אור ברסלב

חמדת שלמה על קידושין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף עג.

דף סה:

גמרא חד למשרי ממזר בשתוקי וחד למשרי שתוקי בישראל כו', עיין בר"ן ספ"ק שהקשה על הרמב"ם לפ"מ דיליף ספיקא דאורייתא מ"ה לקולא מספק ממזר, למה לי שני למודים לממזר בשתוקי ולשתוקי בישראל ת"ל מטעם דילפינן מהכא דס"ד מ"ה לקולא וסגי' בחד ילפותא, ועפ"ד הר"ן אלו הי' נ"ל לדחות הוכחת הפ"ח לשיטת הר"מ מסוגי' דיומא (דף פו ע"א) כל חלב לרבות כוי וח"ש. ומהכ"ת נימא דר"י פליג עיין בפ"ח (סימן ק"י). והי' נ"ל ליישב דר"ל דס"ל ביבמות ממזרת לאחר י' דורות מותרת דאמרינן דון מינה ומינה, לא הוי מצי למכתב כולהו בחד קרא, דא"כ הוי קאי עד עולם אממזר והוי ממזרת אסורה לאחר י' דורות דל"ה צריכין למילף מעמוני, וא"כ לדידי' ע"כ ממזר בשתוקי וישראל בשתוקי מחד קהל נפקא דלדידי' לא אייתר רק תלתא קהלי, וצ"ל כהני ולויי מחד קהל וישראל מחד וחד לממזר בשתוקי וה"ה ישראל בשתוקי וא"כ לדידי' שפיר מצינן למימר ס"ד מ"ה לקולא. משא"כ לדידן דס"ל ממזרת אסורה לאחר עשרה דורות אייתר חד קהל לישראל בשתוקי, ומוכח דלא ילפינן ס"ד מ"ה לקולא מהכא מדכתב רחמנא לימוד מיותר לישראל בשתוקי כקושי' הר"ן, ומר"ל אין ראיי' כמ"ש דלר"ל לשיטתו שפיר מצינן למילף מהכא ועיין בפתח השער לשו"ת חמדת שלמה]:

ועיין בפ"ח שכ' בשם מהרי"ט ליישב להר"מ [דאיהו ס"ל דהר"מ לא מהכא יליף] וקשה למ"ל קרא ת"ל משום ס"ד מ"ה לקולא, תי' דנ"מ דמצי למיעבד תרתי דסתרי לישא שתוקי ממזרת ובת ישראל, וצ"ע לפ"ז למה לי שני קהלי הא מחד קהלי כיון דע"כ אמרי' דאתי לאורויי דמצי ליקח ממזרת ובת ישראל מוכח דממזר וישראל תרווייהו מותר בשתוקי, ואפ"ל דבריו לפמ"ש הרשב"א והריטב"א דשתוקי הוי רוב להיות ישראל משום דלמא אזלי איהו לגבה, ותי' דלרווחא דמלתא נקט, ולפ"ז יפלא על מתני' דתני ממזרי ושתוקי מותרים לבא זב"ז הא סתם שתוקי הוא כשר גמור מן התורה, והי' נ"ל למ"ש הש"מ בשם הריטב"א במס' ב"מ דדרשי' עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק והקשו התוס' ליבטל ברוב' ותי' הש"מ דאפ"ה ל"ה עשירי ודאי, ולפ"ז י"ל ה"נ דמ"מ לא מקרי קהל ודאי ולפ"ז שפיר הוי מצי לחלק בין שתוקי בישראלית לממזר בשתוקי דשתוקי בישראלית הוי רוב להכשיר משא"כ ממזר בשתוקי הוי רוב לפסול ודוק:

אך לפ"ז קשה כיון דילפינן דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו ודלמא לאו אביו הוא, ולפ"ז לא משכחינן קהל ודאי כלל. [אח"כ מצאתי בתחלת ס' שב שמעתתא שהרגיש בכ"ז]. ולענ"ד אפ"ל דהיכא דכבר אתחזק ע"י הרוב לענינים אחרי' כבר נעשה כוודאי, וע"כ א"ש דמשכחינן קהל ודאי בכל העולם שכבר הוחזקו שהוא בנו של אביו לכל דבר משא"כ בשתוקי דתחלת הספק שמא הוא בן ממזר וכיון דכ' רחמנא קהל ודאי י"ל דלא מהני רוב וצ"ע. ויש להביא ראיה לזה מההוא דעשירי ודאי לתי' הריטב"א שם דקשי' ג"כ מעשר היכא משכחת לה הא טריפה אינה נכנס לדיר להתעשר. וקשה דלמא חד מני' טריפה ולפמ"ש א"ש כיון דכבר אתחזק שאינה טריפה לשארי דברים הוי כמו ודאי, משא"כ בקפץ א' מן המנוים שם דאין הספק רק לענין מעשר שפיר הוי עשירי ספק, ועיין מ"ש בזה בכתובות ספ"ק בתינוק שנמצא למ"ש הר"מ דלענין נזיקין ל"א בתר רובא משום אין הולכין בממון אחר הרוב מוכח קצת סתירה לכאורה לסברא הנ"ל ועיין מ"ש שם:

עיין בס' סדרי טהרה הביא קושי' בשם שו"ת חוט השני על הר"מ שכ' הטעם סוקלין על החזקות ראיי' לזה ממכה אביו ואמו אע"ג דלא ידעינן שזה אביו, וקשה דהתם הוי מטעם רוב עיי"ש. ולענ"ד נראה פשוט דחזקות אלו דל"ה משום חזקה קמייתא. רק דמחזקינן שכן הוא דאין דרך עולם לנהוג כך אלא ודאי שהיא אשתו או שהוא בנו. הוא מטעם רוב וע"כ אתי ראיה הר"מ שפיר. וכן משמע בגמ' בהא דרוב תנוקות מטפחין באשפה דמטעם רוב אתיין עלי' ועיין היטב:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה