ"ה אם עירה מכלי על כלי בשר וחלב יחד ואפילו שומן דבק בהן מותר עכ"ל נראה דאם היה כלי של בשר מלוכלך בחלב ועירה עליו מים רותחין אסו' הכלי דלא שייך בזה טעם של האו"ה שכתב מיד שנחו המים על הכלי הוי כלי שני ושוב אין מבליע בכלי אחר ע"ש:
ז
כתב בש"ע י"ד סימן צ"ה סעיף א' אבל אם היה דבר חריף כגון שבשלו דברים חריפים בקדר' של בשר אפילו אינו בן יומא אם אוכלו בחלב אסור אפילו דעבד כ"ל נראה דווקא בזה דדבר חריף כמו שכתב בש"ך סי' צ"ו ס"ק א' ע"ש מפליט עיקר הטעם הבלועה בקדרה ונבלע בו ולא הוי נ"ט בר נ"ט כמ"ש רש"י בחולין דף קי"א גבי צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בחלב ע"ש משמע משום דמפליט עיקר הטעם הוי טעם ראשון בצנון אבל אם בשלו דבר שאינו חריף בקדרה ואח"כ שמו לדבר חריף מותר דכיון דכבר איקלש הטעם בתבשיל אין ראוי לחוש עליו שם חדש כמו שכתב שטעם זה על נ"ט בר נ"ט ואף על גב שהדבר חריף מפליט עיקר הטעם מהתבשיל לא מהני כיון דבתבשיל גופי ליכא אלא מעט טעם דהא מה דאמרינן דגים שעלו בקערה של בשר מותר לאכול בחלב אין הטע' משו' דהדגי' נותנין טעם בחלב אפי' לבשלם בחלב מותר ואפילו היו נמחים כל הדגים בחלב עד שנשאר כל טעם הדגים בחלב מותר א"כ מה לי דבר חריף או לא ודומה לזה כתב בסימן ק"ג סעיף ב' דאם יש נ"ט בר נ"ט דהתיר' אע"ג דבשלו אח"כ בקדרה דבר שהאיסור נותן בו טעם לשבח מותר ע"ש משמע דבטעם שלישי לא מהני מה שנותן בו טעם לשבח ועוד דסתמא כתבו שם משמע אפילו נותן בו טעם לשבח משום שהוא דבר חריף נמי מותר ע"ש:
ח
טפת חלב שנפלה על קדרה של בשר כנגד הרוטב והיה שם ששים רק שלא עירה הקדרה בפעם אחת אלא מעט מעט ועירה באותו צד שנפלה הטפה וא"כ איכא למימר דבסוף העירוי לא היה ס' ונאסר כמ"ש בסימן ק"ז ע"ש וכמ"ש רמ"א בסימן צ"ב סעיף ו' אם בשלו בקדרה תבשיל אחר דינו כחו בפעם הראשון עכ"ל משמע דבתבשיל אחר נמי בעינן ס' כמו בטעם הראשון וכמ"ש שם בש"ך ס"ק כ"ז ע"ש וא"כ ה"נ איכא למימר שנשאר מעט בדופן הקדרה ופלטה לבסוף כשלא היה ס' ולפי מ"ש הט"ז בס"ק י"ז דמדינא הקדרה מותרת אלא שלכתחילה אסורי' להשתמ' בה בשר אין להחמיר בזה כלל דכיון דהקדרה מותר' ממה יאסור בסוף העירוי ועוד איכא כאן כמה ספיקי שמא אינו מפעפע כלל לפנים כמ"ש בט"ז ס"ק י"ז ע"ש ואת"ל מפעפע שמא מפעפע הכל בפעם ראשון ולא נשאר כלום בקדרה ואת"ל נשאר שמא מעט עד שיש ס' וע"ש בש"ך ס"ק כ"ז וע"ש בש"ך סימן צ"ח ס"ק ח' שכתב דהא דלא ידעינן כמה נפיק לא חשבינן לספק ע"ש מ"מ כאן אפשר לצרף להקל דבס"ס אינו מזיק כ"כ מה שהוא חסרון ידיעה כמ"ש בש"ך סימן נ"ג ס"ק ט"ו ע"ש ועוד דכאן אין כלל מי שיודע כמה נפיק מן החלב בתבשיל הראשון וכמה פליט עכשיו וא"כ אפילו לסברת הר"נ שכתב שם דכל אחד ישער במה שנראה בעינו אפשר דלא שייך כאן ומ"ש בש"ך סימן צ"ב ס"ק כ' דאפי' נפלה טפה נגד הריקן אם עירה בצד שנפלה הטיפה ויש בתבשיל ס' מותר בדעבד אלא דלכתחילה אסור לערות באותו צד דאין מבטלין איסור להתחילה ע"ש צ"ע ואפשר דמיירי דמער' הכל בפעם אחת וא"כ לעול' יש ס' וע"ש בש"ך סימן צ"ד ס"ק ב' דמייתי גם מטעם ס"ס כמ"ש:
ט
אם בשלו בשר עוף בקדרה ויש ספק אם נפל לתוכו חלב מותר דספיקא דרבנן לקולא כמ"ש בש"ך סימן צ"ח ס"ק ד' ודווקא אם אין הקדרה בן יומא מבשר ואם בשלו בקדרה זו בשר בתוך מעת לעת לנפילת החלב אסור דהוי ספיקי דאורייתא אבל אחר מעת לעת אפשר שמותר לבשל בה בשר ע"ש בש"ך סימן ק"י בדיני ס"ס ס"ק י"ט דכאן נמי הוי ספ' בקדרה עצמה דהקדרה היתה מותר' לגמרי ויש ספק אם יש בה איסור כלל א"כ דמי לאיסור דאוריית' שנפל לב' קדרות ואינו ידוע לאיזה ויש בקדרה רוב אך לא דמי כ"כ דשם לא היה מעולם בקדרה זו איסור דאוריית' אבל כאן בתוך מטת לעת היה אסור לבשל בקדרה בשר מדאורייתא וא"כ י"ל דמקרי מצד אחר בא לו שהוא מדרבנן וע"ש בפר"ח שכתב בספק טרפה שנתבשלה בכלים אסורין אחר מטת לעת וכתב הטעם שהרי סכלים בתוך מעל"ע נאסרו מחמת ספיקא דאורייתא ואח"כ אנו באין להתירן מצד אחר בכה"ג לא נדונם בספיקא דרבנן עכ"ל מ"מ והכא לא נקרא על הקדרה איסור אפילו בתוך מעת לעת דהא לכל הדברים הוי ספיקא דרבנן אם יש בה בליטה מפגם בשר בחלב אלא בשר היה אסור לבשל בה וכן אין לתחוב בבשר עוף שיש בו ספק אף של בשר בן יומא ואם תחבו אם אין ס' הכל אסור ואם יש ס' התבשיל מותר ודין הכף כדין הקדרה כמ"ש ואם בשלו בשר עוף בקדרה של חלב ויש ספק אם הקדרה בן יומו או לא התבשיל מותר דהוי ספיקי דרבנן והקדרה אסורה ויער' לקדרה אחרת של בשר אפילו בן יומו מבשר דהא ליכא כאן איסור דאוריי' דדגי' שעלו בקער' של בשר מותר לאכלן בחלב אלא שאנו מחמירין לכתחילה כמ"ש בסי' צ"ה וכ"ש לשומו בכלי של אחד מהן אפילו שניהן בן יומו ודרך עירוי אין קפידה כ"כ כמ"ש בש"ך בסימן צ"ה ס"ק ה' ואם חממו בשר עוף בקדרה של חלב בן יומו וספק אם היה היד סולדת בו גם הקדרה מותר:
י
בש"ך סימן צ"ד ס"ק ד' ונראה דמה"ט כתב הטור ב' פעמים ע"ש לפי מ"ש בש"ך ס"ק כ"ב דלהב"י נעשו המים נבילה היכא שהיה הקדרה בלוע מבשר בחלב ע"ש א"כ הכא אפילו תחב כמה פעמים נעשה נבילה וכן מ"ש בש"ך ס"ק כ"ג שהיה בלועין כולן מחלב להבית יוסף אפילו ידועה כמה בשר בחלב נבלע בבצלים נעשו כל הבצלים נבילה כמו המים:
יא
בט"ז סימן צ"ז ס"ק א' מזה נראה לי דמדוכה ע"ש וכ"כ במ"א סימן תס"ז ס"ק מ"ה ביין לבן שהוכה' המראה דאסור לתקנו בחלב שמא יבא לשתותו עם בשר וע"ש נראה דה"ה במים ומלח הרבה [דמועט אפילו פת מותר ע"ש] מי שאין לו שני כלים מיוחדים ע"ש בט"ז סימן צ"ה ס"ק י"ח אך צ"ע דמנא להו ללמוד זה מפת דהא בגמרא לא נזכר איסור זה אלא בפת ואין ללמוד מפת לשאר דברים כמ"ש בש"ך סימן פ"ח ס"ק ב' ע"ש ואע"ג דלהעלות על השלחן לא גזרו בשאר איסורין אלא בפת ובבשר בחלב גזרו בכל הדברים משמע דבבשר בחלב דמי כל הדברים לפת מ"מ י"ל דלהעלות על השולחן הוא גזירה קרובה דיש למגז' טפי דלמא אתי למיכל גזרו אפי' בשאר דברים אבל זה לא הוי גזירה קרובה כ"כ ולא גזרו אלא בפת ע"ש בפר"ח שחולק נמי על הט"ז ע"ש ס"ק א' בפר"ח הנ"ל וע"ש בחולין דף קי"ב ע"א דאף במלח וחומץ חיישינן ואפשר לכתחילה דווקא אפילו נפל לתוכו וודאי וכן לפירש הרמב"ם שם הוי וודאי ואפשר דבאמת להרמב"ם אפילו דעבד אסור אלא דבעל האבעי' דלא ידע בעי אפי' על לכתחילה אבל לפי מאי שהשיב לו אפילו דעבד אסור עוד היה נראה במעט מלח וחומץ דלא ידע בעל האבעיא אם חיישינן שמא יפול ואסור לבשר אלא דהשיב לו אסור דמשמע אפילו להניח ימעט פת מותר ללוש לכתחילה בחלב ע"ש וכל משקה שדרך לשתותו בצמא ועושים ממנו הרבה כגון קוואס אסיר לעשותו חלב או בשר וכן כתב במ"א סימן תס"ז ס"ק מ"ה בד"ה כתב בצמח צדק ואם הוא משקה חמוץ אסור לעשותו אפילו בכלי של אחד מהם דיהיה כבוש כמבושל גמי נ"ט בר נ"ט ולא נותן טעם לפגם בשביל שאינו בן יומו ואם יבשלנו עם הפוכו אסיר אפילו בדעבד ואעפ"י דפת שאפאו עם הצלי מותר לאוכלו לבדו כמ"ש בש"ע י"ד סימן צ"ז ס"ג שם הטעם לכתחילה חיישינן לריחא ולא בדעבד ע"ש בב"י כאן ובסימן ק"ח ובפר"ח שם.
יב
בש"ע ואם היה דבר מועט ע"ש מדברי רש"י נרא' שצרי' לאכלו מיד שכת' מעט מותר ללוש דאכי' ליה מיד בבת אחת ולא משהי לי' דלינשי שנילוש בחלב עכ"ל וכ"כ בהשגת ש"ד בלחם משנה שאופין לכבוד שבת מותר הטעם משום דדבר מועט הוא ונאכל מהר בשבת עכ"ל ולא הזכיר הטעם משום דמשונה משאר פת ע"ש בד"מ לכך נראה דצרי' לאוכלו בו ביום ועי' בהל' מליחה סי' ז' ע"ש וצ"ע אם היה הרבה פת דאסור אם מותר לאכול ממנו מעט כדי סעודה והשאר ימכור לנכרים ומלשון הגמרא והפוסקים שכתבו כל הפת אסיר משמע דאסו' ובסי' נ"ז סעי' כ' שכתב בש"ע אם רבים הנדרסי' אסור להשהות' ע"ש נראה דאם רוצה למכור לכולם לנכרי ולהשאר אחד מותר מדינא דגמרא וצ"ע ובספר כרתי פלתי כתב בשם אביו זקנו שצוה לחלק הפת לבעלי בתי' הרבה לכל אחד דבר מועט עכ"ל ונראה דאין לסמוך על זה דהא אמרו בחולין דף נ"ג ההוא שרקפא דספק דרוסות חנקינהו ושדנהו בנהרא ופריך ולשהנהו י"ב חודש אתו בהו לידי תקל' ופרש"י איידי דהוי בהו טובא לא מצי לאזדהורי בהו ואתי למיכל חד מנייהו עכ"ל וכן פסק בש"ע לחלק בין רבים לאחד ואמאי לזבננהו לישראל אחד אחד או יתן להם במתנה וכן משמע כאן דאמרו כל הפת אסיר' משמע דאין לו תקנה ואם חממו מים בקדרה של בשר ולשו בו פת אע"ג דלכתחילה אסור לאוכלו עם חל' כמ"ש רמ"א סי' צ"ה סעי' א' מ"מ לאוכלו עם בשר מות' דהא אינו נאסר הפת לגמרי הוי דעבד ודעבד לא אסרינן אפי' נתן הפת לחלב כמ"ש רמ"א ובפסחים ד' כ' אמרו מ"ש שמן תרומה טמא ראוי להדליק יין נמי ראוי לזילוף בחדש והא ראוי לישנו אתי בי' לידי תקל' שמן נמי אתי בי' לידי תקלה דרמי לי' בכלי מאוס יין נמי רמי לי' בכלי מאיס לזילוף קבעי לי' בכלי מאוס רמי לי' ע"ש ולפי הכרתי מאי מקשה שמן נמי הא ראוי לחלקו לכל א' מעט וי"ל דעדיפי משני ולכאור' לפי המסקנא דמשני דיין לא מצי למרמי בכלי מאוס לא צריך לשנויי בחדא דאפי' בישן איכא תקלה ולפי הכרתי אתי שפיר דמשום זה אין תקלה דיכול לחלקו לכל אחד מעט לכך איצטרך לתירוץ של הגמרא בחדא וכן מוכח שם דאמר שם אמר ר' ישמעאל אני אכריע בחדש תשפך ובישן תעשה זילוף ע"ש ור' ישמעאל חייש לתקל' ואפ"ה מתי' בישן וצ"ל דיכול לחלקו ודוחק דא"כ הוי ליה לאומרא להזכיר דצריך לחלק ואפשר דזילוף אינו משתהה כ"כ כמו הדלקה ועוד נראה דר' ישמעאל מיירי שיש לו מעט יין דהא רישא דקאמר בשדה תשפך חבל דחיי' אפילו לשהיה מועטת ע"כ הא דקאמר בבית תעשה זילוף במעט מיירי דבהרבה בוודאי ישתהה יותר משדה להבית לבית ע"ש:
במ"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה יין לבן שהוכהה מראיתו ע"ש ונראה דלא חיישינן שמא יבוא לאוכלו בפסח כמ"ש בסי' תס"ז עי' א' בדגן שנטבע בנהר דמותר למוכרו לישראל אפילו הרבה אם מודיעו ע"ש בט"ז ס"ק א' שכתב בשם רש"ל דחיישינן שמא יאכלנו בפסח ולא קייל"ן כן ע"ש וכן בסי' תס"ו סעי' ד' אסור לאוכלו אלא ירקדנו וישמרנו עד אחר הפסח ולא חיישינן שמא יאכל וכן בסי' תס"ז סעי' ב' ברמ"א וכן בסי' תמ"ב סעי' ה' בגבינות ובמ"א שם בחומץ ובדבש לא אסרו שם אלא באכילה ולא כתבו שאסור לעשות כן שמא יאכל ע"ש וכ"ש אם יתן היין בכלי חמץ בוודאי בדילי מיני' אבל מ"ש הצ"צ שמא ישתה עם בשר נראה דחיישינן לזה כמ"ש בשבת ד' י"ד שמא יאכל דברים טמאים ושדי משקין דתרומה לפומיה ע"ש ולכאור' נראה דפת שנילוש עם חלב מותר למכור לנכרי אפילו שלם ולא חיישינן שמא ימכרנו לישראל דהוי ס"ס שמא לא ימכרנו ואת"ל ימכרנו שמא לא יאכל עם בשר וכמ"ש במ"א סי' תס"ז ס"ק ב' ע"ש ואפש' דהכי לא הוי ס"ס כ"כ דדרך הוא לאכול הפת עם כל דבר ואם נתערב חלב בעיסה אם מותר להוסיף מים וקמח לבטל בס' נראה מדברי המ"א סי' תמ"ז ס"ק ה' דאסור שכתב שכוונתו לתקן היין ע"ש אבל כאן אין תיקון וע"ש במ"א סי' תס"ז ס"ק ד' וע"ש בש"ע י"ד סי' ק"ט סע"ב ואין בו משום מבטל איסור כיון שכל אחד בפני עצמו מותר ע"ש ואם אפה הרבה פת בחלב אם מותר למכור לנכרי ולשייר לו מעט כדי אכילה אחת נראה דאסור וכן משמע מדקדוק לשון הגמרא שאמרו ואם לש כל הפת כולה אסור והוא כפל לשון ע"ש בזבחים ד' צ"ה ובב"מ דצ"א ובפסחי' אלא לאוריי דכולו אסו' כמ"ש בט"ז סי' ש"פ ס"ק א' דצריך שיבטל רשו' לכל אח' ולא מהני לכולכ' דרובו ככולי ולכ' אנו אומרי' מלוך על כל העול' כולו בכבודך ע"ש:
יג
בש"ע י"ד סי' ק"ט סעי"ב יבש ביבש שנתבטל חד בתרי ונתבשל אסור ומותר להוסיף עד שיעור ס' ואין בו משים מבטל איסור ע"ש לפ"ז אם אפה מעט פת עם חלב בענין שהיה הפת אסור כמ"ש בס' צ"ז מותר להוסיף קמח ומים עד ס' אעפ"י שעכשיו יהיה הפת מרובה ויהיה מותר לאוכלו בחל' דנתבטל בס' ואין בזה משום מבטל איסור דכל אחד בפני עצמו מותר ואפי' היה פת הרבה עם חלב הרבה אפשר דמותר להוסיף עד ס' ואין בזה מבטל איסור דהא לא מבטל שים איסור ואין כאן איסור דהחלב הוא היתר גם הפת אלא דהחכמים אסרוהו משו' גזיר' ועוד דיכול לאפות הפת בשינוי דמות' ונראה דלא דמי כלל דשם כיון דנתבטל חד בתרי ביבש דאפילו יאכלם כל אחד בפני עצמו יאכל האסור אלא שהתורה התירתה אבל כאן עכשיו אין שום איסור אלא עכשיו הוא רוצה לבטל ולבא לידי איסור וע"ש במ"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה ובסי' תס"ז ס"ק ד' ע"ש:
יד
כתב בש"ע י"ד סי' צ"ה סע"א וכן אם הי' הכלי שנצלו בו אי שנתבשלה לפגם נוהגין היתר לכתחילה לאוכלו עם המין השני ע"ש אבל לכתחילה אסור לבשלן בכלי של חלב שאינו בן יומו לאוכלו עם בשר כ"כ באו"ה שכתב ומיהו אם נתבשלו הגצים או הירקות בכלי ש"ב שאינו בן יומו וכן דג שנצלה בשפוד של בשר שאינו ב"י מותר לכתחילה לתנם בחלב אליבא דכ"ע ואעפ"י שהוא לכתחילה גמור וכן אם הוחמו בדעבד מים נקיים בקדרה נקייה של בשר שאין ב"י מותר ללוש אותן לכתחילה בשל חלב או איפכא עכ"ל וכ"כ שם אח"כ מעשה בבשר שלא הודח הדחה אחרונה ונפל ליורה מתחת ולא היה ס' נגד הבשר אלא נגד המלח והשיב שלא נאסר היורה כיון שהי' ס' נגד המלח ואחר מעל"ע חממו בה מים ולשו בהן מותר לאכול הפת אפילו בחלב אעפ"י שלא היה ס' נגד הבשר מ"מ אין במים כי חם נ"ט בר נ"ט ומאחר שהוחמו כבר היה מותר ללוש בהן אפי' לכתחילה ולאכלו בחלב אבל אם היתה ב"י היה אסור לאוכלה בחלב אפי' בדעבד פירו' לאחר שנאפה דהוי כבצים שנתבשלו בקדרה של בשר ב"י שאנו אוסרין לכתחלה לתנן בחלב עכ"ל וכ"כ בכלל ל"ג לכתחילה וודאי אסור ללוש במים שהוחמו ככלי של א"י אפילו לא נשתמש בו הא"י במעת לעת בוודאי דאין מתירין נ"ט לפגם של גוים במים גרידא אבל בכה"ג בשל הית' היכי שנתחממו כבר ודאי מותר ללוש בהן לכתחילה לאכול בהן הפוכו עכ"ל ואין לומר דלא כתב האו"ה דעבד אלא במים דאפי' אחר שנתחממו הוי לכתחיל' כיון שלא לש בהן וכמ"ש בש"ע סי' קכ"ב סעי' ו' אבל בתבשיל אחר שנתבשל הוי יותר דעבד מותר אפי' לכתחילה לבשל דאין נראה לחלק לכתחיל' לבשל בין מים או תבשיל דדוקא אחר שהוחמו שייך לומר דבמים אין פסידא והוי לכתחיל' כמ"ש בסי' צ"ה סע"ג או שאר טעמים אבל לכתחילה לבשל מה לי תבשיל או מים ועוד דהא רש"ל מחמיר אפי' נתבשלו כבר בקדרה של בשר אינו ב"י כמ"ש בט"ז אלא שאנו סומכין על רמ"א די לנו שנסמוך על מה שמתיר רמ"א בפירוש דהיינו בנתבשלו כבר אבל לבשל לכתחילה אפשר דמודה רמ"א לרש"ל ולכאורה היה נראה דמותר לכתחילה להחם מים בקדירה של בשר ב"י וללוש בו פת לאוכלו עם שר ולא חיישינן שמא ישכח ויאכלנו עם חלב דהא אפילו יאכלנו עם חלב ליכא איסור בזה בדיעבד וכמ"ש בט"ז סי' צ"א ס"ק ח' וס"ק ז' ע"ש ואפש' דחשש' זו דפת שמ' יאכלנו עם חלב הוא חמור דהא בסי' ב' סע"ב גבי מומר אוכל נבלות לתאבון דאסור ליתן לו לכתחילה לשחוט על סמך שיבדקנו בסוף כיון דאסור בדעבד כמ"ש בט"ז שם ס"ק ד' ע"ש ואפ"ה אם נתן לו מותר לאכול משחיטתו ולא אסרינן לגמרי משום שמ' ישכח ובפת הנילוש עם בשר אסו' לגררו שמא ישכח ויאכלנו עם חלב אלא ודאי דחששא זו קרובה היא וחמורה יותר לכך נוכל לומר דאפילו היכי דבדעבד מותר אסור לעשות לכתחילה דודאי יאכלנו עם חלב:
טו
אם נתערבה קדרה של בשר בתוך כלי חלב וידוע שבשלו בה חלב אך אין יודעין אם היתה בן יומו כשבשלו בה חלב כל הכלי חלב מותרין ואפ' התבשיל הראשון של חלב כשר כמ"ש בסי' קכ"ב סע"ז כשם שסתם כליהם של עכו"ם אינן בן יומן כך סתם כלים שלנו ע"ש והטעם משים ס"ס ע"ש וכת' בט"ז שם ס"ק ד' דאם בשל דבר חריף אסור ע"ש ולכאור' היה נראה דאפי' דבר חריף מותר כיון דאיכא ספק דלמא הי' התבשיל הראשון בו לפגם דודאי אפי' בתבשיל חריף איכ' כמה דברי' בו לפגם אלא דאינו בן יומו לא הוי לפגם ובספק מותר כמ"ש בסימן צ"ו סע"א ומה"ט כתבו בסי' קכ"ב דאם הניחו כלי ביד נכרי ושהה מעל"ע מותר מטע' ס"ס כמ"ש בש"ך שם ס"ק ח' ומשמע דהכלי כשר לכל מילי ואפי' לדבר חריף דהא לא כתבו הפוסקים שם דיזהר שלא יבשל בקדרה דבר חרי ע"ש ואע"ג דבדבר חריף לא הוי ס"ס וצ"ל כמ"ש דספק א' מהני ואם נתערבה קדרה של בשר בתוך כלים של חלב ואינו ידוע אם נשתמשו בה שום דבר לחלב לכאורה נראה דגם הקדרה זאת מותרת לאחר שהיית מעל"ע כמו בהניח כלי' ביד נכרי דמות' משום דהעמד הכלי על חזקתי ואימ' לא נשתמשו בו ואת"ל נשתמשו הוי לי' פגומה כמ"ש בש"ך שם וכמ"ש בסי' צ"ה סע"ג וע"ש ובמנ"י סי' נ"ח ס"ק כ"ט ע"ש:
טז
כתב בש"ע י"ד סי' צ"ה דגים שנתבשלו והמנהג לאסור לכתחילה ע"ש נראה אם מים בקדרה חולב' ואח"כ לקחו המים מן הקדרה ובשלו באותן מים ירקות בקדרה אחרת חולבת שאינה בת יומא מותר לאכול הירקות עם בשר דהא כת' ברא"ש בשם סה"ת דאפי' נימא נצלו לא אבל נתבשלו מותר דאיכא ג' נותן טעם החלב בקדרה והקדרה במים והמים בירק וגמגם בדבר דאיכא למיחש שיש לחוש לפי שהירק והקטניות נוגעים בקדרה ובולעים מן הקדרה עצמה עכ"ל וכאן לא שייך זה ובודאי איכא ג' נותני טעמים וע"ש בש"ך סי' צ"ד ס"ק ט"ו דבג' נותני טעמים לכו"ע שרי וכ"ש אם לא בשלו הירקות בהן אלא עירו המים על הירקות דמותר דהא כ' הרא"ש דעלו מותר אע"ג דבלטו כדי קליפה בבליעה מועטת התירו נ"ט בר נ"ט ע"ש וה"נ הוי בליעה מועטת אעפ"י שיש לומר שיש חילוק בין אם לכתחילה לא קיבל אלא מעט דליכא במים שום טעם כלל אבל הכא קבלו המים טעם כמ"ש הרא"ש שם אבל נתבשלו ונבלע כל טעם הבשר שהיה בלוע בקדרה אסיר לאוכלו בכותח עכ"ל אע"ג דהשתא לא נבלע אלא כדי קליפה מ"מ טעם ממש הוא מ"מ אפשר שיש להקל וכן אם נבלע בשר בקדר' כדי קליפה כגון שעירו לתוכו רותח ואח"כ בשלו בו ירקות אעפ"י שלא היה בו ס' נגד קליפת הקדרה כמ"ש בש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ה ע"ש אפ"ה מותר לאכול עם חלב דבליעה מועטת היא ולכאורה קשה על הרא"ש היכי כת' דבבשו' הוי ג' נותני טעמים הא בודאי בירקות נבלע מן המים גופייהו וכשאוכל הירקות עם בשר אוכל המים גופייהו דהוי טעם שני (ודוחק לומר דכוונתו שינגבו הירקו' קוד' דא"כ הוי לפר') וצ"ל כיון דבליעה מועטת היא לא גזרו וא"כ מוכח מזה דבבליעה מועטת לא גזרו לעולם:
יז
אם בשלו ירקות או קטניות עם בשר ותחבו לתוכה כף של בשר ואח"כ תחבו הכף לחלב ויש ס' נגד הכף הכף אסור והחלב אעפ"י שהיה שיורי מאכל על הרף ונשאר בחלב א"צ להתירה כמ"ש בט"ז סי' צ"ו ס"ק ה' ובש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"א ע"ש ואין לחלק דדווקא התם שנחתכו הבצלים בסכין דלא נבלע בבצלים אלא טעם של סכין אבל כאן בלעו הירקות גוף הבשר דהא למ"ד אפשר לסוחטו מותר גם זה מותר כמ"ש בש"ע סי' צ"ב סע"ד כזית חלב שנבלע בחתיכה ע"ש וכן בחולין דף ק"ח גבי טפת חלב שנפלה על החתיכה אעפ"י שנבלע גוף החלב בחתיכה אמרו שם דלמ"ד אפש' לסוחטו מותר יותר וכן אם בשלו הירקות תחילה עם חלב אעפ"י שנבלע גוף החלב בהן א"צ להסירן אלא שיש אחרונים חולקים על הט"ז דמנא לן שנסחט מהבצלים לגמרי ע"ש בב"י סי' ק"ו שכ' דחיישינן שמא נשאר כדי נתינת טעם ע"ש מ"מ בבצלים אפש' לסמוך על הט"ז ומהר"ם דאיכא ס"ס שמא לא היה מעולם טעם בבצלים כמ"ש בסי' צ"ו סע"א או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר ע"ש ואת"ל היה בו טעם שמא נסחט ממנו ולא נשאר כדי נתינת טעם וגם איכא ב' לשונות ברש"י אי מיירי דווקא בסכין שאינו מקונח או אפי' במקונח ע"ש בפר"ח סי' צ"ו ס"ק א' ע"ש גם איכא דעות דדוקא בבן יומו אסור וגם איכא דעות דסברי אפשר לסוחטו מותר ואפי' אותה חתיכה מותר לכך יש להקל קצת אבל אלו הירקות שבלעו בודאי הרבה מגוף הבשר דודאי צריך להסירם כיון דאנן פסקינן דאפשר לסוחטו אסור א"כ חיישינן שמא נשאר בהם כדי נתינת טעם
אבל תחב הכף למאכל עב שאי אפשר להסיר מותר כמ"ש בסימן ק"ד סעיף א' ע"ש:
יח
כתב בש"ע י"ד סי' פ"ז סע"ג ובשר חיה ועוף אפי' בחל' טהורה מותר בבישול ובהנאה ע"ש נראה דמותר לבשל בשר לנכרי בקדרה של חלב שאינו בן יומו דכל שאינו אסור אלא מדרבנן לא גזרו בבישול ובהנאה ע"ש בש"ך ס"ק ב' אע"ג דאסרו שם מפני מראית עין ע"ש סע"ד ברמ"א כאן ליכא מראית עין דמי יודע אם הוא קדרה של חלב או של בשר ואפי' באותן שהן אסורים אפי' דעבד מדרבנן לא גזרו בבישול ובהנאה כ"ש בזה דאינו אלא לכתחילה מ"מ נראה דיש להחמיר דהא כתב רמ"א סעיף ו' דאסיר לחתות האש תחת קדרות של נכרי אע"ג דסתם כלי נכרי אינו ב"י ואם היו מבשלים בו איזה דבר מותר ואפ"ה אסור לחתות וכתב שם בש"ך ס"ק י"ח דה"ה שא' דברים ע"ש אע"ג דדבר המתבשל בו מותר כמ"ש סי' קי"ג סע"ב ע"ש אפ"ה אסרו לחתות ע"ש ואפשר משום דמתחילה היה חלב גמור החמירו בו קצת:
יט
אם בשלו עגולים מעיסה ואח"כ שפכו חלב לתוך הקדרה רותחת כנהוג ואח"כ נמצא בתוך עגול אחד חתיכה אחת בשר ואין בעגול לבדו ס' נגד הבשר נראה דאמרי' חתיכה נעשה נבילה וצריך ס' נגד כל העיג' כמו בכל אסור דבוק דלא בעינן שיהא דבוק בתולד' כמ"ש בט"ז סי' צ"ב ס"ק י"ב ע"ש וכאן אין הרוטב יכול לבא בכל צד וחיישינן שמא נשאר העגול הזה לבדו בסוף הרוטב או הוציאו לבדו כמ"ש בט"ז שם הטעם בכל אסיר דבוק וצריך ס' נגד כולו מדאורייתא דלא ידעינן כמה חלב בלע וכל החלב נעשה נבילה מדאוריית' אעפ"י שיש לומר דלא בלע חלב אלא לפי ערך שיש חלב בקדרה דרך משל שיש ג' חלקים תבשיל וחלק א' חלב נמצא שאין חלב בעגי' אלא רביע מ"מ גם התבשיל והעגי' גופיה נעשה נבילה אע"ג דהיתר הוא מ"מ זה הוי מדרבנן כמ"ש בפר"ח סי' צ"ד ס"ק כ' בפיסקא המתחלת ועדיין נשאר לי לבר' ע"ש וכן לטעם שכתבו גבי אסור דבוק שממהר לבלוע יותר ע"ש בטור י"ד סי' ע"ב גבי לב עוף ע"ש שייך גם כאן ואע"ג דכאן לא היה אסור מעולם דכשעשו העגולים ונתבשלו היו עדיין היתר ולא נאסרו אלא כששפכו לתוכן חלב לא דמו לבצלים הבלועים מבשר ובשלם בחלב דאפי' הבצלים מותרים כמ"ש בט"ז סי' צ"ו ס"ק ה' ע"ש דשם לא הוי אלא אם אסו' בלוע ונסחט לגמרי ונעש' אסו' אלא דבדבר אסור כיון שנקרא עליו שם אסיר לא יחזור להתירו כמ"ש בש"ע י"ד סי' ק"ו ובטור שם אבל כאן לא נקרא שם אסור עליו אבל כאן שנשאר ממשות הבשר בתוך העגול לא שייך דבר זה ע"ש במ"ח סי' תמ"ז ס"ק ל"ח דאף בבצלים לא נסחט לגמרי אלא דבטל בס' ע"ש וכאן לא שייך זה כי אין בעגול ס' נגד הבשר שבתוכו:
כ
קדרה של בשר עם מים והקדרה בת יומא ונשפך חלב בחוץ על הקדרה אסיר הכל אפי' להש"ע דמתיר קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בסי' צ"ה סע"ג היינו דסבר דאין מתערבין פליטת הבשר והחלב בלי אמצעות המים ע"ש בב"י אבל כשבא בליעת החלב לדופן הקדרה נאסר שם בטעם הבשר המובלע בקד' וכן בליכ' טעם הבשר המובלע בקדר' נאסר משום חלב ואח"כ באים שניהם למים ואוסרים אותם א"א כלל לבא כל טעם בפני עצמו למים כיון שכבר נתערבו בדופן הקדרה וזה פשוט:
כא
אם נתנו שומן בכלי שני ותחבו בו כף של חלב להט"ז בסי' צ"ה ס"ק י"ב מותר ולרש"ל יש לאסו' וע"ש בט"ז סי' ק"ה ס"ק ד' והכא שאני שהשומן נתמחה בתוך המים והוי כרוטב של בשר כמ"ש ביש"ש סי' ס"ד אכן אם יש באחד שיורי מאכל אין בנו כח להתיר לכתחילה משום דהשיורי מאכל יתמחו בתוך המים ויהיו המי' נחשבי' כאלו
הן גופה רוטב של בשר שהוא כלי שני ויבלע בכלי עכ"ל. בש"ע י"ד סי' צ"ה סע"ב בהגה וכן אם היה הכלי שנצלו בו או שנתבשלו לפגם ע"ש אבל לכתחילה אסור לבשל אפילו בכלי שאינו ב"י כדי לאוכלו עם המין השני כך מפורש באו"ה כלל ל"ד דין ו' שכתב וכן אם הוחמו בדעבד מים נקיים בקדרה נקיה בל בשר שאינו ב"י מותר ללוש אותן לכתחילה לשל חלב או אפכא עכ"ל ומ"ש שם למטה ס"ק ב' דאין להתיר נותן טעם לפגם לכתחילה שעדיין לא התחי' הנאתן שהרי לא הוחמו לשתיה אלא לאפות ולענין זה הוי לכתחילה מהרא"י ז"ל סי' נ"ח עכ"ל אין לו ענין לכאן דשם מיירי שהוחמו המים בקדרה של נכרים שאינו ב"י כמ"ש בש"ע ס' קכ"ב סעיף ו' בהגה ע"ש ואפשר דכוונתו לתרץ למה להאו"ה להתיר מכח שני טעמים דהוי נ"ט לפגם וגם נ"ט בנ"ט ולא התיר משום נותן טעם לפגם לחוד לכך כתב שזה אסור לכתחילה:
מ"ש רמ"א בסי' צ"ה סעיף ג' אבל אם עירה מים רותחים שאינן של בשר ולא של חלב על כלים של בשר ושל חלב ביחד ע"ש באחרונים דפליגי על רמ"א אבל אם היה ספק אם היו רותחים או לא מותר דהו כעין ס"ס שמא לא היו רותחים ושמא קייל"ן כרמ"א וע"ש בש"ך שסבר קצת כרמ"א גם במנחת יעקב כתב דבהפסד מרובה מותר ע"ש כלל סי' נ"ז נ"ח במנחת יעקב ס"ק כ"ב כ"ג ע"ש:
כב
פעם אחת היה חלב חמוץ בקדרה למטה ובשר מלוח בקדרה למעלה והקדרה של בשר היה שבור ונטף לתוך החלב ואינו ידוע אם היה ס' נרא' דמותר דבלא בישול אינו אסור אלא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ח סע"ב גבי נשפך מין במינו ע"ש בט"ז סי' ק"ה ס"ק ג' דמייתי ראיה מנשפך לספק כבוש בבשר בחלב ע"ש בפר"ח סי' צ"ח ס"ק ט' אם קטן או נכרי נתן דם בקדרה ואינו ידוע כמה נתן אם יש ס' מותר דדם שבשלו דרבנן ע"ש בסי' צ"ח בש"ך ס"ק ז' ע"ש בש"ך ע"ש בפר"ח הנ"ל שהסכים להש"ך ואפי' הט"ז שמחמיר כרמ"א שם בסי' צ"ח סוף ס"ק ה' ע"ש נרא' דמודה בהא דהא גבי ספק כבוש לא גזרי' בבשר בחלב אטו בישול שהוא דאוריי' כמ"ש בסי' ק"ש סע"א בהגה אלא ודאי דווקא דרך בישול שהוא דאורייתא גזרינן אפילו בבשר עוף דבקל יטעו בין בשר לבשר כמ"ש בט"ז סי' פ"ז ס"ק ה' ע"ש אבל בכבוש לא גזרינן מיהו אסור לבשל את החלב דיחזור לאסור דאורייתא ע"ש בס' פרי מגדים סי' ק"ה במשבצות זהב סוף ס"ק ב' בשם הגהת או"ה דחתיכה כבושה אסור לבשלה ע"ש והקדרה פשיטא דמותר' דמוקמינן לה אחזקת כשרות כמ"ש בש"ך סי' ק"ז ס"ק ב' ובסי' קכ"ב ס"ק ח' ובט"ז שם ס"ק ח' העמד היורה על חזקתה ע"ש מיהו ביומו אסור לבשל דיחזור לספק דאורייתא אלא ישהנה עד שתהא לאחר יומא דאז אפי' יבשל ספק דרבנן הוא ואפי' לאותן הסוברים דספק אסור תורה שנתבשל בכלי לא מהני שישהנה מעת לעת ותהיה ספיקא דרבנן דכיון דהאסור מצד עצמו דאוריית' אלא שמצד אח' בא לו שהוא דרבנן כמ"ש בש"ך בסי' ק"י בדיני ס"ס ס"ק י"ט ובספר תורת השלמים בדיני ס"ס ס"ק ל"ח ובבית לחם יהודא בדיני ס"ס ס"ק כ"ד ע"ש דכאן לא היה מעולם אסור דאורייתא כיון דלא נתבשל בקדרה זו בעודה בת יומא והייתה ראויה הקדרה זו לכבישה להניח בה מאכלים ומשקים קרים דמותרים מן התורה ע"ש:
כג
פעם אחת לשו עיסה לבשל' בחלב ומצאו בה פירור קטן של בשר שפררו בשר מבושל שם אם מותר לבשלו עם חלב דשמא יש בה עוד פרורין וחצי שיעור אסיר מן התורה ולומר שהוא בטל בעיסה ואפשר דבדוחק יכולים לבר' והפירור בעיסה הוי כמו יבש בלח דאינו בטל ע"ש בש"ע י"ד סי' ק"ד בט"ז ס"ק א' ובש"ך ס"ק ג' ע"ש נראה דלא חיישינן שמא נפל יותר דאפי' אם ימצא ג' פרורי בשר לא חיישינן ליותר כמ"ש בש"ע א"ח סי' תס"ז במגן אברהם ס"ק י"ב ע"ש ובחק יעקב שם ס"ק כ"ה חלק על המ"א דאפי' באתי מעלמא חיישינן ע"ש ומה שהבי' ראי' ממצא ג' הרי זה שכונת קברו' ע"ש אפש' דאין ראי' דשם אמרינן מסתמא עשאהו לבה"ק לכך חיישינן ליות' נמי כיון שעשאוהו בית הקברו' דרך לקבור שם הרבה ולא שייך כך הכא ומ"מ באחד לכ"ע לא חיישינן ליותר כמ"ש בש"ע י"ד סי' פ"ד סעי' ט' ע"ש אך אם
אין קפידא כלל לבשלו בקדרה של חלב נכון לבשל העיסה בקדר' של בש' שמא נשארו מפירור זה פרורין קטנים וחצי שיעור דאסור מן התורה אין לו שיעור ע"ש בש"ע א"ח סי' תמ"ז סע"ד בהגה אבל דבר שיש מתירין לא היי כמ"ש בש"ך סי' צ"ט ס"ק כ"ב דמותר לכתחילה ליתן מן המים לתבשיל ע"ש אע"ג דיכו' לאכו' בלא בש' ע"ש בש"ך סי' ס"ט ס"ק נ"ו ע"ש הכא נמי כאן לחלב לא נאסר מעולם ע"ש:
כד
פעם אחת טגנו קרעפליך עם מעט חמאה בסקאווראדע של בשר שאינו ב"י דהיינו שבעי"ט לא טגנו בו עם שומן אבל בשאר הימים בכל יום טגנו בו לתינוקות עם שומן ולא היתה נקייה אם היה חמאה כ"כ שנחשוב לבישול מותר הכל דוודאי יש ס' בכל הקרעפליך נגד השומן הדבוק כמ"ש במנחת יעקב סי' נ"ז נ"ח ס"ק י"א י"ח בשם או"ה ע"ש ומ"מ צריך לשאול אם היה הכלי מלא דאם אינו מלא הוי כמי הדחה שכתב שם במנ"י דודאי ליכא ס' והטעם דאינו מלא דאם לא כן מאי שנא מי הדחה מתבשל דעל ידי נענוע הכלי נוגע בכל הדפנות ליכא ס' ואפשר שיש לזה דין פשטידא דהוי בין לקולא בין לחומר' כמ"ש בש"ע י"ד סי' ע"ח סע"א בהג' וצ"ע כי אנחנו לא נדע ענין הפשטידא ומאיזה טעם הוא כבישול וע"ש באו"ה סי' ט"ו דין ה' ואפי' יש מעט חמאה והוי כאפיה או צלייה מ"מ כיון שמה שבעין על הסקאוורדע הוא שומן מפעפע בכולו וסגי בס' כמ"ש בש"ע י"ד סי' ק"ה סע"ה ע"ש אלא דמ"מ נאסר כדי נטילה להש"ע וע"ש בש"ך ס"ק ט"ו שיש שאין מצריכים נטילה ע"ש בט"ז סי' צ"ד ס"ק י"ג דכנגד שמנונית הסכין יש ס' בכדי קליפה ע"ש וא"כ הכא נמי נגד שמנונית שיש על הכלי יש ס' בכדי קליפה באותם שנגעו בכלי ואפשר דבכלי זו דבוק שמנונית יותר מעל הסכין דבסכין אינו נדבוק שמנונית אלא דרך חתיכה אבל בכלי זו היה שומן ונרתחבו ונדבק בו יותר ומ"מ לענין צירוף ס' אפשר דלא מצרפינן לכולה דאין הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה אפילו בדבר שמן לקולא רק לחומרא דלכך בסי' ק"ה בסע"ט גבי מליחה בעינן בכל חתיכה ס':
ע"ש בט"ז בסי' ק"ה ס"ק כ"ב ואפשר דעכ"פ בכל חתיכה יהיה ס' נגד הדבוק בכלי ואע"ג דצריך נמי נטילה או קליפה בטלים הם חד בתרי באמצעים שאין נוגעים בכלי דהם מותרים בוודאי אם הוא באותו ענין דהאמצעים הם יותר מהנוגעים בכלי דכיון דלא נאסרו אלא כדי נטילה או קליפה לא הוי חתיכה הראויה להתכבד אע"ג דבשר בחלב הוי אסורה מחמת עצמה והוי חתיכה הראויה להתכבד ע"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז ועוד אפשר דקרעפי' אחת לבדה לא הוי חתיכה הראויה להתכבד דאין דרך לכבד באחת ועוד דהעיסה שעל הבשר אין אסורה מחמת עצמה הוא מחמת שבלוע בה בשר בחלב ולא הוי חתיכה הראויה להתכבד ומעט מזער בשר שיש בכפלי העיסה בודאי אין ראוי להתכבד אלא כל היכי דבטל חד בתרי צריך לאוכלה כדין יבש ביבש דבטל חד בתרי כמ"ש סי' ק"ט סע"א דאדם אחד אסור לאוכלם ע"ש וכן מ"ש בסי' ק"ז בש"ך ס"ק א' בט"ז דמעט הדגים שנאסרו בטלים חד בתרי צריך לאכלם כדין חד בתרי מ"מ צריך לשער כמה היה דבוק בסקאוורדע וגודל החתיכות יש בכל חתיכה הנוגעת בכלי ס' בה לבדה ע"ש:
כה
בש"ע י"ד סי' צ"ד ס"ה בהגה ע"ש ובש"ך ס"ק י"ח ובט"ז ס"ק ח' ע"ש נראה דהוא הדין אם שניהם אינם בני יומן אם אין ס' נגד הכף אין לאוכלו לא עם בשר ולא עם חלב דהוי לכתחילה ואין טעם כלל לחלק בין אם היה הקדרה בת יומא שאסור לאוכלה במינה או שאינה בת יומא ואדרבה גרע טפי דכשהקדרה ב"י הוי קצת כדעבד דהא אם היה חלב בקדרה ותחבו כף שאינה ב"י בוודאי לא היו איסרים את המאכל דהוי דעבד אפי' נתנו חלב אח"כ בקדרה הוי דעבד אם לא שנתן במזיד לא מקרי דעבד ע"ש בסי' צ"ט סע"ה ואע"ג דהכא קיל הרבה מאסור דרבנן מ"מ במזיד לא מקרי לכתחילה וצ"ע וכן מ"ש בסי' צ"ה סעיף ג' בהגה והמים נוהגים בהם אסור ע"ש ה"ה בשניהם אינם בני יומן דאין טעם לחלק בין זה לזה דהא מ"מ יש בהם פגם בשר בחלב:
כו
פעם אחת נמצא מעט שומן חי בתבשיל של חלב דבוודאי היה יותר אלא שנימוך בתוך התבשיל
דדרך שומן חי כשנתבשל נחסר הרבה ואעפ"י שעכשיו יש ס' שמא מתחילה לא היה והשומן שנימוח נשאר בתוך התבשיל ולא שייך כאן לומר אטו דאסורא נצטמק דהתירא לא נצטמק דהשומן נשאר בעין בקדרה ולא שייך לומר לא מחזקינן אסורא לומר שהיה יותר כמ"ש ברש"י בחולין ד' מ"ח ע"ב בד"ה לחבירו איתמר ע"ש דכאן ודאי היה יותר ע"ש בספר תורת השלמים בשאלה ט"ז בעצם חלול שנמצא בתבשיל של חלב חיישינן שמא היה מוח ונימוך בתוך התבשיל ע"ש כ"ש בנידן דידן לכן יש לצנן התבשיל וליקח מלמעלה השומן ולשער אם יש בו ס' דהא בלאו הכי צריך לצנן כמ"ש בש"ע י"ד בסי' צ"ח סעיף ד' ברמ"א ע"ש גם כיון דנוכל לעמוד על הדבר אם יש ס' או לא לא סמכינן על סברא דלא מחזקינן אסורא אלא דאפי' יהיה ס' לאחר שנקלט השומן מן התבשיל צונן קשה הדבר להקל דשמא היה עוד יותר ונתערב בתבשיל דאינו מוכרח שיקרש כל השומן ויהיה צף למעלה צ"ע אם יש לסמוך שכל השומן נקרש וצף למעלה ונשער בס' וצ"ע ע"ש:
כז
בט"ז בש"ע י"ד סי' צ' בט"ז ס"ק י' ע"ש נראה דה"ה לטגן בלא בשר ובלא מים נמי אסור לכתחילה דהא טיגון דינו כבישול כמ"ש בסע"ב בהגה והוא הדין לטגן אפי' בלא בשר ע"ש בש"ך ס"ק ט"ו גם אין טעם לחלק דהא עיקר הגזירה שמא יבא לבשלו עם בשר או יבשל בקדרה בשר ע"ש בב"י ובשאר פוסקים ואלו החששות ישנן בטיגן כמו בבישול עם מים וכן משמע קצת ברמ"א לעי' שכתב ואפילו נתייבש הכחל ע"ש וקאי על בישול וטיגון ונתייבש לכאורה שוה לנצלה דהא אם נתייבש אפי' בשלו עם בשר מותר בדעבד כמ"ש רמ"א לעיל דנתייבש כל החלב שבו ע"ש בפוסקים מיהו מדלא הביא הט"ז זה לראיה דאחר הצליה לא יבשלנו משמע
קצת דיבוש לא הוי כצליה וצ"ע עוד בדין זה כי אין הפנאי מסכים כעת לעיין כל הצורך:
כח
בט"ז בש"ע י"ד סי' צ"ד ס"ק י"ד ע"ש ואם היה אורז או דוחן עב וסמוך בקערה של בשר ועירו עליו חלב צונן לכאורה אם נימא דהוי כלי ראשון ממש נאסרה הקערה אבל באו"ה כלל ל"ו דין ז' מדמי לה לעירוי ובספר פרי מגדים בט"ז כאן כתב שהוא פחות מעירוי ע"ש שהביא בשם מנחת יעקב שאינו אלא מבליע ומפליט ולא מבשל ומותר בהנאה דמבליע ומפליט בב"ח מדרבנן ע"ש בסי' צ"ה סע"ג בהגה דעירוי אינו מפליט מזה לזה וחלקי עליו בש"ך וט"ז ושאר אחרונים ע"ש ה"נ אפש' דאין בו כח להבליע מצונן לצונן דהא החלב והקערה צוננים הם אלא שנתחממו מהתבשיל גם דעת האו"ה והט"ז דוקא במקום שיש דוחקא הוי ככלי ראשון והב"ח מיקל יותר ע"ש אך לרש"ל בט"ז סי' צ"ה ס"ק י"ב דאפילו בכלי שני חייש שיתמחה בתוך המים והיו נחשבים כגוף האסור ה"נ החלב הנבלע באורז יאסור את הקערה וצ"ע ומ"ש פ"מ שם ממ"ש באו"ה כלל ל' דין ה' ע"ש אין ראיה דשם בכבוש מיירי אבל ע"י רתיחות האור אין ראיה משם ע"ש עוד כתב באו"ה כלל ל"ו דין ג' אם עירה תבשיל של בשר ע"י כף של חלב בן יומא אעפ"י שהכף והתבשיל אסורים הקערה מותרת ואפילו התבשיל חריף דאין כאן עירוי מכלי ראשון ובכלי שני אין בישול לענין אסור אפילו לדבר חריף עכ"ל וע"ש בט"ז סי' צ"ב ס"ק ל' שהאריך בזה ולא הביאו ע"ש:
כט
בש"ע י"ד סי' צ"ב סע"ה טיפת חלב שנפלה על הקדרה ע"ש ולכאורה נראה דאם הוא מין במינו אפילו ידוע שאין ס' בקדרה נגד הטיפה מותר כל שידוע שיש רוב בקדרה כיון שספק הוא אם יפעפע לפנים הוי כמ"ש בסי' קי"א סע"ג ד' ע"ש ומה לי שיש ספק אם נפל לקדר' זו או זו או אם נפל לקדר' או לא נפל כלל גם יש לצרף לזה דהא אין כל הטפה אסור דמן הדין אין צריך אלא לפי ערך איסור שיש בה כגון שבשלו בקדרות אסור בשר טרפה והתבשיל הוא ששה חלקים כנגד הבשר נמצא שאין בכל חלק מהתבשיל אלא חלק ששי מהבשר וכדומה דהא הבשר נתן טעם בכל הקדירה בשוה רק אם הבשר שמן הרבה יש לחוש לאסור בעין שהוא השומן הצף למעל' וכדומה וחתיכה נעשה נבילה בשאר אסורים דרבנן וכאן שיש ספק אם נכנס לקדרה הוי ספק אם נפל אסור דרבנן לתוך התבשיל ע"ש בפר"ח סימן צ"ח ס"ק ט' ע"ש בש"ע י"ד סימן צ"ב בט"ז ס"ק כ"ד אלא לפי שיעור המדומע במים ע"ש משמע דהא דאסרינן טפה שנפלה על הקדרה אינו כמו הקדרה שבשלו בו בשר לא יבשלו חלב ואם בשל בנ"ט דזהו אם בשלו בקדרה בשר מקודם דנכנס טעם הבשר בקדרה ומהקדרה לחלב אבל כאן הוי כמו שנפלה הטפה ממש לחלב לכך לא הוי מים אלו נ"ט בר נ"ט ופשיטא שלא יהיה הקדרה עכשיו בן יומא מחלב דהא החלב נתן טעם בקדרה והקדרה במים והמים בקדרה ועדיין כולו היתר ע"ש במ"א סי' תנ"ג ס"ק א' אלא אם נכנס הטפה למים הוי כמו שנפלה למים עצמה וכן אם נימא דאינה נכנס לפני' אין על התבשיל אפי' הדין של קדרה שבשל בה בשר לא יבשל חלב דהא משמע בכל הסימן דאם אינו מפעפע לפנים לא נאסר התבשיל כלל ואמאי עכ"פ נתבשל בקדרה של בשר אלא ודאי דלא הוי כן ע"ש:
ל
אם לקחו בכף של חלב שומן ונתנו בתבשיל של ירקות המתבשלים בקדרה של בשר אעפ"י שיש ס' נגד הכף או
שאין בן יומא גם יש ס' נגד השומן מ"מ הכף אסור משים שהאסור דבוק בה וממהרת לבלוע כמ"ש בט"ז סי' ע"ב ס"ק י' ע"ש בתורת חטאת סי' כ"ה דין א' ע"ש ואין לומר דהשומן נמס בקדרה כמ"ש בש"ך סי' ס"ט ס"ק ל"ה דאינו נמס כל כך מהרה כמו המלח מן הבשר ויש לו שהות לבלוע ע"ש בספר פרי מגדים סימן ע"ב במשבצות זהב ס"ק י' שכתב הטעם באסור דבוק דממהר לבלוע ע"ש בט"ז סי' צ"ב ס"ק י"ב ע"ש בש"ך סימן ע"ב ס"ק י"ח ע"ש:
לא
בש"ע י"ד סי' צ"ד סע"ה בהגה ונוהגים להחמיר ע"ש בש"ך ס"ק י"ח ונרא' דאם תחבו כף של בשר שאינו בן יומא בקדרה של חלב ב"י ואין ס' הכף אסור והמאכל אין להקפיד כ"כ לאכול המאכל עם חלב אם יש קפידא קצת בזה דהא רש"ל מיקל בתחיבת כף שהוא באקראי אפי' הכף בן יומא והקדרה אינה בת יומא לאכלה עם מין הקדרה כמ"ש בט"ז סי' צ"ה ס"ק ד' ע"ש אעפ"י שהוא נ"ט בר נ"ט גמור ע"ש:
לב
אם בשלו דבר חריף בקדרה של חלב ונמצא בו עצם אם העצם כבר נתבשל או נמלח קבל טעם כמו כלי כמ"ש בט"ז סי' צ"ט ס"ק א' ובש"ך שם ס"ק ג' וא"כ אפי' הוא אינו ב"י אוסר בדבר חריף אפי' נתבשל כבר מאיזה ימים וכן בנמצא עצם מבשר טריפה בדבר חריף של בשר ובמליחה אפשר דאין צריך לשער אלא כנגד קליפת העצם דאינו בולע יותר מכדי קליפה אפי' בדבר שמן כמ"ש בספ' פר מגדים סי' צ"א בשפתי דעת ס"ק י"ח ע"ש ואפי' בדבר שאינו חריף ואינו ידוע אימת נתבשל צ"ע אם אמרי' בזה סתם כלים אינן בני יומן משום ס"ס שמא אינן בני יומן ושמא השתמש בדבר הפוגם וכאן החשש שמא נתבשל עם הבשר והבשר אין בו פגם מכל מקום שמא נתבשל עם איזה תבשיל שנותן עכשיו טעם לפגם בתבשיל הזה ודוחק ואם יש ספק אם העצם מבשר שנתבשל או מבשר חי הוי ס"ס שמא מבשר חי ושמא אינן ב"י ואפי' בדבר חריף אפש' להקל בספק אם מבשר חי או לא כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ו סע"א בהגה אם יש ספק אם נחתך ע"ש בש"ך ס"ק י"ב ובט"ז ס"ק ח' ואפשר דשם יש להקל טפי משום דאמרינן אפי' נחתך סתם סכין אינו ב"י משום ס"ס שמא נשתמש בו בדבר שפוגם אפי' בדבר חריף אבל כאן לא שייך ס"ס זו כ"כ כמ"ש דבשר בודאי אינו פוגם אלא דעל התבשיל אפשר דלא מחזקינן כלל שמא נתבשל עם עוד איזה תבשיל דאפי' לאסורא לא מחזקי' רעותא דלא חזינן כמ"ש ברש"י בחולין פר' אלו טרפות ד' מ"ח ע"ב גבי ניקב סמפון אחד לחבירו וכ"ש לקולא דלא מחזקינן לתבשיל אחר אלא לא מחזקינן אלא שנתבשל הבשר עם מים ולא הוי ס"ס כלל ואפשר כיון דדרך הוא על פי הרוב שלא לבשל עם מים לבד אלא עם איזה תבשיל א"כ הוי כודאי שנתבשל עם עוד איזה דבר ולא הוי זה אחזוקי רעותא ושפיר יש לספק שמא היה לפגם בתבשיל הזה שמבשלים עכשיו וצ"ע כעת ע"ש:
לג
ואם נמצא כף של בשר בקערה של חלב ואינו ידוע אם נאכל בכף או לאחר כך הושם שם בודאי בכלי שני שרבו המתירים כמ"ש בש"ע י"ד סי' ק"ה סע"ב ע"ש בש"ך ובט"ז ס"ק ד' בספיקא יש להתיר ועוד דאם לא נמצא על השולחן שאכלו עליו אלא במקום אחר אפי' בכלי ראשון יש להתיר דאמרי' כאן נמצא כאן היה ע"ש במ"א סי' תס"ז ס"ק י"ח ע"ש אבל אם נמצא על השלחן הוי מזמן לזמן דמחזקינן רעותא ע"ש במנ"י סי' נ"ז נ"ח ס"ק כ"ט שכתב אם מצא כלי בשר בתוך כלי חלב אפי' דרך להדיח בכלי ראשון לא מחזקינן אסורא לומר שהודחו עמהן מא' אלא אחרי' אח"כ הונח ע"י אדם עכ"ל ולא חילק בין נמצא במקום שהודח או במקום אחר ואפשר דדוקא במקום שאין צריך שום מעשה כמו בחטה בפסח מחזקינן ממקום למקום חבל כאן צריך לומר שנעשה מעשה בכלי זה שהודחה בין כלי בשר לא מחזקינן שנעשה בה מעשה וצ"ע ואם נמצא הכף בכלי שני בוודאי מחזקינן שמא תחבו
הכף גם לקדרה דמכלי לכלי בוודאי לא מחזקינן אסורא כמ"ש במ"א סי' תס"ז ס"ק ט"ז במעשה דמהר"מ מלובלין ובאחד שחתך מצות דדוקא אם נמצא על המצה שנשתרה בידו חיישינן אבל אם נמצא על מצות אחרות הוי ממקום למקום ולא מחזקינן אסירא ואינו אסיר אלא אותה המצה וכולם מותרים ע"ש:
לד
קדרה של בשר שנתערב בין קדרות של חלב ובשלו בו חלב אעפ"י שידוע התבשיל האחרון של בשר שבשלו בו כיון דאינו ידוע התבשיל של חלב שבשלו בו תחילה שייך לומר סתם כלים אינן ב"י משום ס"ס שמא לא היה ב"י בשעה שבשלו בו חלב ראשון ואת"ל שהיה ב"י שמא היה לפגם כיון דאינו ידוע איזה תבשיל של חלב בשלו בו תחילה שמא היה איזה תבשיל שהיה בו תבשיל של בשר האחרון לפגם ומותר:
לה
אם העמידו קדרה מלאה שומן אווז בקערה ושפכו מעט חלב בקער' עד שנשרה שולי הקדרה ומעט מדופניו בחלב וספק אם נשרו בו מעל"ע להט"ז בסי' ק"ה א' דכבוש בכלי אינו מבליע אלא כדי קליפה א"כ הקדרה אסירה והשומן מותר אלא דלא קיימ"ל כהט"ז כמ"ש בפרי מגדים שם שכל האחרונים חולקים עליו וכן למ"ש בט"ז שם ס"ק ב' דספק כבוש מותר אפי' בשאר אסורים נמי אפי' הקדרה והקער' מותרים אלא דכ' פר"מ דהאחרונים חולקים עליו בזה ומטעם שכתב רמ"א דספק כבוש בשר בחלב מותר לא מהני דודאי לא יאכלו השומן עד שיבשלו אותו וכתב בהגהת אסור והיתר הארוך סי' ל' דין ד' דאסור לבשלו שיעבור עכשיו על האסור בשול אפי' לא יאכלנו והביאו בפר"מ סי' ק"ה במשבצות זהב ס"ק א' ע"ש עוד יש לזה היתר דבשר עוף בחלב דרבנן וספיקא לקולא כמ"ש בש"ך סי' צ"ח ס"ק ד' ע"ש ואפי' להט"ז שם ס"ק ה' דמחמיר הלא להט"ז כל ספק כבוש מותר ואם כן לכולי עלמא מותר כמ"ש בש"ך סי' נ"ד ס"ק ט' דזה מקרי לכ"ע ע"ש אלא דאין לסמוך על זה כיון דיש שומן הרבה והוא מונח לזמן רחיק לפסח בוודאי ישכחו ויערבו השומן הזה עם שומן בשר בהמה ע"י בישול וכדומה כי א"א ליזהר לאוכלו לבדו אלא דיש היתר ממ"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק א' דחוץ לכבישה מותר אע"ג דכתב שם דבדבר שמן אסיר וכ' הש"ך בסי' צ"ב ס"ק ג' דחלב מקרי אסור שמן ע"ש הלא באו"ה הארוך כלל ל' דין ד' מבואר בהדיא דבחלב מותר מאי שחוץ לכבישה ע"ש וא"כ או דסבר האו"ה דארוך דחל' לא מקרי אסור שמן או דחולק על הש"ך ובמנ"י כלל ו' סי' כ"ב ס"ק ט"ז חולק על הש"ך ופסק דאפי' בדבר שמן מותר מאי שחוץ לציר לכן צוויתי מאי שחוץ לכבישה לאוכלו אפי' עם בשר בהמה בצירף דעת הט"ז שמוק' בכל ענין דאינו מבליע אלא כדי קליפה וספק כבוש מותר כמ"ש לעיל ומאי שבתוך הכבישה שהוא מעט ויכולים ליזהר ציוויתי שלא לאוכלו עם בשר בהמה ושלא לבשלו בקדרה ב"י מבשר בהמה וכן שלא לבשל בכלי שבשלו בו חלב זה בתוך מעל"ע בשר בהמה והקדרה והקערה אסורים ולהניחה עד אחר מעל"ע דלא יהיה אלא ספק דרבנן ע"ש בבית לחם יהודא בקונטר' הספיקות ס"ק כ"ד פלוגתת הפוסקים בזה כיון שעכשיו הוא דאוריית' אלא שמצד אח' בא לו שהוא מדרבנן ואין לומר דכאן לעולם לא היה אסור דאורייתא דהא לא היו ב"י מבשול הבשר וא"כ לא יאסרו אלא מדרבנן י"ל דזהו אם רוצים לבשל בו חלב ליכא אלא אסור דרבנן אבל
כאן אחר מעל"ע בודאי בשלו בו בשר ולבשל היה ספיקא דאוריית' דשמא נכבשו בו מעל"ע חלב וי"ל כיון דחלב ע"י כבישה לא הוי אלא מדרבנן וכשיבשלו בו יהא אחר מעת לעת א"כ לא יהיה בקדרה ספק אסיר דאוריית' כלל ע"ש:
לו
אם בשלו בשר עם פת בתנור א' וסתמו התנור לערך ה' שעות הפת מותר אלא שאין לאכלו בחלב דמה שהבשר מכוסה ברוטב לא מהני כמ"ש בד"מ בשם אסור והיתר דאם משח הכיסוי בשומן או לשו בשומן לא מהני ע"ש וכן כאן הרוטב נעשה שמן וכן כל הפוסקי' שהזכירו בישול לא מיירי דווקא שהבשר חוץ לרוטב דא"כ הוי להו להזכיר בפירושן דהא סתם בישול לא הוי הכי ובשביל תנור גדול לבד נמי אין להתיר כיון שהוא סתום ע"ש בש"ך סי' ק"ח ס"ק ט"ז ובפר"מ שם בשפתי דעת ע"ש ומ"מ אין לאסור את הפת לגמרי כמ"ש בש"ך שם ס"ק ט' זה מיירי דווקא תחת טרפי' דחמיר מריחא אבל לא בתנור אחד כן מבואר בת"ח סי' ל"ה דין ה' ובמנ"י שם ס"ק כ' וכן מבואר מלשון רמ"א כאן שכת' וה"ה אם אפו כה"ג פת עם בשר אסור לאוכלו עם חלב ע"ש משמע דווקא בכהאי גוונא וכן מדכתיב דין זה אצל טרסיד ולא לעי' בדינא ריחא והפר"ח חולק על הש"ך והטו' כת' כאן הטעם שרוב פעמים יוצא השמנונית לחוץ ונוגע בפת ע"ש והיינו בפשטידא וכדומה שאופין בלא כלי דבהכי מיירי כל הפוסקי' דבכלי דין בישו' יש לו כמ"ש בש"ך סי' ט"ו דבצלי קדר' נמי דינא הכי ואינהו לא מיירי בבישול דא"כ נפשוט מינייהו דבשול אסור אבל בקדרה אומרים דבתנור סתום אין דרך כלל שירתיח ויצא לחוץ ע"י רתיחו' כיון דהחום הוא מכל הצדדים וחמין הטמונים לשבת יוכיחו דאם היה יוצא לחוץ ע"י רתיחה לא היה נשאר לעולם כלום ואפי' אם היה ספיקא באסור דרבנן בזה שאינו אלא גזירה שמא יבא לאכלו עם בשר ספיקא לקולא ועוד אפי' זב לא יגע אלא בככרות העומדת אצל הקדרה דהא יכול לבלע שם כל הרוטב ואם אינו ידוע איזה ככר היה אצל הקדר' חד בתרי בטל גם הרוט' אפש' דבטל בס' בככר גופי' דהא אין צריך לשער נגד כל הרוט' אלא לפי ערך הבשר ולפי ערך הרוט' משערינן כמה בשר נבלע ברוט' זה שנשפך גם כדי קליפ' אפש' דלא צריך דהא רוט' הוא וע"י חמימו' נבלע בכולו ע"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק ט"ו ורוטב יש לו פעפוע כמו דבר שמן גם כיון שאסרו לאכל בחלב איכא גזירה טובא שמא יעבור ויאכל בחלב ושמא דווק' אותו המועט שנגע בו הרוט' יאכל בחל' ואפי' יאכל בחל' ליכא אסור דאורייתא דהא לא יבשל הפת עם חלב ע"ש בחולין ד' ק"ד ע"א בגמרא ובתוספת ד"ה ומנא חמרי וע"ש בש"ך סי' צ"ד הרב' חלוקי דינים ופלוגתת בדין זה דהגהות אסו"ה מתיר בס"ס ע"ש ומ"מ אם הקדרה עומדת אצל הככרות בענין שאם יזוב בוודאי תחת הככרו' יש להחמיר ולמכו' הככרו' הסמוכו' לקדר' לנכרי ובשביל ריחא בוודאי אין לאסור כמ"ש במ"א סי' תמ"ז ס"ק ד' דדווקא בחמים הטמונים לשבת שיש להם ריח חזק ע"ש ועוד דיש בכל הככרות ס' נגד הבשר שבקדרה ולא בעינן נגד כל התבשיל דהא כולו עדיין היתר הוא ולא אמרינן חתיכה נעשה נבילה ועוד דהא הש"ע מתיר בבישול לגמרי ע"ש בש"ע י"ד ק"ח סע"ב במה דברים אמורים בצלי אבל בבישול ע"ש וכ"כ במנחת יעקב ס"ק הנ"ל דמשום ריחא אף דאסור לאוכלו בכותח מותר לאוכלו לבדו ע"ש:
לז
בש"ע י"ד סי' צ"ה סע"ב בהגה ודווקא לאכול עם חלב ובשר עצמו משמע דבכלי מות' אפי' לבשלו אחר כך בכלי של הפכו אלא שאסור לאכלו לא עם בשר ולא עם חלב כמ"ש לעיל בסי' צ"ד סע"ה דהא המאכל הוי כמו הקדרה דלשם ואפי' הש"ך דפליג שם מודה כאן דהא אפי' היכא דהמאכל בלוע מפגם בשר בחלב אסור לאוכלו עם שניהם כמ"ש בסי' צ"ד בש"ך ס"ק י"ח וכן משמע בהגהת או"ה הארוך סי' ל"ד דאפי' לבשלם מותר ע"ש:
לח
כחל ששהה ג' ימים מותר לצלותו דלא מצינן לומר שנתקשה חלבו בתוכו ולא יצא ועוד אפילו נתקשה הא חלב שלא פירש מותר כמ"ש ברש"י בחולין דף ק"ט עמוד ב' ברש"י ד"ה הא קמ"ל קריעה בעלמא קאמר ליה או שתי וערב לפי שהחלב הנוטף יוצא למטה ומשיצא והרי היא חלב לא חזר ולא בעי שתי וערב אלא לקדרה דהתם ודאי צריך כולו מתחילה לפי שכשהיא יוצא הרי הוא חלב גמור וחוזר ומתבשל עמו עכ"ל ועוד הא כתב בש"ע י"ד סי' צ' סע"א וכחל שלא קרעו וכ"ש אם צלאו אע"ג שיש בו גומו' מלאו' חלב ע"ש בב"י וכאן נמי דעבד הוא אם נאסור אותו אפילו לצלי דמאי שנא צלאו ונאסר אותו לאכילה או כך ע"ש בב"י כי רבו שם הפרושים אך לבשלו עם בשר אפשר דלא מהני קריעה שתי וערב וטיחה בכותל אם נימא שהחלב מתקשה בתוכו אך לא נזכר סברא זו בשום ספר ועוד דטיחה בכותל נמי לא להוציא חלב הבלוע בבשרו הוא אלא הכניס בגומות וראיה לזה מ"ש בד"מ שם ס"ק א' דמה שאנו נוהגי' לחתכו שתי וער' לכמה חתיכות על פני כולו עדיף משתי וערב וכו' דעי"כ כל הגומות נפתחות עכ"ל ואם טיחה בכותל לדחוק ולהוציא את החלב המובלע בבשר בודאי דלא מהני שום חתיכה לזה אך בגמרא לא משמע קצת הכי בחולין דף ק"ט עמוד ב' זה כנוס במעיו וזה אינו כנוס במעיו וכתב רש"י בד"ה זה כנוס במעיו אלא מובלע בבשר הוא ע"ש ואפשר כל זמן שלא יצא מן הגומות לחוץ נמי לאו חלב הוא אך לשון רש"י שכתב מובלע בבשר משמע בבשר גופיה הוא מובלע ולא בגומות ע"ש:
לט
אם עירבו מעט חלב במים ואח"כ נפל מזה מעטעל בשר שהיה נמלח להכשירו לכאורה יש להכשיר כמ"ש במנ"י כלל ו' סי' ו' ס"ק כ"ג דהיכי דאין האיסור בעין ואינו דבר המודבק מותר ע"ש אך נראה דכל זה דוקא אם נפל הרבה והדיח את הבשר עד שלא נשאר במליחתו ובחריפתו אבל מעט מזעיר שנפל על מקום אחד בשביל זה לא נתבטל החריפות אפי' ממקום הזה לבד כיון שהוא מלוח מכל צדדין דהא אפי' אם בתחילה לא נמלח המקום הזה כשר כמ"ש בש"ך סי' ס"ט ס"ק כ' ע"ש ולא אמרינן דישאר במקום הזה הדם אנא ודאי דמליחת כל הצדדים מועיל גם למקו' הזה אע"ג שיש לחלק דש' אין דב' המקרר אבל כאן יש דבר המקר' י"ל דיותר פועל המלח שבכל צדדיו ם אלא אם יש ס' בחתיכה נגד מעט החלב שיש בו דהא כולו היתר הוא ולא נעשה נבילה כמ"ש בט"ז סי' צ ו ס"ק ה' כל החתיכ' מותר' אלא כדי קליפ' או נטיל' אסור ע"ש בסי' ק"ה סע"ט ואם חל' מקרי אסו' שמן ע"ש בש"ך סי' צ"ב ס"ק ג' ובט"ז שם ס"ק ג' מ"מ כאן שהוא מעורב במים הרבה בודאי נראה דלאו שמן הוא ואפש' דאין צריך דלמעלה כדי קליפתו הוא מצננו אע"ג שאינו יכול לצננו הרב' בעומק מ"מ מעט במקו' שנשפך יכול לצננן ואפש' דאינו יכול כלל וצ"ע:
מ
בש"ע י"ד סי' צ"ג ואם לקחו ע"ש ואם הניחו כף של בשר על קדרה של חלב רותחת או אפכא ולא בא הכף לתבשיל כלל רק נתלחלח קצת מחמת הזיעה ובודאי לא לגזר שינטף מהכף לקדרה (כמ"ש בסי' צ"ב סע"ז בהגה טיפה הנופלת ע"ש) הכף אסור והקדרה אפשר דלא דמי לכיסוי שסתום מכל צד אבל הכא פתוח הוא אך אם נאמר שהזיעה כמשקה ממש הוי כאלו תוחבו בתוכו וממ"ש בסי' צ"ב סע"ח ואוסרתה ולא כתב דגם הקדרה נאסרה שמע מיניה דאין הזיעה עושה פעולה אלא שנבלע בעליון ולא הוי כרוטב ממש לערוב שניהם יחד וכן מוכח באו"ה כלל ל"א דין י"ז שכתב על האי דינא דמחבת ואעפ"י שלא נגעו דופני הקדרה בשולי המחבת אבל אם נוגע חיישי' שמא עלה פעם אחת רתיחת התבשיל ע"ש והיינו לאסור הקדר' והתבשיל נמי דדוחק לומר דלא מחמת זיעה בלבד אסור אלא שמא נגע דאין דרכו אלא לחד' דינים ועוד אפי' בכיסוי משמע דלא נאסר הקדרה אלא משום שמא עלה פעם אחת רתיחת הקדרה ולא מחמת זיעה ע"ש בט"ז סי' צ"ב ס"ק כ"ח דהזיעה הוא תמיד וליכא לספוקי שמא לא היה פעם אחת זיעה ובפר"ח סי' צ"ב ס"ק כ"ג גבי נפלה נגד הריקן כת' דוקא בקדרה מגולה ההבל עולה עד למעלה והוי כאילו כלה מליאה ובס"ק ל"ג תירץ בזה קושית הט"ז בס"ק כ"ח כמ"ש לעיל דההב' הוא תמיד והביא ראי' נכונה דהא כיסה מיד מהני ואמאי לא חיישי' שמא לא עלה תיכף הרתיחה ונאסרה אותה חתיכה ע"ש בש"ך סי' צ"ב ס"ק ג' שדחק עצמו דמחמת הבל ובאסור לח נאסרה כל אותה חתיכה ולא בדבר גוש ע"ש ולא אמרי' דמחמת ההבל הוי כאלו נפלה ברוטב עכ"ל:
מא
כתב באו"ה כלל כ"ר דין ח' ומיהו ברוטב של בשר שנפל לחלב צריך ס' נגד כולה דהוי שם בשר על כל המים ועו' כמ"ש המרדכי פר' כל הבשר דקיימ"ל כמאן דאמר משערינן כאלו המים בשר ולא כמאן דאמר במה דבלעי מיא וא"כ היי חתיכה גופא דאסורה וסברה הוא דאי אפשר לעמוד על השיעור כמה בלע וכן בתחיבת כף של בשר וכל כהאי גוונא והוא הדין לח בלח היתר בהיתר צריך כמו כן ס' נגד דימוע ראשון כגון רביעית חלב שנפל לה' רביעית מים צריך ס' נגד המדומע וכן כתב בכלל ל"א דין ט"ו ע"ש מלשונו משמע קצת דלא משערינן לפי ערך כגון אם הבש' חלק אחד ממ' של המים ונפל מן המים לחלב צריך ס' נגד כל המים ולא סגי בס' נגד חלק אחד ממ' מן המים ואי אפשר לומר כן דבמרדכי פר' כל הבשר בסי' תרצ"ז כתב בהדיא אפכא דאין צריך לשער אלא נגד חלק אחד ממ' אי לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה הכא בהיתר לכולי עלמא לא נעשה נבילה וכן כתב באו"ה עצמו בכלל ל"א דין ג' והביאו בט"ז סי' צ"ב ס"ק כ"ד והארכתי בדבר זה במקום אחר אלא דכוונתי דאפשר דלא בלעו המים כדי שיעור כל הבשר וא"כ אפי' לפי ערך אין צריך לשער או אם נפלו כל המים אין צריך לשער נגד כל הבשר אלא לפי מאי דמשערינן באומד יפה כמה בלע וכמ"ש דבכולי קדרה משערינן דלא ידעינן כמה בלע כמ"ש בש"ע י"ד סי' צ"ג סע"א ובסי' צ"ח סמ"ה ע"ש בב"י וזהו שכת' דא"א לעמוד על השעור כמה בלע וכן בתחיבת כף של בשר ע"ש פירוש דצריך לשער נגד כל הכף דלא ידעינן כמה בלע ולכך כתב וה"ה דאין צריך אלא נגד הדימוע הראשון ע"ש משמע דגם ברישא הדין כן וא"ש בכלל א' דין ט"ו ולא סגי לפי לסור המדומע בו ע"ש קאי על החלוקה השניה שכתב שם דהרוטב נאסר ע"י נפילת אסור עכ"ל:
מב
בש"ע י"ד סי' צ"ד סע"ה ע"ש בט"ז ס"ק ה' וע"ש במנ"י סי' נ"ז ס"ק כ"ז דנטל"פ אסור לכתחיל' ע"ש נראה דה"ה אם שניהם אינן בני יומן כל שאין ס' נגד הכף אסור לאכול לא עם חלב ולא עם בשר וטפי היה נרא' להתיר עם הקדרה ב"י והכף אינה בת יומא לאוכלה במין הקדרה דהוי קצת כמו תחבו למין הקדרה עצמה או חלב או בשר דודאי אינו מזיק כף שאינה בת יומא ואפילו הכי אסור כל שכן אם שניהם אינן בני יומן:
מג
כתב באו"ה כלל ל"א דין י"ב דהמימי חלב אם נפל על גבי בשר אסור מיהא מדרבנן ואם אין בו ספיקא יש להחמיר אבל הנסיובי הוי ספיקא דאורייתא ע"ש וצ"ע אם נפל חלב על בשר ויש בו בודאי ס' נגד החלב והנסיובי אלו היה מפרדים אותם מן המימי חלב אלא שספק הוא אם יש בו ס' נגד כולו אם נימא דמשערים לפי ערך החלב והוי חלב ומימי חלב הוי ספיקא דרבנן ולקולא או כל זמן שהוא עם החלב הוי הכל דאורייתא והא דאמרו טפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה נותן טעם ע"ש בחולין דף ק"ח ע"א אפשר דכוונתם על החלב לבד וכן בכל מקום שנזכר ס' בענין זה ודוחק קצת הוא דלא לשתמיט חד מהפוסקים לאשמעינן זה אלא הכל כתבו סתמא משמע דנגד כולו בעינן או אפשר דכיון דמ"מ מדרבנן צריך ס' נגד כולו לכך סתמו אך מ"מ גבי טיפת חלב שנפלה על החתיכה דבאסור דרבנן לא אמרי' חתיכה נעשה נביל' כמ"ש בפר"ח סי' צ"ב ס"ק י"ז לקצת פוסקי' א"כ אמאי אמר גבי חתיכה דנעשה נבילה ולא פרשו דדוקא אם אין ס' נגד החלב לבד ע"ש:
מד
פעם אחת טמנו כלי חרס שפיה צר עם מעט חמאה עם יי"ש בתוכה ופיה סתום בתוך ככר לחם אחד בשעת אפיה לרפואה נראה אעפ"י דשני קדרות מותרות כמ"ש סי' צ"ב סע"ח מכל מקום מכלי למאכל מבליע כמ"ש סי' ק"ה סעיף ג' בהגה וסע"ד בהגה ע"ש והכא גרע טפי דשם מיירי בכלי שבלע אסור ואין כאן אסור בעין אבל כאן האסור בעין שמעב' הכלי נפלט תמיד וע"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק כ"ג דבדבר שמן מכלי לאוכל אפשר דאוסר כולו וע"ש בפ"מ שכת' דאפי' בשמן סגי כדי קליפה או נטילה מ"מ הכא אפשר גרע טפי שיש אסור שמן חמאה בעין בעבר השני כמ"ש לעיל אלא אם יש ס' באותו ככר נגד החמאה מותר הפת אפילו לאוכלו עם בשר אע"ג דבאפיה אינו אוסר אלא כדי נטילה כמ"ש בש"ע או"ח סי' (רש"א) סע"ה הכא שיש אסור שמן צלול בעבר השני גרע טפי אבל שאר הככרות אינם נאסרים מחמת ריחא דהא הכלי מכוסה ואפי' לא היה מכוסה אלא בבצק סגי כמ"ש סי' ק"א ע"ש אע"ג דודאי מפעפע לתוך הבצק מ"מ אין הבצק אוסר בריחא ולא אמרינן דכאן הוי נ"ט בר נ"ט דהחמאה נותן טעם בכלי והכלי בלחם וכולו היתר כיון שיש בעין בעבר השני גרע טפי ע"ש בט"ז סי' צ"ב ס"ק כ"ד ע"ש בש"ך ס"ק ג' דחמאה הוי אסור שמן ע"ש ואם יש ס' בככר נגד החמאה אפי' הכי צריך קליפה או נטילה דהבצק לח הוא קודם אפיה ורותח ובלע כדי נטילה כמ"ש בש"ך סי' ק"ה ס"ק כ"ג ובשאר מקומות אע"ג שכתבתי מחמת שיש בעין בעבר השני צריך ס' אין זה ודאי אלא ספק ושמא לא בעינן ס' ואינו אוסר אלא כדי נטילה או קליפה ולא מהני ס' ואם כל הככר בולע אסור לאוכלו אפי' לבדו אבל אם לא נאסר אלא כדי קליפה או נטילה הוי פת מועט ומותר לאכלו לבדו כמ"ש בסי' צ"ד ועוד דכל קליפות לא חמירו כ"כ אפילו יאכלם בחלב ע"ש בסי' צ"א סע"ד בהגה ע"ש בב"י ע"ש בש"ך סי' ק"ח ס"ק ע"ש בפ"מ דבדבר חריף איירי וכאן יש יי"ש חריף טפי ולכתחילה אסור מיהו כיון שמכוסה בבצק עב הרבה אפשר דלא חיישינן:
מה
אבל אם טמנו כלי זכוכית פלעשיל אם יי"ש וחמאה בככר לחם ואפו כיון דאינו בולע כלל כמ"ש בבל"י בסי' קכ"א סוף ס"ק י' דדווקא בפסח מחמרינן אבל בשאר אסורין המנהג שאין לחוש כלל וכ"כ הכה"ג עכ"ל א"כ אינו מפליט לתוך הלחם כלל אך נראה אעפ"י שאינו מפליט מצדדים מ"מ מפליט מלמעלה דהא מכוסה הפה מלמעלה בבצק או בדבר אחר הבולע ומפלי' ולא בזכוכית ואפי' יש כיסוי של זכוכית כיון שאינו גוש א' עם הפלעשיל בודאי לא עדיף מכלי עץ שהם גוש אחד והבליעה הולכת בהם לכן יש לאסור אותו הככר אבל שאר הככרות אעפ"י שזה הככר נוגע בהם ודבר שמן יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ע"ש בסי' ק"ה סע"ז ובש"ך סי' צ"ח ס"ק ב' ג' ע"ש מ"מ הכא אי מפעפע בטל בס' דאפי' בשני ככרות יש ס' נגד החמאה דכולו היתר הוא ואין צריך ס' אלא נגד החמאה גם משום ריחא ליכא כאן דמכוסה בבצק כמ"ש בסי' ק"ח דאה אחד מכוסה בבצק מותר גם בריחא בטל בס' במקום הפסד מרובה כמ"ש בסי' ק"ח ע"ש אותו הככר שמונח בו הפלעשיל אם אין בו ס' נגד החמאה אסור לאכול אפי' במלח אעפ"י שהיה נראה להתיר דיש בו שינוי מקום עמידת הפלעשיל שיש בו כמו גומא ע"ש בסי' צ"ו סע"א ע"ש מ"מ אין זה שינוי גמור ובודאי חתכו הלחם לשנים באמצע כשלקחו הפלעשיל ונשאר מעט גומא כאן ומעט כאן וכשיחתכו בג' חתיכות לא יהיה הגומא ולכתוב תיבת חלב על הלחם בכל מקום צ"ע אם מהני ע"ש במ"א שכתבתי מזה:
מו
עצם שנמצא בתבשיל אם ידוע שנתבשל תחילה העצם עם הבשר שעליו אם נמצא בתבשיל של חלב לכאורה יש ס"ס שמא קודם מעל"ע נתבשל ושמא נותן טעם לפגם כמו דאמרי' בסתם כלים אינם בני יומן מהאי טעמא בש"ע י"ד סי' קכ"ב סע"ו ע"ש בש"ך ס"ק ד' ע"ש הכא נמי האי עצם כלי הוא אלא דאין בו ספק נטל"פ שהרי נתבשל עם הבשר שעליו ליכא אלא ספק ב"י ודוחק לומר דאכתי יש ספק שמא נתבשל עם איזה תבשיל שמקלקל בזה התבשיל כגון מאכל חמוץ וכדומה אך אם יש ספק אם נתבש' כלל אלא חי נתפר' הוי ס"ס שמ' לא נתבש' ושמא אינו ב"י וכן אם נמצא בתבשי' של בשר הוי ס"ס שמא מבשר כשר ושמא אינו ב"י אך ספק שמא חי נתפרק לכאור' אין דרך עצם להתפרק אלא לאחר הבשול והכל לפי העצם כי יש עצמות שנתפרקים חיים ויש דוקא אחר הבשול וע"ש בתורת השלמים בשו"ת סי' ט"ז בעצם חלול שנפל לתבשיל בלא פלפל אלא שמא היה בתוכו מוח ונפל לתבשיל אבל משום העצם גופיה לא אסור שמא לא היה הניכר אם נתבשל כלל והיה העצם שיכול להתפרק חי. אך כיין דהא דלא חיישינן למוח משום כל הטומאות כשעת כמ"ש בתשובה שם אינו דבר ברור אלא דמספיקא לא מחזקינן אסורא כשיצטרף עוד לזה עוד ס"ס של העצם גופה אפשר דלא מהני ס"ס כיון דאיכא ספק במוח נמי וצ"ע בזה ע"ש ואם נמצא העצם במאכל חריף במאכל של בשר איכא לאשכוחי ס"ס שמא מבשר כשר ושמא לא נתבשל כלל אבל בתבשיל של חלב ליכא ספק ספיקא כלל אלא ספק שמא לא נתבשל ע"ש בש"ע י"ד סי' צ"ט סעיף ב' ובט"ז ובש"ך שם ועי' בספר אחר כתבתי עוד מזה:
בעזר אשר באהלו שליו. סיימנו הלכות בשר בחלב