חמדת שלמה על קידושין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף עג:
גמ' נאמן בעל המקח וכו'. עיין בהג"א (רפ"ק דב"מ) שכ' דהאידנא ל"ה המוכר עד משום שצריך שבועה ועיין בש"ך שהאריך ליישב דברי הרא"ש שהביא דברי ר"ת בסתם ולא כתב דבזה"ז ל"ה עד. ועיין מ"ש בשם המע"מ. ולענ"ד איני מבין דברי הג"א דהא ע"כ במתני' דשנים אוחזין כ"א טוען שהוא הי' מוחזק תחלה והשני תקף בו דאם מודה שהשני הי' מוחזק תחל' א"כ הוי בחזקת אידך וא"כ שם ע"כ צריך הוא לטעון שכבר הי' מוחזק בהטלית א"כ ממילא לפ"ד נפטר המוכר ממנו ושוב א"צ שבועה נגדו. ואפ"ל דהג"א קאי על דין בפ"ע אם רוצה לחייב שבועת היסת לחבירו שאומר חפץ זה הוא שלי שלקחתי רק אתה קבלתו מן המוכר דבזה הוי המוכר עד הצריך שבועה. אבל על דינא דמתני' דע"כ מיירי שאומר שהוא הי' המוחזק תחלה שוב נסתלק המוכר ממנו ול"ה עד הצריך שבועה וע"כ ל"ק מידי על הרא"ש:
עוד הי' אפ"ל ליישב דברי הג"א דנ"מ היכא דעדיין הוא ביד המוכר לפמ"ש הרי"ף דאף בזה שייך דינא דמתני' ובזה שייך שפיר לומר דהוי עד הצריך שבועה, ואע"ג דבזה נאמן משום מגו ולא מטעם עד מ"מ י"ל דנ"מ היכא דל"ש מגו. אמנם צ"ע אם בזה שייך שבועה כלל כיון שהחפץ בידו ליתן למי שהוא שלו. ועיין בב"מ (דף ל"ז) סוגי' דאמר לשנים גזלתי ובשיטה מקובצת שם ודוק: